על דעת המקום: מיהו הָשֵׁם הגיזוֹנִי ומה לסוסים בדרך בורמה?

לצוות הכותבים בעונ"ש מצטרף יהודה זיו, פלמ"חניק לשעבר שמצא את המחר, גאוגרף ואיש ידיעת הארץ ותיק, חבר בוועדת השמות הממשלתית, ובין כל מעלותיו – הוא גם שכן שלי...

במדור החדש 'על דעת המקום' יהודה יכתוב כאן על מקומות מיוחדים בארץ ועל הסיפורים שמאחורי שמותיהם.

זהו יהודה

מאת יהודה זיו

ביום ו' האחרון נתחדש דבר בישראל: קצה נפשה של דליה רבין ב'כיכר רבין' ומחלוקותיה, ולפיכך נערכה הפעם העצרת לזכר יצחק רבין ב'פארק רבין'. כשלושת אלפים איש טיילו במסלולי הפארק והתקבצו בצהרים לעצרת זיכרון, שנערכה באתר 'דרך בורמה'.

זמן מה קודם לכן התקיים בעינות סוסין מפגש עם שלושה מלוחמי חטיבת פלמ"ח-'הראל', אשר יצחק רבין היה, כידוע, מפקדה הראשון – ואני בין פקודיו. מטבע עיסוקי, ביקשתי להקדים ולספר תחילה לנאספים על עינות סוסין וסביבתם – אלא שבשל קוצר הזמן נמנע הדבר ואני 'נשארתי בהריון'. בשובי הביתה העליתי על הכתב את סיפורו של מקום זה.

'דרך בורמה' הנודעת – ובשוליה 'קו השילוח', הוא הצינור אשר הוליך בצידה מים אל ירושלים הנצורה מקידוחים באזור השפלה (במקום קו המים מראש-העין, שפוצצו הערבים בראשיתה של מלחמת העצמאות) – הסתעפה בשעתה מכביש מַסְמִיָּה-לטרון ליד הכפר דֵיר מֻחֵיזִין (היום מושב בְּקוֹעַ), חלפה בצד הכפרים בית גִ'יז (קיבוץ הראל) ובית סוּסִין ולאחר שחצתה את כביש הרטוב-שער-הגיא עלתה לעבר הכפרים בית-מַחְסִיר (מושב בית מאיר) וסָארִיס (לרגלי מושב שורש, ליד שואבה) - שם שבה והתחברה אל כביש מעלה שער הגיא, לעבר ירושלים.

דרך בורמה – 1948

משמעות השם בית ג'יז בערבית – בית גדת הנחל (?) – נראית תלושה מן הנוף הסובב את המקום, ומכאן ההצעה לראות בו שיבוש השם המקראי 'גִּזֹּה' (ואף 'גִּיזוֹ') – מולדת 'בני הָשֵׁם הַגִּזּוֹנִי', שנראה כי נודעו בכושר הלחימה שלהם ונמנו לפיכך עם גיבורי המלך דויד (דברי הימים א, יא 34) – מעין 'סיירת מטכ"ל' של אותה עת. אביהם לא נקרא, חלילה, 'הַשֵׁם' ביידוע – כדרך שיראי שמים נוהגים להגות את שמו של הקב"ה – ונראה כי משמעות שמו דומה לזו של השם הערבי 'הַאשִׁם', שפירושו שובר, מנפץ. שם זה הוא גם שם משפחתו של הנביא מוחמד שבית המלוכה ההאשמי בירדן מתייחס עליו עד היום. זהו כנראה הפירוש גם לשם המקראי 'הָשֵׁם', וברוח ספריו של קארל מאי אולי אפשר לקרוא לו 'יד הנפץ'...

ניתן להניח שמדובר במשפחת חוצבים, בין שהיו חוצבי אבן ובין שהיו 'חוצבי להבות אש' (על פי תהלים, כט 7), כלומר ספקים של עצי הסקה. מכאן נולד אף הכינוי 'חֲצוּבָה' לערימת עצי הסקה, בעלת הפיאות המשולשות ('עומדים... כחצובא' - בבלי, בבא בתרא, פג ע"ב), שככל הנראה הריהו צירוף 'חצב' (עצי הסקה) עם 'צוֹבָה' (ערימה, כשגם 'צוֹבָה' המקראית נטלה את שמה מצורתו המיוחדת של ההר, שבראשו ישבה בשעתה, ואף 'תרמה' גם היא אחד מבניה לחבורת המופלאים של דוד). היום משמש השם 'חצובה' כתרגום Tripod (שלמעשה הריהו 'תלת-רגל'). ואילו ביוונית נקראה ערימת עצי הסקה בשם 'פִּירָמִיס' (Pyramis, מלשון Pyre-'אש', ובריבוי Pyramidos) – כשלימים כינו כך, בשל צורתן, גם את ה'פירמידות' במצרים.

מתברר אפוא שדוד עשה את מלחמותיו 'בעזרת השם', והוא מצדו הפקיד בידיו את בניו...

'גִּזֹּה', כפר מולדתם של 'בני השם', הוא שם אוֹנוֹמַטוֹפֵּאִי שמשמעותו 'מקום גֵּז הצאן', כעין  שמה הערבי הקודם של טבעון, 'קֻצְקֻץ', שאף ממנו משתמע צלילו של גז הצאן. בשלהי מלחמת העצמאות הקימו משוחררי חטיבת הפלמ"ח 'הראל' קיבוץ על מקומו של הכפר בית ג'יז, ומטבע הדברים קראו לו בשמה של חטיבתם. ואילו השם המקראי 'גיזו', שנתפנה, ניתן לפיכך ליישוב כפרי סמוך, ממזרח למושב צלפון.

לעומת בית ג'יז, נשא בשעתו הכפר בית סוּסִין שבמזרח שם ערבי, שמקורו בצמח 'סוּס' – הוא שׁוּשׁ (לִיקוֹרִיץ בלע"ז), ממנו מכינים את המשקה הנודע הנמזג, כמו משקה ה'תַמְר-הִנְדִי' (תַּמַרִינְד בלע"ז), מתוך מכל נישא על הכתף. בעמק שלרגלי מקום הכפר לשעבר בוקע מעיין, שנקרא בשעתו 'עין אֻם אַל-בַּקַר' (אֵם/בעלת הַבָּקָר) - עטור קנים ואף דקלים, שהרבה מהם פסקו מאז להתקיים בגלל שודדי לולבים חסרי מצפון.

בתש"ח, בטרם ייערה קק"ל את האזור, היו שני עבריה של 'דרך בורמה' חשופים לגמרי: נראה כי 'בני הָשֵׁם הגיזונים' וחבריהם למקצוע גזזו תחילה את החורש הטבעי שכיסה בימי קדם את האזור, ולימים, לאחר כיבוש הארץ בידי המוסלמים, נכחדה גם העשביה בשל רעיית יתר. בימי מלחמת העצמאות נשקף אפוא 'כתם הירק' של המעיין למרחוק – בצד 'דרך בורמה', רבת החתחתים והמאובקת – והפך לפנינת נוף. אך ועדת השמות הממשלתית לא טרחה, משום מה, לתרגם את שמו המקורי ובעקבות צלצולו קבעה לו דווקא את השם העברי המשונה 'עין סוּסִים' (18 ביולי 1954); בעוד מפת סימון השבילים הפיצה לימים כינוי דו-לשוני משלה – 'עֵינוֹת סוּסִין' – שהוא הכינוי המקובל עתה על המטיילים באזור.

במחצית הדרך שבין בית ג'יז לבית סוסין נותר עד היום בניין בית הספר שבנתה ממשלת המנדט הבריטי לילדי שני הכפרים הסמוכים – כדרך שעשתה בשעתה במקומות רבים אחרים בארץ. בבניין בית הספר הנטוש נערך ב-30 ביוני 1948 משפט השדה המפורסם של מאיר טוביאנסקי, שהואשם בבגידה על לא עוול בכפו והוצא להורג בידי כיתת יורים ליד 'בית הקשתות', בכפר בית ג'יז הסמוך. 

בניין בית הספר המנדטורי (צילום: ויקיפדיה)

לצד בניין בית הספר לשעבר הקימה קק"ל את מצפה 'הראל', מרכז ההדרכה ב'דרך בורמה' – שהוא ואף הקיבוץ הסמוך נושאים את שם חטיבת הראל, אשר לחמה באזור זה והבקיעה את הדרך אל ירושלים הנצורה!

באותם ימים רחוקים הייתי אחד מן ה'פוּרמַנִים' – כך כונו מלווי השיירות לירושלים – והנה כמה תמונות שצילמתי אז:

סמלם של הפורמאנים

שוש 'נערת הליווי' – אפוא היא היום?

מעלה הדרך ממזרח לבית סוסין (מבט מערבה, ברקע – הכפר בית ג'יז לשעבר).

בצד הדרך מניחים את צינורות 'קו השילוח' ועליהם פרושות רשתות.

אוטובוס בראש מעלה 'דרך בורמה' כשמגמת פניו – ירושלים

צינור 'השילוח' בעת הנחתו

*

ולסיום נקנח בצלילי אותם ימים. הנה 'משלט עזוב' של חיים חפר ומשה וילנסקי בביצועה של שושנה דמארי. השיר נכתב בעקבות פתיחת 'כביש הגבורה', שעקף את לטרון בדרך מן השפלה לירושלים (דצמבר 1948). חפר מחה על מה שתפס כהשכחה מכוונת, מצד בן-גוריון, של חלקו של הפלמ"ח בהבקעת הדרך לירושלים. חפר וחבריו חשבו שמן הראוי היה לקרוא לכביש 'כביש הראל' ולא סתם 'כביש הגבורה'...

חיים חפר מספר ומזמר, כינרת, זמורה-ביתן 2004, עמ' 113