תפילה בבית השונמית

באיחור קריטי, יותר מעשרה ימים אחרי חג השבועות, שלחה לי שושי שמר-בלוך את המודעה הבאה שאותה צילמה בצפת.



היכן הוא 'בית השונמית' ומה יש בו, במקום זה, שהוא 'מסוגל לפקידה' ('בקרוב ובניקל'), ובמיוחד בערב שבועות?

הכפר שׁוּנַם – המזוהה היום עם תל שונם הנמצא בשטח הכפר הערבי סולם שליד עפולה – נזכר במקרא כמה פעמים, אך הוא מוכר בעיקר כמקומה של אבישג השונמית. אבישג נבחרה לשמש 'סוכנת' לדוד המלך, ותפקידה היה לשכב בחיקו של המלך הזקן למען ייחַם לו. וכך מסופר:

וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ. וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ. וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ. וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ (מלכים א, א 4-1).

אבישג היפה והצנועה שמרה על בתוליה והמלך לא יְדָעָהּ. האם זו האשה השונמית שביתה התגלה לפתע והיה למעון התפילות לזרע של קיימא?

לא ולא. הייתה אשה חשובה נוספת בשונם, שהמקרא מגדירה במפורש 'אשה גדולה'. היא הייתה חשוכת בנים והנביא אלישע, שהיה רגיל להתגורר בביתה ולסעוד על שולחנה, חולל שם כמה נסים קטנים. הנה הסיפור היפה שנחמד להיזכר בו:

וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם. וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם. וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ: 'הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא עֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד. נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה'. וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה וַיָּסַר אֶל הָעֲלִיָּה וַיִּשְׁכַּב שָׁמָּה. וַיֹּאמֶר אֶל גֵּחֲזִי נַעֲרוֹ: 'קְרָא לַשּׁוּנַמִּית הַזֹּאת'. וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד לְפָנָיו. וַיֹּאמֶר לוֹ: 'אֱמָר נָא אֵלֶיהָ הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת, מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ? הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא?'. וַתֹּאמֶר: 'בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת'. וַיֹּאמֶר: 'וּמֶה לַעֲשׂוֹת לָהּ?'. וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי: 'אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ וְאִישָׁהּ זָקֵן'. וַיֹּאמֶר: 'קְרָא לָהּ'. וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד בַּפָּתַח. וַיֹּאמֶר: 'לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן'. וַתֹּאמֶר: 'אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ'. וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע. 

וַיִּגְדַּל הַיָּלֶד וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּצֵא אֶל אָבִיו אֶל הַקֹּצְרִים. וַיֹּאמֶר אֶל אָבִיו: 'רֹאשִׁי רֹאשִׁי'. וַיֹּאמֶר אֶל הַנַּעַר: 'שָׂאֵהוּ אֶל אִמּוֹ'. וַיִּשָּׂאֵהוּ וַיְבִיאֵהוּ אֶל אִמּוֹ וַיֵּשֶׁב עַל בִּרְכֶּיהָ עַד הַצָּהֳרַיִם וַיָּמֹת. וַתַּעַל וַתַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטַּת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַתִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ וַתֵּצֵא. וַתִּקְרָא אֶל אִישָׁהּ וַתֹּאמֶר: 'שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן הַנְּעָרִים וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת וְאָרוּצָה עַד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָשׁוּבָה'. וַיֹּאמֶר: 'מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם, לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת?'. וַתֹּאמֶר: 'שָׁלוֹם'. 

 וַתַּחֲבֹשׁ הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר אֶל נַעֲרָהּ: 'נְהַג וָלֵךְ, אַל תַּעֲצָר לִי לִרְכֹּב כִּי אִם אָמַרְתִּי לָךְ'. וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל. וַיְהִי כִּרְאוֹת אִישׁ הָאֱלֹהִים אֹתָהּ מִנֶּגֶד וַיֹּאמֶר אֶל גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ: 'הִנֵּה הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז. עַתָּה רוּץ נָא לִקְרָאתָהּ וֶאֱמָר לָהּ: "הֲשָׁלוֹם לָךְ, הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ, הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד?" '. וַתֹּאמֶר: 'שָׁלוֹם'. וַתָּבֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הָהָר, וַתַּחֲזֵק בְּרַגְלָיו. וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ, וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים: 'הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ וַיהוָה הֶעְלִים מִמֶּנִּי וְלֹא הִגִּיד לִי'. וַתֹּאמֶר: 'הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי הֲלֹא אָמַרְתִּי לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי'. וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי: 'חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ. כִּי תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ, וְכִי יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ. וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר'. וַתֹּאמֶר אֵם הַנַּעַר: 'חַי יְהוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ'. וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ. וְגֵחֲזִי עָבַר לִפְנֵיהֶם, וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּשְׁעֶנֶת עַל פְּנֵי הַנַּעַר וְאֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב. וַיָּשָׁב לִקְרָאתוֹ וַיַּגֶּד לוֹ לֵאמֹר: 'לֹא הֵקִיץ הַנָּעַר'.  

וַיָּבֹא אֱלִישָׁע הַבָּיְתָה וְהִנֵּה הַנַּעַר מֵת מֻשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ. וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה. וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כַּפָּיו וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד. וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת, אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו. וַיִּקְרָא אֶל גֵּיחֲזִי וַיֹּאמֶר: 'קְרָא אֶל הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת', וַיִּקְרָאֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר: 'שְׂאִי בְנֵךְ'. וַתָּבֹא וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתִּשָּׂא אֶת בְּנָהּ וַתֵּצֵא (מלכים ב, ד 38-8).

סיפור החייאת הילד המת בבית השונמית הונצח ביצירות אמנות רבות. הנה אחת מהן:

בנג'מין ווסט, אלישע מקים לתחייה את בן השונמית, 1765

חובבי המקומות הקדושים בארצנו לא נחו ולא שקטו עד שאיתרו את ביתה של השונמית, מאחורי המסגד של כפר סולם. בית ממש לא מצאו, אבל קיר אבנים מודרני עם שלט יש ויש. חובבי הקונספירציות טוענים כי קיר האבנים חוסם פתח של מערה קדמונית.

בית האשה השונמית בכפר סולם (מקור: ויקיפדיה)

המקום הקדוש זכה למינוף לפני שנתיים, לאחר ביקורו של הרב חיים קנייבסקי, ממנהיגי הציבור 'הליטאי' (אלה שמלגלגים על החסידים, שמאמינים במופתים). הרב הישיש העתיר תפילות ופסוקים מול הקיר, ובוודאי עקרות רבות נפקדו בזכותו בזש"ק (זרע של קיימא).

ומה הקשר לשבועות? לא ברור. הרב קנייבסקי בחר להגיע למקום דווקא בחודש תמוז...

104 ש"ח תעלה לכם תפילה שם (ושוב, איך הם הגיעו לסכום זה דווקא?), אבל זהירות, יש כאן מלכודת!

שושי שמר-בלוך, שעיינה באותיות הקטנות שבמודעה, שמה לב כי ההעתרה/עתירה במקום הקדוש עצמו נעשתה יום אחד בלבד (ההמשך ייעשה כנראה במקומות מגוריהם הפרטיים של העותרים/מעתירים), וזאת בניגוד גמור למובטח בכותרת. כבר אי אפשר לסמוך על אף אחד.

* 

הקרדיט על 'גילויה' של בית השונמית מגיע לאשתורי הפרחי – כך מספר לי עמיחי שוורץ, שכתב עבודת גמר באוניברסיטת בר-אילן על גאוגרפיה היסטורית בספרו של אשתורי 'כפתור ופרח' (חובר בבית שאן בשנת 1322, ונדפס לראשונה בוונציה 1548). אשתורי העיד כי ראה בניין עתיק ועלייה על גביו, וברור היה לו כי זהו בית האשה השונמית:

לצפון יזרעאל ביושר כחצי שעה הוא שונם והוא מקום נאה מאד. ובאמצע העיר יוצא עין מסלע הצפונית, ועליה הוא שחנו פלשתים באותה מלחמה של שאול [שמואל א, כח 4], ושם ראיתי על ראש העין ההיא בית, אין רוח שאינו מצויה שם. אמרתי: הלא זה בית השונמית, ושם היתה עליית אלישע הנביא ע"ה, והשונמית בפרקי דרבי אליעזר, שהיא אחות אבישג. 

(כפתור ופרח, מהדורת אברהם משה לונץ, ירושלים תרנ"ז, א, עמ' רצא-רצב).

התיאור הזה  נדיר מאוד – מציין שוורץ – שכן בדרך כלל אשתורי אינו מרחיב באזכור קברים ומקומות קדושים, וכנראה שהבית עשה עליו רושם עתיק מאד. לא ידוע על נוסעים נוספים שהזכירו את הבית הזה ולאשתורי יש זכות ראשונים. בדורות האחרונים שבה והתחדשה מסורת זו (למשל בחלק ב של 'ספר קדמונינו', מורה דרך למקומות הקדושים בגליל, ירושלים תשמ"ז, עמ' רפו-רפז, שי).

שבחי הבית

פרופ' חננאל מאק גילה את אוזניי כי הסכום 104 (ש"ח), הוא פעמיים 'בן' (52).

מזל שלא צריך לשלם פעמיים 'בת' (402)...