יום שני, 19 בספטמבר 2011

על קברו של הרשלה מאוסטרופוליה


לא תאמינו! בשנת 2008 הוציאה החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות מטבע רשמי המנציח את הרשלה מאוסטרופוליה

לו מישהו היה אומר לי לפני עשרים שנה, כי יום יבוא ואפקוד את קברו של הרשלה מאוסטרופוליה, זה היה נשמע דמיוני ומצחיק הרבה יותר מכל הבדיחות שסופרו אי פעם על הרשלה או בשמו. והנה זה קרה...

בשבוע שעבר חזרתי מסיור מקיף באוקראינה מטעם 'בית ש"י עגנון', שאותו הדרכתי יחד עם ידידי הסופר חיים באר. חוויות רבות זומנו לנו שם וגילוי קברו של הרשלה הוא בוודאי אחת ההזויות שבהן.

הרשלה – שם חיבה של צבי-הירש–  הוא דמות ידועה בפולקלור של יהודי מזרח אירופה. מין ג'וחא אשכנזי (ושמא ג'וחא הוא מין הרשלה מזרחי), לץ  ממזרי, שחידודיו השתמרו בזיכרון העממי ואף לוקטו והועלו על הכתב בקבצים שונים, למבוגרים ולילדים.


הנה דוגמה לבדיחת הרשלה שלקוחה מ'ספר הבדיחה והחדוד' של אלתר דרויאנוב:



אוסטרופוליה (Ostropol) היא עיירה בדרום פלך וולין שבאוקראינה, ובה היתה קהילה יהודית חשובה. אך מיהו הרשלה? האם היה איש כזה או שמא מדובר בדמות אגדית בדויה? ובכן, הרשלה היה כנראה דמות אמיתית, בשר ודם. יש עליו אפילו ערך בוויקיפדיה (ושם נכתב עליו, בהגזמה פראית, כי 'היה לתלמיד חכם ובקי בחכמת הקבלה').

המפגש הראשון שלי עם דמותו ההיסטורית של הרשלה היה כשקראתי את זיכרונותיו של המשכיל אברהם דב גוטלובר, שבשנות השמונים של המאה ה-19 תיאר בהרחבה את דמותו של רבי ברוך ממז'יבוז' (נפטר 1811), נכדו של הבעש"ט. רבי ברוך זה התפרסם במריבותיו הבלתי פוסקות על כבוד ועל טריטוריה, בנטיתו הדיכאונית ובהתקפי הזעם שלו. 'איש מוגבל בשכלו וגרוע במדותיו' – כך הגדיר אותו ההיסטוריון שמעון דובנוב, שציין כי 'היה בו רק מעט מאד מהרוחניות שבאביו הזקן' (תולדות החסידות, עמ' 212). רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב"ד, שגם אתו הסתכסך רבי ברוך, הציע אבחנה מעניינת לפשר התנהגותו כפוית הטובה ושוחרת המדון:
ויש לדונו לכף זכות לרוח שטות שבדמיונו, שעליו אמרו רז"ל משחרב בית המקדש נתנה נבואה לשוטים. וכידוע לכל שאירע לו כמה פעמים בחמימות הקיץ טירוף גמור...
(אגרות קודש מאת כ"ק אדמו"ר הזקן..., ברוקלין תשמ"ז, עמ' קיז)
<העירו לי בשם הביבליוגרף החב"די ר' חיים ליברמן, כי אין שום ודאות שרש"ז התכוון בדבריו הקשים לר' ברוך ממז'יבוז' (כפי שהציע אפרים קופפר, שפרסם לראשונה את המכתב), אלא כוונתו היתה לצדיק אחר. וכשנשאל ליברמן אם יהיה מוכן לפרסם את זהותו של צדיק זה ענה בשלילה ואמר, ומה ארוויח אם אעביר את הדברים מצדיק זה לצדיק אחר... אם ליברמן צודק, ייתכן והכוונה היתה לר' מרדכי מלכוביץ, שגם בינו לבין רש"ז גבהו הרים>

הרשלה היה הבדחן של רבי ברוך, כלומר זה שניסה להפיג את צערו או זעמו בדבר בדיחה וחדוד. אבל גם הרשלה – לפחות לדברי גוטלובר – עשה  פעם טעות. הוא חצה את הקו האדום ושילם בחייו על בדיחה אחת לא מוצלחת:
וה' פקד את אודיל [בתו של הבעש"ט] ... ויתן לאודיל בן, ברוך-ה', ותקרא שמו ברוך, הוא הצדיק ר' ברוכיל ממיזיבוז, שהיה מושבו בתחילה בטולטשין, ומשם איווה למושב לו העיר מיזיבוז, רומא של החסידים, שם החזיק במעון אבי זקנו הבעש"ט, ויחדש כנשר נעורי החסידות בפודוליה...  הצדיק הזה, יורש עצר רך ויחיד לאמו, נתגדל על ברכי הבטלה, לא קרא ולא שנה ולא למד, לא הגה ברוחו ולא חשב בשכלו, לא ידע לא תורה ולא דרך ארץ ... לא דווה ליבו על השחתתם ולא ראה את הנולד, ויהי למופת ולראש ולנשיא בישראל. ותהי ראשית מלאכתו לנסוע מעיר לעיר לאסוף כחול כסף, וכל המרבה לתת הרים כסאו מעל כסאות יתר הנגידים. וילך הלוך ונסוע בצבים ובכרכרות כשר וגדול, והיה חוגג כל ימי חייו במשתה יין וכרים מצאן, ויהי כל האנשים ההולכים בנתיבותיו שיכורים, הלומי יין והולכי בטל, ויקראו גם הם את שמם חסידים. 
וכאשר היה בימים ההם המנהג אצל המלכים והשרים (בייחוד שרי פולין) להחזיק להם בחצרותם איש בער ולץ ... גם הצדיק התנהג כמוהם (ואחריו כל ישרי לב הצדיקים ורבי החסידים שבכל דור). ויהי לו איש אחד ושמו ר' צבי (הירשיל אוסטרפוליר). האיש ההוא היה ערום ובעל מזימות ובקי בהטיית לב הצדיק מיגון לשמחה ומכעס לשחוק (כי כעסן ובעל חימה היה הצדיק הזה, איש האלוהים הקדוש!) וכפי הנראה מכל המסופר ממנו – כי עוד סיפוריו ומעשיו ומילי טבי שלו שגורים בפי כל איש – לא היה מאמין גדול בהצדיק שהיה משמח, ופעמים הרבה אמר לו דברים אמיתיים ורמז לו על דרכיו המקולקלים, במסווה הליצנות והשחוק. עד שפעם אחת הרשה לעצמו להראות לו תרמיתו בדרך היתול מלובש באיזה סיפור, והצדיק הבין להיכן הוא פשוט וייחר לו, ויצו גם הוא בשחוק וקלות-ראש להוציא את הבדחן הזה מן הבית ולהדפהו ממעלות הבית מאיגרא רמא. ויעשו החסידים הן, וצבי מאוסטרופולי חלה ימים רבים וימת בעניין רע, כי נתפרקו חוליותיו בנפלו, ולא נרפא מחוליו. אלה תולדות מידותיו הקדושות של הצדיק ר' ברוכיל, נכד הבעש"ט ויושב על כסאו ברומא של החסידים.
(זיכרונות ומסעות, מהדורת ראובן גולדברג, א, עמ' 166-164)
קשה לדעת עד כמה מהימן תיאורו של גוטלובר, שלא הסתיר את סלידתו מרבי ברוך ממז'יבוז', אך ברור שהוא לא המציא את הדברים מלבו אלא קלט אותם כסיפור שמהלך בין הבריות. אם יש משהו של אמת בסיפור הזה, הרי שהחסידים, שזרקו את הרשלה מכל המדרגות – פשוטו כמשמעו – וגרמו למותו, עשו כן בהוראת הרבי. אולי היה הדבר בימות הקיץ, כשר' ברוך היה נתון לאותם התקפים שתיאר רבי שניאור זלמן מליאדי. מי יודע? מכל מקום, הרצח של הרשלה היה כנראה הבדיחה האחרונה שלו.

יצחק הרצברג, הרשלי האוסטרפולי מלך הלצנים, תל אביב 1947 (ציור העטיפה: בינה גבירץ)

זאב איגרת, יליד אוסטרופוליה, לא הטיל ספק שהרשלה היה דמות ריאלית לכל דבר. במאמר שפרסם על תולדות עיירתו ידע אגרת לספר על מנהג ייחודי שיוסד בעיירה לכבודו של הרשלה:
למחרת יום החופה, לאחר סעודת הצהריים החגיגית, יצאו המחותנים בליווי תזמורת אל אחת החנויות ושם פתחו בריקודים ושתו לחיים. נהגו גם לשפוך יי"ש על הקרקע ונעמדו ליד חנות אחת מסומנת. הטקס הזה נקרא בשם 'הוּליאַשצינה'. בין זקני העיירה היו חילוקי דעות על מקורו של המנהג. דעה אחת גרסה כי באותו מקום היתה דירתו של הרשלה ובה גר עד שנקרא לחצרו של רבי ברוך במז'יבוז'. לאחר מותו של הרשלה חש הצדיק בחסרונו, וכשביקר פעם באוסטרופוליה ביקש מחסידיו להוליכו אל הבית בו נולד הרשלה ובו גדל. הבית כבר עמד בחורבותיו, ללא דלתות וחלונות. הצדיק עמד בפתח הבית הרהר כמה דקות ואמר: 'הרשילה, הרשילה! גם ביתך נחרב, ודאי ניחר גרונך בקבר, יבשו שפתיך, כי צמא אתה לטיפת יי"ש'. 
ציווה הצדיק למזוג לו כוס של יי"ש, ברך על היין, לגם מעט מן הכוס ואת השאר שפך אל פתח הבית. שתו גם החסידים ויצאו במחול, ומאז נשאר המנהג לבקר את ביתו של הרשלה בכל יום שמחה.
ועוד כתב איגרת, כי החסידים מספרים בשמו של ר' ברוך, שבאחרית ימיו היה הרשלה חירש והעמיד פנים שאינו שומע את שאלותיו של מלאך המוות, ואך דבר אחד ביקש מהמלאך, שיביאהו לפני כסא הכבוד ושם בוודאי ייטיב לשמוע וישיב על השאלות. ואכן  סיים הצדיק  שבעיני רוחו ראה כי גם שם, בישיבה של מעלה, בידח הרשלה והצהיל את כל הפמליה.

על כל פנים, באוסטרופוליה עצמה לא היה כל ספק שאדם כזה היה קיים, וכל מה שמייחסים לו וכל מה שמסופר עליו אמת ויציב.

(זאב איגרת, 'אוסטרופוליה באספקלריה של דורות', העבר, יט, תשל"ב, עמ' 211-209)

לפני כמה שבועות הפנה יוסקה רום את תשומת לבי לכך שקברו של הרשלה אותר לאחרונה במז'יבוז', ממש סמוך ונראה לקברותיהם של הבעל-שם-טוב ונכדו רבי ברוך, ובשבוע שעבר, כשהזדמנתי לק"ק מז'יבוז', זכיתי גם אני להשתטח על קברו של הבדחן הדגול. לטובת המגיעים למקום: כשיוצאים מציון הבעש"ט פונים ימינה ושוב ימינה.


לאחר ההתרגשות נפניתי לבחון מקרוב את הכתוב על המצבה, שהיא כמובן חדשה לגמרי. ובכן לא סתם לץ או בדחן, אלא רב וצדיק: 'הרה"ק [הרב הקדוש] רבי צבי מאוסטרופולי זיע"א [זכותו יגן עלינו, אמן] ... צדיק וירא שמים'! מי היה מאמין שזהו הרשלה?

והנה, כשמתבוננים בשורה הראשונה של לוח ההנצחה מגלים שהאחראי לשלט הוא 'הרב החסיד ישראל מאיר גבאי', העומד בראש אגודת 'אהלי צדיקים'. גבאי הוא אדם שכוחו וגבורתו מלאים את כל אוקראינה, והוא משוטט בה כבתוך שלו - מגלה קברי צדיקים ומשקמם, מקים בתי מדרש ובתי הכנסת אורחים, בונה 'אוהלים' מעל ציוני קברים קדושים, ועוד כהנה וכהנה.

ומי גילה לרב  החסיד גבאי שאכן כאן קבור הצדיק הרשלה, מרחק מטרים ספורים מקברו של הבעש"ט, ללא שהתגלה ולו שבר מצבה או סימן מקורי כלשהו לקבורתו שם?

ובכן, לא רק 'השכל הישר', שמן הסתם גורס כי הרשלה חייב היה להיקבר סמוך לרבו ברוך, אלא גם 'הוכחה'. ואת ההוכחה הזו יש לקרוא בצד השני של המצבה:

'מקום קבורתו נקבע על פי חוקרים יהודים מאוניברסיטת פטרבורג
חלקם עדיין זוכרים את מקום הקבורה ואת הקבר מלפני ארבעים שנה'

במילים אחרות, מדובר על 'מסורת', ובמקרה זה מסורת מומצאת. יש כביכול אנשים שזוכרים שכאן היה קבור הרשלה, ולא סתם אנשים אלא 'חוקרים מאוניברסיטת פטרבורג' (מה שאמור בדרך משונה להקנות למסורת גם הילה אקדמית), ולא סתם חוקרים אלא 'יהודים' (שהרי גוי פשוט לא יצלח להעיד על כך).

קשה להאמין שלפני ארבעים שנה (סביב 1970) היתה במקום מצבה אותנטית של הרשלה ולא היינו שומעים או יודעים משהו עליה. אבל מה זה חשוב, מעכשיו נוסף אתר חדש לחובבי הקברים הקדושים מכאן ולחובבי הקוריוזים והפיקנטריה מכאן.

ספרו בגרמנית של חיים בלוך על הרשלה, טיל אוילנשפיגל היהודי
זהו כנראה האוסף המוקדם ביותר של סיפורי הרשלה

בעלי התוספות

מתברר כי רשימתי זו עשתה רושם גדול על כמה עיתונאים, ובראשם עקיבא נוביק ואדוארד דוקס מ'ידיעות אחרונות', שהעתיקו ממנה חופשי-חופשי בלי להזכיר את מקורותיהם.


במאה ה-19 קראו לפלגיאט כזה 'דברים עתיקים'...



רשימה מפורטת על הפלגיאט פרסמתי בבלוג ביקורת העיתונות של דבורית שרגל (וולווט אנדרגראונד), ואפשר לקרוא שם את כל פרטי המעשה.


*

בביקור שערכתי במקום באוגוסט 2013 התברר כי המצבה של הרשלה נעקרה ממקומה.

כאן הייתה המצבה של הרשלה (צילום: דוד אסף)

מי עשה זאת? גונבי מתכות או שמא קנאים לכבודם של הצדיקים האמתיים הקבורים במקום? עיתון מעריב, שדיווח על חילול הקודש, מעריך שמדובר ב'עבודה עברית', פרי עבודתם של מתנגדי ישראל גבאי, שיזם את הקמת המצבה.

האם הרשלה באמת נקבר במז'יבוז?

יהושע מונדשיין הפנה את תשומת לבי למקור מעניין. ספרו של אברהם רעכטמאַן, ייִדישע עטנאָגראַיע און אָלקלאָר, בואנוס איירס 1958, עמ' 117. רכטמן, שהשתתף במשלחת המחקר האתנוגרפית בראשותו של ש. אנ-סקי, שביקרה בעיירות בוולין ובפודוליה בשנת 1912, ציין כי לא הרחק מקברו של הבעש"ט נמצא גם קברו של הרשלה.



23 תגובות:

  1. גם אנוכי זכיתי לעלות לקבר הצדיק הנ"ל ומאז אני לא מפסיק לצחוק

    השבמחק
  2. בפרפראזה על בדיחה עתיקה שסופרה (על ידי יהודים כמובן) לפני קרוב לארבעים שנה על דוד לוי:

    סיפרו להרשלה ש"מצאו" את קברו במז'יבוז'.
    ענה הלץ- הבדיחה הזו אינה שלי!

    השבמחק
  3. כנראה שמישהו התבלבל בין המקובל שמעון אוסטרופול להרשלע שלנו..

    השבמחק
  4. בשולי הדברים. ישנה סתירה מובנית ביחסם של החרדים לאקדמיה. מצד אחד הם בזים להם בטענה שבלימודי הגמרא יחכימו לא פחות, ומצד שני הם מרבים להיתלות ב"חוקרים מהאוניברסיטה"...

    השבמחק
  5. אפרופו קברו של הרשלה, אציין שלפי מה שהבחנתי יש שני גירסאות על זמן פטירתו, האם הוא מת על פני של רבו רבי ברוכ'ל זצ"ל, או אחרי שנפטר רבי ברוכ'ל והרב מאפטא זצ"ל עבר למז'יבוז.
    אין הספרים תח"י לע"ע, אבל אאל"ט יש בספר 'מאמר מרדכי' [סלאנים - קסטלניץ] סיפור על שהתחצף להרבי ר' ברוכ'ל בבדיחה שלא לפי כבודו, [אם יש בזה ענין אכתוב את הבדיחה], ולא הספיק להוציא שנתו עד ששחל"ח.
    בעת שהכניסוהו אלי קבר וסתמו הגולל, ביקש הרבי ר' ברוכ'ל קצת יי"ש, וחפר קצת בגל העפר ושפך לתוכו קצת יין שרף, והפטיר בצחות "השמחים אלי גיל, ישישו כי ימצאו קבר "[איוב ג כב] "זאל ער זיין פריילאך דארט אויך".
    גירסא אחרת ישנו [נראה לי שראיתיו איפהשהוא בכתבי ר' יאשע שו"ב], שחי עד שנפטר רבי ברוכל, והרב מאפטא בא לגור במעזיבוז, והרשל'ה בא לבדח והרב מאפטא הקפיד ואמר "לא אצלי".

    השבמחק
    תשובות
    1. ישבב, יש לי עניין גדול בבדיחה המדוברת. היש אפשרות שתעלה לכאן את הדף הרלוונטי?

      מחק
  6. הקיים ספר המתאר את קברות הצדיקים של אוסטרופול - כפי שיש בקהילות אחרות? אולי שם יש איזכור לקברו של הרשל'ה.

    השבמחק
  7. מרק, הוא לא קבור באוסטרופולי, הוא קבור במעזיבוז. ברור שעד הנה לא היה הקבר נחשב כאחד מ'מקומות הקדושים' בחבל וואהלין. לא מסתבר שיהיה איזכור לקברו של בדחן עתיק יומין.

    השבמחק
    תשובות
    1. הרשלה קבור באוסטרופולי - היעלה על הדעת שהנירצח יקבר ליד רוצחו ?
      לכן הקבר במזיבוז' הוא לא קיברו . - קרא בהמשך ותבין יותר .

      מחק
  8. כתב לי אלישע פורת מקיבוץ עין החורש:

    הנה מה שלא ידעת על הרשלה. ואני בטוח שגם התלמיד-חכם חיים באר לא יודע על זה.

    מיומנה של מרגוט קלאוזנר, במיוחד בשבילך:

    (עמוד 86)
    קראקוב 23 באפריל 1930,
    אתמול ראינו הצגה של הלהקה הווילנאית "הרשלי אוסטרופולר" מאת משה ליפשיץ. זאת קומדיה חביבה וחצופה למדי, שהוגשה בצורה נעימה.

    (עמודים 94-95)
    ברלין, 1ביולי 1930:

    צבי פרידלנד מרבה באחרונה להיפגש עם המשורר האידי משה ליפשיץ. זהו טיפוס מיוחד במינו: גוץ שמנמן ובעל עיניים יפות מאד. מרננים אחריו, שהוא היה קומוניסט, ואחר כך ברח מרוסיה. ואחר כך ריגל לטובת רוסיה ומה עוד? תמיד חסרה הפרוטה מכיסו והוא לווה מכולם. הוא חולני מאד, וכשהוא משיג כסף, הוא מבזבז אותו תוך חמש דקות. הוא להוט אחרי משחקי קלפים, שותה לשכרה, מעשן ומפונק באוכל. תכונתו הבולטת ביותר היא חוש-ההומור הטבעי שלו. שיחתו קוסמת לי עד כדי כך, שאני מסוגלת לבלות שעות במחיצתו.

    לפני שנתיים, כש"הבימה" שיחקה בתיאטרון-הקורפירסטנדם, ראיתי אותו יום אחד עומד בתור לקופה. מיד שמתי לב אליו, ואמרו לי אז, שזהו אותו משה ליפשיץ, הכותב את הקומדיות היהודיות. מחזהו המפורסם ביותר הוא "הרשלה אוסטרופולר", שראינו לא מזמן בקראקוב. כעת חיבר מחזה הנושא את השם המשונה "המשיח בע"מ". הוא כתב גם שירים נהדרים באידיש. ברוסיה יצא ספרון-שירים שלו, שנקרא "דב רוקד". בין שיריו יש אחד, שהוא מדקלם באוזני לעתים תכופות לפי בקשתי. שם השיר "המלמד", ותוכנו בערך, כך: מה שווה מלמד כשהוא זקן? ערכו כקליפת השום, כנר באור יום, ששכחו לכבותו. איש אינו שואל לעצתו ואפילו בשאלה "מה השעה?" אין פונים אליו. והטרגדיה הגדולה ביותר שלו היא, שכל תלמידיו הלא-יוצלחים ביותר מתקדמים יפה בחיים. ומה נעשה בסופו של התלמיד האהוב ביותר? הוא שוב נעשה מלמד!

    (כנראה כוונתה לשירו "העבריישע לערערס", מלמד עברי, נדפס בארה"ב, בירחון הספרותי "דער אינזל", ניו יורק, 1925.)

    ובכן דוד קצת פירושים: מרגוט כתבה את יומנה זה, שיצא לאור כספר, בעת מסעה באירופה. לפני שהעיפו אותה ואת יהושע ברנדשטטר בעלה, מניהול הבימה. ההיכרות שלה עם ליפשיץ וההיקסמות שלה ממנו, כפי שברו לידי ביטוי בקטעי יומן, הם שהצילו בסופו של דבר את ליפשיץ. ב-33 הוא נמלט לפריס, נרדף הן על ידי הנאצים ועוזריהם והן על ידי רוצחיו של סטאלין שרצחו את אוהדי טרוצקי על ימין ועל שמאל. מרגוט שמעה על מצבו הקשה, הוא גם היה כבר חולה, וסידרה לו בקשת הגירה מהבימה ואחר כך גם סרטיפיקט. הוא הגיע ארצה בסוף 34 ומת כאן לאחר 6 שנים, בפסח ת'ש אפריל 40. נטמן בנחלת יצחק.
    מסתבר שליפשיץ לא רק היה מתרגם, מיידיש לגרמנית, מיידיש לרוסית ולהיפך אלא גם מעבד ומשפר מחזות פורה. בין השאר 'כתב' את המחזה הנ'ל על הרשלה אוסטרופולר. תמהני אם היכנשהו ברשימות הספריה הלאומית מישהו כינס אותו. כפי שאתה מבין היא ראתה את המחזה מוצג ביידיש בקרקוב ואחר כך כנראה שוב בברלין.
    ליפשיץ לא התבייש למחזר את עצמו במעבר מלשון ללשון. כך למשל מצאתי שהצגתו משיח בע'מ הועלתה בתיאטרון האוהל עם פזמונים של שלונסקי. ויש ודאי דוגמאות נוספות. אני מניח שאילו היה לומד עברית היטב בשנותיו האחרונות, הוא ידע, אך לא עד כדי כתיבת שירה - היה ממחזר גם את ספר שיריו היחיד שנדפס בריגה ביידיש בשנת 22 כאשר ליפשיץ היה ממש סוכן סובייטי. ולבסוף, האיש נשכח לגמרי! ממש נמחק מספרי התקופה! אני רודף אחר עקבותיו כבר למעלה משלוש שנים. מצאתי פירורים מעניינים וגם -פרסמתי אי אלה מאמרים קלים עליו.
    אם אתה עצמך או מי שאתה מכיר עושה עבודה גדולה על גלגולי מוטיבים וכו' של הרשלה, שלא יישכח את ליפשיץ!
    שבת שלום, אלישע

    השבמחק
  9. בנימין ריצ'לר27 בספטמבר 2011 בשעה 8:52

    אני מציע לארגן עליה של קומיקאים יהודים לקברו בכל פורים כדי לקיים מצוות "מושב ליצים".

    השבמחק
  10. ומה עם הקבר של הרשלה בעיירה אוסטרופולי ?
    במשפחתנו עובר מידע מדור לדור שאנחנו צאצאצים ישירים של הרשלה מאוסטרופולי- עבורנו הוא לא סיפור או אגדה אלא דמות אמיתית .
    אריה .

    השבמחק
    תשובות
    1. האם השמות ישראל עבר או זאב עבר מוכרים לך? האם הם חלק ממשפחתך?

      מחק
  11. לגבי הפלביאט (ובדידי היתה עובדה יותר מצחיקה, שהעתיקו הבנה מוטעית בדבריי והמציאו ספרים חדשים שלא היו ולא נבראו...) ידוע הסיפור על גניבת ספרי התורה של הרשלה.

    ומעשה שהיה בקול שיצא על הרב צבי הירש מאוסטרופוליא זצוקל"להה שגנב שני ספרי תורה. משנתפשטה השמועה, הגיע דייטשער אחד, ר' יודא לייב הידוע - וחקר אודות זה, ורצונו בזה לשזור בסיפוריו הארס כנגד ה"כת" כידוע.

    והנה נתברר לו שלא היו אלו שני ספרי תורה אלא רק ספרים סתם. ואולי לא ספרים אלא גנב ספר אחד. והנה נתברר שמקור הדברים ברבי ברוך זי"ע עצמו. שכן רבי צבי הירש זצ"ל דרש בשבת הגדול בבית המדרש של רבי ברוך זי"ע ואמר תורה יפה עד שכל הבעלי בתים שם הודו שהיתה מתוקה כדבש ונופת צופים וברה כנתינתה בסיני. אז הפטיר רבי ברוך: "נו - מסתמא גנב את זה מאיזה ספר".

    השבמחק
  12. יש עדות של אדם { מארה"ב] שיצא למסע שורשים של המשפחה באוסטרופולי ושם בבית הקברות - אותו הוא צייר עם עט נובע מצא את מצבות משפחתו ובדרך אגב מצא גם את קיברו של הרשלה מאוסטרופולי והוא אף מסמנו בכתב ידו . כך שלא בטוח מי קבור היכן. יש גירסה שהוא קבור באוסטרופולי ויד את הגירסה של מז'יבוש . יש לנו שני קברים .
    האיש אכן היה היה והעמיד צאצאים ומשפחה החיה היום בישראל . ויש גירסה לגבי עבר משפחתו המיוחד והמכובד עד למאד ... מאות ויותר שנים לפני .לא כאן המקום לפרט כי גם כך הכל בנוי תילי תילים של סיפורים אגדות המצאות ויד הדימיון עושה כאן כרצונה וקשה להפריד בין עובדות לאמיתות .

    השבמחק
  13. משפחתנו הענפה בישראל כולנו מתייחסים לרבי צבי הירש מאוסטרופול שהיה רב מלומד ושוחט עבד אצל קצב והוא עצמו צאצא של המהר"ל מפראג (וקרוב לרש"י--גם הוא מתייחס לדויד המלך ) באמצעותו של רבי שמשון מאוסטרופולי שהיה אביו שהולך אחורה עד לאחיו של המהר"ל הוא בצלאל ליוואי. מיקומו המדוייק של הקבר מצוי בידי והוא בעיירה אוסטרופולי ולא במז'יבוש - האם נראה לכם הגיוני שהנירצח יקבר ליד רוצחו ? הוא אחרי שנידחף ממעלה המדרגות על ידי תלמידיו של רבי ברוך שהיה קטן מאד בתורה וגדול מאד במחלת הנפש שלו שלא כאביו נטה לעליות ומורדות של מצבי רוח - מנייה דיפרסייה והיה זקוק לידו לתלמיד חכם בעל לשון שנונה חדה כתער שתרים את מצב רוחו - ויום אחד בגלל מצב רוחו המשתנה אמירה שנונה ומבודחת של הרשל התקבלה אצלו לא כבדיחה והוא נעלב -מיד נתן הוראה לתלמידיו להשליכו לתחתית המדרגות-הרשל ניפצע קשה ושבר צלעותיו ושכב וגסס במשך כ 3 ימים ובסופם מת ( יש לזה שם : "רצח על ידי תלמידי "חכמים" והסתרת עובדות והכל בגלל הייחוס של חולה הנפש ):כמובן שלקחוהו וקברוהו בעיירתו אוסטרופולי .המבקר בבית הקברות שם יכול לראות את קיברו .מכאן שהרשלה מאוסטרופולי לא ייציר דימיון אחרת גם אני וכל משפחתי בארץ היינו דימיוניים כמוהו - סבתא של סבתי- פריידה - היה שמה (ומאז גם לבנות במשפחתנו קוראים פריידה חדווה וכדומה על שמה )-היתה כלתו של רבי צבי הירש - כלומר בנו היה בעלה ומכאן אנחנו צאצאים של הרשלה .ומכאן שהרשל לא היה ג'וחה בכלל אלא תלמיד חכם ומתייחס על דויד המלך - (הייתי מעדיף להתייחס על יצחק בנו של אברהם איש צדיק ששום שערוריה או מעשה פשע לא ניקשרה לשמו של הצדיק התם ויושב האוהלים- זה שאביו רצה להעלות אותו לעולה - או בלשון אחרת לרצוח אותו כהוכחת נאמנות ואמונה שלמה באלוקים -ויצחק השיב לו בכבד את אביך יוצא דופן והוא כיבד והאמין לאברהם .וילדיו ואישתו רבקה רימו אותו בגלל עיוורונו) .לייחס להרשל חלמאותו קלות דעת או טיפשות כששמו יצא לפניו בכל רחבי עיירות היהודים כאיש חד לשון מהיר לשון מוח ידען בתורה מי יכול היה להשתמש בידע עצום ולשון שנונה ולהתבדח אם לא אדם חכם כאז גם כיום .מחקרים רבים שנעשו עליו וגם פורסמו ביניהם גם בתוכנית של הטלויזיה הבריטית ניקבע שמקור חוש ההומרו המערבי הוא חוש ההומור היהודי שמקורו במזרח אירופה ואביו מולידו הוא רבי צבי הירש הרשלה מאוסטרופולי - חוש הומור יהודי - כמובן הכוונה ליכולת של היהודי לומר מה שהוא חושב על אחרים באמצעות התבדחותץ על עצמו - הבדיחה על עצמך פחות פוגעת מאמירה ישירה לאדם אחר שהיה בודאי נעלב כמו שגם האיש שרצח את הרשלה - וגם בכלל היכולת של היהודי לצחוק ממש על עצמו ולקבל בדיחות על עצמו מבלי להעלב שלא כדרך אנשי דת אחרת ...

    השבמחק
    תשובות
    1. מעריצה את הרשלה מילדות - אף שאז לא תמיד הבנתי את הבדיחות הקשורות במנהגי הדת - כמו אכילת הלביבות של "קרבן" של הרשלה ביום כיפור ב"כורעים ומשתחווים"...שכן גדלתי בבית חילוני. אח"כ כשכבר למדתי - נזכרתיע בבדיחות הללו וצחקתי שוב...
      מרגש לשמוע שהיה אדם אמיתי חכם ויודע תורה שהשתמש בלשונו החדה בבדיחות הדעת להצלתו וגם לנקמתו...
      ואיזה ייחעס!!! התברכתם!!!

      מחק
  14. הרשלה מאוסטרופולי למעשה היה רב- שמו היה רבי צבי הירש זיע"א הוא היה נכדו של רבי שמשון מאוסטרופולי שהיה צאצא (נכד?) של רבי ליבר הגדול שניקרא גם ליוואי ( בגרמנית אריה ) אחיו של המהר"ל מפראג שהם צאצאים של הילל הזקן שהיה צאצא של שלמה ודוד המלך ומכאן צאצאים של רות המואביה ובועז .אגב ישו=יהשוע שממנו יצאה שנים אחר כך הנצרות היה גם הוא צאצא של דוד המלך דור 12 . במשפחות שהן יוצאות מדוד המלך אסור להתחתן עם כהנים כי אסור לערבב בין מלוכה לכהונה (פסיקה של רבי ליבר הגדול נידמה ) המשפחות האלה נקראות "מעלית הזהב " .

    השבמחק
  15. אני שמשון צבי לוינגר, נכד ר' שמשון צבי ב"ר משה רוט מקאטינה שבטרנסילבניה. בזמנו העליתי השערה שאין לי כל דרך לבססה או להפריכה, שמוצא משפחת רוט מאוסטרופול, ולפיכך נקרא סבי על שם שני אישיה המפורסמים - ר' שמשון ור' הרשלה. אולי 'רוט' מרמז על המוצא מדוד המלך שהיה אדמוני.

    בברכה, ש.צ. לוינגר, כוכב השחר

    השבמחק
  16. אני רואה שכבר הגבתי לפני זמן.

    נראה שהמגיבים לא קראו את המשך דבריך, בעניין העדות הקדומה יותר על הקבר במז'יבוז'.

    ועכשיו ברצינות: נראה כאילו לא קראת את הספר הקדום ולא את התרגום לעברית או ליידיש, שהבאת כאן. שאם היית קורא, היית מבין מעצמך שבדברי השטנה מדובר בניצול סיפורי בדחנות מקוריים חסידיים, המכבדים דווקא את רבי ברוך, והפיכתם לכתב שיטנה משכילי.

    במקור, רבי ברוך עוזר להרשלי ומקבלו בביתו, והסיפורים הם על 'קרב מוחות' היתולי בין הרבי לבין הרשלי, וכן בין הרשלי לבני העיירה - הנאמנים כמובן לרבי.

    בסיפורים אחדים הוא מפיל בפח פעם אחר פעם את אשתו ואת אשת רבי ברוך "הרבנית", יחד עם נשים 'פתיות' אחרות בעיירה. לפעמים מתגלה שעורמתו אינה עומדת מול חכמת החיים שלהן, ולעתים מתברר שחוסר השכלתן וידיעתן עוד פחות מבעליהן, הופכת אותן למטרות קלות ללעג, כמו במקרה של משלוח המנות שהביא ב"פורים" לאשת סוחר שנותרה לבדה, ואחרי חודש סעד אצלה את "ליל הסדר", באמצע הקיץ. נקמתו בנשים המצליחות (לעומתו) והדורשות ממנו "להיות בן-אדם אחראי" כשהוא מארגן את פגישת אשתו אצל הרבנית, ואומר לכל אחת מהן שהשניה קשת שמיעה ושתגברנה את קולן שהן משוחחות זו עם זו, - הוא אחד משיאי בדיחות הדעת.

    אך העיקר, לדעתי, בכל אלו, הם קובץ הסיפורים בסוף ספרי המעשיות לדורותיהם, הנוגעים ישירות לחצרו של רבי ברוך.
    במעשיה על צו המאסר נגד רבי ברוך, יש עומק רב, מסירות נפש של הרשלי למען הרבי ולמען הקהל, חיבה למנהגי החסידים, וגם ידיעת התורה (ברמה פשוטה המתאימה לבדיחות). יש את היסודות העתיקים של סיפורי גביהה בן פסיסא מהתלמוד, ויש את ההתמסרות היהודית בעת עלילה.

    לפי המסופר, הפריץ שמע על כך שרבי ברוך לובש את כובע השיער (השטריימל) ואת המעיל המכובדים, לכבוד שבת קודש.
    אלו בגדים שנועדו רק לגויים השולטים, ואסור ליהודי בזוי להתלבש כך, אלא אם כן הוא אכן נסיך.
    משום כך מגיעים שוטרים שליחי הפריץ, לאסור את רבי ברוך ולחקור אותו על השמועות הלל.

    בהגיעם לעיירה מתברר שרבי ברוך אינו, והיהודים בחצר הרבי טעונים את טענותיו בשמם: רבי ברוך לבוש כך, משום שהוא אכן בן מלכים ונסיך, והוא אכן שולט בעיירה ביום השבת. השוטרים משאירים הוראה שכשיחזור בתוך חודש עליו להתייצב מיד אצל הפריץ. היהודים מתייעצים ביניהם, אובדי עצות, עד שהרשלי מציע את עצמו: ובמסירות נפש חוזר על דברי פסיסא בן גביהא התלמודי ואומר:

    אני אלך! אומר שאני הוא רבי ברוך. אם אצליח - הצלנו את רבי ברוך ואת העיירה. ואם אכשל - יהיה זה רק הרשלי שנתפס ונפגע.

    ויהודי העיירה מסכימים! יוצא הרשלי לדרך, ומוסר עצמו לפריץ. וכשנשאל על בגדי המלכות שהוא מעז ללבוש, עונה הוא שאכן בן מלכים הוא ובזכות לובש הוא בגדים אלו. שואל אותו הפריץ: אם בן מלך אתה, וראוי להיות שליט, עליך לענות על ארבע שאלות:
    א. עליך להבין בעניין קרקעות ומדיניות: מה בדיוק שטח האחוזה שלי שבה אתה מסתובב וחי?
    ב. עליך להבין בהוויות היקום: מה משקלו של הירח?
    ג. עליך להבין בערכם של בני אדם: אם כן - מהו ערכי שלי?
    ד. עליך לדעת לקרוא את מחשבות אלו העומדים לפניך: ולכן שאלתי - מה בדיוק אני חושב כעת?

    ענה הרשלי. לגבי השאלה הראשונה, מהו גודל האחוזה בדיוק? אני יודע כמעט במדויק. חסר לי רק פרט אחד קטן, והוא בגלל הגשמים שיורדים, וממלאים את האגם והנהר לפעמים יותר ולפעמים פחות, אז אני מחזיר אליך את השאלה ושואל: מה בדיוק גודל האזורים עם המים כיום? אם תענה לי אוכל לומר לך בדיוק את גודל האחוזה.

    חכם! עונה הפריץ. אני מכיר את היהודים, העונים על שאלה עבור שאלה. הצלחת להתחמק מהשאלה הראשונה, אבל נראה אותך עונה על השאלה השניה. מהו משקל הירח?

    פשוט מאוד, עונה הרשלי: קילו וחצי. אם אינך מאמין לי שקול אותו בעצמך ותיווכח שצדקתי.

    טוב, צוחק הפריץ. ולשאלה השלישית: מהו ערכי?
    ערכך? שואל הרשלי. אתה שווה יותר מאברהם אבינו!!
    אכן? שואל הפריץ, תשובה יפה מאוד, אבל איך הגעת לזה?
    פשוט מאוד, אתה כולך מלא בעצמך, ואילו אברהם אבינו אמר: "ואנוכי עפר ואפר". מי יכול להיות פחות מזה?

    טוב, נהנה הפריץ מהתוכיחה. אבל על השאלה האחרונה אני בטוח שלא תוכל לענות. מה אני חושב עכשיו?
    אתה חושב, אמר הרשלי, שאתה מדבר עם רבי ברוך ממז'יבוז', אבל האמת היא שאתה מדבר רק עם הרשלי מאוסטרופוליה, הקטן והנקלה בתלמידיו!!

    הנה כך מסתיים קובץ הבדחנות, בצחוק מתגלגל, ולא ברצח אופי לציבור שלם, כדרכם של המשכילים.

    - וראה "חסידות" בדברי ימי ישראל של גרץ. קריאת הדברים במקור הגרמני ממש מעוררת חלחלה...

    שבת שלום

    השבמחק
  17. . במחשבת החסידים ״איש אלוקים הקדוש״ כדוגמת ״הרבי ר׳ ברוך״ אינו צוחק מהר כ״כ על ידי איש פשוט. נצרך למשימה זו איש כזה ״ שמצחיק בבדיחותיו אף את הפמליא של מעלה״
    אימרה דומה נמצא על בדיחות הבעש״ט בשם ר נחמן ברסלבר
    אגב בספר ליקוטי הלכות נותן מוהרנ״ת הסבר על עניין הבדחן (הלץ) בחצר. הצדיק דנן

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.