יום שלישי, 9 בדצמבר 2014

על דעת המקום: כְּסָלוֹן עיר משושי

חייל משחק בכדור עם נער תימני במעברת כסלון, דצמבר 1950 (צילום: דוד אלדן, אוסף התצלומים הלאומי)

מאת יהודה זיו

היום, כ"ה באדר ב' תרמ"ו (1 באפריל 1886)

בשורות מרות אלה פתח שלום יעקב אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים) את הסיפור 'בסתר רעם' (1886), והפך את העיירה הבדויה 'כְּסָלוֹן'  הרומזת כמובן לטפשים, עצלים ושונאי דעת (כנאמר בספר משלי, י 1: 'בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ')  לדגם מוקצן של כל עיירות היהודים במזרח אירופה. ואכן, כל מי שקרא מימיו את סיפורי מנדלי יודע כי כסלון אינה אלא אחותן התאומה של עיירות אחרות בנות דמותה, ואת כולן זיכה מנדלי בשמות בעלי משמעות שלילית: 'בטלון', 'דלפונה', 'קבציאל' ועוד.

כיצד הגיעה אפוא כסלון של מנדלי לשמו של מושב עובדים בהרי יהודה (כמו גם לשמם של תל, מעין ונחל סמוכים, בשמורת נחל שורק)? וממילא עולה השאלה כיצד יש לבטא את שמה, כְּסָלוֹן, או שמא, כפי ששגור בפי רבים, כִּיסָּלוֹן

פרק טו בספר יהושע עוסק בתיאור נחלת שבט יהודה ('מטה יהודה') וגבולותיה: לאחר 'בַּעֲלָה הִיא קִרְיַת יְעָרִים' (היום אבו-ע'וש), נאמר 'וְנָסַב הַגְּבוּל מִבַּעֲלָה יָמָּה [מערבה] ... וְעָבַר אֶל כֶּתֶף הַר יְעָרִים מִצָּפוֹנָה הִיא כְסָלוֹן וְיָרַד בֵּית שֶׁמֶשׁ' (פסוקים 10-9). בטרם נולדה מדידת גובה מוחלט ('מעל פני הים', ובארצנו אף מתחתיו), לא היה לאבותינו אלא מה שהעין רואה: צורת נוף בולטת או גובה יחסי רב. ואכן, השם 'כסלון'   מלשון 'ויעש פִּימָה עֲלֵי-כָּסֶל' (איוב, טו 27) מתאר יפה את מיקומה הטופוגרפי על 'כֶּתֶף הר יערים'. 'פימה' נמצאת מתחת לסנטר ו'כסל' במותניים, שהם חלקי הגוף הַמּוּעָדִים לצבירת משמנים. מסתבר, כי המילה 'כסיל' אינה אלא עצלן, הממעט בתנועה ומעלה משמנים על עצמו. ולכך כנראה מכוון הכתוב בדברו על 'כִּסְלֹת תָּבֹר' (יהושע, יט 12) או 'הַכְּסֻלֹּוֹת' (שם, שם 18), שהיום שוכן שם, על 'מותן' הר תבור, הכפר אִכְּסָאל. כסלון נמצאת במצב טופוגרפי דומה, וגם היא שוכנת, כאמור, על 'כתף הר יערים'. 

השם המקראי שימש לפחות עד המאה הראשונה, כעדות מסמך משפטי מ'שנת תרתי[ן; שתיים] לנֵרוֹן ק[י]סר', כלומר 55 לספירה, המדווח על הודאת נאשם אשר 'יָתֵב [יושב] בכסלון' (פפירוס מורבעאת, 18) ונראה, כי השימוש בצורה 'כסלה' החל במרוצת שש מאות השנה שחלפו עד כיבוש ירושלים בידי המוסלמים (638), אולי בתקופה הביזנטית, בהשפעת הלשון היוונית המדוברת אז. 

כסלון המקראית מזוהה בוודאות בעקבות שמה: לאחר הכיבוש המוסלמי של הארץ התיישבו ערבים במקומו של היישוב המקראי הקדום ויישוב זה התקיים עד מלחמת העצמאותבשמות גאוגרפיים במקרא נהגה גם הסיומת '-וֹן' (כך למשל, 'שילה' ו'שילוֹן' [ומכאן גם אחיה השילוני], שנשתמרה בפי הערבים דווקא כ'ח'רבת סִילוּן'), אך שמה של 'כְּסָלוֹן' נשתמר בפיהם דווקא בנוסחת השם השנייה, 'כַּסְלָה'. לא היה זה מובן מאליו כלל וכלל, שכן שם זה חייב כל תושב בכפר לכנות עצמו 'כַּסְלָאן', כלומר עצלן ('كَسِلَ'; כַּסִלַ פירושו להיות כבד תנועה), והוא גלגולו של 'כסיל' בלשוננו... 


הכפר הערבי כסלה על 'כתף הר יערים' שבצפון (משמאל), יולי 1948 (מקור: ארכיון בית הפלמ"ח)

'כתף הר יערים' הנזכרת במקרא הריהי ככל הנראה מה שמכונה היום רכס כסלון – המתנשא בהר טייסים לרום 795+ מטר, והוא שני בגובהו בהרי ירושלים. את השם 'הר יערים' שאלה ועדת השמות הממשלתית וכינתה בו (מאי 1952) את המושב גבעת יערים, אשר קם על מקום הכפר הזעיר חִ'רְבַּת אֶל-גַ'בְּעָה. מושב זה אינו שוכן על 'הר יערים' עצמו, אלא בראש הרכס הצפוני יותר, הנשקף מדרום על נחל כְּסָלוֹן

במהלך מלחמת העצמאות חנה הגדוד השישי של חטיבת פלמ"ח-'הראל'  אשר בתש"ח שירתתי בו אף אני  ב'משאבות העליונות' (תחנת הדחיסה השלישית על קו ראש העין-ירושלים, והוא המקור לשם המושב 'שׁוֹאֵבָה', שהוקם לימים בצידה). באותה עת עדיין נקרא המקום 'סָרִיס', כשם הכפר הערבי הסמוך. שם זה הוא שיבוש שמו העברי הקדום 'שֹׁרֶשׁ', שהשתמר ב'תרגום השבעים' לאותו פרק טו בספר יהושע, בפסוק שנשמט מנוסח המסורה (59א). מכאן אף שמו של מושב שורש, אשר קם בצד אותו כפר נטוש, ובשנים האחרונות נשקפת ממרומיו שכונת דיור מוגן בשם 'פְּרוֹטֵאָה בָּהָר'. 

באותה עת דמתה הישיבה במשלטים לכריך: פרוסה דקיקה של פעילות, מדי פעם, בין שתי פרוסות עבות של שעמום... ומה עושים 'פוּרמאנים' משועממים? להזכירכם: המדובר ב'רֶזֶרְבִיסְטִים' (הכינוי 'מילואימניקים' טרם נולד אז), שלאחר 'השירות הסדיר' בפלמ"ח מצאה אותם מלחמת העצמאות בירושלים כסטודנטים. את השעמום נהגנו אפוא להפיג באמצעות שאלות חקר, עמוקות מני ים. אחת השאלות שהעסיקו אותנו הייתה קשורה באחד העצמים הבולטים בסביבה: פסלה של מרים, וישו בזרועותיה, המתנשא מעל הכפר אבו ע'וש בראש מנזר גבעת יערים ונשקף למרחקים. סוּרָמֶלּוֹ, נהג המונית הירושלמי הנודע לתהילה – שהסיע בשעתו את חוליות הליווי שלנו – נהג להפנות את לב נוסעיו אל אותו פסל: 'תראו', כך אמר להם, 'זה הפסל של הרצל התינוק'... אבל אותנו העסיקה שאלה אחרת: איך, לאחר אלפיים שנה, מחזיקה עדיין מרים בתואר 'הבתולה'?


פסל המדונה והתינוק בראש כנסיית גבירתנו של ארון הברית על פסגת תל קרית יערים. הפסל הוצב במקומו ב-1931 
(מקור: ויקיפדיה)

וזה מה שהצלחנו באותה עת להעלות ב'חקירתנו': ממערב לפסל שכן הכפר סריס; בצפון נשקף עדיין, מעל 'הר הרוח', הכפר לשעבר בֵּית-ת'וּל שאז הגינו את שמו 'בָּתוּל'; ממזרח לו יושב, עד עצם היום הזה, הכפר בִּידוּ – אשר שמו  הערבי נשמע אז באוזנינו, כמאמר 'הגששים': 'רוצה, אבל זה לא יוצא'; ואת המעגל סגר בדרום הכפר כַּסְלָה, שאז לא ידענו את ייחוסו המקראי ואת משמעות שמו המקורי, אך ברור היה לנו כי תושביו כולם 'כַּסְלָנִים', דהיינו כבדי תנועה... מה פלא אפוא אם כל אותה עת ארוכה – כאשר 'סָרִיס', 'בָּתוּל', 'רוצה בלבד' ו'כסילים' סביב לה, נותרה עדיין העלמה מרים בתולה? 

הכפר כַּסְלָה וסביבותיו, גיליון ירושלים 1:50,000, סדרת Levant של צבא בריטניה, 1946. חִ'רְבַּת אל-גַ'בְּעָה, בדרום-מזרחו של הכפר סָרִיס (היום מושב גבעת יערים); מדרום לו – דֵיר-עַמְר (היום בית החולים 'איתנים'); בדרום-מערבו – חִ'רְבַּת אֶל-אַכְּרָאד (היום הר טייסים). פסל 'מרים והתינוק' מתנשא בראש 'כנסיית ארון הברית', בצפון-מערב הכפר קַרְיַת אֶל-עִנַבּ (אַבּוּ-ע'וֹש). 

בא' באייר תש"ח (10 במאי 1948), במהלך מבצע 'מכבי' לשחרור פרוזדור ירושלים, התרסק מטוס תובלה קל, שנשלח לסייע לכוחות שלחמו בבית מחסיר (מושב בית מאיר של היום), בצלעו הדרומית של מושב גבעת יערים. נסיבות ההתרסקות, שבה נספו ששת הנוסעים, אינן ברורות עד היום. רק ארבעה חודשים לאחר מכן, בספטמבר 1948, נמצאו שברי המטוס בצלעה הדרומית של גבעת יערים, ואותרו גופותיהם של הנספים, שהובאו לקבורה מכובדת על ידי ערביי הַכְּפָרוֹן חִ'רְבַּת אֶל-גַ'בְּעָה (אשר היום נמצאת גבעת יערים על מקומו).

הקבורה הייתה במערה שלרגלי קברו המקודש של אֶ-סָּאעִי עַמְר (אפוטרופוס האלמנות והיתומים) אשר בראש הר איתנים, בצד בית הספר החקלאי, שהוקם ביזמת הוועד הערבי העליון עבור יתומי הכנופיות במאורעות 1939-1936, ונשא את שמו של אותו קדוש 'דֵיר עַמְר' (היום נמצא בית החולים 'איתנים' על מקומו). לימים הצטרפו ערבים אלה אל משלחת החיפושים אחר שרידי המטוס וצוותו, המשותפת לגדוד השישי של חטיבת פלמ"ח-'הראל' ולמטה חיל האוויר; הוליכו אותה אל מערה זו ואת מתן הכבוד האחרון לשרידי הנופלים השלימו בסיוע בהבאתם לקבורה בחלקת חללי 'הראל' בבית הקברות של קיבוץ קריית ענבים. מנוע המטוס הוצב לימים בראש אנדרטת חיל האוויר שבפסגת רכס כסלון, שנקרא מאז בשם הר טייסים

משלחת המחפשים ליד שרידי המטוס שהתרסק. ברקע: הכפר כסלה, בצלע 'כתף הר יערים' שבצפון (משמאל)
(מקור: ארכיון בית הפלמ"ח)

האנדרטה הישנה בהר טייסים ובראשה שרידי המנוע של המטוס שנפל (צילום: ד"ר אבישי טייכר, ויקיפדיה)

ונחזור לכסלון.

לאחר הקמת המדינה, ובימי העלייה ההמונית, קם בראש אותו 'הר יערים' מקראי, מצפון לכפר כַּסְלָה הנטוש, גם מושב ושמו כְּסָלוֹן. ראשיתו הייתה במעברת אוהלים שהוקמה במאי 1950 ובה יושבו תחילה עולים מתימן, שהגיעו ארצה במבצע 'מרבד הקסמים'. הללו, מטבעם, הגו את שמו כהלכה, אך כל האחרים כינוהו בשגגה 'כִּסָּלוֹן'.


אהלי מעברת כסלון, יולי 1950 (אוסף התצלומים הלאומי)

אקלימו הקר של אזור ההר, לבד מתנאי המחיה הקשים, הכביד מאוד על עולי תימן אשר באו לכאן מן האזור הטרופי. אנשי הסוכנות היהודית החליטו אפוא להעתיק את מושבם אל השפלה, הנמוכה יותר, בצד מושבים נוספים של אחיהם עולי תימן. במקומם התיישבו בכסלון עולים מרומניה, וגם הם מיהרו לנוס על נפשם. לבסוף באו למקום עולים חדשים מהרי האטלס, ממרוקו ותוניסיה, שהיו מורגלים באקלים דומה. הללו נקלטו יפה במקום והקימו מושב לתפארת, אף כי בהיגוי אשר בפיהם קראו לו 'כִּשָּׁלוֹן'... 

מי שיבקר במושב כסלון היום, יוכל לראות כמה גדול המרחק שנעשה מאז אותם ימים קשים של 'שְׁכוֹל וְכִשָּׁלוֹן', בראשית שנות החמישים, ועד ימינו אלה, כשכסלון הוא מושב מצליח הטובל בירק ומשקיף על נוף נפלא.


מושב כסלון, 2008 (צילום: אורן רחמים)

12 תגובות:

  1. מעניין. להבנתי, המעברה הוקמה ב-1950 (המעברה הראשונה בארץ), ורק הפכה למושב ב-1952.

    השבמחק
  2. מכאן ניתן גם להקיש על מקור השם 'תל כסילה' שבשטחו ממוקם מוזיאון הארץ.

    השבמחק
    תשובות
    1. לעומת 'כסלון>כסלה' ו'כסולות>אכסאל', הנזכרות ברשימה, אין כל קשר ביניהן לבין שמו של 'תל קַצִילָה' (בערבית: מספוא, קש שנותר לאחר הדיש). שם ערבי זה הפך לימים והיה גם לשמו הרשמי של האתר 'תל קסילה' (באישור ועדת השמות הממשלתית מיום 8/12/57)) – הנכתב ב'ס' תחת 'צ', מטבע היגוים ה'גליצאי' המקובל של שמות ערביים בפינו, וכך הוא אכן מזכיר בצלצולו את 'כסלה'...

      מחק
  3. אנדרטה נוספת לטייסים אלה נמצאת ב"גן הטייסים" במושב גבעת יערים הסמוך. על האנדרטה - שמות 6 אנשי צוות המטוס ומעליה חלק נוסף של מנוע המטוס.

    ד"ר אבישי טייכר

    השבמחק
  4. יהודה, בתמונת צוות מחפשי המטוס, האם השני מימין הוא צחיק יבנה רב העליליה, שלימים היה מפקד יחידת אית"ן (איתור נעדרים) של חיל האוויר ובימים אלה חגג 90?

    השבמחק
    תשובות
    1. אמנם, כן ! זה צחיק יבנה, שבין השאר, ב- 1956 "פתח" את "מבצע קדש", כשניתק את קווי הטלפון בסיני עם ה"מוסטאנג" שלו.

      מחק
    2. 'חוש הריח' של אלי סט אכן קלע היישר אל הפלמ"ח'ניק שבחבורה – השני מימין! – אלא שזה איננו צחי בּוּדְנִיק>יַבְנֶה, כדבריך, אלא איסר חֶלֶמֶר>חלמיש, קצין המודיעין של הגדוד השישי בחטיבת פלמ"ח 'הראל' (שאף אני נמניתי עימו בעת ההיא!).

      והרי זיהוי מפורט של הנראים בתצלום משלחת החיפוש ליד שרידי המטוס (מימין לשמאל): יונתן בוקשטיין (אחיו של הטייס הנלווה דניאל בוקשטיין, מפקד 'טייסת הגליל' בשעתו), איסר חלמיש, בנימין שיינבוים (חבר 'אגד' מעפולה, אביו של טייס ה'נורסמן' יריב שיינבוים), שרגא ינובסקי> ינאי (קצין הביטחון במטה חיל-האוויר) ואחמד אל-ח'אלדי, מנהל ביה"ס החקלאי ליתומי הכנופיות בדייר-עמר (>איתנים) – אשר הוליך את המשלחת אל מקום התרסקות המטוס.

      מחק
  5. כתבה מיחודת במינה. מתארת היטב שלב חשוב בהקמת המדינה - ההתיישבות בפרוזדור ירושלים

    יישר כח

    השבמחק
  6. מעניין לראות במפה של הצבא הבריטי את "קרית אל-ענב" הלא היא אבו גוש. לצדה כמובן הוקם קיבוץ קרית ענבים, שעכשיו אני מבינה את מקור שמו (ולא מוזכר בגוף המאמר).
    הר הטייסים הוא שמורת טבע. בראשו אתר הנצחה לחיל האוויר. הייתה בו אנדרטה צנועה למדי ורחבת כינוסים. מאוחר יותר נשתלו עמודי זיכרון נוספים בין עצי היער - שילוב נאה ומידתי בין טבע למורשת קרב. משום מה קברניטי חה"א לא היו מרוצים ממראה עיניהם. בביקורי האחרון במקום גיליתי לצערי הרב שעצי החורש - אורן ואלון וקטלב - נגדעו על מנת להשאיר את עמודי הזיכרון ועליהם שמות חללי חה"א חשופים לשמש. אולי האבנים האלה צריכות לעשות פוטוסינתיזה. בנוסף נגדעו עצים ושיחים ובמקומם נבנו שבילי בטון רחבים. על מה ולמה? האם מפקד ח"א וקודקודיו מגיעים ברכביהם עד לבימת הכבוד ביום הזיכרון? חוששתני שכיפת ההר (להזכירנו: מדובר בשמורת טבע!) נקצצה ונרמסה ברגל גסה. ושמא ביוהרה ובכסילות?

    השבמחק
  7. יהודה, צנוע ועניו שכמותך! לא הזכרת אפילו לא ברמז את המבצע האישי שלך לטובת גידור בית הקברות הערבי במקום שהיה הכפרון הקטן ההוא ח'ירבת אל ג'בעה! טובה תחת טובה לאותם בני הכפריים או נכדיהם שטמנו במערה את החללים שלנו מן המטוס שהתרסק. ולא סיפרת על הבחור הערבי שהכרת ברחוב עמק רפאים שביקש ממך לפעול כדי לגדר את בית הקברות בכפרון של אבותיו. במקרה, לגמרי במקרה, החלפתי אתו כמה מילים בערבית לפני שנים אחדות, בבואי לקנות לַבַּנֶה בחנות של צדקיהו. אולי לא היה זה הוא עצמו, אני לא בטוחה בכך, אבל הוא סיפר לי את הסיפור. קריאה ברשימה שלך מטלטלת אותי בין מה שאני זוכרת ממה שהיתה הארץ הזאת בילדותי ובין מה שהיא היום, ובין מה שעבר על יושביה, כמו אנשי כסלון כעולים חדשים במעברות שכוחות אל, בעוד אני "מגשימה בקיבוץ" בנגב, אשר היה דל אמצעים, בוודאי, אבל לא שכוח, שהרי התנועה, המפלגה, הקואליציה, הממסד - עמדו לימינו. תודה, יהודה, על בוקר של שבת כזה!

    השבמחק
  8. בכסלון צולם חלק מהסרט "מים חיים" ב1952 בבמויות של נתן גרוס. הסרט מתאר את הצורך לרדת לבאר כדי להביא מים בדלי למושב העולים החדש.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.