יום שישי, 6 בנובמבר 2015

מסע בבלארוס היהודית (ו): לבריסק, בעקבות אנה מרגולין ומנחם בגין

צילום: נעם נדב


העיר ברסט-ליטובסק שבמערב בלארוס – ממש על הגבול עם פולין – מוכרת ליהודים יותר בשם בריסק, או בריסק דליטא. בעיר זו חיו ומתו לאורך מאות שנים עשרות רבות של אישים ידועים – רבנים, ראשי ישיבות וגדולי תורה לצד פרנסים, מנהיגים ציונים, סופרים, עיתונאים ואמנים – וכמובן עשרות אלפי יהודים של יומיום. בשנת 1938 גרו בעיר כ-57,000 איש, מתוכם כ-25,000 היו יהודים. היום גרים בה כ-337,000 איש. כמה מהם יהודים? פחות מאחוז אחד...

'עיר תהלה', ספרו של אריה לייב פייינשטין, שנדפס בוורשה בשנת 1886, הוא ספר ההיסטוריה הראשון שנכתב על בריסק היהודית

אין דרך לתאר בקיצור ובשיטתיות את ההיסטוריה הארוכה של הקהילה הגדולה והחשובה הזו, ולכן עדיף למצותה באמצעות שירה היפה של המשוררת אנה מרגולין (אַננאַ מאַרגאָלין), שמה הספרותי של בת העיר, רוֹזֶה לֶבֶּנְסְבּוֹים. היא עזבה את בריסק עם הוריה עוד בימי ילדותה. היא טולטלה מעיר לעיר וממדינה למדינה (קניגסברג, אודסה, ורשה), אך שבה וביקרה תכופות בבריסק.

גם כשעמדה ברשות עצמה המשיכה רוזה בנדודיה. היא נסעה לארה"ב ב-1906, חזרה לוורשה, התחתנה שם עם הסופר משה סטבסקי (סתוי) ועמו עלתה לארץ ישראל בשנת 1911 – אחת מנשות 'העלייה השנייה'. נישואיה כשלו. היא התגרשה, חזרה לוורשה, ומשם היגרה ב-1913 לארה"ב ובה קבעה את מקומה עד יום מותה. בנה יחידה, נעמן סתוי (לימים מראשוני מפקדיה של משטרת ישראל), שהיה אז תינוק, נותר בתל אביב עם אביו. רק בארה"ב היא החלה לפרסם את שיריה ביידיש (בין השנים 1932-1920), בשם העט המסתורי שלה, ורק אז קנתה לעצמה את פרסומה כמשוררת חשובה.

אנה מרגולין (1952-1887)
מצבת קבורתה של אנה מרגולין בבית הקברות 'הר הכרמל (הישן)', קווינס, ניו-יורק (צילום: דוד אסף) 

השיר 'בריסק' (שמורכב משני שירים נפרדים) פורסם ביידיש בספרה הראשון והיחיד 'לידער' (שירים), עמ' 78-76. הספר נדפס בניו יורק בשנת 1929, שנים רבות לפני השואה, וממילא השיר אינו מייצג את תחושת החורבן, אלא את הניתוק והגעגועים של מי שעזבה את עיר הולדתה ומתגעגעת אליה.

השיר תורגם לעברית על ידי א"ג (לא הצלחתי לזהותו. האם יש יודע מי מסתתר מאחורי ראשי התיבות הללו?) ונדפס לראשונה בשנת 1954, בספר 'בריסק-דליטא' בעריכתו של אליעזר שטיינמן.


אפשר ממש לטייל בעיר עם השיר הזה. 'העיר העתיקה, שקטנה ואפורה היא', 'הרחובות בהילוכם', 'המצודה' המאיימת והאילמת (נעסוק בה בהרחבה ברשימה הבאה), 'גן הקיסר', שנבנה בשנת 1906 על ידי חיילים רוסיים ושטחו היום גדול פי חמש, 'הנהר', הוא נהר מוחבייץ (Muchawiec), שחוצה את העיר ונשפך בתוכה אל נהר בוג (המערבי), השדרות, הגינות, והשדה.

בשיר השני התרכזה המשוררת בטיפוסים המאכלסים את בריסק: נשים צעירות המלהגות על גברים בגרמניה (דבר שיכול היה לקרות רק אחרי מלחמת העולם הראשונה!) ועל צוענים, 'קליאופטרות זעירות', בנות חמש-עשרה, החולמות על 'מרחקי הפלא', ילדים, בחורים, חנוונים, וגם 'איש צדיק' – 'ויש כַּסּוּפָה / יִנָשֵּׂא איש צדיק / וגבותיו זועמות. / הרחובות כורעים אַפַּיִם. / הבחורים / נשמתם עוצרים'.

מיהו צדיק זעום גבות זה שאותו זכרה המשוררת?

אפשר להניח שהכוונה היא לר' חיים הלוי סולוביצ'יק, שהתפרסם בכינויו 'רֶבּ חיים מבריסק'. רב חיים הגיע לבריסק בשנת 1892 כשהתמנה לרב העיר במקום אביו יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק ('בית הלוי'), שהיה הרב הקודם ונפטר. הוא נודע כקנאי ומחמיר גדול (וגם בהתנגדותו להשכלה ולציונות), אך גם כאיש חסד שפתח את ביתו לעניים ואומללים. בעולם התורה הוא ייזכר כאחד ממשכלליה של 'שיטת בריסק', דרך לימוד אנליטית של סוגיות התלמוד.

הרב חיים סולוביצ'יק (1918-1853)

אחד מנכדיו של רֶבּ חיים מבריסק היה הרב יוסף דוב סולוביצ'יק, מראשי הציונות הדתית בארה"ב וממעצבי השקפתה של האורתודוקסיה המודרנית, ונינו הוא ההיסטוריון פרופסור חיים סולוביצ'יק החי עמנו היום.

בית הכנסת הגדול של בריסק, שנבנה בשנת 1862 ובו התפללו הרבנים לבית סולוביצ'יק, נהרס. היום ניצב על מקומו – בלב מדרחוב שוקק – בית קולנוע גדול ושמו 'בלארוס'.

בית הכנסת הגדול בבריסק לפני השואה
קולנוע 'בלארוס' שנבנה במקום בית הכנסת (מקור: Wikivoyage)

את סיורנו אנו מתחילים בגינה צנועה, שבה הוקמה לאחרונה מצבה לזכר יהודי העיר והסביבה שנרצחו בשואה. זהו לב הגטו של יהודי בריסק.


על מה שהתחולל כאן באותן שנים איומות אפשר לקרוא בפנקס הקהילות, פולין, כרך ה: ווהלין ופולסיה (יד ושם, תש"ן, עמ' 237-236):


מכאן קצרה הדרך לאנדרטה אחרת, שמוקדשת לבן העיר המפורסם ביותר, הלא הוא מנהיג 'חרות', גח"ל ו'הליכוד', זוכה פרס נובל לשלום וראש ממשלתנו לשעבר מנחם בגין (1992-1913).

צילום: רמי נוידרפר

הפסל עצמו, שנחנך בשנת 2013, משונה קצת. הוא עוצב על ידי קבוצת אמנים מקומית בהדרכתו של הארכיטקט היהודי-הבלארוסי הידוע ליאוניד לוין (2014-1936). לוין התפרסם בעיצוב המדהים של אתר הזיכרון הלאומי בכפר השרוף חאטין (לא לבלבל עם יער קאטין!), המוקדש לאסונו של העם הבלארוסי במלחמת העולם השנייה, ושל אנדרטת 'יָמָה' (בּוֹר) במינסק, שמנציחה את שואת העם היהודי, אך תפארתו לא תהיה, לדעתי, על הפרוטומה של בגין.

משום מה הורכבו לבגין משקפיים שבורי מסגרת. שתי האבנים המשמשות כן לראשו של בגין אמורות כנראה לייצג מגן דוד.


לא הרחק מכאן, ברחוב זיגמונד (על שם מלך פולין; שם הרחוב השתנה בתקופה הסובייטית), שכן בית משפחת בגין.

זהו לבו של הרובע היהודי של בריסק, אף כי קשה לדבר על 'רובע יהודי' בעיר זו, משום שבין שתי מלחמות העולם היו כ-25,000 יהודים בבריסק, כמחצית מתושבי העיר. במילים אחרות: באותה עת, כמעט כל אדם שני בבריסק היה יהודי...

בגין לא הרבה להתבטא על בריסק, אך ברשימתו 'שלושה דברים', שנדפסה בכרך שהוקדש לבריסק ב'אנציקלופדיה של גלויות' (1954), יש מבע חם ואוהב של בן העיר. 'לא אלך עוד ל"בריסק", אך בריסק "תלך" תמיד עמדי', חתם בגין את רשימתו, שנכתבה פחות מעשר שנים לאחר השואה.

אנציקלופדיה של גלויות: בריסק-דליטא, 1954, עמ' 252-249

לא הרחק מן הפסל, ברחוב קויבישב 49 (Kuibyshev), עומד הבניין בו שכן בית הספר היסודי הדתי 'תחכמוני', שבו לימדו בעברית.

בית הספר 'תחכמוני' (צילום: נעם נדב)

מנחם בגין הצעיר למד כאן ושלט שמציין זאת נקבע בשנת 2005:


ראש ממשלת מדינת ישראל?!

לא רבים יודעים זאת, אבל מנחם בגין התחיל את פעילותו הציונית בבריסק דווקא בתנועת 'השומר הצעיר', לימים שנואת נפשו. אז הייתה זו תנועת הנוער הציונית היחידה בעיר, ולמן שנת 1925 השתתף הנער מנחם בפעילות התנועתית יחד עם אחותו רחל, שאף הייתה מדריכה בקן.

באלבום התמונות של עקיבא קרביצקי, איש הנהגת השומר הצעיר בבריסק, שעלה לארץ בשנת 1927 והתגורר רוב ימיו בירושלים, השתמר זכר פעילותו של מנחם הילד ב'שמוּץ'. באלבום התמונות שלו, שנמסר לנדב מן מארכיון 'ביתמונה' על ידי נכדו איתן, זוהו כמה מבני משפחת בגין, כולל הילד מנחם.

חברי השומר הצעיר בבריסק ליד המבנה ששימש קן התנועה. הילד בגין יושב חמישי מימין ומסומן בעיגול בתמונה הבאה

ואגב, בבריסק נולד 'שְׁמוּצְניק' מפורסם אחר, מבוגר מבגין, ולימים ייפגשו השניים בכנסת ישראל – יעקב חזן, ממנהיגיה האגדיים של מפ"ם (1992-1899). האם הם נפגשו גם בבריסק? מסתבר שלא. הוריו של חזן עזבו את העיר כאשר יעקב היה ילד, ואת פעילותו בשומר הצעיר הוא החל בקן בוורשה.

בגין הצטרף לסניף החדש של בית"ר בבריסק רק בשנת 1929, לאחר ששמע את זאב ז'בוטינסקי הכריזמטי נואם בתיאטרון העירוני, והשאר היסטוריה.

בניין התיאטרון – שבו התקהלו בין שתי המלחמות מאות מאזינים כדי לשמוע את נאומיהם של גדולי המדינאים היהודיים, מבן-גוריון ועד ז'בוטינסקי, וכדי להתכתש אלה עם אלה – נחרב מזמן. על מקומו, כנראה, הוקם בשנות הארבעים תיאטרון חדש.

תיאטרון הדרמה של ברסט בשדרות לנין (צילום: ליאורה קרויאנקר)

ברסט-ליטובסק תפסה את מקומה החשוב בהיסטוריה של המאה ה-20 בשל אירועים אחרים, שאינם קשורים ביהודים. לאירועים אלה, ובראשם מלחמת הגבורה של מגיני מצודת ברסט עם פלישת הגרמנים לברית המועצות ב-1941, תוקדש הרשימה הבאה.

18 תגובות:

  1. לא זמן רב, כשנתיים-שלוש בשנים 1922-24, חי בבריסק גם אברהם חלפי. הוא היה מאוהב בנערה בשם שרה פוקסמן מקוברין ובין השאר שלח לה את השיר הבא:

    בסערי לא אדע מי המטורף
    אנוכי או הליל
    ומי הצועק
    אהבתיך !...

    אני בהחלט מתרגש לקרוא גם על הביקור בקוברין - העיירה שבה נולדה אמי - שרה סט (לבית פוקסמן).


    השבמחק
  2. אמי, סימה אונטרמן, נולדה גם היא בבריסק ב 1901, לאביה ר' אליהו אונטרמן. אחיה הבכור היה הרב איסר יהודה אונטרמן, לימים הרב הראשי לישראל. היא עלתה ארצה ב 1921 ובחרה לעצמה שם עברי - בית-אלי, על שם אביה. ב-1927 היא נישאה לאבי משה אחילאה (לאהי'ס), עבדה בסוכנות היהודית בירושלים, תחילה כמזכירה של דוד בן גוריון ומשה שרתוק, ועד צאתה לגימלאות ניהלה את המחלקה הכספית בראשותו של אליעזר קפלן.

    השבמחק
  3. השערה לגבי המתרגם א.ג.: לפי ויקיפדיה היא התחתנה בארה"ב בשנית עם הירש לייב גורדון, לייב=אריה, או שמדובר באחד מבני המשפחה.

    השבמחק
  4. בתמונת חברי השומר הצעיר, הילד בגין יושב לדעתי חמישי מימין, ולא חמישי משמאל כפי שנכתב

    השבמחק
    תשובות
    1. כמובן. טעות פרוידיאנית - שבגין ישב משמאל?

      מחק
    2. :) מאד מעניינת ההסטוריה של עיר זו ובכלל - נהנית מאד לקרוא את כל הסידרה. יישר כח!

      מחק

  5. אנה מרגולין הייתה קשורה בשתי קבוצות משוררים יידיים של התקופה: "די יונגע" ו"האינטרוספקטיביסטים", אך אופיה של שירתה ייחודי לה.
    באחד משיריה, שהוא שיר פרידה מאהוב, היא נזכרת ברגעיהם היפים ומציגה האהבה ככוח מעצים תחושות, גם לגבי הטבע.
    די גאָלדענע פּאַװע (שיר ערש לגבר מבוגר, אהוב)
    איז די גאָלדענע פּאַװע געפֿלױגן, געפֿלױגן.
    און די נאַכט האָט געעפֿנעט די גאָלדענע אױגן,
    ליכטיקער מײַנער, שלאָף אײַן.
    די נאַכט האָט געעפֿנעט די גאָלדענע אױגן,
    בין איך פֿידל געװאָרן און דו דער בױגן,
    אומרויִקער מײַנער, שלאָף אײַן.
    בין איך פֿידל געװאָרן און דו דער בױגן,
    און דאָז גליק איבער אונדז האָט פֿאַרליבט זיך געבױגן,
    צערטלעכער מײַנער, שלאָף אײַן.
    און דאָס גליק איבער אונדז האָט פֿאַרליבט זיך געבױגן,
    געלאָזט אונדז אַלײן און פֿאַרפֿלױגן, פֿאַרפֿלױגן,
    טרױעריקער מײַנער, שלאָף אײַן.
    מיט האַלב פֿאַרמאַכטע אױגן
    זיצנדיק באַם טיש אין גרױען זאַל,
    פֿױל און אומרויִק זיך װיקלענדיק אין שאַל,
    קוק איך דען אױף דיר?
    רוף דיך דען צו מיר?
    אור רױטער איז מײַן מױל אַצינד,
    און די האַלב פֿאַרמאַכטע אױגן
    מיט אַ רױך פֿאַרצױגן.
    נאָר פֿאַרפֿלײצט בין איך פֿון רױש און ליכט,
    און דײַן געזיכט זע איך דורך נעפּל און פֿלאַם,
    און אױף די ליפּן איז שאַרף דער טעם
    פֿון זון און װינט.
    נאָר איך צי זיך אַרױף מיט פֿאַרשטיקטן געשרײ,
    איך װאַקס פֿלאַטערנדיק, פֿיבערדיק אַזױ {אַזײ},
    און דאָס װאַקסן טוט װײ.
    פֿאַררוקט אין װינקל פֿון דעם גרױען זאַל,
    אין די לאַנגע פֿלאַמענדיקע פֿאַלדן פֿון שאַל,
    קוק איך דען אױף דיר?
    רוף דיך דען צו מיר?
    נאָר איך האָב װײטיקלעך, און טיף, און בלינד
    מיט האַלב פֿאַרמאַכטע אױגן
    דיך אײַנגעזױגן.


    השבמחק
  6. גם משפחתו של אריאל שרון מוצאה בבריסק

    השבמחק
  7. מצויין! אשמח אם תוכל גם לכתוב על המסע לוולקוביסק. בין השאר הגיע משם יעקב איינשטיין, אביו של אריק איינשטיין...

    השבמחק
  8. לפני כמה שנים עוד חי שם בן דודו של מנחם בגין, כמדומני שבניו וצאצאיו עדיין גרים שם.

    השבמחק
  9. מישהו אולי יכול להסביר מה פשר הכיתוב על מצבתה של מרגולין? אם אני מתרגם את זה נכון, הרי שחרות עליה:
    היא בזבזה את היופי שלה על אשפה על כלום.
    היא אולי חפצה בו, אולי חפצה באומללות, בשבעה סכינים של עינוי. ויצקה לחים יין קדוש של אשפה, של הבל וריק.
    כעת היא שוכבת עם... שבור...... ואתה המבקר תרחם, שתוק ואל תאמר כלום.
    זה מה שהצלחתי להבין.....

    השבמחק
  10. מדובר בשיר שהדפיסה אנה מרגולין לאחר 1929 והיה יקר ללבה עד שביקשה לחרות אותו על מצבתה, וכך נעשה (בהשמטת שתי השורות הראשונות שנחשבו כנראה לנועזות מדי). בספרו החדש של אברהם נוברשטרן, כאן גר העם היהודי: ספרות יידיש בארצות הברית (מאגנס, תשע"ה), יש פרק מיוחד שמוקדש לאנה מרגולין, ושם (עמ' 520) מצוטט השיר ומתורגמות השורות הראשונות (בידי בני מר): 'בזבזה את יופיה על דברים / של לא כלום, של שטויות עֲקָרוֹת'

    השבמחק
  11. דוד שלום, אני ממשיכה להינות מכתיבתך ולהזכר במסענו בבלה רוס, אותו אתה מטיב לתאר.
    להפתעתי גיליתי שהמשוררת אנה מרגולין קשורה למשפחת בעלי: בנה של המשוררת(נעמן) היה נשוי לדודתו של בעלי
    (בנישואיו הראשונים), לציירת צ'ילה ניימן .
    למדתי זאת מאחר והזכרת כי נישאה לסופר משה סתבסקי(סתוי).
    האם בבריסק נמצא לוח ( ברחוב הראשי) המציין את שמה ודיוקנה? זוכרת שראינו לוח זכרון, האם זכרתי נכון?

    השבמחק
    תשובות
    1. לא ידוע לי מאומה על הנצחתה של אנה מרגולין בבריסק.

      מחק
  12. דוד, בוקר טוב! תודה על הדברים המעניינים. באחד מביקוריי בבריסק, 2009, הראו לנו במרתף אולם הקולנוע, קיר ישן ששולב בבנייה החדשה, לדבריהם הוא שריד של בית הכנסת שניצב באותו מקום, והוחלט לשמר אותו (איני יודע כיצד מעלים כאן תמונות, צילמתי קטע קיר זה). חלק מיהודי בריסק נרצחו ביער ברוניה גורה, שם יש כיום אתר הנצחה לזכרם, התושבים מהכפר הסמוך מטפלים בו. בביקורנו במקום נפגשנו, במקרה, עם קבוצת תלמידים מקומיים שבאה לביקור באתר ההנצחה וקיימה שם טקס זיכרון. ערכנו טקס זיכרון משותף שהיה מרגש למדי. תנועת השומר הצעיר מראשיתה ועד 1925 לערך, הייתה שונה מאד מזו המוכרת לנו משלהי שנות ה-20 ואילך. מסמכי היסוד התנועתיים, העקרונות והערכים עליהם חונכו חברי השמה"צ בעשור הראשון, היו שונים מאלו שאפיינו את השמה"צ אחרי המהפך שעברה. משום מה עניין זה נשמט מהמחקר ומהזיכרון ההיסטורי של השמה"צ. שבין מלחמות העולם, הייתה תופעה רווחת למדי של נדידת חניכים בין תנועות הנוער היהודיות. מרדכי אנילביץ' החל את דרכו בבית"ר, אולי בכך התקזז עם בגין ... בברכה יוחנן

    השבמחק
  13. זלמן גולדשטיין13 בנובמבר 2015 בשעה 14:02

    תודה על הפוסט המצוין.

    תיקון קטן: ר' חיים מבריסק לא שכלל את שיטת בריסק, אלא יצר אותה. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%99%D7%99%D7%A6%27%D7%99%D7%A7

    קשה למצוא אנשים שהשפיעו ומשפיעים כל כך עד היום על המגזר החרדי כמו ר' חיים, הן בשיטת הלימוד שהפכה להיות המובילה בעולם הישיבות, והן בהתנגדותו לציונות בגלל תפישתו אותם כמי ש"מטרתם לעקור את הדת".

    השבמחק
  14. מעניין מאוד לקרוא על הביקור שלך ובכלל את הבלוג.
    בקיץ של שנה שעברה ביקרתי בבלרוס עם קבוצת מטיילים ומדריך (מרדכי יושקובסקי). היינו בסיור בעקבות העבר היהודי שם, ששרידים ממנו ניתן לראות בחלק מהעיירות. לי במיוחד היה מעניין לראות את בירוזה - בעבר קרטוז ברזה- היכן שסבתי נולדה ועלתה משם כילדה לפני מלחהע הראשונה לארץ. בין היתר היינו גם בברסט וראינו את הפסל של בגין שמופיע כאן. עשיתי דף בפייסבוק על העיירה של סבתי - https://www.facebook.com/%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%95%D7%96-%D7%91%D7%A8%D7%96%D7%94-Kartuz-Bereza-722297221152619/timeline
    מי שיש לו עוד מידע עליה מוזמן לשתף
    מודי

    השבמחק
  15. איך אני מעלה לאתר רסטורציה שביצעתי לתצלום הקבוצתי שבאתר?

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.