יום רביעי, 21 בדצמבר 2016

שרידי קודש: המשקפיים של החזון איש והפירורים של הרבי מליובאוויץ'

אך בשבוע העברה התחלנו לחפור באר אצל בית רבנו הצדיק שיחיה ... וכאשר חפרו הערלים מצאו בארץ לולקע [מקטרת] מעפר ישינה מאד. ולקחתי מהם את הלולקע, והנני שולח אני אותה לך. ותן אותה לבן הפודראטשיק [קבלן], ותאמר לו שזאת היא הלולקע של הבעש"ט, ושרבינו הצדיק שולח אותה לו, ויאמין לדבריך, מחמת שהלולקע ישינה מאד ... ובפרט שמצאנו אותה בעת אשר היינו נצרכים לה ... וליתר שאת אני כותב לך אגרת אחר ... בכדי שתראה אותו לבן הפודראטשיק, ואז בודאי בלי ספק יאמין לך הכל. אך למען השם, לראות לקבל ממנו מעות הרבה עבור זה.
יוסף פרל, מגלה טמירין, וינה 1819, איגרת ע (כז ע"ב).

א. המשקפיים

במכירה הקרובה של בית המכירות הפומביות 'ירושלים של זהב', שתתקיים ב-5 בינואר 2017, יוצעו ברבים כתבי יד, תשמישי קדושה ושאר חפצים מעניינים. בין החפצים המעניינים הללו (ושמא יש לסווג פריטים אלה במדור 'תשמישי קדושה') נמצאים גם המשקפיים של מרן 'החזון איש'.

הכוונה היא כמובן למשקפיים המיוחסים לרב אברהם ישעיהו קַרֶליץ (1953-1878), הידוע בכינויו 'החזון איש' – הראשון שב'אחרונים', הגדול שב'גדויילים', וגיבור התרבות האולטימטיבי של החברה החרדית המודרנית על כל פלגיה וסיעותיה.

מקור (כאן ולהלן): קטלוג מכירה 11, פריטים מיוחדים ונדירים, ירושלים של זהב

לפי תיאור הפריט שנדפס בקטלוג, החזון איש הרכיב את המשקפיים הללו בשבת דווקא. ובכלל, 'מי ימלל כמה מקרא קראו בהן, כמה משנה שנו בהן וכמה תלמוד ופוסקים למדו בהן', משבח עורך הקטלוג את מקחו (תוך שגיאה קלה בעברית, שכן משקפיים הם ממין הזכר).


אבל האמת היא שבתמונותיו של החזון איש רואים שמשקפיים כאלה, או דומים להם (בתמונות, ככל שאני יכול להבחין, המסגרת היא שחורה), הוא הרכיב גם בימות החול.

החזון איש, 1952 (מקור: ויקיפדיה)

מי רוצה לקנות את הרליקוויה הזו, שבפעם האחרונה השתמשו בו לפני יותר משישים שנה, ומה בעצם אפשר לעשות איתו? האם ינסה הקונה להרכיב את המשקפיים על חוטמו-שלו ויקווה כי משהו מקדושתם יעבור גם אליו? ישים אותם בוויטרינה של זכוכית ויתנאה בפני אורחיו?

וכמה כסף שווה החפץ הזה? ובכן, המעריכים המקצועיים של בית המכירות חושבים (או מקווים) שבין 8,000-5,000 דולר. לא פחות ואולי יותר.

ולאחר הפליאה והגיחוך חשבתי ביני לבין עצמי: ונניח שהיו מציעים למכירה פומבית את המשקפיים או את המגבעת של 'קדוש חילוני' כמו דוד בן-גוריון (זה מהפגישה המפורסמת עם החזון איש האם היה מי שייקנה אותם? ובכמה?

בן-גוריון ויצחק נבון, אז מזכיר האישי.
המשקפיים שמרכיב בן-גוריון די דומים לאלה של החזון איש, לא כן?
דוד בן-גוריון בכניסתו לבית החזון איש בבני ברק, 1952

בעלי התוספות

גדי אידלהייט מיהר להודיעני כי אכן כן. גם משקפיים של קדושים חילוניים נמכרים, ובהרבה מאד כסף.

הנה למשל המשקפיים של ג'ון לנון הי"ד, שנמכרו בלא פחות מ-14,600 פאונד. המשקפיים הללו, ציין גדי, דומים באופן חשוד למשקפיים של החזון איש...

מקור: .Warrington Guardian

עדכון, 9 בינואר 2017:

המשקפיים של החזון איש נמכרו ב-17,000 דולר...

ב. המצה והיין 

ננצל הזדמנות זו ונציץ בשרידי קודש אחרים שפזורים בקטלוג שלפנינו (והוא בפירוש לא יוצא דופן בין הקטלוגים של בתי המכירות הפומביות בתחום היודאיקה, שגדושים ומלאים בחפצים משונים ובמידע מרתק).

מה דעתכם, למשל, על הפריט המקורי הזה: 'שברי מצה, בקבוק יין ושטר דולר שניתנו על ידי הרבי מליובאוויטש'?

בקבוקון של יין ושברים קדושים של מצה 

כמה שווה החבילה הזו?

כאן חמדו עורכי הקטלוג לצון והעריכו את שוויה בין 2,770-1,770 דולר. המספר 770 הוא, כידוע, מספר המזל של חסידי חב"ד (מספר הבית שבו גר הרבי בשכונת קראון-הייטס), וככלות הכל הרי חסידים אלה הם הקונים הצפויים של שטר המזל ופירורי המצה. עורכי הקטלוג מעידים כי שטר הדולר נמצא ב'מצב: טוב מאוד'. (וראו גם ברשימה קודמת בבלוג: 'כמה דולרים שווה דולר?')

ויש גם סט מזלגות כסף של האדמו"ר מבויאן בסגנון האר-נבו (מחיר משוער: 2,500-1,500 דולר)


וגם ה'מתנגדים' לא יקופחו. גם להם יש יין קדוש.

חוץ מהמשקפיים של החזון איש, יכולים הליטאים לשמח את לבם בבקבוקון יין שהכין הרב אהרן לייב שטיינמן שליט"א, 'במו ידיו הקדושות'. היין, אגב, הוא מבציר תש"ן, ומחירו רק 1,000-600 דולר.


יש בקטלוג הזה גם פריטים 'חילוניים' יפים ונאים (למשל תמונות לא מוכרות של הרצל, מנחם בגין, דוד רזיאל) או כרך נדיר של העיתון 'הנגר' (!) משנת 1928. העיון בקטלוג הוא חוויה מענגת ומרתקת.


10 תגובות:

  1. לגבי שאלתך על המשקפיים התשובה היא כן באלף רבתי. או שמא אומר בשטרלינג רבתי.
    ראה כאן .
    דרך אגב המשקפיים דומים דימיון חשוד למשפקיו של החזון איש...
    http://www.warringtonguardian.co.uk/news/12964560.John_Lennon_s_iconic_glasses_sold_for_a_staggering___14_600___but_what_else_could_you_afford_to_buy_with_the_cash_/

    השבמחק
  2. במבט חטוף (ללא משקפים), נראה שהמשקפיים המוצעים למכירה הם מדגם שונה (צורה וצבע) ממשקפי החול של המרן.
    אך אולי לעולם נדע, כי הרי אין תצלומים שנעשו בשבת.
    כפי שנאמר - הכל ענין של אמונה.

    השבמחק
  3. לפני מספר שנים , סיפר לי האופטיקאי שלי שהיה ממוקם בכיכר המדינה בת"א, שהוא מוכר גם מסגרות למשקפיים "סגנון חזון אי"ש" וחלק מלקוחותיו הינם אברכים מבני ברק שבאים לרכוש אצלו את המסגרות הנ"ל.
    הוא הסביר לי שמסגרות "סגנון חזון אי"ש" היצול לופת את האוזן בצורה המבטיחה שמרכיב המשקפיים לא יסיר אותם מעיניו בהיסח הדעת בלכתו ברחוב, ויעבור חלילה על איסור "טילטול"

    השבמחק
  4. לא הבנתי, המשקפיים של החזון אי״ש ממין זכר ואילו של ג׳ון לנון הן נקבה (דומות...)? או שזכר ונקבה ברא אותם, או שזו הכלאה (החג׳ון...)?

    השבמחק
    תשובות
    1. אצל הגויים משתנים חוקי הדקדוק... תודה על התיקון.

      מחק
  5. עזבו אתכם מהמשקפים;פעם נוספת מאפשר לנו בעל הטור להתפעל מהבקיאות שלו בספרות המשכילית. רק דומני שזו פעם ראשונה שהליצנות הידועה של פרל מופנית כלפי מנהיג של 'מתנגדים'. כמובן, לא פרל אשם.

    דרך אגב, החזון איש היה דמות טרגית ואצלי לפחות קיימת התחושה שאיש מכותבי הביוגרפיה שלו לא עשה עימה צדק.

    חבל על דאבדין. אדם היה חייב להיות מקורי מאד בשנות השלושים של המאה הקודמת, אם למרות היותו רב חרדי גדול בתורה לא התיישב לא בירושלים ולא בתל אביב. בני ברק באותם שנים היתה מה שמכונה כיום התנחלות מבודדת.

    השבמחק
  6. נו באמת, המחירים של החפצים הקדושים של הרבנים מחווירים לעומת מחירי החפצים הקדושים של אלילי התרבות. כמה מנותק צריך להיות כדי להנגיד בראשונה את בן גוריון לחזון איש, ולא לחשוב על ג'ון לנון, אלביס, פרדי מרקורי, מייקל ג'קסון וליידי גאגא, שחפציהם נמכרים במליוני דולרים.

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/780/323.html

    http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3672929,00.html

    השבמחק
  7. אין לי אלא להצטרף לדברי אנונימי שלפניי. האשמת החרדים בהאללת הגדוילים שלהם וחפציהם פשוט מעוררת בי גיחוך. הם מחווירים מול אחיהם הנאורים ויחסם לחפצי גדוליהם. במחילה, אבל כמה מגמתי אפשר להיות?!

    השבמחק
  8. התופעה אינה מיוחדת לתקופתנו – מקורה עוד בתרבות הפגאנית, במורשת הקלאסית, היו שרידים או חפצים של גיבורי-על שנשתמרו וקיבלו דרגה של קדושה וסגולת יצירת ניסים. בלטינית הם קרויים Reliquiae, כלומר "דברים שנותרו מאחור".
    התרבות הנוצרית העלתה את השרידים לדרגה עליונה. הוקמו מנזרים וכנסיות כאשר במרכזם משוכנים שרידי קדושים – כדוגמה כנסיית הקבר בו הוטמן עץ צליבתו של ישו או הוותיקן. יוזכר גם פלחן קברות קדושים המצוי ורווח בדת המוסלמית.
    היהודים לא בחלו במורשת הפגאנית – למרות האיסור המפורש. הגדילו בעיקר החסידים שפריטים של הרב בחייו או לאחר מותו הפכו לחפצי קדושה, מחוללי ניסים. חסידי חב"ד הפכו למובילים בתחום. בעוד בתקופה הקדומה כלי מלחמה של גיבורים נערצים הם חפצי הפולחן ביהדות חפצי הלמידה ובעיקר הספרים עם חתימות הרבנים היו למוקד משיכה. וכפי שכותב המאמר מתאר – יין או פרורי מזון או מצה הפכו לתשמישי פלחן.
    בעולם החילוני מפורסמת בעיקר אספנות קצוות שער או של פריטי לבוש של מפורסמים. לאחרונה התבשרנו גם על עדנה בעולם הציוני-לאומי - מכירת המשקפת של טרומפלדור במחיר מכובד, וכיוצא בזה.
    בעולם החרדי קיים פולמוס סביב ערכו של דגל המדינה. הטיעון שהדגל מסמן את הפולחן של שרידי הקדושים. והוא מוביל לאיסור של "לא תעשה לך פסל...". ותמהני, האין משקפיו של החזון איש ויתר דברי אספנות דומים בחזקת פולחן שרידי קדושים.
    אפשר להרחיב נושא זה לכדי ספר עב כרס. נראה שקיים צורך פסיכולוגי עמוק בהערצת חפציהם של דמויות מוערכות ומופתיות. המורשת היהודית מציגה את הקוו המתנגד, במלחמתה בצורך להצגת האל בדמות צלמית ופסל. הפסיכולוגיה המודרנית שראשיתה בפרויד מבארת את התופעה כחלק מהמבנה האנאלי של הנפש האנושית. הילד הרך מתייחס לצואתו כדבר יקר מפז - ואכן לפי הפירוש הרומי למושג – דברים שנותרו מאחור. אילו שרידים מהסתכלות ינקותית שעברה גלגולים שונים. שרידים אילו מפרנסים שוק עתיר ממון ורחב המוצג בעיקר בבתי מכירות פומביות או במוזאונים.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.