יום שישי, 13 בינואר 2017

ברוך הבא: חצר סרגיי

חזית הכניסה המרכזית לחצר סרגיי ברחוב מונבז

מאת 
ברוך גיאן

בראשית חודש נובמבר ביקר בירושלים ראש ממשלת רוסיה דמיטרי מֶדְבֶדֶב, ואחד המקומות שאותם ביקש לראות במו עיניו היה חצר סרגיי שבמגרש הרוסים, מתחם ענק הבנוי כטירה עם מגדלים ושוכן בין הרחובות הלני המלכה ומוּנְבָּז. 

בקרוב ייחנך באופן רשמי מתחם מחודש זה, לאחר שנמסר בשנת 2011 לחזקתה של ממשלת רוסיה. בתום שנתיים של עבודה אינטנסיבית, של שימור, שיפוץ והכשרת חדרים למגורים, הגיעה סוף סוף המלאכה לסיומה. המבנה הגדול, שהיה שנים רבות מקום עבודתי, עת שכנו בו משרדי החברה להגנת הטבע, יחזור לתפקידו המקורי – אכסניה לצליינים רוסיים (האחראי על התכנון והשימור הוא האדריכל אורי פדן).

השיפוצים במגרש הרוסים החלו כבר בשנת 2010 כאשר מבנים ישנים רבים ברחוב מוּנְבָּז נהרסו
חצר סרגיי ובניין חדש של חברת אפריקה-ישראל שצמח לידו עם השם היומרני Haneviim Court

הבניינים שבמגרש הרוסים נבנו ברובם בשנות השישים והשבעים של המאה ה-19. הם נועדו להלין בתוכם את מאות עולי הרגל הרוסיים שפקדו את ארץ הקודש בכל שנה והגיעו לירושלים. האכסניות היו רחבות ידיים, אך התנאים לא היו נוחים. בשנת 1888 הגיע הנסיך הגדול סרגיי אלכסנדרוביץ לבית רומנוב, בנו של הצאר הקודם אלכסנדר השני ואחיו של הצאר שירש אותו אלכסנדר השלישי, לביקור בארץ ישראל, לרגל חנוכת כנסיית מריה מגדלנה שעל הר הזיתים. הוא התרשם ממצוקת הצליינים והחליט לפעול לרווחתם ולממן עבורם מבנה גדול ורחב ידיים. אגב, סרגיי זה רשום לדראון עולם בתולדות יהודי רוסיה: בשנת 1891 הוא מונה על ידי אחיו לתפקיד המושל הכללי של מוסקבה ואחד ממעשיו הראשונים היה הוצאת צו המורה על גירוש כל יהודי העיר, כ-20,000 במספר. הוא לא היה אדם אהוד ואהוב, וגם סופו היה רע ומר. בפברואר 1905 נרצח סרגיי בידי מתנקשים מהפכנים. 

הנסיך סרגיי ורעייתו יליזבטה פיודורובנה, 1892 (מקור: ויקיפדיה)

אך סיפורו של מגרש הרוסים התחיל זמן רב קודם.

בשנת 1882 הוקמה ברוסיה 'החברה הארץ-ישראלית הרוסית הפרבוסלבית הקיסרית'. החברה קיבלה על עצמה לקדם את האינטרסים האימפריאליים בארץ הקודש: להעניק שירותי חינוך ורפואה לאוכלוסייה הרוסית-אורתודוקסית שהתגוררה בארץ, לעזור לצליינים שעולים לרגל ולערוך חפירות ארכאולוגיות. בחברה היו רשומים כמאה בני אצולה כחברי כבוד וכשלוש מאות חברים פעילים. הנסיך הגדול סרגיי היה נשיא הכבוד, והנציג הבכיר בארץ הקודש היה הארכימנדריט הרוסי אנטונין קפוסטין.

הנסיך סרגיי ורעייתו יליזבטה בצל דגל החברה באחד החדרים של חצר סרגיי
תמונות סרגיי ורעייתו על קיר בכנסיית אלכנדר נבסקי (ליד כנסיית הקבר)

בשנת 1886 רכשה החברה את הקרקע שעליה תיבנה חצר סרגיי. הבנייה נמשכה ארבע שנים, והבניין נחנך רשמית בשנת 1890. בצילומים ארכיוניים, שאותם צילם הנזיר טימוֹן, נראה הבניין שונה מכפי שהוא נראה היום.

בתמונה משנת 1887 נראית החצר הפנימית בזמן בנייתה. בתוכנית המקורית הייתה לבניין רק קומה אחת.
עוד צילום משנת 1887 (מבט מרחוב מונבז של היום)
בשנת 1889 כבר צמחה הקומה השנייה (מקור: ויקיפדיה)
החצר הפנימית

המבנים במגרש הרוסים 'הישן' יכולים היו לקלוט כאלפיים צליינים, אך כשמספרם של אלה גדל בהתמדה החלו לבנות בניינים נוספים, בשטח שייקרא מגרש הרוסים 'החדש'. חצר סרגיי הייתה אחד מהם. בספרו עיר בראי תקופה: ירושלים החדשה בראשיתה (יד יצחק בן-צבי, תשל"ט, עמ' 404-402) כתב יהושע בן-אריה, כי באכסנייה שבחצר היו שמונה חדרי לינה מסוג א', שמונה חדרים מסוג ב', וארבעה אולמות לינה משותפים. עוד היו שם שני חדרי אוכל, מכבסה, מחסנים, חדר אורחים גדול וספרייה.

חזית הכניסה לחצר. למעלה נחקק הפסוק 'למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט' (ישעיהו, סב 1), שהיה סיסמת החברה הפרבוסלבית

בתקופת המנדט היה הבניין מרכז מנהלי של עבודות ציבוריות, ולאחר הקמת המדינה הוקצה המקום למשרד החקלאות החדש. לימים שוכנו שם גם משרדי החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים. 


האגף המערבי. כאן היו משרדי החקלאות ורשות הטבע והגנים

עשהאל בן דוד (2001-1908) היה איש יקר ועתיר זכויות. הוא שירת בצבא הבריטי ונפצע, התגייס לצה"ל (במסגרתו היה בין מקימי השק"ם) ולאחר שחרורו החל לעבוד במשרד החקלאות, ושם הגיע לדרגת סמנכ"ל. לאחר שפרש לגימלאות החל לעבוד בחברה להגנת הטבע ואז זכיתי להכירו מקרוב. הוא קיבל על עצמו משימה מקורית: לאסוף כלים חקלאיים מכל רחבי הארץ, מסיני ומיהודה ושומרון, ולהביאם לחצר סרגיי. בהדרגה הפכה החצר למוזיאון פתוח של כלים חקלאיים, והמבקרים במקום יכלו לראות מקרוב מה היא אבן על פי הבאר, להבין מה הם 'ים' ו'מֶמֶל' ולגעת במתקן כבישה להפקת שמן ובבורג ארכימדס. מה עלה בגורלם של הכלים הללו? ככל שהצלחתי לברר הם שוכנים עתה במחסני משרד החקלאות בבית דגן...

ים וממל במוזיאון הפתוח של כלים חקלאיים
במשך שנים רבות הייתה הכניסה היחידה לחצר דרך רחוב הלני המלכה 13

בשנת 1979 התחלתי לעבוד בחברה להגנת הטבע בירושלים ובמשך שנים רבות שכן כאן משרדי. זכורה לי היטב החצר הנפלאה, רחבת בור המים, חדר ההרצאות שבו לימדתי ובו הצגתי את 'ירושלים שלי'. 


מבט ממשרדי החברה להגנת הטבע אל החצר ואל בור המים שבמרכזה
רחבת בור המים. המשרד שלי היה מצד שמאל...
בור מים נוסף בחצר

בסמוך למשרדי היה חדר ששימש חניון ארוך טווח למכונית שברולט שבעליה נטשו אותה מזה שנים.


מכונית השברולט הנטושה 
רחוב מונבז היום, בחדר מצד ימין חנתה מכונית השברולט...

אחד האירועים הזכורים לי מתקופת עבודתי שם הוא חתונה שעמיתתי לעבודה, יערה שריד, ביקשה לערוך בחצר עבור יוחאי בנה וכלתו שרה. האישור מהאפוטרופוס הכללי לנכסי נפקדים הגיע, אך אז החלה סאגה שלא תיאמן. בארכיוני נשמר גזיר עיתון 'הארץ' מאוקטובר 1985 ובו כתב דן מרגלית כך:


באוקטובר 1991 חודשו היחסים הדיפלומטיים עם ברית המועצות, וחודשיים אחר כך התפרקה האימפריה והשגריר הפך לשגרירה של רוסיה. הכנסייה הרוסית האורתודוקסית שבה להיות גורם חשוב במדינה החדשה-ישנה, ונכסיה העתיקים בירושלים קרצו שוב לראשי השלטון. רוב שטחו של מגרש הרוסים נמכר לישראל כבר באמצע שנות השישים של המאה הקודמת, במה שכונה אז 'עסקת התפוזים' (ישראל ייצאה אז לברית המועצות תפוזים בשווי של מיליון וחצי לירות), אך חצר סרגיי לא נכללה בעסקה זו בשל ויכוח פנים-רוסי על הבעלות עליה: האם היא שייכת לכנסייה 'הלבנה' או שמא לכנסייה 'האדומה'. בשנת 2005 ביקר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בישראל. ראש הממשלה אז היה אריאל שרון וסגנו היה אהוד אולמרט. פוטין דרש מהם להשיב את חצר סרגיי לידי הרוסים ולא היה מוכן להתפשר בשום אופן. אמנם דובר על פיצוי כספי, שלבסוף כנראה לא הועבר, וכך, למרות התנגדות ציבורית, של חוגי ימין וגם של החברה להגנת הטבע, הנכס הועבר לידי רוסיה. 

הזמן חלף. בנימין נתניהו נבחר שוב לראשות הממשלה ובחודש מארס 2011 תכנן נסיעה חשובה למוסקבה. באותם ימים הייתי בבניין וראיתי את הפינוי המהיר של משרד החקלאות, רשות הטבע והגנים ונציבות המים. ארגזים הועמסו על משאיות וטנדרים ובמתחם הגדול נותרו רק משרדי 'החברה להגנת הטבע', שלא הייתה כפופה לממשלה וניהלה משא-ומתן עצמאי על פיצויים מול הרוסים.

פינוי חדרי משרד החקלאות ערב צאתו של נתניהו למוסקבה (2011)

בשנתיים האחרונות נסגר הבניין לעבודות שיפוץ ושימור. אחת העבודות המיוחדות הייתה שימורם של ציורי הקיר בחדר האוכל.

כך נראו חדר האוכל של הצליינים וציורי הקיר הססגוניים בימים שלפני השיפוץ:





וכך זה נראה במהלך השיפוץ:




החצר, שהייתה יפה גם קודם, ניטעה מחדש בעצים ובשיחים נאים, ובמקום אמורה להיפתח בקרוב מסעדה רוסית במחירים עממיים. מי יודע, אולי צליינים רוסיים ישובו לגור בבניין היפה הזה, כמו פעם...


החצר המשוקמת (יולי 2016). המגדל שבתוך החצר שימש כל השנים כמבנה שירותים.

16 תגובות:

  1. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
    תשובות
    1. הסיבה: טעות כתיב. והנה היא: לפעמים כדאי למכור נכס לגויים ! מי יודע אולי יישמרו עליו יפה ! מה מתוכנן שם מלבד
      מסעדה ?

      מחק
    2. נכון. לא למכור... להחזיר. מה פתאם בקשו פיצויים ? על שישבו שם כל השנים ולא באמת תחזקו את הבנין??? בכלל לא ידעתי על חדר האוכל עם ציורי הקיר! למה אתם השתמשתם בזה? אתה החצר דווקא הכרתי טוב מארועים שונים - לא פרטיים... עוד חוצפה ישראלית...
      כל מיני בניינים יפים כאלה בירושלים, שנבנו ע"י זרים ואח"כ התיישבו בהם משרדים ממשלתיים וכו עם קום המדינה, צריך היה לשמור אותם לצרכים יותר "תרבותיים" כמו מוזיאונים...

      מחק
  2. עלי כהן, בעברו צלם עתונות ירושלמי13 בינואר 2017 בשעה 8:47

    בתחילת שנות הששים הייתי צלם עתונות צעיר בירושלים והמצלמה היתה חלק ממני כאשר הייתי אחד מחבורת צלמי העתונות הירושלמים. צילמתי והנצחתי אירועים, אישים,מקומות בירושלים של תחילת שנות הששים. ב"מעריב" היתה אז תוספת מקומית שמידי יום היה בה צילום מהעיר המחולקת. כאשר עברתי יום אחד בדרך מאולפני "קול ישראל" ברחוב המלכה מליסנדה (היום-הלני) למגרש הרוסים צילמתי צילום של בניין סרגיי בזוית, שזיכתה את הצילום בכותרת המישנה "מגדל פיזה?-לא- מגדל זה עומד בירושלים ונבנה על ידי הרוסים ועוד ועוד על הבניין, שרסיסים ממלחמת השיחרור ניכרו בו ("מעריב"- 14.2.1961)- תרומתי הדלה לסיפור על בניין סרגיי שהביאה רבים לצפות ב"מגדל פיזה הירושלמי".

    השבמחק
    תשובות
    1. האם יש לך עוד את הצילומים מאז ? תן לקוראי הבלוג הזה גם להנות מהן בבקשה .

      מחק
    2. עלי,
      המקום המתאים לתמונות של ירושלים משנות ה-60 הוא הקבוצה "ירושלים של פעם" בפייסבוק. במידה ואין לך חשבון פייסבוקאם תרצה אוכל לעזור לך להעלות לשם צילומים (david.anaki@gmail.com). אני באופן אישי מחפש תמונות ישנות של רחוב הלני המלכה בין רחוב מונבז לשבטי ישראל.
      דוד

      מחק
  3. עלי כ., צלם עתונות בעבר13 בינואר 2017 בשעה 9:32

    אין לי בעייה בסריקת הצילום המודפס (המקור אבד במהלך השנים) אבל אביו של עונ"ש, פרופ' דוד אסף, אמר לי בעבר שאין אפשרות להכניס לתגובות צילום

    השבמחק
    תשובות
    1. באמת חבל שאי אפשר - גם אני מדי פעם רציתי להוסיף משהו שקיים אצלי...

      מחק
  4. שאלה, מה/מי סיפק מים כדי למלא את בורות המים?
    האם היו בעבר צינורות הזנה מהגגות אל הבורות?

    השבמחק
  5. אגב השברולט זו שברולט קורוויר מכונית עם מנוע אחורי מקורר אוויר שיועדה להתחרות במכוניות קומפקטיות של יצרנים אחרים. ראלף ניידר הכתיר אותה "לא בטוחה בכל מהירות" למרות שכיום הבעיה בהיגוי ניתנת לתיקון פשוט. בתמונה דגם סדאן שנחשב פחות נחשק בעיני אמריקאים.

    השבמחק
  6. תודה, ברוך! מזכיר נשכחות. כזכור לך, בשנות ה-80 ישבתי גם אני ועבדתי בחצר, מול הכניסה למשרד החקלאות, בעריכה (וגם בתחקיר ובכתיבה) של "טבע וארץ" -- ביטאון "החברה להגנת הטבע" בגירסתו האנגלית, Israel-Land and Nature. הרבה ימים יפים (בכללם ימי שלג שבהם יצאתי מהחצר בשבתות להדריך קבוצות -- המים בבריכה כוסו במעטה קרח)ועוד יותר מכך -- אנשים יפים, שהעשירו את כולנו.

    השבמחק
  7. תודה. מעניין.
    בניגוד לסרגיי, יליזבטה, הייתה אישה מאוד חיובית ומעוררת השראה, ממש מרגש לקרוא את סיפורה.

    השבמחק
  8. זכויותיו של עשהאל בן-דוד רבות גם כאביהם של שני בניו הנועזים: מנחם בן-דוד שהלך לפטרה, נהרג ואנדרטה לזכרו ניצבת עד היום על הגבעה מעל כביש הערבה בקיבוץ יטבתה, וגור בן-דוד - מפקד טייסת-קרב ושחקן נבחרת ישראל בכדורסל לשעבר.

    השבמחק
  9. קטע מוזר מן הכתבה: בשנת 1888 הגיע הנסיך הגדול סרגיי...בנו של הצאר הקודם ...ואחיו של הצאר הנוכחי אלכסנדר השלישי" - אלכסנדר זה זכה לאריכות ימים על כיסאו והוא הצאר הנוכחי ןלא פוטין?

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה על התיקון. הבהרתי את הניסוח.

      מחק
  10. מעניין אם מאן דהוא מנה את מספר האומות שיש להם אחיזה בירושלים? והאם יש תקדים עולמי לכך. הוותיקן הוא נוצרי נטו, מכה מוסלמית עם איסורי אחיזה בו ליתר דתות או עמים פרט לסעודים.תמהני האם נתון חריג זה אינו חלק מרכזי במשבר בנינו לשכננו.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.