יום שישי, 15 ביוני 2018

מסע בניו יורק בעקבות אליקים צונזר (ב): שם מקום מנוחתי


החלק הראשון של המסע בעקבות צונזר פורסם כאן.

ב-22 בספטמבר 1913 מת אליקום צונזר בדירתו שבאיסט ברודווי. יומיים אחר כך, ב-24 בספטמבר, יצא מסע הלוויה מדירתו אל בית הקברות היהודי 'וושינגטון' שברובע ברוקלין. העיתון ניו יורק טיימס דיווח למחרת כי אלפי יהודים ליוו אותו בדרכו האחרונה, וכוחות מילואים של שתי תחנות המשטרה שבאזור נקראו לעזור בשמירת הסדר.

לווייתו של צונזר. ידיעה בעיתון ניו יורק טיימס, 25 בספטמבר 1913, עמ' 6

החלטתי לאתר את קברו של צונזר אך עד מהרה התברר לי כי אין זו משימה פשוטה כלל ועיקר.


ה. בית הקברות: Washington Cemetery

בית הקברות 'וושינגטון', שנוסד בשנות החמישים של המאה ה-19, נמצא בלב רובע ברוקלין. כתובת משרד בית הקברות היא 5400 Bay Parkway, ובית הקברות עצמו שוכן בין שדרות 21-20. זהו בית קברות ענקי, שמחולק לחמישה בתי קברות משניים, ואם אינכם יודעים את המיקום המדויק של הקבר, חבל על הזמן – אין שום סיכוי למצוא אותו.

את המיקום של קבר צונזר לא ידעתי, אלא רק שנקבר סמוך לידידו ומוקירו אברהם גולדפדן, שמת חמש שנים קודם לכן. אך היכן נמצא קברו של גולדפדן?

כאן עמד לרשותי האתר האינטרנטי Find a Grave, שגילה לי כי גולדפדן שוכן כבוד בבית הקברות מס' 4, מתחם 353, שורה 3, קבר 2. נשמע פשוט, אבל במציאות לקח לנו זמן רב מאוד לאתר את המקום.

בוקר חורפי אחד של חודש אוקטובר 2017 יצאתי עם הרבנית ממנהטן לברוקלין בדרכנו אל בית הקברות 'וושינגטון'. גם היום – יותר ממאה שנים לאחר ההלוויה – מדובר בנסיעה ארוכה למדי מביתו של צונזר שבאיסט סייד ועד למקום מנוחתו האחרון.

כמו בתי קברות יהודיים רבים בניו יורק, גם בית הקברות 'וושינגטון' יסודו בחלקות שנקנו על ידי אגודות יהודיות שונות, בדרך כלל של יוצאי עיירות (לאַנדסמאַנשאַפֿטן), על מנת לסייע לחבריהן להיקבר במחיר הוגן.

חלקות קבורה של אגודות יהודיות מאודסה ומקוזניצה. בשולי החלקות מצבות חדשות של יהודים מברית המועצות
(הצילומים כאן ולהלן: דוד אסף)

מי שישוטט בבית הקברות לא יוכל שלא לשים לב לכך שבכל צדי השבילים, בשוליים והיכן לא? – מקומות שמייסדי בית הקברות לא העלו על דעתם שישמשו לקבורה – מזדקרות עתה מאות רבות של מצבות שהוקמו בעשורים האחרונים על קבריהם של יהודים יוצאי ברית המועצות לשעבר. כמיטב המסורת הרוסית, גם המצבות האלה עשויות שיש שחור שעליו נחקקו פני המתים שנקברו תחתיהם.

כך יוצא שמתחם בית הקברות המקורי, שבו המצבות כולן בצבעי לבן-אפור, על פי המסורת היהודית-האמריקנית הישנה (ועליהן חקוקים טקסטים בעברית, באנגלית או ביידיש), מוקף ומתוחם במצבות שחורות, שהאקונוגרפיה שלהן והמסורת הטקסטואלית שלהן (יש מצבות רבות שכתובות רק ברוסית) שונות לחלוטין.

שורה אופיינית בבית הקברות. המצבות החדשות 'מחוץ לגדר'.

ו. המצבה של יעקב גורדין


עוד אנו מבקשים דרכנו בין אלפי המצבות של בית הקברות מספר 4, שם נקברו גולדפדן וצונזר, נגלתה לעיננו, במתחם מס' 396, מצבתו המפוארת של המחזאי יעקב גורדין (1909-1853), 'מלך' תיאטרון יידיש בניו יורק.

הכניסה 'המלכותית' לחלקת הקבר סומנה על ידי שני עמודים עליהם נחקקו ראשי תיבות שמו של המנוח JG. למראשות המצבה הונחה אבן ועליה נחקקה הכתובת הפטריארכלית 'Father Jacob' (האב יעקב).


גורדין כתב עשרות רבות של הצגות, והידועה בהן לקהל הישראלי היא הלהיט הגדול 'מירל'ה אפרת', שהצגת הבכורה שלו נערכה בניו יורק ב-1898 ומאז בעשרות הפקות בכל העולם. מי שהתפרסמה במיוחד בגילום תפקיד זה הייתה השחקנית אידה קמינסקה (1980-1899).

(מקור: Polona)

גורדין – כפי שאנו יודעים – היה בעל גאווה גדול, והדבר ניכר גם במצבתו המגלומנית משהו.

בתבליט שעל המצבה הועתקה חתימתו המקורית של גורדין
גלויה עם חתימתו של גורדין (אוסף שבדרון; הספרייה הלאומית)

בקדמת חלקת הקבר נקברה באפריל 1928 גם בתו סופי, שכנראה ידעה את מקומה הצנוע ביחס ל'אריה הגדול'.


ז. המצבה של אברהם גולדפדן


בין כך ובין כך, מצאנו לבסוף את שני הקברים של גולדפדן וצונזר. ואכן הם שוכנים זה לצד זה. התפוח של אליקום צונזר לא נפל הרחק מן העץ של ידידו אברהם גולדפדן

הדרך הנוחה ביותר להגיע לחלקה זו (מתחם 353, שורה 3) היא דרך הכניסה לבית הקברות שנמצאת סמוך לשדרה 21 פינת רחוב דהיל (.Dahill Rd).

ראשון נקבר גולדפדן. הוא מת ביום חמישי, 9 בינואר 1908, ולוויתו נערכה למחרת בנוכחות עשרות אלפי יהודים מניו יורק והסביבה. כעשרים אלף מהם – כך דווח בעיתון דיא וואָרהייט (האמת) – אף טרחו להגיע לבית הקברות.

דיא וואָרהייט, 9 בינואר 1908

קשה לסכם בכמה משפטים את תרומתו של אברהם גולדפדן לתיאטרון היהודי, ביידיש בעיקר אך גם בעברית. משורר, מחזאי, מלחין, במאי ושחקן, וגם אוהד גדול של הרעיון הציוני. ראוי היה שייקבר בחלקת גדולי האומה, אך לא כך רצה הגורל. עלובה ועזובה היא מצבתו של מי שחתום על עשרות להיטי תיאטרון וזמר, שהצחיקו והדמיעו את עיניהם של אחינו בני ישראל בכל מקום שהם – החל ב'ראָזשינקעס מיט מאַנדלען' (צימוקים ושקדים), שהושר במחזמר היהודי הראשון 'שולמית', ועד 'שני קוּני לֶמֶל'. הכיתוב על המצבה שחוק ומטושטש ורק בקושי ניתן לקוראו.


וזה מה שנחקק על המצבה:
אברהם גאלדפאדען
דער פאטער
פון דער אידישען ביהנע [האבא של הבימה היהודית]
נולד י"א תמוז ת"ר
נפטר ו' שבט תרס"ח
_____________
ציצים ופרחים     שולמית
   דוד במלחמה       בר כוכבא 
     דאס יידעלע        עקידת יצחק
         שבתיאל             כשוף מאכערין
ישראליק           בן עמי
און פיעלע אנדערע ווערקע [והרבה יצירות אחרות]

ABRAHAM GOLDFADEN
Poet
Playwright and Founder
of the
Yiddish Theater
Born in Starokonstantynov
July 12 1840
Died in New York
January 9 1908

כותבי המצבות לא דקדקו בקטנות: הטקסט כתוב ביידיש ישנה ('ביהנע' במקום 'בינע'), וגם יש בו שגיאות ('אידישען' במקום 'אידישער'). מעניין גם העירוב בין יידיש לעברית ('נולד' ו'נפטר').


מצבתה של רעייתו פאולינה-פֶּערל (1910-1844), בתו של המורה והמשכיל אליהו מרדכי וֶרְבֶּל מאודסה, שנקברה לצדו, נמצאת במצב הרבה יותר גרוע. הכיתוב אינו ניתן לקריאה כלל.

דיא וואָרהייט, 11 בספטמבר 1910
פאולינה גולדפדן
(Museum of Family History)










ח. מצבתו של אליקום צונזר

סוף סוף הגענו אל מצבתו של צונזר, שגם לצדו נקברה לימים רעייתו פאני (פייגל). המצבה מפוארת יחסית ושמורה היטב. היא נתמכת בארבעה עמודי שיש, בחזית נקבעה כתובת ביידיש ובאנגלית ובשני הצדדים אֶפִּיטָף, בעברית וביידיש.


בחזית נכתב:

אליקום צונזער
פֿאָלקס דיכטער
געבאָרען ווילנא רוסלאַנד
אָקטאָבער דעם 13טען 1836
ב' חשון תקצ"ז
געשטאָרבען ניו יאָרק
סעפּטעמבער דען 22טען 1913
כ' אלול תרע"ג

ELIAKUM ZUNSER
THE POET OF HIS PEPOLE
BORN IN VILNA RUSSIA
OCTOBER 13TH 1836
DIED IN NEW YORK
SEPTEMBER 22ND 1913
____________________________________
פֿערבײַגעהער בלײַב שטעהן        הָהֵלֶך, עֲמֹד 
מיט כּבֿוד און מיט יראה.           בְּיִרְאַת הַכָּבוֹד. 
דאָ ליגט אין שטויב פֿאַרשטומט    בֶּעָפָר פֹּה נִטְמַן 
דעם פֿאָלקס געטרײַע לירע.         כִּנּוֹר הָעָם הַנֶּאֱמָן.

וזה נוסח האפיטף ביידיש, שחקוק בצדה הימני של המצבה:
דײַן נאָמען, דײַן גלאַנץ,                 זִכְרְךָ הַזּוֹהֵר 
פֿלעכט דיר אַ קראַנץ                    לֹא יִבֹּל, כְּמוֹ הַזֵּר 
פֿון בלומען, דאָ אויף דײַן רוה         שֶׁעַל קִבְרְךָ הוּא מַנִּיחַ,   
ון אונז אָפֿט אַ טרעהר                שֶׁאוֹתו דִּמְעָתֵנוּ        
באַלעבט דעם קראנַץ מעהר          הַנּוֹטְפָה מֵעֵינֵנוּ 
אונפערוועלקט בלײַבט ער ווי דו     עוֹד תְּרַעֲנֵן וְתַפְרִיחַ
(תודה לידידי שלמה צוקר שנענה לבקשתי ותרגם יפה את האפיטף מיידיש לעברית)

האפיטף ביידיש

ובצד השמאלי חקוק אפיטף בעברית:
ששים שנה כנור לענות עמו היה
ולאנחות-עם נגינותיו בית-האוצר 
ויבך בצר לעמו ועמו יחד קוה 
ויוכח אחיו וינחמם כי לכך נוצר  
ועתה כי לבין כוכבי-אל המשורר נלקח 
ידענו עוד גם שמה בצרותינו לו צר
האפיטף בעברית

ממש בצמוד למצבתו של אליקום נמצאת מצבת רעייתו פייגל-פאני (1939-1854). בתחתית האפיטף נחקק ציטוט מתוך 'מכירת יוסף', המחזה שכתב בעלה בשנת 1885:
אַנטלויף ניט זיסער טרוים,         אַל תָּנוּס, חֲלוֹם הַנֹּעַם,
האַלט אַ וויילע, האַלט,             עֲמֹד רֶגַע, עֲמֹד,
לאָז מיר זיך זעטיגען                זֹאת דְּמוּתֵך, יְפֵהפִיָּה,
מיט דײַן שײַנעם געשטאַלט.      תְּנִינִי לִשְׂבֹּע עוֹד.
במקור נכתב 'מיט יוספס גישטאַלט' (עם דמותו של יוסף)
אליקום צונזר, מכירת יוסף, וילנה תרמ"ו, עמ' לז
בחייהם ובמותם לא נפרדו: אליקום צונזר ורעייתו פאני

צילום מתבקש למזכרת עם מצבתו של צונזר, ומסענו בעקבותיו הגיע לסופו.



14 תגובות:

  1. מסע נפלא בבית הקברות "ושינגטון" בברוקלין ופגישות מרתקות עם מצבותיהם של אברהם גולדפדן, אליקים צונזר ויעקב גולדין וכמה הושקע להנציח ולהקדיש לכל אחד מהם על גבי כל מצבה וסביבתה. לא צריך ספרים - רק לשוטט בבית הקברות ולקרוא.(בעיני - אפילו מעורר קנאה....שם ואצלנו...)
    מעורר חשק לנסוע ולבקר בעקבות המסע המרתק והמעניין הזה, אבל -כל מה שפורסם בכתבה - מענג לשבת!

    השבמחק
  2. תודה על המ אמצים שהושקעו במלאכה זו של דיבוב שפתי ישנים ואולי כדאי גם להוסיף כי יש בבתי העלמין הללו לא מעט מצבות שהן בעצם ביתנים שניתן להיכנס לתוכם , בין אם בכוונת תחילה שמתאימה לקריאה מהספר בימים גשומים כמו למשל ב"יארצייט" ובין אם סתם כך כדי להרהר עלך כבשונו של עולם. ומאחר שידוע למוקירי שאיני נוהגת להמליץ על דבר שלא ניסיתי בעצמי - אין כלל צורך שאנסה לדחוק לתוך ההערה הנוכחית את שמותיהם של החקוקים על המצבות שביקרתי - אבל כדאי מאוד שתתעורר דאגה לשיפוצים של המצבות של מי שאין להם כיום קרובים שיטרחו בכך. וד"ל!

    השבמחק
  3. דוד עשית מעשה חשוב לא מבחינה היסטורית גרידא כי אם מבחינה חיברותית כאשר בכתיבתך הנגשת לא רק את המת כי אם גם את קהלו(ם) על כך ייאמר "ישר חיילך"! המעניין הוא שרוב רובם של החריטות על גבי המצבות נעשו באידיש ופה ושם מעט בעברית. כך הדבר גם בבתי הקברות בפולין ובמזרח אירופה בכלל אם כי יש מקומות שהעברית נישאת בגאון במיוחד בקברי חסידים. מעניין אם מישהו חקר את הסיבות לכך. האם זה קשור בצורה זו או אחרת
    לבונד? כי הרי המשכילים דווקא יצרו בעברית

    השבמחק
  4. פרויקט אדיר על צונזר. צונזר נזכר ב"תשבצופן" (128) מ05.05.2018 בשבועון של מטה יהודה או של מבשרת ציון -לא זוכר איזה מהם, במדור "פסק זמן", תחת ההגדרה: 'בדחן ומשורר אידי, שאסרו את פרסומו.' מכאן שצונזר עדיין זכור בציבור .

    דוד, אתה כותב: כותבי המצבות לא דקדקו בקטנות: הטקסט כתוב ביידיש ישנה ('ביהנע' במקום 'בינע'), וגם יש בו שגיאות ('אידישען' במקום 'אידישער')...

    אידישען או יידישן -היותר חדשה, איננה שגיאה; אידישען בינע = בימת האידיש, בעוד אידישער בינע = הבימה היהודית. אידישען; היינו של האידיש.

    השבמחק
  5. היכן ישנן המילים "לא יבול" באפיטף בידיש?

    השבמחק
    תשובות
    1. לאנונימי

      אונפערוועלקט = בלתי נבול (אפשר גם לכתוב אומפערוועלקט)

      אונפערוועלקט בלײַבט ער ווי דו = הוא נשאר רענן כמוך.

      מחק
  6. תודה רבה לדוד אסף על צמד הרשימות עם ההתייחסות המלמדת לעיתון פראוורטס ולאמנים-יוצרים צונזר, גולדפאדן, גורדין ונוספים. יש חשיבות רבה לתיעוד ותיאור הפעילות האמנותית והתרבותית העשירה של יהודים יוצאי מזרח אירופה בארה"ב בשלהי המאה ה-19 ותחילת ה-20, ונראה שאת ההצטיינות היהודית בספרות האמריקאית ובהוליווד במהלך הדורות אפשר לשייך גם לתחום הזה. יש חשיבות להצגת הדברים בדרך פשוטה וגרפית מצודדת, לא פחות מאשר באמצעות מאמרים וספרים אקדמיים - שגם בהם תרומתך חשובה. יישר כח ושבת שלום.

    השבמחק
  7. ראשית תודה - מרתק!
    תיקון קטן: עוד לפני אידה קמינסקה, אימא שלה, אסתר קמינסקה, שנקראה בפי כול השחקנים "אימא" (זה גם מה שכתוב על המצבה בבית הקברות אוקופובה בוורשה) שיחקה את מירל'ה אפרת היא הייתה הראשונה לעניין...

    השבמחק
  8. תודה לדוד אסף על מאמריו על המסע בעקבות חייו של אליקום צונזר בניו-יורק. עבודת בלשות צרופה ומרתקת. דמיינתי את התרגשותך כאשר סוף סוף עמדת ליד קברו.

    השבמחק
  9. אצרף גם את תודתי לכותב, ורשימת רשמיו. רק הערה קטנה, בשולי הדברים. "בחייהם ובמותם לא נפרדו", מטבע לשון זו, נפוצה ושגורה בפי כל, לקוחה, כידוע מקינת דוד על שאול ויהונתן (שמואל ב' פרק א'). לפי מסורת טעמי המקרא, יש לקרוא ולפסק את הפסוק כך: "שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם" (=האהובים על העם בזכות פועלם המבורך למען הכלל) "ובמותם לא נפרדו" (גם מותם בא עליהם בהחלצם למען עמם, ממנו לא נפרדו עד נשימתם האחרונה).רד"ק מציע כפירוש שני ש"בחייהם ובמותם לא נפרדו שאול ויהונתן זה מזה, ואולם לא רק שפירוש זה מנוגד לפיסוק הטעמים, הוא מנוגד גם למסופר לאורך כל ספר שמואל (א') שהיו ביניהם חילוקי דעות רבים בנוגע להנהגת העם, ודרכי המאבק בפלישתים ("עכר אבי את הארץ", כך מתבטא יהונתן באוזני הלוחמים בצבא שאול), ומעל לכל נפרדו דרכיהם באשר ליחס כלפי דוד- שאול עוין ורודף אחריו להורגו, ויהונתן אוהבו ומבקש שלומו וטובתו. בסיכום: בחייהם - נפרדו, אך במותם - לא נפרדו.

    השבמחק
    תשובות
    1. הערה קטנה על הערה קטנה; הדבר דומה לממה שקרה עם מטבע הלשון; "קול קורא במדבר" [ישעיהו מ' ד']
      כאילו שמדובר בקול שקורא ואין מי שישמע או שיתיחס. בעוד שהפסוק אומר: קול קורא במדבר פנו דרך ה' ... וכן עם הפתגם "מכל מלמדי השכלתי" זה לא שדוד אומר 'אני לומד מכל מי שמלמד אותי', אלא "מכל מלמדי השכלתי כי עדוותיך שיחה לי" כלומר אני יודע יותר טוב מכל מלמדי, כי אני משוחח אתך . המ"ם במכל ממלדי היא מ' היתרון. ובסופו של דבו, למרות הכל ואף-על-פי-כן, אפשר להרגע ולומר על כל הדוגמאות האלה את מאמר חז"ל "שבשתא, כיוון לעל, על!

      מחק
  10. הגם הפרופ' מ"עובדי האלילים המשתחווים ומשתטחים על קברי קדושים"?! אתמהה.

    השבמחק
    תשובות
    1. לא. אתה לא רואה את ההבדל?

      מחק
    2. אתה חוננתנו למדע תורתך וגו'

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.