לכבוד שבוע הספר העברי, שכרגיל נמשך לפחות שבועיים, נביא במדורנו הפעם שני שיבושים של שמות ספרים בשלטי חוצות ובשלטי רחובות.
א. חָפֵץ חיים או חֵפֶץ חיים?
לזכרו של הרב ישראל מאיר הכהן ראדין, המכונה 'חָפֵץ חיים' על שם ספרו הנודע, נקרא קיבוץ דתי ליד גדרה, שהקימו אנשי פועלי אגודת ישראל בשנת 1944.
המקור לשם הספר (והקיבוץ) הוא כמובן הפסוק הנודע בתהלים: 'מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב' (לד 13). אבל האחראים לשילוט לא ידעו זאת. הם חשבו שצריך לומר 'חֵפֶץ חיים' – מי יודע, אולי חשבו שחפץ הוא שם המשפחה של חיים? – וכך תיעתקו את השם ללטינית: Hefets Hayim
ב. עברי או עיברי?
הרב עקיבא יוסף שלזינגר (1922-1837) היה תלמיד חכם סוער, צבעוני וקנאי. הוא נולד בפרסבורג שבסלובקיה (אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית), עלה לארץ בשנת 1870 וכאן רקם תכניות הזויות שונות ומשונות, התכתש עם בני כל החוגים והקבוצות, החרים והוחרם. למרות היותו חרדי קיצוני התנגד להסדרי 'החלוקה', תמך ביוזמות התיישבות שונות, בעבודה חקלאית ובתיעוש. ההיסטוריון יעקב כ"ץ קרא לו 'הסבא של הציונות ושל נטורי קרתא'... על שמו נקרא היישוב (והיום מועצה מקומית) בעל השם המשונה בני עַיִ"ש. אגב, הוא עצמו הקפיד לכתוב את שמותיו הפרטיים 'עקיבה יהוסף'.
ספרו לב העיברי, שנדפס לראשונה באונגוואר בשנת תרכ"ה (1864), הוא פירוש על צוואת החת"ם סופר, מי שנתפס כאבי החרדיות המודרנית. שלזינגר שרטט בספר זה כמה מעקרונות ההיבדלות האולטרה-אורתודקסיים, וכלשונו בשער הספר: 'ונכלל בו דברי מוסר, בפרט בעניינים הנוגעים לפרצת דורנו בעוונותינו הרבים, נגד המשנים והמתחדשים'. 'המשנים' הם היהודים הרפורמים שבגרמניה, 'המתחדשים' הם היהודים הנאולוגים שבהונגריה.
הכותר של הספר נכתב בכוונה 'עיברי' ולא 'עברי', משום שאלו הם ראשי תיבות שמו: עקיבה יהוסף בן רבי יחיאל.
אבל בירושלים, שהקדישה לכבודו רחוב בשכונת טלביה, הלכו על הקל ועל המוּכּר: 'עברי'. יש רחוב הגדוד העברי, אז למה שלא יהיה רחוב לב העברי?
חמישה סוגי שלטים יש ברחוב ובכולם, בלי יוצא מהכלל, כתוב 'לב העברי' (על שיבושים אחרים ועל מגוון האפשרויות לתעתיק לטיני לא נרחיב את הדיבור).
א. חָפֵץ חיים או חֵפֶץ חיים?
לזכרו של הרב ישראל מאיר הכהן ראדין, המכונה 'חָפֵץ חיים' על שם ספרו הנודע, נקרא קיבוץ דתי ליד גדרה, שהקימו אנשי פועלי אגודת ישראל בשנת 1944.
המקור לשם הספר (והקיבוץ) הוא כמובן הפסוק הנודע בתהלים: 'מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב' (לד 13). אבל האחראים לשילוט לא ידעו זאת. הם חשבו שצריך לומר 'חֵפֶץ חיים' – מי יודע, אולי חשבו שחפץ הוא שם המשפחה של חיים? – וכך תיעתקו את השם ללטינית: Hefets Hayim
 |
| צילומים: מנחם רוזנברג |
ב. עברי או עיברי?
הרב עקיבא יוסף שלזינגר (1922-1837) היה תלמיד חכם סוער, צבעוני וקנאי. הוא נולד בפרסבורג שבסלובקיה (אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית), עלה לארץ בשנת 1870 וכאן רקם תכניות הזויות שונות ומשונות, התכתש עם בני כל החוגים והקבוצות, החרים והוחרם. למרות היותו חרדי קיצוני התנגד להסדרי 'החלוקה', תמך ביוזמות התיישבות שונות, בעבודה חקלאית ובתיעוש. ההיסטוריון יעקב כ"ץ קרא לו 'הסבא של הציונות ושל נטורי קרתא'... על שמו נקרא היישוב (והיום מועצה מקומית) בעל השם המשונה בני עַיִ"ש. אגב, הוא עצמו הקפיד לכתוב את שמותיו הפרטיים 'עקיבה יהוסף'.
ספרו לב העיברי, שנדפס לראשונה באונגוואר בשנת תרכ"ה (1864), הוא פירוש על צוואת החת"ם סופר, מי שנתפס כאבי החרדיות המודרנית. שלזינגר שרטט בספר זה כמה מעקרונות ההיבדלות האולטרה-אורתודקסיים, וכלשונו בשער הספר: 'ונכלל בו דברי מוסר, בפרט בעניינים הנוגעים לפרצת דורנו בעוונותינו הרבים, נגד המשנים והמתחדשים'. 'המשנים' הם היהודים הרפורמים שבגרמניה, 'המתחדשים' הם היהודים הנאולוגים שבהונגריה.
הכותר של הספר נכתב בכוונה 'עיברי' ולא 'עברי', משום שאלו הם ראשי תיבות שמו: עקיבה יהוסף בן רבי יחיאל.
 |
| המהדורה השנייה של לב העיברי, למברג 1868 |
אבל בירושלים, שהקדישה לכבודו רחוב בשכונת טלביה, הלכו על הקל ועל המוּכּר: 'עברי'. יש רחוב הגדוד העברי, אז למה שלא יהיה רחוב לב העברי?
חמישה סוגי שלטים יש ברחוב ובכולם, בלי יוצא מהכלל, כתוב 'לב העברי' (על שיבושים אחרים ועל מגוון האפשרויות לתעתיק לטיני לא נרחיב את הדיבור).
 |
| בהסבר כתוב: 'ממחדשי ההתישבות בא"י (תקצ"ח-תרמ"ב)'. שלזינגר מת בתרפ"ב (1922) ולא בתרמ"ב (1882) |
 |
| שימו לב איך כתבו כאן 'ההתיישבות' – 'ההיתישבות'. את שנת מותו המוטעית העתיקו גם כאן. |
 |
| צילומים: מנחם רוזנברג |
יש להעיר ג"כ כי בעל 'לב העיברי' נפטר בתרפ"ב, ולא בתרמ"ב (כפי נרשם בשלט הראשון והשלישי).
השבמחקצ"ל חָפֵץ חיים (khofets khayim), ולא חֲפֵץ חיים (khafets khayim).
השבמחקכ ן ול א; אמנם מנקדים את הח' בקמץ, ברם רוב האנשים קוראי העברית או לשון הקודש, מבטאים khafets, ומעטים מהם מבטאים khofets.
מחקומה שלא ממש ברור, למה אתה אתה מכוון ב'צ"ל' -צריך לומר, או צריך לכתוב?
תודה על התיקון. כך או כך, בטוח שלא חֵפֶץ חיים...
מחק1. נכון, אבל הוא עצמו בודאי ביטא khofets (או אולי khufets).
מחק2. צריך להיות
בעידן שבו החפצה זה דבר פופולארי, גם לחפץ חיים עשו החפצה
השבמחקוהשגיאה היא גם בכיתוב בערבית.
השבמחקובנוסף: גם המלים 'לב העיברי'מופיעות בשני תעתוקים שונים בערבית
מחקלעניין עי"ש: שמוליק רוזן באחד מחידוניו שאל על שם מי קרוי הישוב בני עי"ש זרמו שם תשובות מכאן ועד להודעה חדשה, במיוחד שרבים זכרו את הישוב כישוב בו גרים הרבה מיוצאי תימן. בין התשובות העיירה עייש שבתימן או עאישה אשתו השלישית של מוחמד שהישוב הערבי שהיה במקום היה קרוי על שמה...(למען האמת לא היה במקום לפני 1948 שום ישוב רק מחנה צבאי שהוקם על ידי הבריטים עבור יחידות צבא אנדרס הפולני...) עד שבא אחד בן יענקל הלייש וגאל את השאלה בתשובתו ע"ש עקיבא יוסף שלזינגר הרב שנודה על ידי החרדים.
השבמחקלגבי הרב עקיבא יוסף שלזינגר, ש"נולד בפרסבורג שבהונגריה" - רק הערה קטנטנה: אז אכן פרסבורג/ פרשבורג (שהיא בראטיסלאווה, בירת סלובקיה) היתה כלולה בקיסרות האוסטרו-הונגרית, אך משנת 1918 היא בתוך צ'כוסלובקיה, ואחר כך סלובקיה...
השבמחקבבלוג פורסמו לאורך השנים עשרות מקרים של שיבושים ועילגות לשון בשמות של רחובות.
השבמחקלרוב, הבעיה היא במסירת שמות לקבלן שילוט חיצוני בבחינת "שגר ושכח", כלומר ללא בקרה ובדיקה של הגורם האחראי ברשות המקומית לפני ההתקנה הסופית.
צריך לקרוא לילד הזה בשמו - רשלנות, עצלנות ובורות מקוממת ומעליבה על חשבון הציבור.
אגב שמות רחובות, הנה מה ששמעתי באוטובוס מפי הכרוז המוקלט. ברחובות - רחוב הַגָרָא ובמלעיל [וכמובן ששם הרחוב הוא הַגְרָ"א ובמלרע, על שם הגאון ר' אליהו, הוא הגאון מווילנא ועל יד משטרת רחובות ההכרזה היא: מיש טרה, בהדגשת 'מיש' במלעיל והרף קל. ובראשון לציון על יד רחוב תרמ"ב או תרפ"ב [אינני זוכר בדיוק] הוכרז: תַרְמָבָּ. לפני שנים רבות שמעתי באוטובוס חדשות מ'קול ישראל' והקריינית הודיעה על תאונה בתל אביב ברחוב גרשום מאיר הגוֹלֶה.
השבמחקאם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו איזבי הקיר
השבמחקה'איזובי' נכתב בי' כי לא זוכרת איך זה במקור. בכל אופן: יש כל כך הרבה שגיעוט (בכוונה!) בדיבוב הכתוב תחת סידרות וסרטים ואפילו בחדשות וכו' שמה לנו כי נלין על שגיאות ישנות?