סיפורי רחובות: איך מנציחים אשה ששמה מַחְלָה?

צילום: מור אלטשולר

ברחובות נחנך בשבוע שעבר רחוב ושמו יצחק זאב אלטשולר, על שם אחד ממייסדי המושבה, שעלה לארץ בשנת תר"ן (1890). על נפתולי קביעת השם, שלכאורה אין פשוט ממנו, כתבה לי ד"ר מור אלטשולר:

לפני מספר שנים פנתה אחותי הדר לעיריית רחובות, וביקשה שייקרא רחוב על שמו של סבא-רבא שלנו, יצחק זאב אלטשולר (1934-1866). בעירייה נעתרו לבקשה, ובשעה טובה נקבעו הרחוב והשלט.  

יצחק זאב אלטשולר (האתר לתולדות רחובות)

אחותי נמנעה מלבקש, שהשלט יכלול גם את שמה של סבתא-רבתא שלנו. וכל כך למה? היא נקראה מַחְלָה, על שם אחת מחמשת בנות צְלָפְחָד ('וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו: מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה' – במדבר, כז 1), ואחותי חששה שהשם ישובש בפי אנשים והם יקראוהו 'מַחֲלָה', לשון חולי.  

וכך, שמה של סבתא-רבתא שלנו חרץ את גורלה להיעדר משלט הרחוב הנושא את השם אלטשולר.

אנצל הזדמנות זו ואומר מעט דברים בשבחה: 

מַחְלָה אלטשולר (לבית וַגְנֶר) עלתה לארץ ישראל בשנת תרנ"א (1891), מספר חודשים אחרי בעלה. היא עברה לבדה את הדרך הארוכה והמסוכנת מהעיירה בּוֹבְּר (Bobr), שבפלך מוהילב ברוסיה הלבנה; בזרועותיה נשאה את התינוק שמאי, וברחמה את הבת רוחמה (לימים רעייתו של יוסף וַיְץ), שנולדה מיד עם הגיעה לרחובות.  

מחְלה התגלתה כאשת חיל, ונמנתה עם נשות המושבה שסככו בגופן על בוני הבתים הבלתי חוקיים ומנעו מהחיילים הטורקים מלהרוס אותם. היא הקימה בית ומשק חקלאי, וילדה גם את נקדימון, יהודית (לימים נישאה לגְּרוֹ גרא-קרישבסקי), אהרן ועמינדב, בסך הכול ארבעה בנים ושתי בנות.  

חלוצה בגאולת ארץ ישראל ובהתיישבות בה. אם לא זכתה לרחוב שנושא את שמה, זיכרונה נצור בלב צאצאיה הרבים. 

ואכן, מי 'יסתכן' ויקרא היום לבתו בשם תנ"כי זה? היחידה בקרב בני המשפחה שמשמרת בשמה את שמה של הסבתא הגדולה מַחְלָה, היא בת דודתי, ששמה בישראל מיכל...

מַחְלָה אלטשולר