פה ושם בארץ ישראל: חידון בחרוזים, בקשה אישית, בוני הנבג ומשמר דוד

א. חניה רק לחרוזים

צילום: יואב בילר

רק לעשרה חרוזים מותר לחנות כאן?

לקח לי קצת זמן להבין מה הכוונה בשלט תמוה זה, אבל יואב בילר, שצילם, הסביר לי כי בסך הכל מדובר בכניסה לחניון של רחוב החרוזים מס' 10 ברמת גן...

ב. בקשה אישית מנטלי ויצחק

ועוד מרמת גן, מרחוב ביאליק. השלט הזה כבר מוצב שם זמן רב, ואולי נטלי ויצחק עברו בינתיים למקום אחר או יצאו לפנסיה. ובכל זאת, יש בו עדיין מידה נוגעת ללב של צניעות ואנושיות.

צילום: אבּי ניומן

ג. כנבגים בנגב

מטירת הכרמל, ככל הנראה, הנגב נראה רחוק.

במשרד מכירות שבאתר בנייה בטירת הכרמל הפכו את חברת הבנייה הוותיקה 'פרץ בוני הנגב' לפרץ בוני הנבג'...

צילום: חגית מאיר

ד. משמר המלך

בתור אחד ששמו הפרטי הוא דוד, אני רגיש לניוואנסים. בתנ"ך כתוב שם זה בשתי צורות: בכתיב חסר (דוד) וגם בכתיב מלא (דויד), ושתיהן כשרות. אני נוהג לכתוב את שמי בלי האות י' (ולמען האמת, אין לי מושג למה); ואילו הסופר דויד גרוסמן, למשל, מקפיד לכתוב את שמו עם י'.

אבל דומני שאין מחלוקת לגבי התעתיק הלועזי של השם, ועל כולם מוסכם שכותבים אותו David.

לא כן בשילוט שמפנה לקיבוץ (לשעבר) משמר דוד שבשפלה, שם החליטו שיש לכתוב Dawid

צילום: שקד חמדת נחלון

קיבוץ משמר דוד קרוי על שמו של האלוף דוד מרכוס (מיקי סטון), קולונל יהודי אמריקני שנהרג בימי מלחמת העצמאות. האם כך כתב מרכוס את שמו?

לא ולא! על מצבתו, בבית הקברות הצבאי ווסט פוינט שבניו יורק, נכתב השם הרגיל David.

קברם של בני הזוג דוד ואמה מרקוס, ווסט פוינט, ניו יורק (ויקימדיה)