יום שישי, 17 ביולי 2020

זוֹ כל תורת הַיְחָסִים: יום הולדת לדן אלמגור

דן אלמגור, 2020 (צילום: דוד אסף)

מאת יהודה בלכר

דן אלמגור ציין השבוע את יום הולדתו ה-85, ומכאן אנו שולחים לו, בשם כל קוראי בלוג עונג שבת – לו תרם מראשיתו  ברכת מזל טוב והמשך חיי יצירה. אלמגור (אלבלינגר במקור) נולד ברמת גן (13 ביולי 1935; י"ב בתמוז תרצ"ה), אך ילדותו ונערותו עברו עליו ברחובות וזהותו טבועה בחייה של אותה מושבה שהייתה אז קטנה ונחבאת אל הכלים.

איך כתב דן בשיר מ-1958 שביצעה רביעיית מועדון התיאטרון:

אָז מָה אִם אֲנַחְנוּ מֵרְחוֹבוֹת?
אֲנַחְנוּ מֵרְחוֹבוֹת – אָז מָה?
תּוּכְלוּ לְחַיֵּךְ בְּזִלְזוּל עַד מָחָר,
אֲבָל תִּצְטָרְכוּ אָז לִזְכֹּר
אֶת שְׁנֵי הקָּצַ’לְסְקִים,
אֶת ס' יִזְהָר,
מֵאִיר וַיְסְגַל, וּ'בּוּסִי'
וְדָן אַלְמָגוֹר.

לא נסקור כאן את כל מרחבי עיסוקיו הרבים: חוקר הספרות העברית לדורותיה (כולל כתיבת דוקטורט), מחזאי, פזמונאי, פובליציסט, עיתונאי, סופר, מתרגם, חוקר תרבות, עורך ומנחה תכניות טלוויזיה. מה לא? 

לכבוד יום הולדתו נגיש לו שי צנוע ונדון בשניים משיריו: האחד מוכר ואהוב, השני כמעט שאינו מוכר, אפילו מנגינתו לא השתמרה, אך הוא נושא עמו פרשה היסטוריה מעניינת.

דן אלמגור תרגם לעברית את 'קומדיה של טעויות'; חברתו הטובה עדה רפפורט-אלברט, שנפטרה לפני חודש, 
ציירה אותו מחבק את ויליאם שייקספיר (באדיבות דן אלמגור)

א. תורת היחסים

בין השנים 1967-1957, בעשור השקט שבין מלחמה למלחמה, חוותה המדינה עידן של פריחה תרבותית שאליו מתגעגעים רבים. רק בשנת 1957 עצמה עלו על הבמה הרכבים כמו 'הדודאים', 'בצל ירוק', 'רביעיית מועדון התיאטרון', וזו גם הייתה השנה שבה פרצו דן אלמגור ונעמי שמר יחד לתודעת חובבי הזמר העברי. 

ב-1957 היה דן בסך הכול ינוקא בן 21 מרחובות, אך כבר הוזמן להשתתף ב'שלושה בסירה אחת', תכנית הדגל של 'קול ישראל' באותה עת (אם לא מחשיבים את הפזמון האקטואלי שכתב לתכנית השבועית 'תיבת נח' על פי לחנים של מאיר נוי).

משתתפי 'שלושה בסירה אחת' בהקלטה לפני קהל. מימין לשמאל: דן אלמגור, אמנון אחי נעמי, שמואל אלמוג, שלום רוזנפלד וגבריאל צפרוני, ינואר 1957 (צילום: הנס פין; אוסף התצלומים הלאומי)

בשנת 1962 העלה שמעון ישראלי את תכנית היחיד הרביעית שלו, שנשאה את השם 'תורת היחסים' כשם שיר הנושא של התכנית. ישראלי הלחין ואלמגור כתב את מילות השיר (כמו עוד כארבעים שירים נוספים שכתב לישראלי במרוצת השנים).

שמעון ישראלי בתכניתו 'תורת היחסים', איור של זאב (מעריב, 16 בדצמבר 1962)

הנה שמעון ישראלי שר את הבתים האחרונים של השיר, שמילותיו משעשעות במיוחד:

 

הצ'ופצ'יק של הקומקום: משירי דן אלמגור, כנרת, 2012, עמ' 87

ועכשיו קצת מתמטיקה. האמנם טעה התלמיד המסכן איינשטיין כשאמר למורה שלו לחשבון, ש'עשרים ועוד עשרים הם חמישים'?

אנו נוהגים, בעיקר מטעמי נוחות, להשתמש בשיטה העשרונית, או הבסיס הדצימלי (בסיס 10), שיש בה עשר ספרות, מ-0 ועד 9. באותה מידה יכולנו להשתמש בבסיס אוקטלי (בסיס 8), שיש בו שמונה ספרות, מ-0 ועד 7. יש גם, כידוע, בסיסי חישוב אחרים, כמו הבסיס הבינארי (בסיס 2), שבו עושים שימוש בשני מספרים, בדרך כלל 0 ו-1. המרת מספרים מבסיס לבסיס היא פשוטה וקלה.

נחזור אפוא לשיר, ונראה שבאמת הכל יחסי.

מי אמר שתשובתו (בשיר) של איינשטיין היתה על בסיס השיטה העשרונית? הרי גאון כמוהו יכול היה לעשות חישובים של אברי המשוואה בבסיסים אחרים, אחר כך להמיר את הכל למכנה משותף של בסיס 10 ולקבל תוצאה מדויקת להפליא!

הנה כך זה עבד: 208 (20 בבסיס 8) הם 1610 (16 בבסיס 10) + 207 (20 בבסיס 7) הם 1410 (14 בבסיס 10) = 506 (50 בבסיס 6) הם 3010 (30 בבסיס 10).

עטיפת תקליט המופע של שמעון ישראלי, 1963 (סטריאו ומונו)

ואכן, כמו שכתב דן בשיר אחר שלו, 'פלאפל', 'כל ילד בגן יודע כי' בבסיס עשר 30=16+14, ובמילים אחרות (ובמקרה זה במספרים אחרים): 506=208+207. ואם כך, עשרים ועוד עשרים הם אכן חמישים, בבסיסי ספירה שונים ש'מנורמלים' לבסיס 10. 

ללמדך שאמנות החריזה משיקה לעתים למדע המדויק.

שאלתי פעם את דן אלמגור אם היה מודע לאפשרות הזו, והוא השיב לי משהו בסגנון: 'ברחובות ידעו על בסיסי ספירה בערך כמו שהבינו את תורת הקוונטים' (זה היה כמובן לפני שהקימו את מכון וייצמן)...

ואם תרצו לברך את דן בן ה-85 בברכת עד 120 דווקא בשיטה הבינארית (בסיס ספירה 2) זה ייראה כך: לדן בן ה-1010101 בברכת עד 1111000. ממש ימי מתושלח!


ב. הכומתה והילד

(Xtrain)

כאמור, כתרים הרבה נושא דן אלמגור אך אחד מהם ידוע רק למעטים: הוא חיבר שיר שככל הנראה היה הראשון שנפסל על ידי הצנזורה להשמעה על בימת התיאטרון בישראל. כפי שנראה בהמשך, פסילה זו גם קיבלה 'רוח גבית' מכמה משוררים ידועים.

בשלהי שנת 1956 הסעירה את הארץ פרשת הטבח בכַּפְר קָאסִם, שאירע ביום פרוץ מבצע קדש (29 באוקטובר 1956). ככל שהתקדם משפטם של הנאשמים כן התעצמה סערת הרוחות. בקרב אנשי הרוח היה נתן אלתרמן הראשון שהגיב על מעשה הרצח המזעזע. ב-7 בדצמבר 1956 הוא פרסם במדורו 'הטור השביעי' בעיתון דבר, שיר ושמו 'תחום המשולש', ובו תקף בחמת זעם את 'אותו מעשה מחריד' ואת נסיונות הצנזורה לטשטשו ואף להעלימו. אלתרמן כתב את השיר ברוח שירו המפורסם 'על זאת', שעסק בשאלת 'טוהר הנשק' בימי מלחמת העצמאות (על השיר 'תחום המשולש' ראו מה שכתב מרדכי נאור בספרו הטור השמיני, הקיבוץ המאוחד, 2006, עמ' 312-309).  

דבר, 7 בדצמבר 1956

בלחץ העיתונות מסר ראש הממשלה דוד בן-גוריון הודעה רשמית ובה הגדיר את האירוע 'מעשה זוועה הפוגע ביסודות הקדושים ביותר של המוסר האנושי'. בה בשעה ניסה בן-גוריון להמעיט בערך העניין וציין כי חיילי משמר הגבול פגעו ב'כמה כפריים' (בפועל נרצחו כחמישים איש, בהם נשים וילדים). 

בתקופה שבה התנהל המשפט הוקם התיאטרון הסאטירי הקטן 'סמבטיון', שאחד מחבריו היה השחקן והזמר שמעון ישראלי (משיריו שם זכורים לטוב 'הלילה הולך בשדרות' של נעמי שמר ו'עשרה בני טובים' של דידי מנוסי ויוחנן זראי). גם הוא, כמו רבים אחרים, הזדעזע ממעשי הזוועה שנחשפו במשפט (בעקבות משפט זה נכנסה לקוד המוסרי של מדינת ישראל וצה"ל קביעתו של השופט בנימין הלוי בדבר 'פקודה בלתי חוקית בעליל', שדגל שחור מתתנוסס עליה ואסור לחייל לציית לה).

שמעון ישראלי, ניצול שואה שהתייתם כמעט מכל משפחתו וכילד חבר לפרטיזנים ביערות, חש צורך דחוף לבטא על הבמה את תחושותיו הקשות. לקראת ינואר 1959 עמד 'סמבטיון' להעלות את תכניתו החמישית ששמה היה 'תן חיוך'. למרות האופי הקליל של המופע ביקש ישראלי מאלמגור שיכתוב עבורו שיר מיוחד שבאמצעותו יביע את הזעזוע ממה שאירע בכפר קאסם. אלמגור, שהיה שותף לאותן תחושות זעם, חיבר שיר שנשא את השם 'הכומתה והילד' והוא נמסר למלחין יוחנן זראי שחיבר לו מנגינה. כנהוג באותם ימים נשלחה התכנית כולה לאישור 'המועצה לביקורת סרטים ומחזות', וזו  על פי עדותו של דן אלמגור  פסלה את השיר להשמעה. 


אוסף האפמרה; הספרייה הלאומית

אך לא רק הצנזורה פסלה את השיר. ככל הנראה, חברי הלהקה עצמם חשו לא נח איתו. הבמאי חיים אברון שלח את השיר לכמה משוררים 'מומחים', בהם נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, אביגדור המאירי 'ומשוררים אחרים', כדי שגם הם יחוו דעתם על 'שיר המרמז באופן די שקוף על פרשת כפר קאסם'. 

מעריב, 26 בדצמבר 1958

דעתם הייתה שלילית. כך על כל פנים נכתב ברשימה בעיתון למרחב, ועל פיה 'משוררים ואנשי ציבור' חיוו דעתם, 'שאין זה מן הטעם ומן התבונה לנגוע בנושא כאוב זה מעל בימת התיאטרון':

למרחב, 31 בדצמבר 1958

ככל שהדיווחים הללו נכונים, קשה להבין את מניעיהם של חברי 'מועצת גדולי השירה' הללו. ככלות הכל, אלתרמן היה הראשון שפרסם שיר ביקורתי על הפרשה ('התחום המשולש' שהובא לעיל). אפשר להניח ששלונסקי, שהיה מזוהה עם מפ"ם, גם הוא לא חשש למתוח ביקורת על ממשלת בן-גוריון. זאת ועוד, באותה עת כבר נגזרו העונשים החמורים על האשמים, והפרשה כולה הייתה ידועה ומוכרת לציבור הישראלי. מיד לאחר פרסום פסק הדין והעונשים הכבדים שנגזרו על הנאשמים פרסם אלתרמן עצמו טור נוקב על הפרשה, שכותרתו 'עם פסק הדין' (דבר, 17 באוקטובר 1958). מה היה אפוא 'הטעם והתבונה' להסתיר אותה שוב ומדוע התמסרו 'המשוררים ואנשי הציבור' לשגיונות הצנזורה? לפי שעה לא מצאנו הדים נוספים לפרשה זו. חידה היא ותהי לחידה.


'ביעור קוצים!', קריקטורה של אריה נבון לאחר פרסום פסק הדין בפרשת כפר קאסם (דבר, 17 באוקטובר 1958)

בין כך ובין כך, השיר לא הושמע וספק אם הוקלט. שמעון ישראלי נטש את 'סמבטיון' ועבר ל'בצל ירוק'. שם השתתף בתכנית השלישית 'אף מילה למורגנשטיין' (מרץ 1959) וייזכר לעד בשל אותה תרועה אלמותית 'פם-פרם-פם איי', בפתיח לשירו של דן אלמגור 'ונצואלה' שהולחן על ידי משה וילנסקי בקצב הקליפסו (על הולדתו של שיר זה ראו כאן).


לפני כשנתיים התארח דן אלמגור בתוכנית בעריכתי שהוקדשה לשיריו של שמעון ישראלי. הוא סיפר כי היה זה המקרה הראשון בתולדות הבמה בישראל ששיר נפסל להשמעה על הבמה וכמובן גם לשידור. הוא לא התייחס למעורבותם של המשוררים בפסילה, ואולי כלל לא ידע על כך. 

לכבוד דן, בעל ה-פ"ה ובעל הלשון המושחזת, הנה אפוא דבריו באותה תוכנית על נסיבות כתיבת השיר. דן סיפר כי יחד עם שמעון ישראלי אמורים היו לשיר גם אריק איינשטיין ורחל אטאס. זו כנראה טעות, שכן באותה עת היה איינשטיין בן העשרים עדיין חייל בשירות סדיר בלהקת הנח"ל. אריק החליף את שמעון ישראלי ב'סמבטיון' רק בתכנית השישית ('השד יודע'). ואגב, גם רחל אטאס לא השתתפה ב'תן חיוך' מסיבה פשוטה: היא הייתה בחופשת לידה...




ככל הידוע, השיר לא הוקלט אף פעם, וגם תויו לא השתמרו (אולי בארכיון של יוחנן זראי, אם יש כזה, יימצאו התווים), ונשמח אם יהיה מי שיוכל לאתר את הביצוע האבוד ולשפוך אור נוסף על הפרשה.
__________________________________

יהודה בְּלֶכֶר הוא מוזיקאי בעל עניין מיוחד בזמר העברי

14 תגובות:

  1. ברכות חמות לדן אלמגור, ותודה והערכה על תרומתו הרבה לתרבות הישראלית, בשיר ובפזמון, בתרגום ובמחקר, וכל זאת בכישרון יוצא דופן ובמרץ בלתי נדלה.
    אשר להסתייגותם של אלתרמן ושלונסקי מן השיר 'הכומתה', נראה לי שאחת הסיבות נעוצה בעובדה שניתן לפרש את השיר כגוזר גזירה שווה בין שלטון המנדט לבין שלטון מדינת ישראל בארץ, בבחינת "היינו ככל הגויים". אלתרמן אמנם ביקר לעתים בחריפות את מעשי הממשלה, אבל לא היה לו ספק בצדקתה המוסרית של מדינת ישראל, שהשיר עלול להיתפס כמערער עליה.

    השבמחק
  2. אני מצטרף לברכות. כבר זמן רב חסרים בפזמון הישראלי ( לי, על כל פנים, הם חסרים מאוד) כותבי-מילים טובים, בקיאים ברזי הלשון העברית, שנונים, חורגים מן הקלישאות הממוסחרות שהשתלטו על התרבות הישראלית הפופולרית - יוצרים כדוגמת דן אלמגור. וברצוני להוסיף: אלמגור חיבר לא מעט שירים סטיריים חריפים, וגם זה, לדאבוני, ז'אנר שנעלם, או נאלם, במקומותינו. אביא כדוגמה את 'האזרח הקטן': לחן מאת ז'ורז' ברסאנס, מילים מקוריות ( ממש לא תרגום!) שאלמגור חיבר לשלישיית 'יוסי, חזקי, יונה' (כולם ז"ל). השיר הזה היה ונשאר אקטואלי, ואולי עכשיו עוד יותר. האם הרדיו הישראלי היה משדר אותו ברצון, בימינו? אתמהה. הטקסט:
    https://benyehuda.org/read/12426

    ההקלטה המקורית:
    https://www.youtube.com/watch?v=zfe0ZFTxMpc

    ומן הראוי להזכיר שדן אלמגור, באחד העשורים הקודמים, 'זכה' לשפע נאצות אחרי שהעז להשמע ברבים את דעותיו הפוליטיות הלא-כל-כך (... אתם יודעים...).

    דרך אגב, יוחנן זראי, המוזכר כאן, היגר מישראל לפני שנים רבות מאוד, שינה את מקצועו, ולא הותיר אחריו ספר רשמי של שיריו. ייתכן שעזבונו נשמר אצל מישהו מידידיו מעבר לים. כדאי לחפש.

    לאלמגור: אל מגור !כוח, ויום הולדת שמח.

    השבמחק
    תשובות
    1. אולי זה נשמר אצל ריקה זראי שהיתה נשואה לו בעזיבתם את הארץ? מישהו אולי יודע?

      מחק
  3. מזל טוב לדן אלמגור. בתור יליד תחילת שנות ה70 אני חייב לציין שהתוכנית שרתי לך ארצי חרוטה עמוק בתודעה האישית שלי.תודה לך,בריאות

    השבמחק
  4. בחוברות "משמר לילדים" בשנתו הראשונה ב-1946, זכורה לי הודעת המערכת שחזרה מדי פעם "לדן אלבינגר, שירך התקבל ויודפס בקרוב. המשך לשלוח!" ואיך אני זוכר זאת? כי השירים היו יפים ומצאו חן בעיני, כילד בן 6...

    השבמחק
  5. על תרומתו של דן אלמגור לנכסי צאן הברזל של התרבות הישראלית-אין עוררין. אני לא בטוחה, ששם המשפחה הקודם הוא אלבינגר. למיטב ידיעתנו הוא: קצנלבוגן. לדן אלמגור ישנם שורשים ללובלין, אך הוא עדיין לא בגיל של המתעניינים בשורשים. מזל טוב, דן! עד מאה ועשרים האושר ובעושר.

    השבמחק
  6. לדן אלמגור על היותך מגדל-אור בין גלים זועפים או/ו זחוחים, תודה. תודה על שהיה לך האומץ והיושרה להעלות את ה"שיר" המטלטל: שתי זמורות יבשות. אחרי קריאת "שיר" זה בגרון חנק ובזעם הגעתי לתובנה שכול דבר נבלה אפשר להאמין עלינו,

    השבמחק
  7. כילדים קוראי הארץ שלנו נהגנו לעבור בחרדת קודש ליד הבית בפינת ש.בן ציון והרצל ברחובות שם ידענו יושב דן אבלינגר (כך אני חושב קראו לו) וכתב את שורותיו לעיתון הילדים שכולנו קראנו. ונחזור לשיר אז מה אם אנחנו מרחובות, ונספר ששני הקצ'לסקים הם האחים המדענים אפרים ואהרון קציר (אהרון היה נשיא המדינה הרביעי ואפרים נרצח על ידי קוזו אוקמוטו בנתב"ג) מאיר וייסגל היה נשיאו המיתולוגי של מכון וייצמן ובוסי היה בריון מקומי משעריים שהיו לו אז הרבה איזכורים בכרוניקה המשטרתית. אהבנו את רחובות.

    השבמחק
    תשובות
    1. הפוך:אפרים היה נשיא המדינה, ואהרן היה זה שנרצח בנמל התעופה.
      אפרים היה על לבחירתו לנשיאות המדינה, אפרים קצ'לסקי, ורק בעקבות בחירתו עברת את שמו לקציר, כמו אחיו לפניו.

      מחק
  8. ואם בשירים מצונזרים עסקינן, לא ניתן להתעלם מהשיר "זמורות יבשות" של אלמגור, המגולל סיפור נוסף אמיתי וטראומטי של התעללות יהודים ביהודים (בני המושבה רחובות בתימני רחובות).
    גם לשיר הזה שרשרת של ניסיונות להשתקה וטיוח במשך שנים רבות.
    יהודה... אין לי ספק שאתה מכיר...

    השבמחק
  9. דן אני גדולה ממך בחודש למדנו בבית ספר עממי באותה כיתה,בתיכון באותב שכבה,ויש לי זיכרון שכתבת לי לבת מצווה לשרה הגפרור מדן החבית אז מזל טוב והרבה
    בריאות

    השבמחק
  10. יש דברים שאפילו ויקיפדיה יודעת: שם המשפחה המקורי של דן אלמגור הוא אלבלינגר (בשני למדי"ן), יתכן על שום שאחד מאבות המשפחה הגיע מהעיר אלבלונג (Elbląg) שבצפון מערב פולין.

    נעים יותר ליחסו לזן ענבי המוזל הקרוי Elbling

    השבמחק
  11. זכורתני לפני שנים רבות הוזמנתי למסיבת בת מצווה של חברה של הורי, אמה של בת המצווה. דן אלמגור שהוזמן גם הוא נתן לבת המצווה (זיווה כדורי שמה) את הספר מאדאם קירי (אז עדיין קיבלנו לבת/בן מצווה ספרים ושמחנו בהם) וכתב לה כהקדשה "מאדאם קיראי את מאדאם קירי". כנראה שהקדשה זו עשתה עלי רושם בל ימחה ואני זוכרת אותה עד היום.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.