שנינו במדרש קהלת רבה, פרשה א, ט:רבנן אמרין: לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מוציא כרוז ומכריז ואומר: כל מי שלא אכל בשר חזיר מימיו יבא ויטול שכרו.ובכן העתיד לבוא כבר כאן!
בעוד הקנאים של ניו-יורק שורפים שקיות במבה ציונית, הנה בסופרמרקט בקווינס, בקצה השני של העיר (אם מותר להשתמש בביטוי הלקוח מסדרת הטלוויזיה 'סקס והעיר הגדולה'), אפשר לרכוש בשר חזיר כשר למהדרין, ב'שחיטת בית יוסף'.
כתב העיתון 'ניו-יורקר' גילה אתמול את הפלא הזה ומיהר לצלם בטרם יוסר המצרך הנדיר (והזול מאוד) מן המדפים:
נחמד.
השבמחקאבל כתוב שכשר? לא כתוב.
זו אפילו לא שחיטת בית יוסף, אלא "שחיטת בית ייסף" שהשד יודע מהי.
מכל מקום זה הזכיר לי בדיחה ישנה, שאני מביא כפי שמצאתי שסיפרה הרב שמואל אליהו:
פעם אחת היה איזה יהודי שחלה מאד והרופאים אמרו שאין לו תקנה אלא שיאכל אוזן של חזיר.
היהודי הזדעזע מהרעיון אבל הרופאים עמדו על כך שזו תרופתו. הוא נאלץ להסכים לדעתם, במיוחד שגם הרב אמר לו שהוא חייב לאכול אוזן של חזיר מדין "פיקוח נפש".
אבל היה תנאי לחולה שלנו, שהשוחט של העיירה לפחות ישחט את החזיר בסכין כשרה, ושהרב יבדוק את הריאות.
השוחט השחיז את סכינו. בדק את כשרותם ושחט את החזיר.
אחר הפירוק הביאו לרב את הריאות של החזיר. הרב בדק ומצא שאין בהם בעיה.
נו!
שואל החולה את הרב האם הראות כשרות?
הרב לא עונה.
התלמיד שהיה עומד לפני הרב שאל אותו:
רבי והרי אין בעיה בריאות הללו.
הן שלמות, לא נקובות ואין בהן סירכא.
אמת!
ענה הרבי.
אבל איך אפשר לומר "כשר" על ריאות של חזיר?
ולי זה דווקא הזכיר את הבדיחה של הסבא שלי על היהודי שנכנס לאיטליז ומבקש :"גיב מיר א ביסעלע פֿון דעם פֿיש.."
השבמחקהקצב מסתכל עליו ואומר: "אבל, ר' יהודי, זה לא דג, זה חזיר"
היהודי עונה לו :" לא ביקשתי א חוות דעתך כזואולוג, אלא שתיתן לי קצת מהדג הזה..."
ואם בבדיחות עסקינן, הנה אחת משלי:
השבמחקיהודי בורח מגרמניה לאמריקה מאימת הנאצים, וקודם לכן עוד מספיק למכור את רכושו ולהפכו לחמש מערכות של שיניים תותבות מזהב.
פקיד ההגירה מגלה זאת ושואל אותו: וכי למה לך, יהודי יקר, כל כך הרבה שיניים תותבות?
עונה היהודי: אתה יודע, אצלנו היהודים האורתודוקסים, נהוג להפריד בין בשר לחלב... אז כל פעם אני מחליף.
אומר הפקיד: או קיי. זה שני סטים, אבל בשביל מה אתה צריך עוד שלושה?
עונה היהודי: אתה יודע, אצלנו היהודים האורתודוקסים, יש פסח... אז צריך מערכת שיניים כשרה לפסח, לבשר ולחלב.
שואל הפקיד: נו, טוב, ביחד ארבעה. בשביל מה הסט החמישי?
עונה היהודי: אתה יודע, אצלנו היהודים האורתודוקסים, לפעמים גם מתחשק לאכול טרייף...
ואוסיף אחת משל אבא שלי עליו השלום:
השבמחקאצל איש אחד בבית הייתה משרתת גויה, שגם בישלה את האוכל.
פעם ביום שישי כשהכינה את החמין (טשולנט) נפלה חתיכה מהחזיר שאכלה.
הלך האיש לשאול את הרב אם מותר לו לאכול מן התבשיל.
שאל אותו הרב: מה היה גודל החתיכה?
תיאר לו האיש את החתיכה הקטנה.
אמר הרב: זה בטל בשישים, ואתה יכול לאכול ממנו.
בושל החמין, ובאותה השבת היה טעים להפליא.
אמר האיש למשרתת: גם בשבוע הבא תשימי, בבקשה, קצת מהבטל בשישים הזה.