בגולה קראו לזה לופֿט געשעפֿט, פרנסות אוויר, ואבות-אבותינו הציונים ניסו לעשות כאן משהו אחר.
במדור הזה נבשר לכם מדי פעם על כל מיני פרנסות שונות ומשונות של יהודים, כאלה שמחזירות את עטרת הפירמידה ההפוכה של בר בורוכוב ליושנה, כאילו לא קרה כלום.
נסים ליאון שלח לי את הצילום הזה, שמוכיח כי אפשר להתפרנס גם מן המתים.
אהבתי במיוחד את שם הארגון – 'קדיש'ל'. מין שם של חיבה והקטנה לדבר החמוד הזה.
בשלב זה היזמה מוגבלת לגוש דן, אבל השמיים (תרתי משמע) הם הגבול...
זה לא חדש. תקרא את יהושע בר יוסף. יותר מגיבור אחד שלו עסק בכך עוד לפני קום המדינה בישוב הישן.
השבמחקהכינוי אינו הברקה שלהם. קדישל שימיש ככינוי חיבה לילד, על שם תפקידו העתידי המשמעותי ביותר, לחלץ את אביו מדינה של גיהנום באמירת הקדיש שלו.
השבמחקהילד אמור לשחרר את שתי הוריו מן הצרות האיומות המצפות להם שם למעשה, (בעצם למטה בעומק הגיהנות אחרי המשפט למעלה), אלא שבעיקר התנחם בזה האב, שהרי הזכר מטבעו יש לו "חטאת נעורים" (בעיקר אוננות) שמהעונש שצפוי עליהן הוא מפחד פחד מות תרתי משמע. חלק גדול מהצדקה שהאנשים נותנים זה כדי לפייס את האלוהים זונא הזימה, כדי שיעלים עין מהמקרים בהם לא שלטו ביצרם.
כן - חבר'ה קדושים הקדישל הללו. איך סיפסרו בגופתה של אמי... יש פתרון. בקש לתרום את גופתך למדע. מקסימום לא תראה את שערי גן העדן אבל הסטודנטים לרפואה יודו לך מעומק הלב.
השבמחקבימים הטובים, ואולי גם היום בין הערבים, אפשר היה לשכור מקוננות.
השבמחק