און ושלטון (ה): הכל בגלל מסמר חלוד – אגדת זִישֶׁה בְּרַייטְבַּרְד

היינט (ורשה), 25 בפברואר 1925

רשימות קודמות על שמשון

און ושלטון (א): חברים מספרים על שמשון
און ושלטון (ב): שועליו של שמשון

און ושלטון (ג): שמשון בין כרמי תמנתה

און ושלטון (ד): וילך שמשון עזתה

אין מתאימים יותר מימי החנוכה כדי לספר מעשיות על גיבורים יהודיים. הסיפורים שלא יאומנו על זישֶׁה ברייטברד (1883/ 1893 - 1925), 'איש הברזל', שהופיע ברחבי אירופה, וגם בניו יורק, במחצית הראשונה של שנות העשרים והוצג כשמשון השני, יכולים לפרנס – ואכן פרנסו – אגדות רבות ומיתוסים שנפוצו בקרב בני השבט היהודי.

זישה היה בן למשפחה מסורתית ונולד בעיירה סטריקוב שבפולין (ליד לודז'). אביו היה נפח, וזישה (או זיגמונט בפולנית), שגדל כמו כל ילדי העיירות, עבד בסדנת אביו כדי לסייע בפרנסת המשפחה וכבר שם התחיל לכופף ברזלים. הוא הצטיין בכושרו הגופני ואגדות התהלכו עליו. ב-1919 הצטרף זישה לקרקס גרמני בשם בּוּש (Busch) ועמו נדד בבירות אירופה ובארה"ב. הוא הוצג כ'איש החזק בעולם', כופף ברזלים ופרסות סוסים, ובעיקר הרים משקולות – מכוניות, גור פילים, ומה לא... יהודים בפולין העריצו אותו. סיפורים, בדיחות, פואמות ושירים עממיים נכתבו עליו. הוא הונצח בסרטים שנעשו בגרמניה וגם במחזה ביידיש.

יהדותו הייתה גלויה והוא לא ניסה להסתירה, ובנוסף גם היה ציוני. זישה האמין – כך גם סברו יהודים רבים אחרים – כי הוא אכן גלגול מודרני של שמשון הגיבור. אבל הוא לא עסק בתגרות רחוב עם אנטישמים ולא עלה לארץ ישראל לחרוש את תלמיה וליבש את ביצותיה. הוא העדיף להשתמש בכוחו הפיזי בהצגות קרקס.

יש אומרים כי גם הגיע לביקור קצר בארץ ישראל. כך למשל סיפר חיים גורי בספרו 'החקירה: סיפור רעואל' (עם עובד, 1980, עמ' 38):

לא הצלחתי לאמת ידיעה זו ואני משער שבטעות יסודה (על שמעון רודי אספר ברשימה הבאה).

בשנת 1933 אכן ביקר בארץ גברתן אחר בשם 'שמשון שומכר', בריון בן 19 מצרפת, שבמודעות הפרסומת הוא הוצג כבן משפחת ברייטברד – מותג גבורה שכולם הכירו...

דואר היום, 9 באוקטובר 1933

(תודה לדן אלמגור על צילום הכרזה)

סופו של זישה היה עצוב. הוא היה נוֹקֵב במכת יד אחת, במסמר שבידו, ערימה של פחים, ופעם אחת נתקע המסמר החלוד ברגלו, והוא מת.

שלמה צוקר סיפר לי מזיכרונות ילדותו בפולין, ששמע מפי הוריו כי לאחר מותו של זישה הושר עליו שיר שנעשה במתכונת ובלחן של שירו הידוע של מרדכי גבירטיג, 'קינדער-יאָרן' (שנות ילדוּת). השורות הפותחות של שיר זה, שאותן זכרו הוריו של שלמה, היו:

קינדער-יאָרן טײַערע, קינדער יאָרן,
קומען מיר אין קבר אין זיכרון
כ'האָב געליטן קעלט און נױט
און געגעסן טרוקן ברױט,
ביז איך בין אַ גרױסער העלד געװאָרן

די מאַמע האָט געװיינט מיט הייסע טרערן
איך זאָל כאָטש אַ רב,אַ לערנער װערן.
מיר האָט געצױגן נאָר צום צירק,
װאָס האָט געהאַט אױף מיר אַ װירק...

אפשר לתרגם כך (העיקר בשיר כזה הוא החרוז...):

שנות-ילדות שלי היקרות
בקברי בזיכרון מתעוררות,
שנות קַדְרוּת ללא שביב-אור,
שנות סִבְלוֹת רעב וקור,
עד אשר גיבור גדול נעשיתי 

אמי הִזִּילָה דמעות רותחות, 
שאהיה למדן, רב, לפחות − 
אותי רק הקרקס משך
והוא עליי השפיע כך...

'זכורני', הוסיף שלמה, 'שיוסל בירשטיין, שאתו עבדתי במחלקה לכתבי יד בספרייה, דיבר על דמותו ועל הקסם שיהודי בעל כוח פיזי נדיר נסך על יהודי העיירות. דמויות כאלה העסיקו את דמיונו. הוא סיפר עליהן, וחזקה עליו שלבסוף קבען בכתב'.

אולי מישהו מן הקוראים הבקיאים בסיפוריו של יוסל יידע להצביע על מקום זה.

תוספת (21 בספטמבר 2013):

במאמרו 'להיטים ופזמונים מספרים', גלעד, ד-ה (תשל"ט), עמ' 516, הביא חוקר הפולקלור מנשה גפן את הנוסח שהוא זכר:

גלוית דואר לזכרו של ברייטברד (ורשה 1925)

זישה ברייטברד נטמן בבית הקברות היהודי בברלין, עיר שזמן קצר לאחר מכן ידעו שליטיה החדשים להעריך את כל התכונות שהוא סימל: יופי, אומץ וכח פיסי. הייתה רק 'בעיה' אחת: הוא היה יהודי...

בעיתון הארץ-ישראלי 'דואר היום' (בעריכת איתמר בן אב"י) נדפסה ב-25 באוקטובר 1925 כתבה שתיארה את לוויתו של זישה. הכותרת – 'למות שמשון השני' – מדברת בעד עצמה:

לאחר מותו ניסו אֵחיו הצעירים גרשון ויוסף להמשיך את המורשת. גם הם היו בריונים לא קטנים, אבל זה כבר לא היה אותו דבר... 

דן אלמגור העביר לי את צילומו של יוסף ברייטברד, שנדפס בשנת 1932 בשבועון התל-אביבי המצויר 'כל נוע' עם הקדשה ביידיש לקוראי העיתון. מתברר כי גם יוסף עבד בקרקס בפריס.

האח הצעיר יוסף ברייטברד

כרזה על הופעה של גרשון ברייטברד באנטוורפן, ינואר 1930 (מקור: ארכיון ייווא)

ובשנת 1949 דיווח ה' רחלי, במדורו 'קלעים ומסכים' שהתפרסם בעיתון 'חרות', כי גרשון ברייטברד עלה ארצה והתיישב בפתח תקוה.

חרות, 25 בפברואר 1949

סיפור חייו של זישה עובד בשנת 2001 בחופשיות רבה על ידי הבמאי הגרמני ורנר הרצוג לסרט Invincible (הבלתי מנוצח).

לקריאה נוספת:

• Sharon Gillerman, “Samson in Vienna: The Theatrics of Jewish Masculinity,” Jewish Social Studies 9.2 (Winter 2003): 65–98
• http://www.sandowplus.co.uk/Competition/Breitbart/breitbart-index.htm
• http://www.yivoencyclopedia.org/article.aspx/Breitbart_Zishe

זישה ברייטברד מכופף ברזלים (1923)

נספח: 'זישה ברייטברד' מאת בנימין טנא

הסופר והמתרגם בנימין טנא פרסם בשנת 1977 ספר ילדים מרגש ונפלא ושמו 'קורות כיתה אחת' (עם עובד, ספרית דן חסכן, תשל"ז), ובו תיאר את חוויותיו מבית הספר היהודי-הפולני שבו למד בוורשה בין שתי מלחמות העולם. פרק בספר (עמ' 106-100) מוקדש לזישה ברייטברד ולרושם העצום שעשו עלילותיו על יהודי פולין ועל הילדים. הנה הוא הפרק:

איור: רות צרפתי

זישה ברייטברד והאריה (1924)