'אלה שמות': קוריוז מחיי מושבה חקלאית יהודית בברית המועצות

מאת אבישי ליוביץ'

המושבה החקלאית פֿרילינג (אביב), 1928 (הצילומים מהמושבות, כאן ובהמשך, נלקחו מארכיון ORT)

בשנות העשרים של המאה הקודמת התקיימו בחצי האי קרים ובפלכי רוסיה החדשה לשעבר (דרום אוקראינה של היום) מאות יישובים חקלאיים. חלק מהיהודים שעזבו את העיירות בליטא ובפולין והיגרו דרומה הצטרפו למושבות היהודיות הוותיקות, שמקצתן הוקמו כבר במחצית הראשונה של המאה ה-19.

סיפורן של המושבות החקלאיות היהודית ברוסיה כבר סופר במקומות רבים, ובכל זאת, ישראלים רבים, מהם מלומדים ומשכילים, מופתעים בכל פעם מחדש לשמוע על תרבות חקלאית ענפה שהתקיימה בקרב יהודים ברוסיה, ואחר כך בברית המועצות, במשך עשרות שנים.

ספר חשוב שבו רוכזו עדויות רבות בנושא הוא של צבי לבנה (ליברמן), חקלאים יהודים בערבות רוסיה, שנדפס בספרית פועלים בשנת 1965. יש בו עדויות וזיכרונות על עולם יהודי לא שגרתי, שונה מאוד מזה שנוצר ב'עיירה' הקלאסית, וכמותה גם הוא נעלם לחלוטין.

לא מכבר נקלע לידי ספרו של גרשון שפירא (אמרו: שפּירוֹ), די ייִדישע קאָלאָניע פֿרילינג: זכרונות פֿון אַ פֿאַרזיצער פֿון אַ ייִדישן קאָלכאָז (המושבה היהודית 'פֿרילינג': זיכרונותיו של יושב ראש קולחוז יהודי), שראה אור בתל אביב, בהוצאה פרטית, בשנת 1991.

גרשון שפירא (1993-1899)

שפירא נולד בשנת 1899 בעיר רובנה שבפלך וולין. הוא התייתם מאמו כשהיה בן שש ובגיל אחת-עשרה כבר החל לעבוד למחייתו. במלחמת העולם הראשונה התגלגל לקייב וב-1919 התנדב לצבא האדום. הוא השתחרר ב-1926 והתיישב באודסה. ב-1936 סולק מהמפלגה הקומוניסטית בתואנה של 'תעמולה טרוצקיסטית', אך ב-1941, כשפרצה 'המלחמה הפטריוטית הגדולה', התגייס שוב ושוחרר ב-1946. ב-1959 פנה לפעילות ציונית  חשאית וב-1973 הצליח לעלות לישראל. בארץ עסק בעיקר בכתיבה. ב-1982 ראה אור ברוסית, ולימים גם באנגלית, ספר שערך על יהודים גיבורי ברית המועצות (הוצאת יד ושם). ככל שהצלחתי לברר, הוא נפטר בשנת 1993.

כשפרצה המהפכה היה שפירא בן 18. בדיוק בגיל המתאים לקחת בה חלק פעיל. הוא היה קומוניסט בהכרה וברבות הימים שימש מעין 'פוליטרוק' בקרב כשמונה מאות פועלים יהודים במפעל המתכת באודסה שנקרא על שמו של מיכאיל קלינין, שהיה אז יו"ר הסובייט העליון. בשנת 1929 נשלח שפירא על ידי המפלגה הקומוניסטית אל המושבה החקלאית היהודית פֿרילינג (אביב), מצפון לאודסה, כדי לשמש יושב ראש בנק האשראי החקלאי. הדבר היה במסגרת המהלך הכולל של קולקטיביזציה, כלומר חיסול החקלאות הפרטית והלאמת האדמות ואמצעי הייצור לטובת חקלאות שיתופית המאורגנת במסגרות של קולחוזים. הייבסקציה – המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית – תמכה גם כן בעידוד היהודים לעבור למושבות חקלאיות, ושפירא הצטווה לשאת באחריות לטיפוח החיים התרבותיים והפוליטיים של אנשי המושבה.

בנק האשראי ששפירא ניהל שירת עשר מושבות יהודיות במחוז אודסה, ובהן כאלה שנשאו שמות יהודיים מובהקים כמו גרינפֿעלד (שדות ירוקים), נײַפֿעלד (שדות חדשים), נײַערד (אדמה חדשה) או 'ניט געדאַגהט' (אמרו: גֶדָייגֶט; כלומר: אַל דְּאָגָה). העובדה שהמושבות הללו נשאו שמות ביידיש אין בה להפתיע. כבר במאה ה-19 נוסדו מושבות שהתנאו בשמות יהודיים, ואפילו עבריים (כגון 'שדה מנוחה' או 'נהר טוֹב' שבפלך חרסון). מושבות חקלאיות רבות בקרים, שהוקמו בשנות העשרים והשלושים כקומונות או קולחוזים על ידי אנשי 'החלוץ' ובסיוע האגרו-ג'וינט, נשאו גם הן שמות כמו 'קדימה', 'תל-חי' או 'חירות' (ראו בבלוג עונג שבת, 'בדרך לאילת עוצרים בדְזַ'נקוֹיֶה'). 

שפירא, שלא היה היסטוריון וגם לא סופר, תיאר מנקודת מבטו את חוויותיו מהחיים במושבות הללו למן כניסתו לתפקיד. כמה מהן מעניינות ביותר, ואף משעשעות.

כך למשל הוא מספר על פרשה מעיקה שהתרחשה ביום הכפורים של שנת 1929. אספת הנוער הקומוניסטי החליטה לערוך דווקא ביום זה את חגיגת היבול. המסיבה, שנערכה באולם הגדול של בית הספר ב'פֿרילינג', כללה מאכלים ומשקאות, שירה וריקודים. באותה עת התכנסו כמה מתפללים, בעיקר קשישים ונשים, בבית אחד התושבים, משה זבורובסקי, לצום ולתפילה. החוגגים באולם בית הספר הצליחו לשכנע את אברהם גורדובר, מנכבדי המושבה, להצטרף אליהם כאשר יצא מהתפילה. גורדובר התרצה אולם הכריז שלא יטעם דבר, אף כי בסופו של דבר לא מנע מעצמו כוסית יין. שפירא ציין אירוע זה כדי להמחיש עד כמה היתה נחושה הייבסקציה להכרית כל שריד למסורת הדתית בידי היהודים עצמם.

בית הספר בפֿרילינג, 1927

שפירא גם מעיד על הניסיון שכשל לשלב גרים שנעקרו ממחוז אסטרחן במושבות היהודיות. לדבריו, לכישלון היו שתי סיבות עיקריות: הגרים לא שלטו ביידיש, השפה בה התנהלו חיי המושבות; הגרים הקפידו יותר מהיהודים, על שמירת מצוות...

תהפוכות הפוליטיקה הסובייטית משתקפות היטב בפרשה משעשעת מאותה תקופה. אפשר לכנותה 'פרשת שמות'...

בשנת 1923, עת ליאון (לב) טרוצקי, מייסד הצבא האדום, היה בשיא כוחו, הוענק השם 'טרוצק' לאחת המושבות החדשות. אך לא עברו שנים הרבה וסר חנו של טרוצקי. בנובמבר 1927 הוא סולק מן המפלגה ונשלח לגלות בקזחסטן, וב-1929 גורש מברית המועצות. 

כרזת תעמולה המפארת את 'החבר טרוצקי', 1919 (מקור: ויקיפדיה)

בסוף שנת 1928 הגיע לביקור בברית המועצות הסופר והמשורר אברהם רייזן (1953-1876), מן הנודעים בקרב סופרי יידיש באותם ימים, אשר צידד בקומוניזם. אנשי הייבסקציה ביקשו לטפח יחסים טובים עם סופרים יהודים מחוץ לברית המועצות שהיו בעלי השקפות קומוניסטיות, ורייזן – יליד קוּיְדָנוֹב (פלך מינסק) שהיגר לארה"ב בשנת 1911 – זכה לקבלת פנים חמה. כאות הוקרה לכבודו התקבלה החלטה לשנות את שם המושבה מ'טרוצק' – כמתבקש – ל'רייזנפֿלד' (שדות רייזן), על שם 'הסופר הפרולטרי היהודי הגדול' אברהם רייזן. 

אברהם רייזן (משמאל) עם משה ליטבקוב, עורך העתון 'דער עמעס' ומראשי הייבסקציה, 1928 (ויקיפדיה)

זמן לא רב אחר כך פרצו בארץ ישראל מאורעות תרפ"ט. התעמולה הקומוניסטית ניסתה להציג את הפרעות הללו כפעולות אנטי-אימפריאליסטיות. או אז נשבר רייזן, ניתק את קשריו עם היומון הקומוניסטי האמריקני ביידיש פֿרײַהייט (דרור), וכתב מאמרים נגד התעמולה האנטי-יהודית של העיתונות הקומוניסטית. רייזן הוצג בברית המועצות כעריק ובוגד שפוגע באינטרס המעמדי של הפועלים היהודים.

וכך נאלצו המתישבים היהודים ברייזנפֿלד לבחור שם חדש למושבתם, בפעם השלישית תוך שש שנים. נמנו וגמרו שהפעם לא יקראו למושבה על שמו של איש חי... ליתר ביטחון הם בחרו בשם כשר למהדרין: 'ראַטנפֿלד' (שדה המועצה, שדה הסובייט).

האסם בפֿרילינג

הנה הפרק האמור מתוך ספרו של שפירא; תחילה תרגום שלי לעברית ואחריו המקור ביידיש.

הדים מארץ ישראל במושבות היהודיות

מאורעות שנת תרפ"ט (1929) בארץ ישראל, הידיעות על פרעות הערבים ביהודים, הגיעו גם למושבות היהודיות בברית המועצות, אבל בנוסח 'יֶבְסֶקי' מקורי...

במרחק חמש וורסטאות [כ-5.3 ק"מ] מהעיירה פֶּטְרוֹבֶרוֹבְקֶה במחוז אודסה, נוסדה בשנת 1923 מושבה יהודית, בעיקר בידי יהודים מפטרוברובקה. וכנהוג במושבה חדשה היה צריך להעניק לה שם. לב טרוצקי, ירום הודו, היה אז עדיין בשיא תהלתו, והאל הסובייטי בכבודו ובעצמו [כלומר, טרוצקי] הורה למושבה, שזה מקרוב קמה, להיקרא בשמו. ואכן, זכתה המושבה בשם 'טרוצק'.

הגיעה שנת 1927. במפלגה הקומוניסטית נוצר שסע סיעתי וסטאלין הזדרז להתחשבן עם מתנגדיו. טרוצקי כבר לא היה טרוצקי... הוא ירד מגדולתו, שמו הפך משוקץ, ונוצר צורך מיידי לשנות את שם המושבה.

בדיוק אז הגיע אברהם רייזן לביקור ברוסיה. באותה עת התחנפה הייבסקציה והראתה פנים שוחקות לסופרים יהודיים מחוץ לברית המועצות שאהדו את העיתונים הקומוניסטיים בארצותיהם, וגם רייזן נמנה עמם. הוא שיתף פעולה עם פֿרײַהייט, העיתון היהודי הקומוניסטי בארה"ב (כיום מורגן פֿרײַהייט). הזמינוהו אפוא להתארח ב'מולדת הסוציאליסטית הראשונה' והכינו לכבודו קבלת פנים חגיגית. 

כאשר אברהם רייזן הגיע לאודסה, אזי, לפי הוראות הבימוי של ראש הייבסקציה ל' אברם, קיבל את פניו בבית הנתיבות של אודסה יושב ראש מועצת העיר בכבודו ובעצמו. הוא הוריד, כמעט במו ידיו, את רייזן ממדרגות קרון הרכבת. האורח לא יכול היה להירגע זמן ממושך מ'מחווה' זו...

לאנשי פטרוברובקה נמסר שיש להחליף ללא דיחוי את שם המושבה 'טרוצק' לשמו של אברהם רייזן. מייד התכנסה אסיפה של המתיישבים והתקבלה החלטה: שמו של טרוצקי, הבוגד במעמד הפועלים, יימחה מעל פני המושבה, ומכאן ואילך היא תקרא 'רייזנפֿלד', על שמו של הסופר הפרולטרי היהודי הגדול אברהם רייזן.

אך למושבה לא היה מזל עם שמות...

בשנת 1929 נפוצו בעולם הידיעות על הפרעות ביהודים שחוללו הערבים בארץ ישראל. האופי הלאומני והאנטי-יהודי של הפרעות היה ברור לכל. אבל התעמולה הקומוניסטית בעולם ניסתה 'להכשיר' אותן, לתארן כפעולה אנטי-אימפריאליסטית ולהראות כי האשמים בהן הם היהודים עצמם...

את זאת אפילו אברהם רייזן לא יכול היה לשאת. הוא ניתק את קשריו עם העיתון הקומוניסטי האמריקני פֿרײַהייט, ופרסם מאמרים נגד התעמולה האנטי-יהודית של העיתונות הקומוניסטית.

העיתון המוסקבאי דער עמעס [האמת], שופרה של הייבסקציה ברוסיה, הרים קול צעקה נגד הציונות, שהיא 'סוכנת האימפריאליזם העולמי', ו'מדכאת בידיים יהודיות את זכויות הערבים בפלסטינה'. העיתון הצדיק את זעמם של הערבים נגד מדכאיהם, הציונים, ואת מרחץ הדמים שחוללו ביהודים בפלסטינה. רייזן, כמובן, הוצג עתה כעריק ובוגד, שפוגע באינטרס המעמדי של הפועלים היהודים, ועל כן יש להחרימו.

והמתיישבים היהודים של רייזנפֿלד נאלצו, נעבעך, שוב לכנס אסיפה, ובפעם השלישית בשש שנות קיומה של המושבה לחפש לה שם חדש...

באסיפה זו קם אחת המתיישבים וזעק: 'יהודים! אל לנו לקרוא עוד את מושבתנו על שם אדם חי!'

ואסיפת המושבה רייזנפֿלד בחרה למושבה את השם ראַטנפֿלד.

עדר חזירים במושבה ראַטנפֿלד (לשעבר טרוצק, לשעבר רייזנפֿלד), 1930

תרנגולי חופש במושבה ראַטנפֿלד (לשעבר טרוצק, לשעבר רייזנפֿלד), 1930

די ייִדישע קאָלאָניע פֿרילינג, עמ' 109-107

_______________

אבישי ליוביץ' גר בתל אביב. הוא גימלאי ומתנדב בעמותות שונות, תלמיד נצחי וחובב תולדות עמנו.