יום שישי, 13 ביולי 2018

'אלהים הוא לא קופת חולים': כאן גר ישעיהו ליבוביץ

ישעיהו ליבוביץ, 1984 (צילום: יעקב סער; אוסף התצלומים הלאומי)

ישעיהו ליבוביץ (1994-1903) היה אחד האנשים שהשפיעו בצורה מכרעת על חיי.

זה התחיל בקריאת ספרו תורה ומצוות בזמן הזה (שוקן, 1954), שהגיע לידי כאשר הייתי תלמיד בבית ספר התיכון המשותף בקבוצת יבנה ו'פתח לי את הראש', והמשיך עם ספרו יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל (שוקן, תשל"ה), שקיבלתי כמתנה מאחותי עם גיוסי לצה"ל ואותו קראתי בלהיטות.

עמדותיו בסוגיות שהעסיקו אותי באותה עת, בענייני דת ומדע, חברה ומדינה, דיברו ללבי והסעירו את רוחי ודעתי. הכתיבה הייתה בהירה ונוקבת, רציונלית ומקורית. דעותיו על החברה הישראלית, על עתיד 'השטחים' והאסון המוסרי הכרוך בכיבושם, על ה'דיסקו-כותל' ועל התיקונים החיוניים בהלכה נוכח מציאות חדשה שלא נצפתה קודם לכן, היו קרובות למחשבות הנעורים הבוסריות שלי והקנו להן לבוש מנומק.

א. רחוב אוסישקין 62, ירושלים

צילום: דוד אסף
בראשית 1977, עת השתחררתי מהצבא, קבעתי את מקום מגוריי בירושלים. בשנה זו, ועוד טרם התחלתי את לימודיי באוניברסיטה העברית, טעמתי מכל הטוב שירושלים דאז יכלה להציע. זכיתי באין ספור חוויות אינטלקטואליות, שמזינות אותי עד היום, ובהן הסתופפות בצילם של האח והאחות ליבוביץ: חוג ללימוד פרשת השבוע בהנחייתה של נחמה ליבוביץ, שהתכנס בכל שבוע בדירתה ברחוב הצבי שבשכונת רוממה, מאחורי תחנת האוטובוסים המרכזית; וחוג ללימוד 'מורה נבוכים' של הרמב"ם, בהנחיית ישעיהו ליבוביץ, שהתכנס בכל שבוע בבנין הספרייה של בית הכנסת 'ישורון', בקרן הרחובות המלך ג'ורג' ושמואל הנגיד.

באותם ימים אפשר היה לשמוע את ליבוביץ חינם אין כסף ובאין ספור מקומות, ואני, כמעריץ צעיר ונלהב, עקבתי אחריו ככל שיכולתי: כאן הרצאה ב'בית הלל' שברחוב בלפור, ושם הרצאה בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם. גרתי אז בבית הוריי, ברחוב בצלאל שבמרכז העיר, ופעמים אין ספור, בימות חול ובשבתות, ראיתי את ליבוביץ עושה את דרכו מביתו שברחוב אוסישקין אל בית הכנסת 'ישורון', שם נהג להתפלל. תמיד בהליכה רגלית מהירה, חבוש במגבעת, חמור סבר, נרגן וזועף, גבותיו מכווצות, ובידו תיק עור מרופט או ספר.

ליבוביץ, מגדולי אנשי הרוח והמחשבה שהתהלכו בקרבנו, גר בירושלים במשך עשרות שנים, אך לא זכה להנצחה ראויה בעירו. עמדתו החד-משמעית נגד הכיבוש והחזקת 'השטחים', מסקנותיו באשר להשחתה המוסרית הכרוכה בכך ואמירותיו המכעיסות  כלפי חיילי צה"ל והמתנחלים, כלפי בן-גוריון, גולדה ודיין, כלפי רבנים וכלפי הדת הממוסדת, העמידו לו שונאים רבים, כולל במחנהו שלו, בחייו וגם לאחר מותו. אלה הצליחו לטרפד את הניסיונות לקרוא רחוב על שמו בירושלים. בעיר שבה עסקנים ורבנים מליגה ג' ומטה זוכים להנצחה ברחובות ובכיכרות לא נמצאה דרך מכובדת להנצחתו של האיש הגדול הזה. אפשר להניח שמי שוויתר מרצונו על פרס ישראל היה מבטל גם דיבורים על הנצחתו, תוך שאולי היה מצטט את דברי התלמוד הירושלמי במסכת שקלים: 'אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הם הם זכרונם'.

כך כתב בשעתו העיתונאי יעקב אחימאיר, שלא הסכים עם דעותיו ולא נמנה עם מעריציו, ובכל זאת סבר שזו בושה וחרפה שהעסקנים הקטנים של העירייה מתנכרים לזכרו וממשיכים במלחמותיהם עמו גם לאחר מותו:

מעריב, 13 ביוני 2007 (אתר ליבוביץ)

 רק בשנת 2014  בדיוק עשרים שנה לאחר מותו  אותר סוף סוף רחוב פנוי בכניסה הדרומית לקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם והוא נקרא על שמו של ליבוביץ. הרחוב נחנך בטקס חגיגי, בנוכחות ראש העיר וראשי האוניברסיטה, והצדק לא רק נעשה אלא גם נראה.

צילום: דוד אסף

לפני שנתיים צילמתי את מקום מנוחתו האחרון של ישעיהו ליבוביץ, בחלקת האוניברסיטה העברית שבהר המנוחות בירושלים. אין על המצבה אף לא מילת שבח אחת על מי שנטמן תחתיה. ביובש אופייני נחקקו על המצבה רק שמו של המת ושמות הוריו, תוארו האקדמי, מקומות הולדתו ופטירתו ותאריכיהן על פי הלוח העברי.

צילום: דוד אסף

לא מכבר עברתי ברחוב אוסישקין 62, ליד הבית שבו חיו ישעיהו ליבוביץ ורעייתו גְּרֶטָה. כאן הם גידלו את ששת ילדיהם ומכאן יצא ליבוביץ ברגל, באוטובוס או במונית לאלפי ההרצאות והחוגים שבהם השתתף בכל רחבי הארץ.

על גדר האבן שבחזית הבניין מצאתי כתובת מטושטשת שמעריץ אלמוני שרטט לפני שנים רבות, והיא העדות היחידה המסמנת את עברו של מקום זה:

צילום: דוד אסף

א-לוהים הוא לא קופ"ח 
בבית זה גר פרופ' 
ישעיהו ליבוביץ 

מן ההקפדה לכתוב 'א-לוהים' ברור שמדובר במעריץ דתי.

נכנסתי פנימה לחצר הירושלמית מרוצפת האבן. חצר טיפוסית לשכונת רחביה, ששִׁנֵי הזמן כמעט ולא נגסו בה.

צילומים: דוד אסף

באינטרנט מצאתי תמונה אחת ויחידה שבה רואים את ליבוביץ בפתח דירתו שבחצר.

(אתר ליבוביץ)

הכניסה לדירתו של ליבוביץ. מבנה הכניסה המטויח, שני החלונות בשני צדי הדלת, הסורגים האנכיים בצד שמאל – כל אלה נותרו כפי שהיו.

צילומים: דוד אסף

האם לא ראויים בית זה וחצר זו לשילוט קצת יותר מכובד?

ב. ריגה: בין סֵר ישעיה ברלין לרבי יוסף יצחק שניאורסון

היסטוריה מעניינת פקדה את בית משפחת ליבוביץ בעיר הולדתו ריגה, בירת לטביה.

ריגה עיר יפהפיה. כשסיירתי שם לראשונה הוביל אותנו המדריך המקומי אל רחוב אלברט – רחוב מפורסם שבו יש ריכוז מרשים של בתים שנבנו בסגנון אר-נובו, רבים מהם תוכננו על ידי מהנדס העיר מיכאל אייזנשטיין, נכדם של יהודים גרמנים שהתנצרו ואביו של במאי הקולנוע הסובייטי המפורסם סרגי אייזנשטיין. רחוב אלברט הוא אטרקציה תיירותית בלתי רגילה והוא מומלץ בחום לכל מי שמזדמן לעיר היפה הזו.

וכך עצרנו ליד הבית המפואר שברחוב אלברט 2, שגם הוא תוכנן על ידי איייזנשטיין, ובו נולד וגדל מי שיהיה לימים ההיסטוריון והפילוסוף הנודע סֵר ישעיה ברלין (1997-1909).

צילומים: דוד אסף

בכניסה לבית דאגה עיריית ריגה להציב שלט המכבד את האיש הדגול שגדל פה (עד גיל שש!), בשנים 1915-1909.

השילוט עצמו מעניין: מצד אחד הוא כתוב בלטבית, באנגלית וגם בעברית, מצד שני יהדותו כלל לא נזכרת: הוא פילוסוף בריטי...

ישעיה ברלין (מימין) ומנחם בגין בעת קבלת 'פרס ירושלים', 1979. משמאל: טדי קולק
(צילום: חנניה הרמן; אוסף התצלומים הלאומי

ואז סיפר לנו המדריך המקומי כי בכניסה ליד, גדל ישעיהו אחר – ישעיהו ליבוביץ – וכך יכלו ישעיהו ב' וישעיהו ל' להיפגש בגינת המשחקים שבפתח הבית.

הסיפור הזה נשמע לי 'יפה' מדי, מה גם שפער הגילים בין השניים היה שש שנים... זה נשמע לי כמו אגדה שעוברת ממורה דרך אחד לשני ללא שמישהו טורח לבדוק אם יש בה ממש.

לאחר ששבתי ארצה פניתי לידידי, העיתונאי הוותיק אבי כצמן, שכבר שנים ארוכות עוסק בכתיבת הביוגרפיה של ליבוביץ, וביקשתיו שיברר אצל בני המשפחה מהי הכתובת הנכונה.

אבי חזר אליי מיד עם תשובה (ובתור בונוס גם רשם את עצמו לסיור הבא): הכתובת המדויקת היא רחוב פולקווז'ה בריז'ה (Pulkveža Brieža iela), מספר 10. ובנוסף על כך, לדירה מספר 5, שבה הם גרו, הייתה היסטוריה מעניינת גם לאחר שעזבו בני משפחת ליבוביץ את ריגה, בימי המהפכה הקומוניסטית, ועברו לברלין.

מתברר כי לא אחר מאשר הרב יוסף יצחק שניאורסון (ריי"ץ), האדמו"ר החב"די השישי (וחותנו של הרבי האחרון), שחי בריגה בשנים 1933-1927, שכר את הדירה מבני המשפחה והתגורר בה כשש שנים.

שוב זה נשמע לי 'יפה' מדי. הייתכן, שהרבי גר בדירה שבה גדל וצמח אחד ה'מתנגדים' הכי גדולים שלו? הנה ראו מה חשב ליבוביץ על הרבי החב"די האחרון ('לא ברור לי אם הוא פסיכופט או נוכל', הוא אמר לבן-שיחו).



ניסיתי לבדוק מה חסידי חב"ד עצמם יודעים.

במכתב שכתב הרבי לאחד מחסידיו בשלהי שנת 1927 הוא מתאר את הדירה החדשה ששכר בז"ך מ"ח, כלומר בכ"ז במר חשון תרפ"ח:

אגרות קודש מאת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, טז, 2010, עמ' קלט-קמ

ובמכתבו מה' באייר תרפ"ח צוינה בפירוש כתובתו (באותיות קיריליות):

אגרות קודש מוהריי"צ, ב, הדפסה שלישית: 2005, עמ' נא

והוכחה סופית נמצאה לי בשטר מכירת חמץ, שמכר הרבי בערב פסח תרפ"ח, ובו ציין בפירוש את הכתובת ואת שמם של בעלי הבית: 'בית לויבאוויץ' (סימנתי בצהוב). אין הכוונה לעיירה ליובאוויץ' אלא למשפחת ליבוביץ...

אגרות קודש מוהריי"צ, טו, הדפסה שנייה: 2011, עמ' מז

כמקובל, במהירות התלקטו החסידים המקומיים סביב ביתו של הרבי והקימו מניין בסמוך. בספר לטביה: בתי כנסת ורבנים, 1940-1918, ריגה תשס"ה, עמ' 163, צוין כי 'בית הכנסת צמח צדק' פעל ברחוב פולקווז'ה בריז'ה מספר 9. שמונים ושמונה חברים היו רשומים בו.

דרכון לטבי שהונפק לרב יוסף יצחק שניאורסון בשנת 1933 (ויקיפדיה)

בקיץ 2017 ביקרתי שוב בריגה והפעם הכתובת הנכונה ברשותי. אמנם הבית ברחוב פולקווז'ה בריז'ה אינו רחוק מביתו של ישעיהו ברלין, אבל ברור שאין מדובר בבתים סמוכים.

רחוב פולקווז'ה בריז'ה 10 (צילום: אבישי ליוביץ')
ואת אבי כצמן העמדנו בשער הבית... (צילומים: דוד אסף)

בבית הקהילה היהודית של ריגה, ברחוב סקולאס 6, חזרו שני הפילוסופים לשכון זה ליד זה...

צילום: אבישי ליוביץ'

54 תגובות:

  1. על המחשבות והדעות של ליבוביץ' אפשר וראוי לדון ולהתווכח, אבל אין ויכוח על אופיו הבלתי נסבל של האיש: מלא זעף ושנאה לכל העולם, יחסי אנוש גרועים שבגרועים והתבטאויות ארסיות כלפי כל מי שלא הסכים לדבריו. (דוגמה מצויינת היא ההקלטה שמובאת כאן ובה התבטאויותיו על הרבי מלובאוויץ', שגם על מחשבותיו ודעותיו אפשר ורצוי לדון אך ללא ספק היה מגדולי הוגי הדעות והמשפיעים על העולם היהודי במאה העשרים - לא פחות וכנראה הרבה יותר מליבוביץ' עצמו).
    בצדק קנה לו שונאים, ובדין מועטים אוהביו ונמנים בעיקר על השמאל האינטלקטואלי שגם (חושב שהוא) מבין את השקפותיו של ליבוביץ', וגם מזדהה מאד עם עמדותיו הפוליטיות.
    מה שבטוח הוא, שרושם הרשימה המספר שהרבה לשמוע הן את ישעיהו ליבוביץ' והן את אחותו נחמה, כנראה מעריץ הרבה יותר את האח מאשר את אחותו, שנהגה לכנותו בשם "אחי הקטן והטיפש"...

    השבמחק
    תשובות
    1. הלואי שהיו היום כמה אנשים בארץ ברמתו של ליבוביץ שידעו בדיוק לקרוא לדברים כמו שהן מבלי פחד, אומנם אין היום נביאים בעולם,אבל באם קוראים היום את דבריו של ליבוביץ כפי שנאמרו בשנות השישים ורואים מה קורה היום, הייתי אומר בצניעות שליבוביץ היה נביא (ואולי מהגדולים ).

      מחק
    2. חכם עדיף מנביא
      בבא בתרא יב ע"א
      מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים. אטו חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר: אף על פי שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה. אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא, שנאמר: ונביא לבב חכמה, מי נתלה במי? הוי אומר: קטן נתלה בגדול.

      מחק
    3. שנהגה לכנותו בשם "אחי הקטן והטיפש"...
      ציטוט לא מכובד
      האם שמעת באוזניך מפי הנחמה? או מפי השמועה?

      מחק
    4. מפיה, ויותר מפעם אחת!

      מחק
    5. אינך מזדהה כיאות, וכל תגובתך, מטרה אחת יש לה - להשמיץ את זכרו של לייבוביץ'.
      אישית לא הייתי נותן אמון ב"עדותך".

      מחק
    6. האם לחשה רק לאוזנך? או לשומעים נוספים?
      אז מי שבידו ויבוא ויעיד

      מחק
    7. "אחי הקטן"?! הוא היה אחיה הגדול!
      את ה"עדות" הזו אפשר לקטלג לצד עדויות אחרות מההיסטוריה בדבר אפיית מצות בדמם של ילדים, עדויות של מכחישי שואה, ושל מספרי הסיפורים מהסרט "ג'נין ג'נין".
      לא בכדי היא נמסרה מ"אנונימי"...

      מחק
    8. כל מה שכתבת זה קובץ של שטויות והבלים.

      מחק
  2. די עם שנאת האחים הזאת.דברו לגופו של עניין.זה מגעיל

    השבמחק
    תשובות
    1. זו לא שנאה, זהו העניין.
      כי גופו של עניין הוא הפער העצום בין המחשבה העמוקה של ליבוביץ', לבין אטימות רגשית מוחלטת וחוסר מגע וחוסר הבנה מוחלטים עם כל תחום שאינו שכל טהור. אטימות זו ניכרה היטב גם בשיעורים ששמעתי ממנו - אמנם הוא היה מסוגל לתת לתלמיד להרצות טענה או לשאול, אבל אח"כ השתלח בצורה בוטה כל כך שגרמה לנו לעולם לא לשאול שוב - אלא אם כן היינו ממעריציו. גם בהם נהג להשתלח, אבל יותר בעדינות...
      הרי ברור שבשביל לקרוא לחיילי צה"ל בשם "יודונאצים" צריך להיות לא רק שמאלן קיצוני, אלא גם ובעיקר אטום וקהה רגש במידה יוצאת דופן. אני מכיר כמה וכמה אנשי שמאל קיצוני שיצליפו-גם-יצליפו בשבט לשונם, אך לעולם לא יעזו להוציא מפיהם אמירה מזעזעת שכזו. זה לא קשור לדעות או לאבחנות פוליטיות.
      הגותו-מחשבתו של ליבוביץ' לטעמי מוטעית לחלוטין, הן תיאולוגית הן מוסרית והן היסטורית, אבל על זה כבר כתב מישהו כאן שאפשר כמובן לדון ולהתווכח. מה שחשוב לי לומר הוא האיש לא היה נביא זעם. זה התואר שהדביקו לו מעריציו (להם לא השיב אהבה כי לא ידע לאהוב), אבל זהו חוסר הבנה בסיסי של המושג "נביא". נביא הוא איש רוח, אך לא פחות מכך איש רגש. "ויהי כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'".
      אבל זעם כן. מזה היה לו בשפע, ללא ספק.

      מחק
    2. אז די גם עם זה!

      מחק
  3. היתה זו חוויה ללמוד קורס כימיה אצל פרופ לייבוביץ בשנות ה 50...פרט לשיעורים שהועברו ללא נגיעות אישיות-הרבינו להעלות נושאים שונים מהפוליטיקה והדת מתוך ידיעה שהוא ייתפש ברשת הדיון והויכוח. נכון שדיבורו היה תקיף אבל הוא דיבר מתוך כבוד ותוך הקשבה מלאה לדובר שמולו(רואים את זה היום?)וענה בצורה עניינית וללא התבטאויות חריגות. לי נשארו רק זכרונות טובים ממנו....בשנים הבאות לא הרבייתי לשמוע אותו וכאן צריך לשמוע את דברי אלה שהיכירוהו אז

    השבמחק
    תשובות
    1. אולי ליבוביץ' של שנות השמונים-תשעים היה אחר מזה של שנות החמישים.
      החוויה שלי ממנו כתלמיד בהיותו בעשור האחרון של חייו הייתה מזעזעת.

      מחק
  4. לייבוביץ היה מסוג האנשים שאו שנאת או אהבת, אבל אין ספק שהיה מענין איתו. רוב האנשים לא יוצרים ענין.

    השבמחק
  5. דוד יקר, תודה על הכתבה המעניינת.
    גם עבורי היה האיש דלק רוחני וגירוי למחשבה על חיי ותפישותיי הדתיות...
    ובעניין הרחוב על שמו - בזמנו גם אני הצטרפתי לדרישה לקרוא רחוב על שמו, ורואיינתי כל כך ברשת ב' או גלי צהל (מי יכול לזכור) וטענתי שאם יש רחוב על שם הנביא ירמיהו שבני דורו ראו בו בוגד, משת"פ, וניסו להשתיקו ולא פעם גם לחסלו, הרי שבוודאי יש מקום לרחוב על שמו של ישעיהו ליבוביץ נביא הזעם של דורנו, שבצער הרב אני יכולה לומר שנבואותיו הולכות ומתממשות ככל שנוקפים הימים.
    שבת שלום

    השבמחק
  6. הערונת לשונית: Alberta iela, כך בלטבית, קרוי על שם הבישוף אלברט, מיסד ריגה, ועל כן יקרא הרחוב בלשוננו "רחוב אלברט"
    (כשם שהעברית גורסת "סר ישעיה ברלין" בעוד הלטבית מצרפת סופיות- Sers Jesaja Berlins)

    השבמחק
    תשובות
    1. מאז יולי כשהתעורר השיח הלוהט
      בנושא פרופסור ישעיהו ליבוביץ זרמו מעט מים בירדן וכל נסיונותי להגיב נכשלו.אנסה שוב:
      1.הבית ברחוב קרן קימת 62 בירושלים נראה מוזנח ועלוב מאד
      הטיח מתקלף, צנורות חלודים ,
      אבני מדרכה שבורות,קיר הגדר בכניסה למתחם שבור ובדוק,
      הכניסה לדירה דומה לכניסה למרתף,"הגינה"במרכז המתחם עזובה ומלאה בצמחי בר מסכנים,
      ומעקה הברזל העלוב ליד פתח הדירה נראה מסכן ובודד.סך הכל זה נראה כמו בנין בשטטל במזרח אירופה או באיזה גטו.עזובה והזנחה נכרת בכל.במדינה אחרת היה המבנה הופך למוזיאון או ספריה על שמו של ליבוביץ,
      דוגמת יד בן צבי,בית הזז,בית ליאו בק, מרכז שז"ר,ספרית אריאלה,בית ש"י עגנון וכו'. אך בישראל כמו בישראל,הכל פוליטי והרחוב שנקרא על שמו בפנה נידחת בגבעת רם, רק מחזק זאת
      (ראה דבריו של יהודה זיו, שיזכה לחיים ארוכים).שנינו מאותו הכפר (המושבה חדרה.)
      2.פרס ישראל-אני מתמצת את דברי ליבוביץ בראיון אתו בסדרה הדוקומנטרית שנעשתה עליו: כשנודע לו כי רבין הודיע שיעדר מטקס פרס ישראל אם ליבוביץ יופיע בו,מהר ליבוביץ והסיר את מועמדותו כדי לא לגרום "עגמת נפש לרבין."
      3.במסגרת מועדון הויכוחים שהוקם על ידי הסתדרות הסטודנטים באוניברסיטה העברית,(בראשית שנות הששים או סוף שנות החמישים)שהתקיים לרוב בבנין קנדה(שנדמה לי שעומד על תלו עד היום) היה ליבוביץ אורח מאד רצוי והאולם היה מתמלא זמן רב לפני התחלת הדיון וסטודנטים רבים נאלצו לשמוע אותו מבעד לחלונות הפתוחים.לשמוע אותו "קורע" את הדוברים האחרים - מימין ומשמאל- היתה חויה בלתי נשכחת. מעין סוקרטס או קיקרו מודרני הקם נגד השלטון המושחת והעוולות הנעשות בשמו.הוא מאד חסר היום לאור מה שקורה כיום במדינה "הכי דמוקרטית במזרח התיכון". האם זאת באמת תעודת כבוד למדינה?!עוד דמוקרטיה כזו ואבדנו.
      4.נקודה אישית.כשהתחלתי את למודי באונברסיטה באוקטובר 1960,שכרתי חדר בבית משפחת ליבוביץ בשכון המקשר בקרית משה בשל הקירבה לקמפוס(לפני שכרתו את חורשות האורנים שמלאו את העמק בין קרית משה לקמפוס, לטובת בתי המלון שהוקמו במקומן). למשפחת ליבוביץ (אבי המשפחה היה חבר הקואופרטיב המקשר) היתה בת י ושמה נחמה. מדי יום היה הטלפון מצלצל "אפשר לדבר עם פרופסור נחמה ליבוביץ?" בהעדר המשפחה מהבית נהגתי לענות בנמוס ולתת למצלצלים את המספר של הפרופסורית.בסיום אותה שנה נישאה נחמה לבחור נחמד ושמו יורם (ירושלמי עסלי, מהמשפחות הירושלמיות הוותיקות ולא יורם ה"פלח" מחדרה).

      מחק
  7. יפה אמרת דוד: "דעותיו ... היו קרובות למחשבות הנעורים *הבוסריות* שלי והקנו להן לבוש מנומק." לייבוביץ' היה אליל נעורים של צעירים דתיים רבים בשלב הבוסרי של חייהם. הוא סיפק וודאות ופסקנות שצעירים מתלבטים זקוקים לה באופן נואש. אפשר להשוות אותו במידה מסוימת לאיין רנד שגם היא סיפקה (ומספקת אפילו היום) וודאות לצעירים רבים הזקוקים לעוגן בטלטלת חייהם.

    גם לייבוביץ וגם רנד לא סכמו מעולם את משנתם באופן שיטתי. לייבוביץ' הצטיין באפוריזמים קליטים ובסיסמאות. משנתו הפילוסופית הלא דתית, למשל, על מהות החיים, היא כנראה חסרת ערך וחסרת השפעה. היא נכתבה רק בעברית ואיננה מצוטטת לא בעברית ולא בלע"ז.

    בפאראפרזה על דברי טרניוס "שום דבר אנושי אינו זר לי" אפשר לומר על לייבוביץ' שכל דבר אנושי היה זר לו. הוא היה חרש לשירה שבחיים, בהיסטוריה, בתרבות ובדת, ולא הכיר עושר אנושי והגותי. כל הבחנותיו היו בינריות וחד ממדיות: הומניזם מול עבודת ה', ערכים מול עובדות ועוד ועוד. וכמובן ההבחנה הבינרית אודות הלובביצ'ר: פסיכופט או נוכל. דוקא בתור חוקר חסידות אתה ודאי ער, דוד, לאינפנטיליות שבהבחנה הזו.

    את היותו של לייבוביץ' אייקון תרבותי יש לבחון בכלים סוציו-פסיכולוגיים שגם אותם לא הכיר לייבוביץ'. הגותו האדולסנטית ודאי אינה מסבירה זאת.

    השבמחק
    תשובות
    1. מדוייק מאד!

      מחק
    2. פלוני אלמונייום שישי, 13 יולי, 2018

      יש קונצנסוס! אנונימי ב' מסכים עם אנונימי א'.

      מחק
    3. לא כי :) אינני מסכים עם אנונימי א' גם אם הוא מסכים לדעתי.

      בפגישה פנים אל פנים היה לייבוביץ' אדם נחמד ביותר. קשוב, מתעניין ואכפתי. אכן פלא פסיכולוגי הוא כיצד הפך ד"ר לייבוביץ' בהופעותיו הצבוריות למיסטר הייד.

      מחק
  8. ה"רחוב" הנושא את שמו ישעיהו ליבוביץ בתוך קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים אינו מוסיף כבוד לא לעיריה, לא לאוניברסיטה ולא לזכרו של האיש. רחוב זה אינו אלא דרך שולית ללא מוצא המסתיימת בחומה האטומה שמעל דרך בגין. איש אינו מתגורר בו וכנראה גם לא יתגורר בו בעתיד; אף גוף של האוניברסיטה אינו שוכן בו וכנראה לא ישכון בו גם בעתיד. לאורך ה"רחוב" משורטטים מלבנים שבמקום אחר יכלו להיות סימנים לחנייה מוסדרת אך כאן אין בהם כל צורך. פשוט, אין מי שיתנדב לחנות במקום שומם ששום דבר אינו קורה בו, להוציא, לפעמים, משאית זרה ומשועממת. מיקומו של ה"רחוב" ומבנהו הטופוגרפי מקשים להניח שהדבר ישתנה בעתיד, וגם אם יתפתח המקום לרחוב ממש, ברור שלא יהיה בו דבר וחצי דבר עם זכרם של ליבוביץ והגותו.
    קריאת ה"רחוב" הזה על שם ישעיהו ליבוביץ נועדה לרצות את מצפונם של מוקירי זכרו ובה בעת להניח את דעתם של שונאיו ומתנגדיו הרבים. ידם של האחרונים גברה וכך מונצחת ללא בושה גם דרכו של האיש בעיני מתנגדיו דרך שוממת ללא תכלית וללא מוצא.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני תוהה מה היה אומר פרופ' לייבוביץ', שסרב לקבל את פרס ישראל, על "מוקירי זכרו" המתאמצים להנציחו (אין דבר כזה, היה אומר לייבוביץ') ע"י קריאת שם מקום על שמו. סביר להניח שהיה לועג להם. דבריו הם זכרו.

      מחק
  9. אבקש לספר בהזדמנות זו על נחמה לייבוביץ, כפי שאני, אחת מבין אלפי הסטודנטים שלה, היכרתיה.
    באחד הימים, כשלמדתי לתואר שני, ישבתי במנזה של הסטודנטים בגבעת רם, באוניברסיטה העברית בירושלים, ואכלתי ארוחת צהריים. לפתע ראיתי אישה מבוגרת (מאוד!) עם כובע ברט חום. היא ישבה לבדה ואכלה, ותוך כדי כך הביטה באנשים מסביב. ראיתי אותה ולבי התרחב מחיבה: הרי זו פרופ' נחמה לייבוביץ'! המרצה הנערצת עלי. פרשנית המקרא הידועה, (ואחותו של ישעיהו לייבוביץ' ענק הרוח). למדתי אצלה עשרים שנה קודם לכן, לקראת תואר ראשון.
    שוב הבטתי בה, ושוב ראיתי אותה מתבוננת סביב. נדמה היה לי שהיא רוצה לשוחח עם מישהו, לא לאכול לבד. לקחתי את מגש האוכל שלי, קרבתי לשולחנה ושאלתי אם אוכל להצטרף. היא הסכימה בשמחה.
    ואז סיפרתי לה שהייתי תלמידתה באוניברסיטת תל-אביב, שלמדתי אצלה בשיעור פרשנות מסורתית. כמו כן אמרתי לה, שהיא תרמה לי רבות בעבודתי כמורה, בהוראת התנ"ך ובהוראה בכלל. נחמה לייבוביץ' התרגשה מאוד. היא הודתה לי, המשיכה לשוחח עמי גם לאחר סיום הארוחה, בעוד אנו פוסעות בשבילי גבעת רם. היא שאלה איך מלמדים תנ"ך עכשיו, והתפלאה לשמוע שאני וחברותיי מלמדות על פי שיטתה, משתמשות בספרי הפרשנות שלה. וגם אני התפלאתי: הכיצד, היא איננה יודעת זאת?
    מה למדתי ממנה? למדתי ממנה איך להתייחס לטקסט. היא לימדה אותנו לקרוא פסוק בתנ"ך ולהגיע לפשוטו של מקרא. למדנו להשוות בין הפרשנים השונים. ובעיקר, למדנו כיצד להיות ביקורתיים. לא לקבל הכול כמובן מאליו, לא לקבל כל מילה מודפסת כ"תורה מסיני" אלא להפעיל את החשיבה שלנו. היא היתה מתרגזת כאשר סטודנט היה אומר לה: "אבל כך פירש..." [ וכאן בא שמו של הפרשן, גורדון או קאסוטו].
    אך לא רק לטקסטים מקראיים התייחסה נחמה לייבוביץ'. היא נתנה דעתה לאדם באשר הוא אדם. היא לימדה אותנו איך להתייחס לתלמיד. בעצם למדתי ממנה דידקטיקה כללית, לא רק מתודיקה של הוראת המקרא.
    דוגמאות: היא לימדה אותנו איך לתרגל עם התלמידים את "הבנת הנשמע", לא רק הבנת הנקרא. למדנו ממנה כיצד להרגיל את תלמידינו להקשיב זה לזה: בעת דיון בכיתה צריכה המורה לכוון את התלמידים שיתייחסו איש לדברי רעהו. זאת, לדוגמא, באמצעות שאלה: "מה דעתך על דבריו של חברך, שדיבר לפניך?" ואם הילד יאמר: "לא שמעתי מה הוא אמר", אסור למורה לחזור על דברי החבר. אלא – כך יעצה נחמה לייבוביץ' – המורה צריכה לבקש מהדובר הראשון לחזור על דבריו. וכך ילמדו הכול להאזין זה לזה, ויכבדו את חבריהם. דבר חשוב נוסף למדתי ממנה: אופן ניסוח שאלות והנחיות לתלמידים בכיתה. (ובוודאי ניתן ליישם זאת גם בחיים עם ילדינו בפרט וכל הסובבים אותנו). הניסוח צריך להיות קצר, בהיר, מדויק, לא עמום; כדי שהילד יבין מיד ולא יהיה מתוסכל.
    ועוד אני זוכרת את סיפורי ההווי שנהגה לספר מחיי היום-יום שלה, כגון, ממה שראתה ושמעה באוטובוס ועוד ועוד.
    יקצר המצע מלתאר את תרומתה של נחמה לייבוביץ'. שיחה זו גרמה לי לקלוט עוד כמה תובנות: ראשית, מורה, גם אם הוא מצליח בעבודתו, לא תמיד מבין עד כמה הוא מוערך ותורם לתלמידיו. ושנית, כל אדם, גם אם הוא מפורסם ומשכמו ומעלה, זקוק למחמאה, זקוק למשוב מאנשים אחרים. אז חשוב לומר לו מילה טובה, גם לאחר שנים רבות.

    נ.ב. לדוד, ביקרתי בריגה לפני כחודש, ובין הבניינים היפים שתכנן אייזנשטיין צילמתי במקרה גם את הבניין ברחוב אלברט 2. וממך למדתי עתה משהו על ההיסטוריה שלו. תודה.

    השבמחק
  10. ליבוביץ היה ועודנו אחד מההוגים שאני מאוד אוהב ומעריך בגלל הידע. ההרצאה הקולחת והבהירה והיכולת להסביר בפשטות נושאים מסובכים אבל יש בחשיבת בכל הנושאים דיכוטומיה של או או ובזה חשיבתו גם מוגבלת מאוד. בכל הנושאים שעסק בהם : מדע וערכים. רצייה וצורך. דת ומדינה. הנושא הפוליטי. הוא לא מצליח למצוא גשרים אלא רק לזהות תהומות שחלקם מדומים. גם ההתייחסות לרבי מחב"ד כפסיכופט או נוכל היא שטחית מאוד מבחינה פסיכולוגית. הרבי מחב"ד לא היה לא זה ולא זה אלא הוא פשוט פרי של הגות קבלית וחסידית ושל שאיפת גאולה שהתמזגה עם מנהיגות כריזמטית. את הפסיכולוגיה האלמנטרית הזו ליבוביץ לא מבין וחבל.

    השבמחק
  11. האם מישהו יכול לומר אם ישעיהו לייבוביץ אכן האמין באלוהים??? האם האמין ב-"תורה מן השמיים"??? האם האמין בשלוש הדברות הראשונות? בהשגחה פרטית? לו עצמו לא היתה תשובה ברורה ומובנת לשאלות אלה.
    אפשר כמובן להרחיק לכת ולהמשיך ולשאול בדיוק את אותן שאלות לגבי הרמב"ם עצמו!

    השבמחק
    תשובות
    1. ליבוביץ האמין באלוהים אבל לא בעזרת אלוהים. אמונה לשמה היא אמונה שבה אתה עובד את האל כי הוא אל ולא כי הוא מספק לך משהו משום שאמונה כזו היא אמונה שבה האדם הופך למטרה והאל לכלי וזו אמונה שלא לשמה. ב. השגחה פרטית לפי ליבוביץ זה הקרבה שלך לאל והעיסןק בתורה ואז לא אכפת לך או אכפת לך פחות משאר הדברים בעולם. ג. תורה מן השמים זה ההכרה הנבואית של משה רבנו שבכוח שכלו המפותח הגיע לאמת של התורה שאותה פרשו בשכלם האנושי חז" ל, הגאונים, הראשונים והאחרונים.

      מחק
    2. והרי דבריו עצמו אינם מכוונים לדברי "חז"ל, הגאונים, הראשונים והאחרונים".

      מחק
    3. דבריו מכוונים לחלק מדברי חז"ל הראשונים והאחרונים כגון שכר מצווה מצווה ועוד הרבה. חלק מפרשני הרמב"ם בהחלט גרסו כמוהו אבל אין ספק שדעותיו של ליבוביץ חריגות מאוד בעולם היהודי האורתודוכסי וכמעט אין שומרי תורה ומצוות שידבקו בהלכה מחד ויקבלו את הפילוסופיה הליבוביציאנית מאידך ואכן לליבוביץ אין ממשיכים

      מחק
  12. מעניין לציין שהפילוסוף הבריטי בר ישעיה ברלין שנזכר כאן שם משפחתו המקורי היה צוקרמן, ואביו החליף את שם המשפחה לברלין, עקב קרבתם לגביר בשם זה ישעיה ברלין, שכמדומני התגורר גם הוא בריגה.

    השבמחק
  13. לייבוביץ' וסטיבן הוקינג לגזירה שווה. אלילי עץ מודרניים שזכו ליח"צ עצום בהשוואה לנפח אישיותם האמיתי.

    השבמחק
  14. ואותי דווקא מעניין למה לכולם בריגה קראו ישעיהו...

    השבמחק
  15. כמי שמכהן בוועדה המייעצת לוועדת השמות העירונית מאז נתמנה אולמרט לראש עיריית ירושלים, זכורה לי התנגדותו הנמרצת בכל פעם שבה הונחה על שולחננו הצעה להנצחתו של פרופ' ליבוביץ. ויותר מזה זכור לי המעשה המרגש והאופייני, כשלאחר שחרורי מן הפלמ"ח (1945) 'גליתי למקום תורה' ובאתי לירושלים, ללמוד בביהמ"ד למורים בבית-הכרם – אך נהגתי אז ל'הרחיב את הדעת' בהרצאותיו של פרופ' לייבוביץ בהר-הצופים.

    משבא לצטט פילוסוף זה או אחר, נהג לשלוף מכיס מעילו פנקס עב-כרס ובעל 'אוזני חמור' ולקרוא מתוכו – אך יום אחד, מששכח בצאתו את הפנקס על הקתדרה, מיהרנו לרדוף אחריו ותוך כדי כך, על אף איסורו הנודע של רבנו גרשום, הצצנו בתוכו והופתענו למצוא את כל עמודיו חלקים... ומששאלנו על כך את פרופ' ליבוביץ, השיב – כדבר מובן מאליו: 'את דברי ה'פִילוּסוּפִים' [כך נהג להגות את כינוים!] אני זוכר מלה במלה – אך כדי שלא תחשדו בי חלילה בשכחה, אני נוהג להעמיד פנים כמי שקורא את דבריהם מן הכתב!'... דבר-תורה זה מפי אותו 'איש דגול' משמש עד היום נר לרגלי.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני ראיתי פעם את אחת המחברות העבות של ציטוטים שהיו בידי ליבוביץ והיא הייתה מלאה בציטוטים שונים ממקורות מגוונים מאוד.

      מחק
  16. דעותיו של ישעיהו ליבוביץ בסוגיות רבות בעולם היהדות היו עמוקות, מלומדות, אמיצות ומורכבות. התגובות המזלזלות בו, הבאות כאן, מבזות את כותביהן, בהיותן גילויים מובהקים של בערות ויהירות.
    אני מזמין את המעוניינים בהבנת עמדותיו של ליבוביץ, בענייני יהדות, באופן מקצועי ויסודי, להשתמש בספר החדש של אשתי, ד"ר נעמי כשר, ושלי, "דרך ליבוביץ" (הוצאת כתר). יש בו מאמרים רבים ובהם תשובות ברורות לשאלות שנזרקו כאן לחלל האוויר.
    אשתי ואני פגשנו אותו ואת רעייתו בביתו ותמיד היה מסביר פנים, הגם שאף פעם לא זז מאף אחת מדעותיו, כמובן.
    ועוד: ליבוביץ לא סירב לקבל את פרס ישראל. העובדות מורכבות והבריות מדקלמים תיאורים שטחיים ומוטעים. אם תרצו, אוכל להבהיר אותן, בהזדמנות מתאימה.

    השבמחק
    תשובות
    1. "התגובות המזלזלות בו, הבאות כאן, מבזות את כותביהן, בהיותן גילויים מובהקים של *בערות ויהירות*."

      אכן תלמיד מובהק של ליבוביץ'.

      אמנן כן. ליבוביץ' לא סרב לקבל את פרס ישראל אלא ויתר על קבלתו. ולשמוע מאסא כשר ש"הבריות מדקלמים" יכול רק להעלות חיוך על שפתיהם של מי שמכירים אותו.

      מחק
    2. 1. בעניין "גילויים מובהקים של בערות ויהירות" בדברי המזלזלים פה בדמותו של ליבוביץ ובדעותיו, הייתי צריך להוסיף על טענות הבערות והיהירות גם את העליבות המוסרית והאינטלקטואלית שבהשמעת דברי זלזול נבערים ויהירים בכסות אנונימית.
      2. פרס ישראל: גם התיאור שליבוביץ ויתר על קבלתו הוא לא מדויק, אבל אותו "בור יהיר" שלפנינו ימשיך לדקלם, כדרכו, כדרך כל הדומים לו.

      מחק
    3. בשבח האנונימיותיום שני, 16 יולי, 2018

      https://www.haaretz.co.il/misc/1.877317

      מחק
  17. תודה לך דוד על שהחזרת את כולנו
    לימי התבגרותנו המרתקים בירושלים של סוף שנות השבעים.
    היינו תמימים ותאבי דעת להבין את המציאות המורכבת שכפתה עלינו מלחמת ששת הימים.
    בגבעת רם באה לידי ביטוי האליטה האינטלקטואלית של אנשי הרוח והפילוסופים,
    שהעניקו לחברה הישראלית את העוצמה הרוחנית, את הוויכוח, הלהיטות וחיפוש הדרך האין סופי.
    לראשונה בהיסטוריה, היה השלטון בידיים ימניות (מתונות...),
    שראה עצמו כעליון ושליט ללא עוררין.
    פרופ' לייבוביץ, שכמוך קרונה היה הנביא שלנו, מלך בכיפה.
    את הצימאון האינטלקטואלי, והביטחון בצדקת הדרך,
    הפסדנו לימין הדורסני, הרואה בנו את אויבי האומה.
    אנו רצים לתהום ממנה הזהיר פרופ' לייבוביץ,
    ואיננו יכולים לכנות עצמנו מדינה יהודית במהותה, ובוודאי שאיננו מדינה דמוקרטית.
    לייבוביץ, שהיה זעף וקצר רוח, כירמיהו לפנין, היה דמות טראגית,
    כי הוא ניסה בכוחו הדל והלא משמעותי לעצור את העם הזה מלהתאבד על מצדת השטחים.
    צר לי לראות תהליכים בחברה הישראלית , שהמורים שלנו הזהירו מפניהם,
    המזכירים את החברה היהודית ערב המרד הגדול.
    המצב בו אין למחנה המתנגד לנתניהו אף מנהיג,
    מביא ויביא לאסון למדינת ישראל, שמתבסמת מתמיכת
    בריוני העולם, טראמפ ופוטין, ונוטשת את יהודי העולם, וידידיה המעטים.
    את מחיר ההסכמה הכלל ישראלית למנהיגות בני עקיבא, תומך בר כוכבא,
    ישלמו ילדינו ונינינו.
    ורוח לייבוביץ תאמר במרירות ,אמרתי לכם, אבל זה לא יעזור לנו...

    השבמחק
    תשובות
    1. וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁש הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָהיום ראשון, 15 יולי, 2018

      "הפסדנו ליעמין הדורסני..."
      "אנו רצים לתהום..."
      "בריוני העולם... בני עקיבא..."
      22 שורות של עיוורון מוחלט וחוסר יכולת להביט בעיניים פקוחות ולומר: הלכנו בדרך לא נכונה וטעינו...

      מחק
    2. זו רק לא דעתך ..על מה תלין? אמור דעתך ושתוק דוס פנאט.כל הפלפולי לשון שלך כנגד אחרים רק מראים כמה אתה לא בטוח בעמדתך.פה זה לא פאשקוויל או בחדרי חרדים אפילו לא וואלה..תודה לאל.

      מחק
  18. פוסט נפלא פרופסור אסף. תבורך.

    השבמחק
  19. אני בן 51 ומעיד שקראתי כל דבר שליבוביץ כתב בתחום המדע וההגות בכל ספריו שפורסמו וגם כל מה שנכתב ונאמר עליו עשרות פעמים. עובדתית הוא היה גאון שמעטים כמותו: בזמנים בהם הנורמה היא התמקדות מקצועית (לדעת הכל על ראש סיכה) השכלתו הן בעומק והן ברוחב מקיפה כל כך ואין יהודי במאה ה - 20 שישווה לה, בוודאי לא במדינת ישראל. בכל תקופת היות מדינת ישראל לא הייתה כאן דמות בעלת שיעור קומה מגוון כמו שלו: מדע, מחשבת ישראל, רפואה, הסטוריה, פסיכולוגיה, נצרות ואסלאם, פילוסופיה, הגות יהודית וכללית, פוליטיקה ועוד... אך בזה רק התחלנו, ליבוביץ היה הוגה דעות בעצמו ולא הסתגר במגדן השן האקדמאי. מתוך דאגה גדולה לעתיד העם והיהדות עצמה, עוולות אנושיות, משפט, מדיניות ישראל, דת ומדינה יצא באומץ נדיר והשמיע דעתו בכל עניין. תחת שהיה יכול להיות יקיר החברה והמדינה עקב ידענותו הנערצת, בחר להיות מוכיח בשער. והוא עשה זאת ביושר מוחלט השמור לאנשים כמותו למרות כל המחירים ששילם. הוא היה ענק הרוח, שריד לדורות ההשכלה שכבר חלפו ואינם. אישית אני מזדהה גם עם אמירות פוליטיות שלו אך כדאי למתנגדיו להתגבר על כך ולדלות ממנו חומר רב ויקר מפז בכל הנושאים שאינם קשורים כלל לפוליטיקה! הדיונים על הבעיה הפסיכופיזית, חופש הרצון, דת ומדינה, יושר אינלקטואלי ועוד שהם נכסי צאן ברזל ממש.ליבוביץ ודאי היה אדם מורכב אך היה גם אנושי מאוד: למפקפקים, קראו את הספר "רציתי לשאול אותך פרופ' ליבוביץ" ותבינו את ההיקף העצום של סיוע ותמיכה אנושית שהוא נתן לכל דורש ופונה.וודאי הוא היה בשר ודם שגם טועה ולא נביא. אדם משכיל, ידען ללא שיעור, ישר מאוד ואמיץ מאוד. ומן הסתם אנשים מסוגו כמעט שאינם בנמצא.אי שם בריגה נולדו שני ילדים יהודים גאונים מיוחדים: נחמה וישעיהו שלימים זכו שניהם בפרס ישראל (ישעיהו ויתר).

    השבמחק
  20. עד כמה הוא קיים את מה שנפסק בשולחן ערוך?

    השבמחק
  21. מה הוא הכריע בסופו של דבר לגבי הרבי מלובביץ' - האם הוא פסיכופט או נוכל?

    השבמחק
    תשובות
    1. אני סבור שהוא "טוב" [17] וכל כך למה?? כי זה כמעט חי.

      מחק
  22. בתולדות חב"ד בלטביה נזכרת אחת בשם איידא לייבוביץ, שנמנית על בנות חב"ד. מעניין לבדוק אם יש קשר משפחתי ביניהם.

    השבמחק
  23. יוחנן בן יעקביום שישי, 20 יולי, 2018

    תמהני כיצד אפשר לחלוק כה הרבה מחמאות ותשבחות למי שהגדיר את מדינת ישראל כמדינה "יודו-נאצית" ואת חיילי צה"ל "יודו-נאצים". גם לוויכוחים פוליטיים סוערים ומלאי אמוציות חייב להיות גבול שאין עוברים אותו. בעקבות דברים אלו ובשל חומרתם, אני מתברך בכך שבהיותי מזכ"ל בני עקיבא בישראל, הודעתי לחברי גרעין נח"ל שהתארגן בבני עקיבא בירושלים, וחבריו נהגו לקיים שיחות עם לייבוביץ, כחלק מפעילות רשמית של הגרעין, שאם ימשיכו בנוהג נפסד זה נאלץ לפרק את הגרעין. כמובן, הודעתי להם, שכל חבר רשאי ללמוד היכן שיבחר וממי שיבחר, אבל לא כגרעין תנועתי. חברי הגרעין קיבלו את ההתניה, המשיכו לפעול כגרעין ותרמו תרומה חשובה. לפני הרבה שנים הרצה לייבוביץ בקיבוץ ראש צורים, בפני חברים בגוש עציון. הקשבתי להיטב לדבריו בהם ציטט את הרמב"ם בנושא קידוש השם והבהיר את העולה מהדברים, לפי פרשנותו. כיוון שהכרתי את דברי הרמב"ם באותה סוגיה, ביקשתי ממנו להציג בפנינו את הציטוט בשלמותו ולא באופן קטוע וחלקי כפי שעשה. בתגובה זכיתי ממנו למנת גידופים ושאגות, התקפה בוטה וסירוב מוחלט להיענות לבקשתי. הוא ידע, כמוני, שהמשך דברי הרמב"ם באותו סעיף סותר את ההסבר שנתן לחלקם הראשון של הדברים. ציטוט מלא היה ממוטט חלק ניכר מטענתו. (אני מודה לו על שלימדני באותה שיחה כיצד ראוי להתייחס לדברי החולקים עליך גם אם אתה בטוח בצדקתך, ואיזו היא דרך עיון ולימוד פסולה ודחויה). בכמה הזדמנויות חזר לייבוביץ וחזה שראשי גוש אמונים ירדו מהארץ כאשר תתחיל הנסיגה ויעקרו יישובים שמעבר "לקו הירוק". זו כמובן הייתה שטות גמורה, נבואת שקר שמעולם לא התגשמה (גילוי נאות, זיכיתי להיות אחד מעשרת הראשונים ש"התנחלו" בכפר עציון, מיד אחרי מלחמת ששת הימים. מעולם לא הייתי חבר ולא מקורב לגוש אמונים. היה לי ויכוח קשה מאד עם תפיסת העולם של העומדים בראשו). ובכל זאת היו לליבוביץ הצעיר זכויות, בעת שהיה חבר פעיל בתנועת תורה-ועבודה, דומני שאף ייצג את העובד הדתי בהסתדרות. גם פרק זה בחייו ראוי להיזכר. שבת שלום ובשורות טובות, יוחנן

    השבמחק
  24. זקן ויושב בישיבהיום שישי, 20 יולי, 2018

    דברים כדורבונות.

    סח לי לפני שנים רבות פרופ' יעקב לוינגר שהיה רמבמיסט ותלמיד חכם: לייבוביץ' שהעלה את ההלכה על ראש שמחתו היה עם הארץ גמור בכל מה שנוגע להלכה ומעולם לא הבין אותה אל נכון. הדברים אמורים גם בכשר שבתלמידיו.

    ראוי לציין ששמו של לייבוביץ' נעדר מן הדיון האקדמי במשנת הרמב"ם. אפשר שלא רק משום שלא הייתה לו משנה ברורה בעניין אלא משום שיושרתו האינטלקטואלית ונאמנתו לטקסט אין בהם אפילו לצור על פי צלוחית.

    השבמחק
  25. היי, שמחתי לקרוא את הבלוג. אולי זה הרגע לספר שאת ה"אנדרטה הפירטית" - הלא היא כתובת הפסיפס שעל חומת ביתו של ליבוביץ והפכה גם לכותרת הבלוג - עשו: כרם חמד וילדר, עידו שברצטוך, חליל בלבין ועבדכם הנאמן - אוהד ובר. כל זה הודבק באצבעות קפואות באחד הלילות בחורף שנת 2012. כמובן מתוך תחושת תסכול שכל רחוב אוסישקין המדובר ושכונת רחביה שמסביבו עמוסים בשלטי קיר המציינים בתים של אנשים חשובים יותר ופחות ואילו רק ביתו של פרופ' ליבוביץ - מגדולי אנשי הרוח במאה שעברה - נותר ללא הוקרה נאותה.

    השבמחק
  26. מי יודע מי גר היום ומה יש שם בבית של לייבוביץ באושיסקין 62 ?

    השבמחק
  27. ראייתו של פרופ' לייבוביץ בענין זה האי ראייתו בלבד ,מאחר והאדמור מילובביץ והסמבול שהוא מסמל בוודאי אפשר לקבוע גם על פרופ' לייבוביץ וגם על אדמורי חב"ד ששניהם היו אנשי אמת יושרה וצדק

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.