הבית, המצבה והרחוב: בעקבות חנינא קרצ'בסקי בתל אביב

היה ואיננו... בניין הגימנסיה העברית 'הרצליה'בשדרות הרצל (צילום: ליאו קאהן, וינה 1912)

מאת דוד אסף

צילומים: איתמר לויתן

לשני חלקי מאמרו של אליהו הכהן על חנינא קרצ'בסקי, שפורסמו בבלוג לפני שבועיים ושלושה (חלק א, חלק ב), הכנתי נספח מיוחד עבור חובבי מורשתו של המלחין הדגול שיבקשו להלך בעקבותיו ולהיזכר בו. כמה חבל שאליהו, הגדול שבמעריציו, כבר אינו יכול עוד לפסוע במשעולים אלה.

שלושה אתרי הנצחה יש לקרצ'בסקי בארץ, וכולם בעירו תל אביב: ביתו ברחוב הס; מקום מנוחתו בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור, ורחוב בדרום תל אביב ושמו 'צלילי חנינא'.

א. הבית

קרצ'בסקי גר עם אמו רחל בדירת הגן (דירת קרקע) ברחוב הס 14, ובה גם שלח יד בנפשו בתלייה. הדירה, בת ארבעה חדרים, הייתה ממושכנת, ועל מנת לפרוע את החוב הוציא אותה הבנק האפותיקאי הכללי לא"י (לימים בנק לאומי) למכירה פומבית בשנת 1931. 

מדוע חיכו עד אז? משום שאמו של חנינא מתה באותה שנה (ונקברה לצד בנה בבית הקברות הישן). הבנק, שלא רצה לסלק אלמנה ערירית מביתה, חיכה בסבלנות עד אחרי פטירתה...

הארץ, 12 במאי 1931, עמ' 4

הבית המקורי נהרס ברובו ועל חורבותיו נבנה ב-1934 בניין חדש שתוכנן על ידי האדריכל שלמה גפשטיין עבור שמחה וחנה קרליך.

בשנת 1935 שכרה לשכת הקרן הקיימת לישראל את הקומה השלישית ופעלה שם עד שנת 1938 (הארץ, 17 באפריל 1935, עמ' 8). שאר הדירות הושכרו לדיירים שונים, ובין היתר פעל במקום בשנים 1944-1943 'סטודיה מרגלית' לריקודי ילדים ולהתעמלות, ובשנות החמישים הצירות האיטלקית והמכון האיטלקי לתרבות, מועדון עולי הבלקן ('אוניון'), מועדון של ארגון נשים ציוניות כלליות, ולצדם קליניקות של רופאים פרטיים (למשל, ד"ר מלאכי שפירא, שגם היה יו"ר 'האגודה לחובבי דייג'), הסלון לבגדי גברות של אוה טרנר, משרדי ועדת הבחירות לכנסת השלישית, ועוד ועוד. בשנות השבעים והשמונים פעלה בקומה השלישית החנות והגלריה 'ספרות ואמנות'.

עיריית תל אביב הציבה שלט זיכרון על חזית הבית, אבל כאמור אין זה הבית המקורי אלא בית חדש. ועם זאת, חלקים מדירת הקרקע המקורית של חנינא ואימו נותרו בחלק האחורי של הבניין דהיום וגרים בו דיירים בשכירות.

וכך נראה היום מה שנותר מדירת הקרקע המקורית של קרצ'בסקי, שכאמור נמצאת בחלק האחורי של הבניין:

שוכרי הדירה סיפרו לצלמנו איתמר לויתן, כי דירתם הייתה חלק מהבניין המקורי שנהרס ב-1934, ועדוּת לכך, לדבריהם, יש באריחי הרצפה המקוריים שמתחברים לאריחים חדשים יותר.

ב. המצבה

מצבתו של קרצ'בסקי, שעוצבה כנבל, נמצאת בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור, אזור ג, שורה ו, מצבה מס' 67. היא כבר אינה זוהרת כשהייתה ופגעי הזמן טשטשו את קוויה ואת הכתובת שנחקקה עליה. בצדה הימני של המצבה נחקקה כתבות המעידה כי כאן גם נטמנה רחל, אמו של חנינא, שנפטרה בתרצ"א, חמש שנים לאחר בנה.  

אם נפץ הנבל

צליליו עוד יהמיו...

חנינא בן יצחק קרצ'בסקי

נפטר ג' טבת תרפ"ו

תנצב"ה

אגב, המילה 'יֶהֱמָיוּ', שנגזרת מ'הֶמְיָה' ופירושה ישמיעו קול שאון, מקורה בדברי ישעיהו, יד 11: 'הוּרַד שְׁאוֹל גְּאוֹנֶךָ הֶמְיַת נְבָלֶיךָ תַּחְתֶּיךָ'. 

מן הסתם מהדהד כאן גם הבית האחרון בשירו של ביאליק 'בְּשׂוֹרָה', שנכתב בשנת 1903: 

פְּרוּ וּרְבוּ, אוֹרִים, בִּלְבָבִי, 

זַעְזְעוּ אֶת-נִימָיו – וְחָיוּ,

וּבְבַת-אַחַת כָּל-קְרָבַי

שִׁירָה חֲדָשָׁה יֶהֱמָיוּ.

 

ג. הרחוב

בדרום תל אביב נקבע במאי 1977, במלאת מאה שנה להולדתו של קרצ'בסקי, רחוב לזיכרו. משום מה, הרחוב לא נקרא על שמו אלא על שם הספר שהוציאו תלמידיו לזכרו שנה לאחר מותו, צלילי חנינא.

ואנקדוטה לסיום:

בראשון לציון יש רחוב קריצ'בסקי, ובוויקיפדיה העברית אף הוטעו לחשוב שמדובר ברחוב על שמו של חנינא. זו טעות! הרחוב אינו קשור כלל לחנינא ונקרא על שם הנגר מאיר קריצ'בסקי (1929-1847), שנמנה עם מייסדי ראשון לציון.

ולסיום, משאלה והבעת תקווה כי לא ירחק היום ושמו של אליהו הכהן יונצח גם כן באחד מרחובותיה של עיר הולדתו תל אביב, שעליה ועל שיריה ומשורריה הִרבה כל כך לכתוב.