א. מגדל בבל
בשלט המזהיר מעבירות בטיחות בעבודות הרכבת הקלה ליד קניון מלחה, מחליפות הרומנית והסינית את האנגלית הוותיקה. הערבית שומרת על מקומה היציב.
אין ברירה, גם המעסיקים צריכים להתאים את עצמם למציאות.
צילום: ברוך גיאן |
ב. חניה ושבריה
כתב לי יאיר פז:
לפני כמה שבועות הייתי בהר המנוחות בין המלווים הרבים של מורי האהוב, פרופ' יהושע בן אריה ז"ל. נוכח המחסור במקומות חניה, התפלאתי לראות שכמחצית שטחו של אחד ממגרשי החניה ליד בית ההספדים מלא גרוטאות שהושלכו כביכול לפח אשפה ציבורי.
לאחר ההלוויה גיליתי שמי שמשליכים שם את הגרוטאות אינם אלא עובדי העיריה עצמם!
בתשובה לשאלתי ענה לי העובד שזהו מגרש של העיריה וזכותם להשליך שם גרוטאות...
עוד הוסיף ואמר, שהמקום בכלל לא מיועד לחניה, וזאת על אף שמדובר במגרש סלול ומסומן לחניות.
כשהפניתי את תשומת ליבו לשלט האוסר השלכת פסולת בניין הוא ענה: 'זו לא פסולת בניין'...
צילומים: יאיר פז |
ג. פיינגולד המומר
חצר פיינגולד, שממוקמת בין רחוב יפו לשכונת נחלת שבעה, מוכרת היטב לירושלמים הוותיקים. זה היה מעוז אהוב של מסעדות, ברים ומקומות בילוי, אך שמשו שקעה יחד עם כל הצרות שעברה העיר: אינתיפדות, פיגועים, מגיפות ומלחמות. ועדיין מדובר במקום יפהפה שעתידו עוד לפניו (אשרי המאמין).
אבל לא רק עתיד, למקום הזה יש גם היסטוריה מרתקת, ומי שמתעניין ימצא סיפוק בערך ויקיפדיה המוקדש לשלמה פיינגולד (1935-1865), שהיה מה שקוראים 'טיפוס'. בין יתר עלילותיו המיר פיינגולד את דתו והיה לנוצרי, ובלשון אותם ימים 'משומד'.
בכניסה לחצר הציבה עיריית ירושלים שלט תלת-לשוני ובו תואר המקום בקצרה.
צילום: עוזי סגל |
מילה אחת חסרה בכיתוב באנגלית... 'המומר'. למה? רשלנות או שמא כוונה נסתרת? נדמה לי שהתשובה נמצאת במחוזות הרשלנות והחפיף.
ומה כתוב בערבית?
שאלתי את ידידי דן לב-ארי שהשיבני:
המילה 'מומר' בהחלט מופיעה. אגב, בערבית המילה היא مرتد (Murtadd), שכוונה במקור למישהו שקיבל על עצמו את דת האסלאם ולאחר מכן חזר בו, אבל מבחינת חומרת המעשה מבחינה דתית זה בהחלט שקול ל'מומר' ביהדות.
צילום: טובה הרצל |
בדרככם לתצפית או ממנה תוכלו ליהנות מהנחות מופלגות בחנות הקרויה 'מלאכת שלום' שבפתח הקארדו (וזאת בתנאי שאתם מחזיקים בתעודת לוי).
צילום: זהר ינון |
ה. המלצה (ממש חמה)
מי אמר שלירושלמים אין חוש הומור?
צילום: ברוך גיאן (אפשר לזהות אותו בהשתקפות) |
לגבי סעיף ד, התצפית על מקום המקדש מבית הכנסת החורבה הוא חידוש של מסורת ישנה, שהתקיימה במבנה
השבמחקאכן, בשפה הערבית קראו לפיינגולד "אליהודי אלמורתד", שזה כמעט כמו המשומד הקלאסי בתרבות היהודית.
השבמחקאבל בהתחשב בעובדה ששפתם העיקרית של המיסיונרים הנוצריים בירושלים של המאה ה-19 היתה אנגלית - ההשמטה מובנת.
פיינגולד היה אדם ש"שנה ופירש" אבל עשו לו "הנחה" וכינו אותו "מומר" כי מומר היה חוזר לפעמים לכור מחצבתו ליהדות האוטנטית.
השבמחקאבל "שנה ופירש" שיש לו יסורי מצפון תמידיים עסוק כל הזמן בלחפש מומים ופגמים ביהדות של אבותיו שממנה בא וזאת בשל יסורי המצפון (שלפעמים הם רק בתת-מודע) והוא עושה זאת בדרך כלל כדי להרגיע את יסורי המצפון הקשים שיש לו ולכן כמעט ואין סיכוי שיחזור בתשובה לה' ולתורתו. ובאמת חז"ל בחכמתם אמרו לגבי עמי הארץ, שבתקופתם היו שונאים את תלמידי החכמים, שהשנאה הגדולה ביותר נובעת מאותם אנשים שהיו פעם קרובים לתורה והתרחקו ממנה: "שנה ופירש קשה מכולם" (פסחים מט,ב).
על פי זה מבאר האברבנאל את דברי דוד המלך בתהלים (קיט,מט): "זלעפה אחזתני מרשעים עוזבי תורתך": "כי מכל סוגי רשעים לא ראיתי כל כך רעים לירא מהם, שמהם יראתי, כאשר אשר שנו ופירשו".
לי מרגיש שאתה רשע
מחקמשפחת אמי ז"ל, שנפטרה לפני חמש שנים בגיל 97, התגוררה בבתי פיינגולד בסמוך לדירת הצלם הנודע יעקב בן דב. אמי שפעה סיפורים על החצר ונפלאותיה, כולל מין מוזיאון טבע קטן שנאסרה על הילדים הכניסה אליו בשל תצוגת עוברים "משומרים" בצנצנות. רות למדן
מחקבהיסטוריה של בית פינגולד חסר פרק מעניין. עם כניסת הבריטים לירושלים במהלך מלחמת העולם הראשונה, פרחה בעיר (גם בזמן המלחמה ) הזנות ברחובות. הבריטים, שרצו לשמור על תדמית עיר הקודש אך הבינו את צרכי החיילים, ריכזו את כל הבנות הפעילות לבית פינגולד והחדרים שבקומה העליונה שימשו לצורך זה. כך פעל המוסד בתקופת הממשל הצבאי וכאשר הוקם הממשל האזרחי, ב 1 ליולי 1920, חוסל השימוש בבית פינגולד כבית הבושת הרשמי של ירושלים.
השבמחקאכן יש צו מ-1919 של ג'נרל מייג'ור מאני על הגבלת העיסוק בזנות בירושלים לבתי פיינגולד ולעוד מקום,, פיינגולד היה יזם חשוב שקרבתו לדת האנגלית ולנוהגיה עורר חשד קל בארץ, אם כי בתי פיינגולד היו מרכז מסחר ומגורים חשוב ואף משפחת בן יהודה (האב והבן) השתמשו במקום להוצאת עיתוניהם... בתי פיינגולד (או 'בתי המומר') מופיעים בתמול שלשום של עגנון, שממקם שם לתקופה מסויימת את יצחק קומר , גיבור סיפורו
מחקזו הסיבה שבית הקפה הירושלמי הידוע והממוקם בנחלת שבעה לא הרחק משם, קרוי 'תמול שלשום'
מחקדרגתו של מאני, המפקד הצבאי של האזור הכבוש הדרומי OCCUPAID ENEMY TERRITORY הייתה מיג'ור ג'נרל המקבילה לדרגת אלוף אצלנו
מחקבעניין הפסולת ליד בית המספד בהר המנוחות, ממליץ בחום להעביר את הדבר לידיעת ראש העיר, שנבחר רק לאחרונה מחדש לתפקידו
השבמחקחבל שהצילום הוא חלקי ולא מראה גם את השלט שמדובר בשטח ששייך לעירייה, ואסור לחנות במקום. זה אינו מגרש חנייה, ואינך אמור לחנות שם! ואם העירייה משתמשת בזה כמחסן - זו זכותה המלאה, יש באיזור לא מעט מחסנים כאלו של העירייה (חלק מה"זבל" המצולם בחלט ראוי לשימוש חוזר).
מחקחניה רשמית ומוסדרת נמצאת בהמשך הרחוב.
הצפייה מגגות העיר העתיקה אל הר הבית הייתה מנהג יהודי נפוץ בתקופה העות'מאנית, והיו אף פרקי זמן שזה נאסר בחוק, מטעמים של קנאות דתית מוסלמית
השבמחקוכמובן בין 1949 ו 1967 צפינו אל הר הבית מגג קבר דוד שבהר ציון, כילדים - רכובים על כתפי אבא ואחר כך גם בכוחות עצמנו
מחקלגבי השלט על הדלת. חובה לסמן דלתות וקירות שקופים. היה לא מעט תאונות ואף אסונות עקב התנגשות בהם. אז יבורך בעל העסק ששומר חוק וגם סימן הזיגוג ועוד בהומור.
השבמחקיהודה עמיחי, מתוך הפואמה 'ירושלים 1967': : :
מחקעל דלת פתוחה תלוי שלט 'סגור'
איך אתה מסביר את זה?
עכשיו השרשרת חופשית בשני קצותיה,
אין אסיר ואין אוסר
אין כלב ואין אדון
השרשרת תהפך לאיטה לכנפיים
איך אתה מסביר את זה? -
אתה תסביר את זה..
ובשלט "ותחזינה" רואים שלא פחות משלשה (!) משרדי ממשלה משתתפים, שניים מהם מומצאים לצורך השר ומיותרים לגמרי. יזכרו לדיראון עולם.
השבמחק