נדבר גלויות: גלויות הנוף של וילהלם גרוס והציירת אנה פאלם

ברכת ציון ושלום על ישראל, גלוית נוף שציירה אנה פאלם (הארכיון הציוני המרכזי)

מאת עמי זהבי 

א. מדברים גלויות

מאות רבות של גלויות נוף מארץ ישראל נוצרו במאה ה-19. רשימה זו מתמקדת בקבוצה קטנה שלהן – עשר בלבד. גלויות אלה נדפסו בשנת 1898 ומאחוריהן עומדים שני 'גיבורים': המו"ל והציירת.

אבל ראשית, רקע קצר: רשויות הדואר באירופה התירו להשתמש בגלויות ללא מעטפה (ומכאן שמן העברי, שמרמז על כך שתוכנן גלוי לכל) למן שנת 1869, ובארצות הברית למן שנת 1893. עם הוזלת הדפסתן של ליתוגרפיות (הדפסי אבן) צבעוניות החלו לצאת לאור גם גלויות שצד אחד שלהן הוא תמונה. 

כדי להבטיח את השירות היעיל, הוקדש תחילה כל הצד האחורי של גלוית הנוף לכתובת הנמען (רק מאוחר יותר חולק הצד האחורי לשניים: מקום לרישום הכתובת ומקום לכתיבת המלל). זו הסיבה לכך שהתמונות בצד הקדמי לא כיסו את כל שטח הגלויה, והושאר מקום שבו ניתן היה לכתוב בקצרה חוויות מהביקור. לעתים קרובות כללה התמונה גם הדפסה מסוגננת של המילים Gruss aus... (ברכות מ...) בשפות שונות, בעיקר בגרמנית. כך התנהלו פני הדברים עד שנת 1905 לערך. 

בגלויות רבות התמונה הורכבה מצירוף של כמה תמונות קטנות של אתרים שונים. רבות מגלויות הנוף הללו הוכנו במיוחד עבור אספנים שהתמחו בתחום זה והפכו מעין 'שוק שבוי'. בתי המלון שמחו כמובן לנצל את הגלויות הללו לפרסומת עבור שירותיהם (ראו בגלויה מרמלה, להלן).

הנה דוגמה לגלויה שנדפסה בברלין (הוצאת Alfred Silbermann) אך נשלחה מירושלים. בחזית – ציור של הדרך המובילה מיפו לירושלים (ככל הנראה ליד החאן במוצא), כתובת בגרמנית 'דרישת שלום מירושלים', תמונת הקייזר וילהלם השני ומקום פנוי בשוליים הימניים לרישום מלל. גלויה זו, כפי שאפשר לראות בכיתוב מצד שמאל, הופקה בידי וילהלם גרוס מירושלים, שעל מפעלו נספר בהמשך.

כאמור, הצד האחורי של הגלויות הוקדש כולו לרישום כתובתו של הנמען, מקום להדבקת בול ולחותמות הדואר:

רוב גלויות הנוף המוקדמות של ארץ ישראל נדפסו מחוצה לה (ביירוּת, מצרים, ארצות שונות באירופה). מתברר שהיה זה עסק רווחי ביותר, וההערכה היא שעד 1948 נדפסו אלפי גלויות שונות בידי כ-300 מו"לים (ראו על כך במחקרו של שלום צבר, 'סקירת הספרות על גלויות וכרטיסי ברכה יהודיים', מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, כז, תשע"א, עמ' 290-269). 

ככל הידוע, הגלויות המוקדמות של נופי ארצנו הן משנת 1893. מקצתן נדפסו בפרנקפורט שבגרמניה על ידי Philipp Frey & Co, ואחרות, בהפקת בעל חנות המזכרות הירושלמית החשובה Boulos Meo, נדפסו גם הן בגרמניה. 

חלוץ הדפסת הגלויות בירושלים עצמה היה אברהם לייב מונזון (1948-1865), יליד ירושלים, שהחל להדפיס ליתוגרפיות ב-1892 או 1894. הגלויות הראשונות שלו ראו אור כסדרה בת עשרים גלויות ועל כל אחת מהן מודפס 'תוצאת צבי קדש' (על סדרה זו כתבה נירית שלו-כליפא, 'גלויות וצפונות מירושלים: מראות ירושלים וארץ ישראל בגלויות צבעוניות נדירות מהמאה התשע-עשרה', אריאל, 168, 2004, עמ' 61-44; ראו גם באתר 'משפחת מונזון לדורותיה'). הגלויות הללו נועדו לקהל יהודי, שכן הופיעו בהן השכונות החדשות בירושלים, הישיבות החשובות בעיר, מקומות קדושים ליהודים, מפת חלוקת הארץ לשבטים, תמונת 'זכר לחורבן: על נהרות בבל', ואף תמונות מן המושבות החדשות. הכיתובים היו בעברית, באנגלית ובגרמנית. 

'ברכות מהמושבה הגרמנית שׂרונה ליד יפו'

כאמור, הגלויות בסוף המאה ה-19 הוכנו בדפוס שאִפשר חלוקה של משטח האבן לאזורים קולטי צבע ולאזורים שאינם קולטי צבע. מורחים את הצבע הראשון על האבן, ואחר כך שוטפים אותה כך שהצבע נשאר רק במקומות המיועדים לו. מדפיסים את הדפים או הגלויות בצבע הראשון, לאחר מכן מנקים ומחליקים את לוח האבן ובמקום המיועד לתמונה מורחים את החומר שמאפשר את קליטת הצבע השני. בשלב זה מדפיסים את התמונה שוב ועליה הצבע השני, וכך נמשך התהליך עם כל הצבעים.

הציורים עצמם נעשו על האבן על פי תצלומים, והשלבים היו: רישום הציור על לוח אבן, קביעת הצבעים והדפסתם. על גלויות רבות נכתב Nach neuesten Photographien (על פי צילומים חדשים). כזו היא גלוית הנוף שלפנינו, שנדפסה לרגל ביקור הקייזר של גרמניה בשנת 1898, מתוך צילום שנעשה במיוחד לשם ההדפסה. 

פרט מגלוית נוף של רמלה ושל מלון ריינהרדט (היום ברחוב הרצל 100). למטה משמאל: על פי צילומים חדשים

ב. וילהלם גרוס

בדרך כלל אין אנו יודעים מי היו הצלמים והציירים שהכינו את התמונות, אבל לעתים יכולים אנו לחשוף את זהותם, וכאן נציג אחדים מהם. 

אחד החלוצים בהפקת והדפסת סדרות של גלויות נוף היה זאב (וילהלם) גרוס (1928-1857), אשר שמו (Gross; Großs) ועיסוקו כעמיל מכס הופיעו על הגלויות בלשון הגרמנית. הוא היה סוכן יצוא ויבוא, ועל הגלויות שהפיק נכתב 'בית מסחר יצוא וקומיסיון, יפו וירושלים'. 

פרט מתוך גלויה 'ברכות מירושלים', 1898. בשוליים נכתבו פרטי העסק של גרוס

נוסף לכך גרוס היה גם יזם ומשקיע, תומך ומסייע, ובעיקר ציוני נלהב שעמד בקשר אישי עם הרצל.

זאב גרוס (דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו)

מי היה אותו גרוס? למרות ששמו נשכח אנו יודעים עליו לא מעט.

איטה יֶלין (בתו של יחיאל מיכְל פינס) סיפרה בזיכרונותיה על ילדותה וחייה כעקרת בית צעירה בירושלים של סוף המאה ה-19:

בימים ההם לא היו עדיין עגלות ילדים בירושלים, ודרכי העיר שהיו מלאות אז אבני נגף לא אפשרו להשתמש בעגלות ילדים מסוגן של היום. רק ילדי הרביעי [שמריהו, שנולד בשנת 1892] זכה לעגלת ילדים ממש. הסוכן הראשון שהביא עגלות ילדים היה וילהלם גרוס מווינה. והנני זוכרת ששילמתי בעד עגלה כזאת 20 פרנק זהב. האיש הישר גרוס הרחיב את המסחר אז, והשתדל לחנך צעירים מבני ירושלים במסחר בפועל (איטה ילין, לצאצאי: זכרונותי, חלק ב, תש"א; נגיש בפרויקט בן-יהודה). 

על גרוס ועל תרומתו ליישוב כתב בזיכרונותיו גם הסוחר הירושלמי יצחק שיריון (1941-1871):

בית מסחר יהודי ראשון לקומיסיון נוסד בירושלים וביפו על־ידי מר זאב (וילהלם) גרוס. מר גרוס היה יליד אונגריה, חניך ישיבת פרשבורג, שלמד גם השכלה כללית ומסחרית ... הוא עזב בווינה בית מסחר גדול בשם יעקב שרייבר ושות', שיסד יחד עם קרובי אשתו והיה מנהלו, ובא בתור יהודי לאומי לירושלים ויסד פה בשנת 1888 בית מסחר קומיסיון. בשנת 1889 פתח ביפו סניף לבית מסחרו והשתקע שם. הוא היה יהודי חרד וגם ציוני נלהב, ואחד מהיחידים שכתב מירושלים מכתב עידוד לד"ר הרצל עוד לפני הקונגרס הראשון. ד"ר הרצל מזכיר אותו כמה פעמים בזיכרונותיו. הוא היה ציר לקונגרס הראשון בבזל ולכמה קונגרסים ציוניים אחרים. הוא היה אידיאליסטן מסור לטובת הכלל, עזר הרבה לסוחרים קטנים ולבעלי מלאכה ובפרט לחרשי כלי עצי זית היהודים בירושלים, והשקיע הרבה עמל כדי להפיץ את תוצרתם בחו"ל. הוא קיבל למשרדיו בירושלים וביפו עוזרים ופקידים צעירים דתיים ומשכילים מילידי הארץ, התענין הרבה בהתפתחותם המסחרית, וגם שלח אחדים מהם לאירופה המרכזית ולאנגליה כדי ללמוד את מקצוע המסחר. בעזרתם וחריצותם של פקידיו ועוזריו אלה גדל והתפתח בית מסחרו, ואם כי בהתרחב הישוב נוסדו עוד כמה בתי מסחר לקומיסיון בארץ, היה בית מסחר הקומיסיון של ה'[אדון] גרוס גדול וחשוב בארץ. את ימי המלחמה בילה ה' גרוס בווינה בתור נתין אונגרי. חזר לארץ בשנת 1921 זקן ושבור, ומת בתל אביב בשנת תרפ"ז (נגיש בפרויקט בן-יהודה).

 ודוד תדהר הוסיף וכתב עליו באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו:

הוא ייצג בארץ את המוזיאון למסחר הווינאי ואת לשכות המסחר של אוסטריה והונגריה, הפיץ את תוצרת התעשיה של גרמניה ואוסטריה-הונגריה, קיבל מכתבים אישיים מאת הקיסרים וילהלם השני ופראנץ יוזף שהוקירוהו מאד ... בשעת הצורך היה משתמש בקשריו רמי המעלה לטובת פיתוח מעמדו הכלכלי של היישוב. סלל דרכי שיווק לאקספורט הארצישראלי, הציג את תוצרת ארצנו בתערוכות בינלאומיות, עזר בעצה ובהדרכה ובהלוואות ליצרנים ולסוחרים בעלי יזמה ... בשנים הראשונות לפעולתו בארץ לא העזו הסוחרים להזמין סחורות על חשבונם, ואז היה מזמין על חשבון עצמו, ואף משלם במזומנים, ולסוחרים היה נותן באשראי ...  כשלא שילמו לו חובות היה נמנע מנגישות ומתביעות משפטיות, באמרו: 'הכסף ממילא נשאר במשפחה' (כלומר: בידי יהודים). הִרבה לעזור לסוחרים זעירים ולבעלי מלאכה, ביחוד לעושי כלי נוי מעץ זית, והשקיע עמל רב בהפצת תוצרתם בחו"ל.

 דוד ילין, המורה והבלשן (ובעלה של איטה פינס שנזכרה לעיל), תיאר, בשם העט שלו 'מן המודיעים', את הפעילות התוססת במשלוח גלויות הנוף מארץ ישראל. פעילות זו זכתה למעין 'קפיצת מדרגה' עם ביקורם של הקייזר האוסטרי ורעייתו בסוף 1898. לדבריו, שנכתבו בה' בחשון תרנ"ט ופורסמו שלושה שבועות אחר כך בעיתון המליץ (9 בנובמבר 1898), גרוס נחלץ לסייע לעוסקים בתיירות והכין גלויות נוף עבור בעלי חנויות המזכרות ומנהלי המלונות שנערכו לגל התיירות הגדול: 

ובדיווח נוסף מי"ח בחשון (המליץ, 24 בנובמבר 1898) הוא מספר:

'כרטיסי-המחזות' הם כמובן גלויות הנוף. ילין ציין כי גרוס הביא אתו בשובו מאירופה לא פחות מ-60,000 גלויות נוף ירושלים ואתרים אחרים בארץ ישראל. 

בסך הכל מצאתי 36 גלויות שונות בהוצאת גרוס – ואפשר להניח שהיו יותר – רובן נושאות את שם בית הדפוס הברלינאי שאיתו נהג לעבוד: קוצנר וברגר (Kutzner & Berger). יש בהן תמונות מהמושבות החדשות, מירושלים, מחברון, מבית לחם ומאתרים נוספים, והן לוו בכתובת ברכת שלום בעברית ובשפות אחרות. על שתיים מהגלויות (זו שהובאה לעיל וזו שמובאת להלן) הופיעו דיוקנאותיהם של קייזר גרמניה וילהלם השני ואשתו הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה, לרגל ביקורם בארץ בסוף 1898. אני מניח שכל הגלויות הללו יצאו לאור באותה שנה. 

'מזכרת מביקור הזוג המלכותי בירושלים' עם תמונת כנסיית הגואל (דפוס קוצנר וברגר)

באותם ימים לערך החל גרוס להפיק גם אלבומי פרחים מיובשים. בעוד האזכור של שמו בגלויות הנוף נרשם באותיות זעירות בשולי הגלויה, הרי באלבומי הפרחים צוין שמו בדף השער באותיות קידוש לבנה, ונראה שהוא התייחס לאלבומים אלה כאל פרסומת לעסקיו.

דף שער של אלבום פרחים מיובשים בהוצאת וילהלם גרוס ובהבלטת פרטי העסק שלו

ג. אנה פאלם

בנוסף הוציא גרוס לאור גם עשר גלויות צבע (מספרים 29-20 בסדרה ממוספרת), והן חתומות על ידי הציירת אנה פאלם. זהו מקרה נדיר שצייר הגלויה חתם את שמו.

מי הייתה ציירת זו?

חתימת אנה פאלם בתחתית גלויה שהוקדשה למושבות הראשונות

Anna Palm de Rosa (1924-1859) היתה ציירת שוודית, דור שלישי לציירים חשובים בארצם מצד שני הוריה. בהיותה אשה לא יכלה להירשם לבית ספר גבוה לאמנות ועל כן למדה בביתה עם מורים פרטיים, ולימים גם לימדה (בביתה) אחרים. ציוריה נעשו בצבעי מים והתאפיינו בדיוק רב ובצבעים עזים. לבד מציורי טבע ונוף עירוני בשוודיה, שמקצתם פורסמו כגלויות, היא הרבתה לצייר ספינות בים. אנה שהתה תקופות ממושכות מחוץ לארצה אך שמרה על קשר הדוק עם מולדתה. בביקורה באי קפרי הכירה אנה קצין צבא איטלקי. השניים נישאו ב-1901 ובשנים הבאות, עד מותה ב-1924, היא חיה באזור נאפולי. ככל הידוע, מעולם לא ביקרה בארץ ישראל. 

אנה פאלם (ויקימדיה)

ניתן לשער שגלויות מעשה ידיה של אנה הגיעו לתשומת לבם של המדפיסים קוצנר וברגר, ואלה החליטו לשכור את שירותיה. היא ציירה עבורם גלויות מנופי גרמניה, וכן את עשר הגלויות הארץ-ישראליות, שאותן הכינה על פי תצלומים שגרוס הביא עמו מהארץ.

הנה למשל הגלויה שמוקדשת לירושלים ובה צויירו יהודים המתפללים ליד הכותל המערבי. תמונה זו מבוססת על תצלום (מבוים, ככל הנראה) משנת 1877 של הצלם הצרפתי פליקס בונפיס (Bonfils).  

בגלויה שהוקדשה למקווה ישראל יש פרט הנקרא Elèves travalliants (עבודת תלמידים), והוא מבוסס על תצלום שנעשה בידי הצלם היפואי דאוד סבונג'י (Saboungi), שצילם תמונות רבות במקווה ישראל.  

גלויה נוספת, שהוקדשה לראשון לציון, נדפסה ב-1898, גם כן לרגל ביקורו של הקייזר הגרמני. הגלויה התבססה על שני צילומים אשר נכללו באלבום מראה ארץ ישראל והמושבות, שהוציאו לאור בפרנקפורט 1899 ישעיהו רפאלוביץ ושותפו משה אליהו זאכס.

 

הובלת הענבים למרתפי ראשון לציון (מראה ארץ ישראל והמושבות)

קבלת הענבים במרתפי ראשון לציון (מראה ארץ ישראל והמושבות)

כפי שראינו, רוב הגלויות שהכינה אנה פאלם ממראות ארץ ישראל, כוללות כל אחת תמונות אחדות, והגדולה שבכל אחת מהן גלולה בשוליה כעין מגילה (זהו דגם אופייני לציורי הגלויות של אנה פאלם, גם האירופיות). קל גם לראות שהציירת נטלה לעצמה חופש אמנותי בהעברה שבין הצילום לגלויה.

גלויות נוף אינן אפוא רק מזכרת נאה, הן גם מספרות היסטוריה.

_______________________________________

ד"ר עמי זהבי הוא גימלאי, ביולוג בהכשרתו, שמתעניין בפרקים לא מוכרים בהיסטוריה התרבותית של ארץ ישראל    zehavim1@netvision.net.il

תודה לד"ר דני שרירא מהאוניברסיטה העברית על הרשות להשתמש באוסף דיויד פרלמן לגלויות ארץ הקודש, המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית בירושלים, ולזיו גורה שחלק מהגלויות המובאות כאן הן מאוספיו.