כתב וצילם דנצ'וּ ארנון
ברטה סְפַּפוֹרד-וֶסְטֶר (1968-1888), בת למייסדי המושבה האמריקאית בירושלים, כתבה ספר נהדר על ראשית המושבה ושמו ירושלים שלנו. היא תיעדה בו את זיכרונותיה וזיכרונות אִמהּ אנה. בהוצאה המקורית באנגלית מצאתי את הקטע הבא (תרגום שלי):
כרם הזיתים שהקיף את מנזר המצלבה היה אחד מהמקומות החביבים עלינו לעריכת פיקניק וכילדים אהבנו מאוד להגיע לשם. באחד מחדרי המנזר, שהיה במעלה המדרגות, היה מין מוזיאון. אחד מהמוצגים במוזיאון היה פוחלץ אריה אכול עש, שלטש אלינו עיני זכוכית. נאמר אז שהוא ניצוד באחד מהעמקים הסמוכים. לעיתים קרובות התחננתי שייקחו אותי למנזר בו האריה היה האטרקציה. הייתי אוחזת חזק בידו של אבי ועוצמת את עיני עד שנעמדנו מול האריה. אז הייתי פוקחת את עיני במהירות וניצבת משותקת מול מבט הזכוכית המפחיד. בדמיוני הייתי משוכנעת שזה ממש אותו אריה שלא אכל את דניאל, אבל פחדתי מאוד כי לא הייתי בטוחה לגמרי שהוא לא יאכל אותי. לא הייתי קדושה כדניאל, בזאת הייתי בטוחה. (Berta Spafford Vester, Our Jerusalem, 1956, p. 86)
נחזור לכנסיית הקבר.
מתוך הג'אנקייה הציץ עליי לפתע ראש של אריה, שנתן בי מבט זכוכית מפחיד. במבט שני התברר שאין זה אריה אלא לביאה, שנותר ממנה רק הראש, אבל אני הייתי בטוח שזה האריה שברטה ספפורד סיפרה עליו. ברטה הייתה סופרת מוכשרת אבל לא זואולוגית, ואולי לא הבדילה בין אריה ללביאה. קשה לי להאמין שלנזירים היו גם אריה וגם לביאה. ראו כמה היא מפחידה, ואולי אחד מאבות אבותיה היה באמת האריה שלא אכל את דניאל?
האם לפנינו שריד של משפחת האריות האחרונה שניצודה בארץ ישראל? אם כן, הרי זו סנסציה לזואולוגים.
לאחר עקירת השן: מימין לשמאל: יסכה הרני, אני (דנצ'ו), רופא השיניים והשן בידו, בתו, נציג הפטריארכיה היוונית, האסיסטנט של רופא השיניים |
אחרי כשנה הגיעו התוצאות. איזו אכזבה – הלביאה נמצאה כשייכת למין שחי במערב אפריקה. לא שריד של האריה של ברטה ספפורד ובוודאי לא אריה שניצוד בארץ ישראל.
___________________________________________
דנצ'וּ ארנון הוא צלם אתנוגרפי roshyarok@barak.net.il
נהדר! התמונה של 2 הנזירות ממש נפלאה. והאריה - בהחלט סיפור טוב, כי צאצאיו של האריה-שלא-טרף הלא הם (היֹה היו) בבבל... [עמי זהבי]
השבמחקנהדר!
השבמחקתענוג לקרוא. דנצ'ו אתה לא זוכר אותי כמובן, אך אני הייתי מאלה שנהנו מזיו דבריך כבר בתחילת שנות ה 90 בבית שמואל בירושלים. הרבה שמחה ובריאות.
השבמחקתמשיך להרחיב את ידיעותינו בסיפורך הנפלאים.
אכן סיפור חביב. לא ידעתי שלפי הדנ"א יודעים היכן חיה המשפחה... ואפרופו; כשהייתי מדריך צעיר ביד בן צבי הכנו לתיכוניסטים משחק תגליות של פסלי אריות ברחובות העיר, וקראנו לו בשם הסנסציוני "גילוי אריות בירושלים". השם נפסל על ידי המנכ"ל דאז צבי צמרת ז"ל...
השבמחקאיזו יופי של כתבה. עונג שבת אמיתי
השבמחקגם אנו שיחקנו במשחק של 'גילוי אריות בירושלים' לאורך רחוב יפו. אף אחד לא פסל לנו את השם, צבי ז"ל לא היה איתנו. מצאנו הרבה 'אריות'. את נשוא הכתבה לא מצאנו. תודה לדנצ'ו ולדוד.
השבמחקידוע שבזמנו של דניאל עוד לא המציאו את הדי.אנ.איי, אז לא יכול להיות שהבדיקה הראתה שזה לא הנכד של האריה שלו! אם הייתם רוצים לעשות בדיקה מדעית אמיתית, הייתם מגלים בוודאות שהביאה הזותי היא צאצאית ישירה, דור אחרי דור, לזוג האריות שהיו בתיבת נח. מכאן ההוכחה המדעית לסיפור המבול.
השבמחקמ.ש.ל.
מחקמה שם רופא השיניים, גם לו מגיע קרדיט! (ושם של רופא שיניים טוב תמיד מועיל...)
השבמחקותודה לדנצ'ו ולאכסניה
מחקעל כתבה נפלאה!
אכן כתבה נהדרת. אבי, הזואולוג והגנטיקאי יעקב ורמן, אמר לי פעמים רבות שעל אף סיפורי התנ"ך, אין ולו עדות פליאונטולוגית אחת שאי פעם היו אריות בארץ ישראל, ושככל הנראה המילה "אריה" התייחסה בלקסיקון התנ"כי לטורף אחר. מכיוון שהידע הזה הוא בן כמה עשורים, אשמח אם יש עדכונים בנושא
מחקרק בירושלים, המפתיעה עד אין סוף! תודה תודה רבה. אגב, היתה (אולי עוד ישנה) "מערת האריה" בגן העצמאות, אינני זוכרת את האגדה שנתנה למערה הקטנטנה את שמה.
השבמחקנפלא ! להערתו של דרור יש להתייחס עם כוכבית מאחר ויש כתבים המתארים אריות בכל רחבי המזרח התיכון. זאת מבלי לגרוע שמץ מהכבוד הרב שאני רוחש ליעקב וורמן. ערן דולב
מחקדנצ'ו ארנון, בצד היותו ידען גדול, הוא גם כותב מחונן! תענוג לקרוא אותו ואת הנושאים עליהם הוא כותב.
מחקמה מוזר ב"אברהם ממלצר ?
השבמחקהנה לשון התורה :
וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ.
מוזר סגנון הציור ומוזר הצריף של שרה במקום אוהל. אברהם על הכפק.
מחק