מאת אליהו הכהן
אמר העורך:
החלק הראשון של המאמר על חנינא קרצ'בסקי התפרסם כאן.
אליהו ז"ל, ייחס חשיבות רבה לגילוי 'חנינא' חלק ב', אך לא הספיקה לו השעה להרחיב ולתאר את ייחודו וחשיבותו של כתב היד. נסתפק אפוא בסריקה של מה שהשתמר, ויבואו אחרים ויעשו זאת במקומו.
בעוד שבועיים יובא מאמר נוסף על מורשת קרצ'בסקי, ובו נצא לסיור באתרים בתל אביב הקשורים בו.
ד. חנינא, חלק ב
לאחרונה התברר כי באחד מתיקי גדוד מגיני השפה השתמר כתב היד של החלק השני של שירי 'חנינא'. חלק זה אמור היה לצאת בשנת תר"ץ (1930) אך משום מה לא נמצא מי שיטול על עצמו את הוצאתו בדפוס. את כתב היד קיבלתי מבנו של מר ב' ברגמן, מבכירי בנק לאומי, שהיה חבר ב'גדוד' והתיק נמצא בגנזיו.
אני שמח להביא את השירון לפרסום ראשון, ומכיר תודה למשפחת ברגמן ששמרה על התיק עם כתב היד והעבירה אותו אליי.
עמוד השער |
27 שירים תוכננו להיכלל בקובץ (שיר מס' 10, 'שני מכתבים', שהלחין יואל אנגל, נמחק משום מה). השירים שהובאו באוסף לא הולחנו על ידי קרצ'בסקי, כך שכנראה הכוונה הייתה לכלול בו שירים שעיבד עבור המקהלה. בנוסף לשירים הללו נקבע גם מדור מיוחד לשירים שמהם ניתן לבחור לטקסי הזיכרון השנתיים שנערכו לזיכרו של הרצל.
תוכן השירים |
4. אַל סְפוד
5. החלוצים
9. שחקי, שחקי
10. שני מכתבים (נמחק)
12. לא אכפת (תה ואורז יש בסין)
13. לא נלך מפה
14. הקושיה הנושנה
15. כשהרבי הולך
לגבי ביתו של חנינא קרצ'בסקי ברחוב הס 14, מסתבר כי כמה שנים לאחר מותו, הועבר הנכס להוצאה לפועל בשל חוב משכנתא לבנק ונמכר במכירה פומבית (הארץ, 12.5.1931). בני הזוג קרליך רכשו את הבית המקורי והרסו אותו באוגוסט 1933. בחלוף שנה נבנה במקום בית בסגנון הבינלאומי, שתכנן האדריכל שלמה גפשטיין
השבמחקhttps://sites.google.com/a/tlv100.net/tlv100/mugrabi_sqr/%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A7%D7%A8%D7%A6%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A7%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%9A
הייתי מגדיר את ביתו כסגנון אקלקטי שקדם לבינלאומי אבל זה רק אני
השבמחקשימו לב לתהום הקיימת בין 'החלוצים' של דושמן לבין 'אבינו מלכנו'
השבמחק'אבינו מלכנו' הוא שירו של היהודי הגלותי, המתבכיין ומשווע לתשועת אלהים. 'החלוצים' הוא שירו של היהודי החדש אשר במקום בכי נוטל את גורלו בידו, ובעבודת כפיו יביא גאולה.
מעניין מה היתה כוונתם של עורכי הקובץ הזה. בהחלט הגיוני שגדוד מגיני השפה ייזום הוצאת חוברת של מילים לשירים ידועים של התקופה, אבל אם זה כך, אז קשה להבין למה הכותרת היא 'חנינא', כי קרצ'בסקי כידוע לא כתב מילים לשירים, וגם רוב הלחנים לשירים שבחוברת אינם שלו.
השבמחקאם לעומת זאת אכן מדובר בקובץ עיבודים למקהלה של חנינא קרצ'בסקי, אז לאן נעלמו התווים?
להערכתי לא מדובר כאן באוסף עיבודים של קרצ'בסקי שהתווים שהיו אמורים להיכלל בו אבדו,
כי ניתן היה לצפות שאוסף כזה יצא לאור ביוזמת גימנסיה הרצליה כהמשך ל'צלילי חנינא', או ע"י
מוסד מוזיקלי כלשהו בעריכת אחד המלחינים שפעלו אז בארץ כמו רבינא, עמירן, גרינשפון, או אחר, ולא ע"י גדוד מגיני השפה.
'יהודים אנחנו ...
השבמחקעברית היא שפתנו'.
מפעל אדירים עשו הורינו על מנת להחיות את השפה העברית, להפוך אותה לשפת הדיבור ולשפת הכתיבה היוצרת. שפע תרגומי איכות הריקו לתוכה את מיטב היצירה העולמית.
והיום אנחנו בועטים בה. הקשיבו לעברית העילגת ברשתות השידור. לאנגלית החודרת אל כל משפט, עדות לתחושת הנחיתות של יליד הארץ בפני הכובש התרבותי שלו, לתחינתו להיות מאומץ.
לנוכח שני המאמרים על אודות חנינא קרצ'בסקי וצליליו, שפרסם דוד אסף יבדל"א, ולזכר רבינו אליהו הכהן, עליתי היום אל קבר חנינא שבבית העלמין ברחוב טרומפלדור בתל אביב.
השבמחקמצבתו בנויה בדמות נבל ועליה מובלטים מיתרים. בתחתיתה הכיתוב: "חנינא בן יצחק קרצ'בסקי, נפטר ג' טבת תרפ"ו, תנצב"ה", ומעליו הכיתוב: "אם נפץ הנבל, צליליו עוד יהמו ...".
בימין המצבה רשום: "רחל אמו של חנינא, תרצ"א". כנראה נטמנה לצד בנה.
לא הרחק ממנו טמונים ארבעה מהמשוררים ששיריהם מופיעים בקובץ האבוד של חנינא: שאול טשרניחובסקי (צרניחובסקי בלשון האוסף), חיים נחמן ביאליק, דוד שמעונוביץ (שמעוני), ויעקב כהן.
האחרים: ישראל דוּשמן נטמן בנחלת יצחק, אביגדור המאירי (פויירשטיין) ואברהם שלונסקי בקרית שאול, נפתלי הרץ אימבר נטמן בשנית בהר המנוחות בירושלים, מנחם מנדל דוֹליצקי בגולת שיקגו (ככתוב בעונ"ש, צִיּוֹן תַּמָּתִי, צִיּוֹן חֶמְדָּתִי: שירי הזמר של מנחם מנדל דוליצקי), ויצחק קצנלסון נלקח לבורא עולם במשרפות פוילין.
לא עלה בידי לברר היכן נטמן המשורר עממי.
העניין עמום (מקום קבורת עממי ז"ל)
מחקכואב לחשוב שלא נזכה עוד לכתבותיו הנפלאות של אליהו. אני יכול להעיד שרעיונות רבים טמונים היו באמתחתו. עצוב.
השבמחקיעקב היקר, ב'סל המערכת' נמצאות עוד כמה רשימות של אליהו, והן תתפרסמנה כאן בעתיד.
מחק