סיפורי מצבות: חלוצי ים, עבודות עפר, איקאה, סמיילי

א. חלוצי ים: טביעתה של רחף

דבר, 25 ביוני 1937, עמ' 20

ספינת המפרש 'רחף' הייתה שייכת לחברת הספנות 'נחשון', שהייתה בבעלותה המלאה של הסתדרות העובדים. רחף נרכשה ב-1937, כשהחלום על ספנוּת עברית היה בשיאו, ונכנסה מיד לעבודה.

אבל האנייה התמודדה כמעט מיד עם הים ומשבריו. ב-28 בדצמבר 1938, סמוך לחופי קפריסין, נטרפה הספינה בסערה נוראה. במהלך הסערה קרסו שקי המטען וחנקו למוות שלושה מאנשי הצוות שישנו באותה עת: גרשון (גיאורג) ארליך (בן 24), גדעון רוזנטל (בן 16) ומכונאי יווני נוצרי ושמו שריף ריזה. גופותיהם נסחפו למים ונמצאו רק למחרת על ידי דייגים מקומיים. המכונאי נקבר בלרנקה ושני היהודים הובאו לקבורה בחיפה.

כאילו עליהם יכתוב נתן יונתן שבע שנים מאוחר יותר (1944) את 'דוגית נוסעת' שלו: 

דּוּגִית נוֹסַעַת, מִפְרָשֶׂיהָ שְׁנַיִם וּמַלָּחֶיהָ נִרְדְּמוּ כֻּלָּם ... אִם לֹא יֵעוֹרוּ כָּל מַלָּחֶיהָ, אֵיכָה תַּגִּיעַ הַדּוּגִית לַחוֹף?

לזכרם של 'חלוצי ים' אלה, אנשי צוות הספינה, הוקמה מצבה מרשימה בבית הקברות חוף הכרמל (כפר סמיר).

מצבת קבורתם של שניים מטבועי 'רחף' (צילום רון מנדל, ויקימדיה)

גם רחוב מיוחד הוקדש לספינה בחיפה, אך אבוי התאריך של טביעתה שגוי: במקום 1938 נכתב 1957. 

צילום: רון מנדל

ב-1 בינואר פורסם מאמר הספד נרגש ב'דבר' בחתימת ב.-ד. (מיהו?), שהתפעל משמו של הבחור הצעיר שטבע, וקרא לימאים הללו 'גדעונים'. הוא שיבח את אומץ לבם, וסיים במילים שכמותן כבר לא כותבים:

הגדעונים האלה, בני השש-עשרה, כמה הם נמשכים אל הים. סערותיו מסעירות את נשמותיהם. הם יודעים את הסכנות ... ואין איש נרתע, ולב העם לא יפוג. לדייגים שלנו נחוצות סירות שריון, נחוץ נשק ... במקום הטובעות נחוצות סירות ואניות חדשות. אנשים ישנם. בחורים מחכים בקוצר רוח. נחוצים לנו המים ומלאכותיהם כאויר לנשימה וכאויר לפריחה. ולכל קרבן מים שלנו יקומו לזכרון ישובים שטים, מגדלים שטים, כאותם שאנו מקימים על קרקע הארץ ליסודות חיים, ליסודות עתיד.

דבר, 1 בינואר 1939

ב. מן העפר באת ומן העפר התפרנסת

צילום: שמחה קופלוביץ

על פיסת דשא מלאכותי בבית הקברות בחולון נמצאת המצבה המהודרת הזאת. היא שובת לב במידת התום וקמצוץ ההומור של מקימיה, מן הסתם בני משפחתו ויקיריו של המנוח, יוסף ויטה (2024-1940), שהיה כנראה קבלן עפר ('ממקימי ובוני הארץ').

מעפר באת, בעפר עבדת ולעפר שבת

הרפרור כאן הוא כמובן לפסוק מספר בראשית, ג 19, שבו קולל האדם הראשון (ובעקבותיו המין האנושי כולו לנצח נצחים):

בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ, כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב

על אבני החצץ שבצד ימין שוקע פסל אבן קטן של טרקטור.

ג. מה לאיקאה בבית הקברות? 

מותר גם לנהג איקאה להגיע עם הרכב שלו לבית הקברות. אבל התמונה הנהדרת הזו, שצולמה בהר המנוחות בירושלים, מזמינה כותרות שנונות.

במבט מלמעלה המצבות נראות גם הן כמו סוג של אריזה (מה שנכון) מפס הייצור של איקאה.

צילום: דוד פרנקלין

ממרחק מזכירה התמונה גם את הקוביות האפורות של האנדרטה לזכר השואה בברלין.

אנדרטת השואה בברלין (Benutzer:Schreibkraft, ויקיפדיה)

ד. סמיילי בארץ החיים

צילום: טובה הרצל

'קטע קצת מקאברי ומביך', כתבה לי טובה הרצל, 'ובכל זאת אי אפשר להתעלם ממנו'. 

מדובר באולם ההספדים שבבית הלוויות 'ארץ החיים' ליד בית שמש. אחרי שפעם אחת שמים לב לעיטורי הקיר – השילוב בין שני החלונות, מנורת הקיר ועיצוב מילות הפסוק מתהלים – הסמיילי קופץ לעין בכל פעם...