מדי פעם מצטברות אצלי המלצות לצפייה בסרטונים חדשים, שעבר והווה, עצב ושחוק משמשים בהם. הנה כמה המלצות כאלה. לא תצטערו.
א. ואז היא שלפה את התמונה...
גלעד גבריהו ויחזקאל חובב הפנו אותי לתכנית הטלוויזיה 'עובדה' (ערוץ 2), שבה שודר לפני כחודש סרטון יוצא דופן, אפשר לומר מפעים. הסרט, בבימויו של בן שני, עוסק באחת ממשפחות האצולה של ארץ ישראל – משפחת בלקינד. בניה של משפחה זו קשורים בייסוד תנועת ביל"ו, שסימנה את ראשית העלייה הראשונה, ואחר כך במחתרת ניל"י שפעלה בדמדומי שלטון הטורקים בארץ. והנה, צאצאי המשפחה מגלים לתדהמתם שיש להם קרובי משפחה שעליהם לא חלמו... ערבים נוצרים מנצרת.
הבלקינדים, שלימים מקצתם היו קשורים לציונות הרוויזיוניסטית, לא יכלו לחלום שבהם עצמם יתקיים שירו של זאב ז'בוטינסקי: 'שָׁם יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר / בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבְנִי'.
זהו סרט מרתק ודרמטי שסופו האנושי כל כך מפתיע ומנחם. סיפורים כאלה יכולים להיכתב רק כאן...
ב. עוברים לתעשייה
נגה מרון שלחה לי הפניה לסרטון חדש וגם הוא מחמם את הלב ומרומם את הנפש.
הסרטון הופק לכבוד יום העצמאות האחרון ומתאר את הדרך הארוכה שעשו שלושה קיבוצים בגליל העליון – סאסא, יראון וברעם – מאז ייסודם לאחר מלחמת העצמאות ועד היום. קיבוצים אלה, שראשיתם הייתה דלה וסגפנית, הגיעו היום לסוג של מנוחה ונחלה והתעשרו בזכות תעשייה מצליחה. ובכל זאת, העושר לא סימא את עיניהם והם שומרים על חיי קיבוץ שיתופי כמו פעם.
ויש בונוס. קטע ארכיוני מדליק ובו שר אברהם הרצפלד את 'שׁוּרוּ, הביטו וראו'.
תסריט ובימוי: יהודה קווה.
ג. מְכוֹרָה שלי
אבל אל נמהר לטפוח לעצמנו על השכם בגאווה ובסיפוק. אם היינו כל כך יפים ומוצלחים, לא היו נולדים שירי מחאה כמו בסרטון הבא, שמבטאים את תחושת הגועל האותנטית ממה שקורה כאן.
השיר 'מכורה שלי', שכתבו אסף ומיכל (שם משפחה אינו ידוע), על בסיס שירה הידוע של לאה גולדברג ולחנה של דפנה אילת, עלה למרשתת בשבוע שעבר והוא עוסק בשחיתות הגואה של נבחרינו.
ד. היטלר מתעצבן על עמוס עוז
ולסיום, קצת צחוקים.
התבטאותו של עמוס עוז על הניאו-נאצים הישראלים, המכונים בסלחנות 'נערי גבעות', גררה תגובות רבות, בעיקר נאצות וניאו-נאצות (שדומות משום-מה להשתלחויות המופרכות בשופט דוד רוזן, שהעז לקרוא לשחיתות בשמה הנכון 'בגידה באמון הציבור').
הסרטון הסאטירי הבא מבוסס על קטע מתוך הסרט הגרמני 'הנפילה', שמתאר את ימיו האחרונים של היטלר בבונקר בברלין. קטע 'קלאסי' זה כבר משך אליו עשרות פרודיות בכל השפות, ועכשיו – היטלר כועס על אנשי הרוח ומבקש מכל קוראי 'הארץ' (כולל מינוי דיגיטלי!) לצאת מן החדר...
א. ואז היא שלפה את התמונה...
 |
| חנאן אבו נאסר (צילום: שלום רופאייזן) |
גלעד גבריהו ויחזקאל חובב הפנו אותי לתכנית הטלוויזיה 'עובדה' (ערוץ 2), שבה שודר לפני כחודש סרטון יוצא דופן, אפשר לומר מפעים. הסרט, בבימויו של בן שני, עוסק באחת ממשפחות האצולה של ארץ ישראל – משפחת בלקינד. בניה של משפחה זו קשורים בייסוד תנועת ביל"ו, שסימנה את ראשית העלייה הראשונה, ואחר כך במחתרת ניל"י שפעלה בדמדומי שלטון הטורקים בארץ. והנה, צאצאי המשפחה מגלים לתדהמתם שיש להם קרובי משפחה שעליהם לא חלמו... ערבים נוצרים מנצרת.
הבלקינדים, שלימים מקצתם היו קשורים לציונות הרוויזיוניסטית, לא יכלו לחלום שבהם עצמם יתקיים שירו של זאב ז'בוטינסקי: 'שָׁם יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר / בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבְנִי'.
זהו סרט מרתק ודרמטי שסופו האנושי כל כך מפתיע ומנחם. סיפורים כאלה יכולים להיכתב רק כאן...
ב. עוברים לתעשייה
נגה מרון שלחה לי הפניה לסרטון חדש וגם הוא מחמם את הלב ומרומם את הנפש.
הסרטון הופק לכבוד יום העצמאות האחרון ומתאר את הדרך הארוכה שעשו שלושה קיבוצים בגליל העליון – סאסא, יראון וברעם – מאז ייסודם לאחר מלחמת העצמאות ועד היום. קיבוצים אלה, שראשיתם הייתה דלה וסגפנית, הגיעו היום לסוג של מנוחה ונחלה והתעשרו בזכות תעשייה מצליחה. ובכל זאת, העושר לא סימא את עיניהם והם שומרים על חיי קיבוץ שיתופי כמו פעם.
ויש בונוס. קטע ארכיוני מדליק ובו שר אברהם הרצפלד את 'שׁוּרוּ, הביטו וראו'.
תסריט ובימוי: יהודה קווה.
ג. מְכוֹרָה שלי
אבל אל נמהר לטפוח לעצמנו על השכם בגאווה ובסיפוק. אם היינו כל כך יפים ומוצלחים, לא היו נולדים שירי מחאה כמו בסרטון הבא, שמבטאים את תחושת הגועל האותנטית ממה שקורה כאן.
השיר 'מכורה שלי', שכתבו אסף ומיכל (שם משפחה אינו ידוע), על בסיס שירה הידוע של לאה גולדברג ולחנה של דפנה אילת, עלה למרשתת בשבוע שעבר והוא עוסק בשחיתות הגואה של נבחרינו.
ד. היטלר מתעצבן על עמוס עוז
ולסיום, קצת צחוקים.
התבטאותו של עמוס עוז על הניאו-נאצים הישראלים, המכונים בסלחנות 'נערי גבעות', גררה תגובות רבות, בעיקר נאצות וניאו-נאצות (שדומות משום-מה להשתלחויות המופרכות בשופט דוד רוזן, שהעז לקרוא לשחיתות בשמה הנכון 'בגידה באמון הציבור').
הסרטון הסאטירי הבא מבוסס על קטע מתוך הסרט הגרמני 'הנפילה', שמתאר את ימיו האחרונים של היטלר בבונקר בברלין. קטע 'קלאסי' זה כבר משך אליו עשרות פרודיות בכל השפות, ועכשיו – היטלר כועס על אנשי הרוח ומבקש מכל קוראי 'הארץ' (כולל מינוי דיגיטלי!) לצאת מן החדר...
