סיפורי רחובות: אנא טיכו; כאנא צדק; י"ל פרץ; רחוב סנילי

א. אנא טיכו

אנה ואלברט טיכו (צילום משנות החמישים; מקור: מוזיאון בית טיכו)

אחרי שפדיחת 'רחוב אנא פרנק' מוצתה (כולל הקריקטורה הבלתי נמנעת של דודו גבע), הגיע הזמן להתעלל קצת בזכרה של אנה אחרת  – אנה טיכו, הציירת הירושלמית הנודעת ורעייתו של רופא העיניים המיתולוגי דוקטור אברהם אלברט טיכו.

עיריית ראשון לציון ראויה לציון לשבח על הזריזות שבה היא מעלה את החלטותיה למרשתת. בישיבת מועצת העיר שנערכה ב-3 בפברואר 2016 החליטה ועדת השמות העירונית לשנות את שמו של רחוב זבולון המר (במערב העיר, ליד המכללה למנהל) לרחוב אנה טיכו. מדוע סר חִנו של המר ועלתה קרנה של טיכו דווקא בראשון לציון? דבר זה אינו מובן ואינו מוסבר בפרוטוקול.

מכל מקום, ההצעה התקבלה וההוראה ניתנה למחלקת השילוט העירונית, שפעלה גם היא בזריזות – אולי בזריזות יתר – וזה מה שיצא:

צילום: ליאור פרי

ב. כהנא או כאנא?

זה לא מכבר נדרש יהודה זיו באחת מרשימותיו לדמותו של שמואל זנוויל כהנא (1998-1905), האיש והאגדה. על שמו של כהנא קיים 'מעלה' בהר ציון שבירושלים, הר שהיה מקום טיפוחיו של כהנא ובו הקים ב-1948 את 'מרתף השואה'. אבל אוי ואבוי לשלט שכזה ולזיכרון שכזה!

ובהעדר סימני פיסוק, עוד אפשר לחשוב שראשיתה של המדינה היא בשנת תרס"ו...

צילום: צבי תמרי

ג. יצחק-יהודה לייבוש פרץ

והנה עוד התעללות בזכרו של אחד מגדולי הסופרים בעברית וביידיש, הפעם בנתניה.

י"ל פרץ (1915-1851) - כך הוא מוכר - הוא יצחק לייבוש פרץ, אבל בנתניה הוחלט ששמו הוא יהודה...

צילום: נתי קנטרוביץ

ד. רחוב סנילי

הרחוב המפתיע הזה נמצא בבני ברק, סמוך לקניון אילון (בין רחוב כנרת לרחוב בן-גוריון).

צילום: יהושע לביא

הסבר אפשרי: בראשית הייתה 'סמטת ניל"י', אחר כך התרחבה הסמטה והייתה לרחוב, והס' של הסמטה נכנס לסוגריים.

מכורה שלי...

מדי פעם מצטברות אצלי המלצות לצפייה בסרטונים חדשים, שעבר והווה, עצב ושחוק משמשים בהם. הנה כמה המלצות כאלה. לא תצטערו.

א. ואז היא שלפה את התמונה...

חנאן אבו נאסר (צילום: שלום רופאייזן)

גלעד גבריהו ויחזקאל חובב הפנו אותי לתכנית הטלוויזיה 'עובדה' (ערוץ 2), שבה שודר לפני כחודש סרטון יוצא דופן, אפשר לומר מפעים. הסרט, בבימויו של בן שני, עוסק באחת ממשפחות האצולה של ארץ ישראל – משפחת בלקינד. בניה של משפחה זו קשורים בייסוד תנועת ביל"ו, שסימנה את ראשית העלייה הראשונה, ואחר כך במחתרת ניל"י שפעלה בדמדומי שלטון הטורקים בארץ. והנה, צאצאי המשפחה מגלים לתדהמתם שיש להם קרובי משפחה שעליהם לא חלמו... ערבים נוצרים מנצרת.

הבלקינדים, שלימים מקצתם היו קשורים לציונות הרוויזיוניסטית, לא יכלו לחלום שבהם עצמם יתקיים שירו של זאב ז'בוטינסקי: 'שָׁם יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר / בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבְנִי'.

זהו סרט מרתק ודרמטי שסופו האנושי כל כך מפתיע ומנחם. סיפורים כאלה יכולים להיכתב רק כאן...



ב. עוברים לתעשייה

נגה מרון שלחה לי הפניה לסרטון חדש וגם הוא מחמם את הלב ומרומם את הנפש.

הסרטון הופק לכבוד יום העצמאות האחרון ומתאר את הדרך הארוכה שעשו שלושה קיבוצים בגליל העליון – סאסא, יראון וברעם – מאז ייסודם לאחר מלחמת העצמאות ועד היום. קיבוצים אלה, שראשיתם הייתה דלה וסגפנית, הגיעו היום לסוג של מנוחה ונחלה והתעשרו בזכות תעשייה מצליחה. ובכל זאת, העושר לא סימא את עיניהם והם שומרים על חיי קיבוץ שיתופי כמו פעם.

ויש בונוס. קטע ארכיוני מדליק ובו שר אברהם הרצפלד את 'שׁוּרוּ, הביטו וראו'.

תסריט ובימוי: יהודה קווה.



ג. מְכוֹרָה שלי

אבל אל נמהר לטפוח לעצמנו על השכם בגאווה ובסיפוק. אם היינו כל כך יפים ומוצלחים, לא היו נולדים שירי מחאה כמו בסרטון הבא, שמבטאים את תחושת הגועל האותנטית ממה שקורה כאן.

השיר 'מכורה שלי', שכתבו אסף ומיכל (שם משפחה אינו ידוע), על בסיס שירה הידוע של לאה גולדברג ולחנה של דפנה אילת, עלה למרשתת בשבוע שעבר והוא עוסק בשחיתות הגואה של נבחרינו.



ד. היטלר מתעצבן על עמוס עוז

ולסיום, קצת צחוקים.

התבטאותו של עמוס עוז על הניאו-נאצים הישראלים, המכונים בסלחנות 'נערי גבעות', גררה תגובות רבות, בעיקר נאצות וניאו-נאצות (שדומות משום-מה להשתלחויות המופרכות בשופט דוד רוזן, שהעז לקרוא לשחיתות בשמה הנכון 'בגידה באמון הציבור').

הסרטון הסאטירי הבא מבוסס על קטע מתוך הסרט הגרמני 'הנפילה', שמתאר את ימיו האחרונים של היטלר בבונקר בברלין. קטע 'קלאסי' זה כבר משך אליו עשרות פרודיות בכל השפות, ועכשיו – היטלר כועס על אנשי הרוח ומבקש מכל קוראי 'הארץ' (כולל מינוי דיגיטלי!) לצאת מן החדר...