שפתיים לוהטות: טנגו חזרה בתשובה

מאת יוסי גולדנברג

בשבוע שעבר נפלה עיני על מודעה שהודבקה בקרן רחוב והכריזה על אירוע של חזרה בתשובה: 'חוזרות עם תשובה'. כנס נשים שכולו שמחה, שאמור להתקיים בשכונה החרדית הר נוף שבמערב ירושלים. על הסטנדאפיסטית האהובה סמדר מורג, שחזרה זה עתה מהולנד, לא שמעתי בעוונותיי, וגם לא על הזמרת המרגשת ענבר טביב. לעומת זאת, שמה של אריאלה סביר היה מוכר לי, שכן היא חיברה מאות שירי פעוטות, לפני חזרתה בתשובה ואחריה (על פי ערכה בוויקיפדיה, היא חיברה מעל 1,500 שירים!). 

הכנס החד-פעמי כבר התקיים. לא יכולתי להשתתף בו בשל מיני ואני רק יכול לקוות שהוא היה מוצלח, מרגש ומשמח עבור נשות הר נוף.

אבל את תשומת לבי לכד משהו נוסף. בתוך המילה 'תשובה' אפשר לראות תווים עם טקסט בשפה הגרמנית. זה כבר סיקרן אותי...

כשהגדלתי את התמונה זיהיתי לתדהמתי בין המילים בגרמנית את heissen lippen (שפתיים לוהטות), ואת du fühlst den Mund und küsst (את מרגישה את הפה ומנשקת). 'מה עושות השפתיים הלוהטות בכנס של חוזרות בתשובה?', שאלתי את עצמי.

במאמץ לא גדול, ובעזרתו של עומר אריאלי, הגעתי למקור הגרמני. מדובר בפזמון חביב של שיר טנגו, שהיה פופולרי בגרמניה בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת.

Denn selbst im Dunkeln findest du die heißen Lippen doch

Brauchst nichts zu sehn, du fühlst den Mund

und küsst ihn noch und noch

וזה תרגומו: 

כי אפילו בחושך אפשר למצוא את השפתיים הלוהטות 

את לא צריכה לראות שום דבר, את מרגישה את הפה  

ומנשקת אותו עוד ועוד...

הפזמון הוא מתוך שיר שנקרא Es sprach der weise Marabu, שנכתב בידי שניים (וילי רוזן ומרסל ליון) והולחן בידי שניים (אוסטין אֶגֶן ופריץ גרמן). התמלילן וילי רוזן (Willy Rosen) היה יהודי.

לשיר היו כמה ביצועים, והנה אחד מהם, משנת 1930, בפיו של אוסטין אגן (Austin Egen), אחד משני המלחינים. אוסטין (שמו האמתי היה אוגוסטוס) אגן היה שחקן, זמר ומלחין אוסטרי מצליח. משנת 1927 עבד בשירות חברת התקליטים הגדולה 'אלקטרולה', ועבורה גם הקליט את הטנגו המפורסם. הוא מת ב-1941. פרטים על התמלילן מרסל ליון (Marcel Lion) לא הצלחתי למצוא; גם על המלחין פריץ גרמן (Fritz German) יש מידע מועט.

כדי לשמוע את השיר שבסרטון, יש להקיש עליו ואז ללחוץ בתוך המסך: 'צפו בסרטון הזה ב-YouTube'.

וילי רוזן (במקור רוזנבאום), שותפו של אגן לכתיבת המילים, היה איש מפורסם מאוד. הוא נולד בשנת 1894 במגדבורג שבגרמניה ונודע כשחקן מוכשר שגם כתב והלחין שירים לסרטים ולמחזות מוזיקליים בגרמנית. למן שנות העשרים ואילך נחשב רוזן לאחד משחקני הקברט המפורסמים בגרמניה של ווימאר, אבל גם הוא לא הצליח להימלט מציפורני הנאצים. ב-1942 הוא נכלא במחנה המעבר וֶסְטֶרְבּוֹרְק, ואחר כך גורש לטרזיינשטט ומשם למחנה המוות אושוויץ, שם נרצח ב-30 בספטמבר 1944 (חומר ביוגרפי רב עליו, בגרמנית, נמצא כאן).

הנה השיר בהקלטה נוספת משנת 1930. זהו ביצוע של תזמורת הריקודים של פאול גודווין (Paul Godwin), במקור פנחס גולדפיין, יליד סוסנוביץ שבפולין. 

אחרי שהתזמורת מותירה זמן מספיק לריקוד הטנגו של הזוגות המחוללים לפניה, מצטרף אליה הזמר בפזמון החוזר. הזמר גם הוא יהודי... זהו לֵאוֹ מונוסון (Leo Monosson), שנולד במוסקבה והתפרסם בגרמניה כזמר טנור ושחקן בין השנים 1933-1928. בשנת 1933 נמלט מגרמניה, עבר לצרפת ואחר כך לארה"ב. הוא מת בג'מייקה בשנת 1967.

שידוך התווים למודעה של החוזרות בתשובה נעשה מן הסתם בתום לב ובחוסר דעת, ומי יודע, אולי הגרפיקאי שפנו אליו בחר לעשות ללקוחותיו 'דווקא'? 

כך או כך, נקרתה לפנינו הזדמנות לחלץ את התווים ממקום מחבואם, וכך לחלוק כבוד ליהודי נשכח שתרם רבות לבמה הקלה בגרמנית ונרצח בשואה. 

וילי רוזן (Willy Rosen Text und Musik)

______________________________

ד"ר יוסי גולדנברג מהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים הוא תאורטיקאי של מוזיקה וחוקר זמר עברי ומוזיקה ישראלית אמנותית.