‏הצגת רשומות עם תוויות כפר חב"ד. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כפר חב"ד. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 5 בינואר 2024

מתוק מדבש: אריאל הולך לחדר

כתב וצילם דנצ'וּ ארנון

אריאל ילד חמוד ונבון, בן שלוש, גר בכפר חב"ד. בל"ג בעומר ערכו לו 'חָלַקה' במירון, והיום, ט"ו בכסלו (28 בנובמבר 2023), הוא הולך בפעם הראשונה ל'חדר' (אמרו: חֵיידֵר). בכפר חב"ד משלבים מסורת עם קידמה. פעם היה הילד מתחיל את לימודיו בחדר ממש בגיל שלוש ואז גם עבר את טקס הקבלה. בכפר חב"ד החליטו שכל הילדים בני אותה קבוצת גיל יתחילו את לימודיהם יחד, וטקס הכניסה הפרטי נערך לכל ילד בנפרד במהלך שנת הלימודים. נכחתי בטקס ואני מודה לבני משפחתו של אריאל על ההזדמנות שניתנה לי לתעדוֹ.

למרות השם הדומה, החדר בכפר חב"ד אינו דומה כלל לחדר שתיאר ביאליק ב'ספיח'. חדרים מסוג זה, שהיו מנת חלקם של כל ילדי ישראל באירופה במשך מאות שנים, כבר אינם קיימים עוד. ומי שיירצה להבין איך נראו החדרים של פעם יוכל לעשות זאת באמצעות הספר המקיף החדר: מחקרים, תעודות, פרקי ספרות וזיכרונות, שערכו עמנואל אטקס ודוד אסף, שראה אור באוניברסיטת תל אביב בשנת 2010.

החדר של כפר חב"ד דומה יותר לגן ילדים ביישוב מדרגה סוציו-אקונומית גבוהה. הילדים כולם בני קבוצת גיל אחת, משלבים לימוד א"ב עם משחקי גן ילדים, וכך עד גיל שש. מנדי המלמד (במלעיל) הוא תימני חייכן. 'איך מגיע תימני לחב"ד?' אני שואל, והתשובה: 'תתפלא, בחב"ד יש גם כמה אשכנזים'... 

ניכר בו, במנדי (מנדי הוא כמובן שם חיבה למנדל, מן השמות הנפוצים ביותר בחסידות חב"ד), שהוא אוהב את הילדים והם אותו. הם מכנים אותו 'מוירה מנדי'. מערכות החינוך, והגנים בתוכה, הן נפרדות. בנות הכפר לומדות בגן רגיל שמפוקח על ידי מערכת החינוך הממלכתית-דתית.

עתה מתחיל הטקס הפרטי של הבאת אריאל לחדר.  עורך הבלוג המליץ לי (ולקוראים) לעיין בספרו של ההיסטוריון אַיְבֶן (ישראל) מרקוס, טקסי ילדות: חניכה ולימוד בחברה היהודית בימי הביניים, שראה אור בעברית בשנת 1998, ובו התחקה המחבר אחר שורשיהם הקדומים וגלגוליהם המרתקים של השלבים השונים של הטקס, שרבים מהם השתמרו עד היום (למנויי 'כותר', הספר נמצא כאן).

ביציאה מהבית עוטף נחום, אביו של אריאל, את הילד בטלית, כדי להגן עליו. להגן מפני מה? יש לכך שתי סיבות עיקריות: האחת, מפני עין רעה; השנייה, כדי שהילד התמים לא יראה בדרכו חיות טמאות וכך יגיע אל לימוד התורה והא"ב הקדוש כשהוא טהור.

נחום מגיע לחדר ומוסר את 'הצרור' למנדי שמצדו שואל את הילדים: 'מי בטלית?'

'מי בטלית?' 

הפתעה, הפתעה! 'הופה, אריאל בטלית'...

המוירה מנדי, האבא נחום והילד הקטן אריאל מתיישבים ליד השולחן וסביבם חבריו לכיתה של אריאל הצופים בטקס בעיניים סקרניות.

על השולחן ניצב דגם של בית שנבנה בכפר כתעתיק מדויק של בית המדרש של הרבי מליובאוויץ' ('770') בשכונת קראון הייטס בניו-יורק, תמונת הרבי האחרון (ומעליו על הקיר תמונותיהם של אדמו"רי חב"ד נוספים), צנצנת דבש ועוגה מיוחדת שהכינה אמו של אריאל.

הטקס התחיל בקריאת האותיות הראשונות מתוך ספר לקוטי אמרים (התניא), כמנהג חב"ד.


אחרי כן, המלמד קרא את אותיות הא"ב, על ניקודיהן השונים, ואריאל שנה וחזר אחריו.

עתה מרח המלמד דבש על האותיות ואריאל ליקק אותן. זאת כדי לקבע בראשו את המתיקות שבקריאה בכלל ובלימוד התורה בפרט.

אימו של אריאל, שצפתה גם היא בטקס, הכינה את העוגה המסורתית ועליה הפסוק 'אֲדֹנָי יְהֹוִה נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר, יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים. אֲדֹנָי יְהוִה פָּתַח לִי אֹזֶן וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי' (ישעיהו, נ 5-4). 

אריאל חזר על הכתוב בעוגה, טעם ראשון ממנה ואחריו התכבדו כל הילדים.

אחרי העוגה הגיע תור הביצה הקשה, שעליה נכתב הפסוק 'וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם בִּטְנְךָ תַאֲכֵל וּמֵעֶיךָ תְמַלֵּא אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן אֵלֶיךָ וָאֹכְלָה וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק' (יחזקאל, ג 3). האבא קרא בקול מכתב של הרבי מליובאוויץ' לרגל הכניסה לחדר.

וכמובן, כמו כל אירוע חסידי, גם טקס זה הסתיים בריקוד סוחף, כאשר האב נחום והבן אריאל רוקדים במרכז.

לשם השוואה, כך נראה חדר בחסידות קרלין בבני-ברק (צילמתי בשנות השמונים):

וכך נראה חדר בחסידות תולדות אהרון במאה שערים בירושלים (צילמתי בשנת 2015):

מכנסי ג'ינס, נעלי ספורט וטי-שירטס  החדר בכפר חב"ד נראה שונה לגמרי...

___________________________________________

דנצ'וּ ארנון הוא צלם אתנוגרפי roshyarok@barak.net.il


יום שני, 6 בנובמבר 2017

שדרות הנשיאים: רחובות בכפר חב"ד

עמודי השילוט ברחובות כפר חב"ד לפני שהותקנו בהם השלטים החדשים

בשנה שעברה (תשע"ז) – כך מספר לי מחזיק תיק חב"ד בבלוג עונג שבת – הוחלט סוף סוף לעשות סדר בשמות הרחובות (ארבעים וחמישה במספר) והכיכרות (חמש) של כפר חב"ד. קצת פחות משבעים שנים לאחר הקמתו של הכפר החסידי הגיעה השעה להעניק לרחובותיו ולסמטאותיו שמות רשמיים ולקבוע שילוט מאיר עיניים.

קטע ממפת הרחובות בכפר חב"ד (מפה באיכות גבוהה)

ואיזה שמות יינתנו לרחובות כפר חב"ד? מטבע הדברים שהשמות כולם, בלי יוצא מהכלל, קשורים בתולדותיה של החסידות החב"דית ובשמות אישיה, מנהיגיה וספריה. כאן לא יתעסקו בזוטות כמו ייצוג עדתי או שמות נשים (שתי יוצאות דופן הן 'הרבנית חנה', אמו של הרבי האחרון, שזכתה ל'דרך' משל עצמה, ו'הרבנית חיה מושקא', רעייתו של הרבי האחרון, שזכתה לרחוב במה שקרוי כפר חב"ד ב'). כאן גם לא ינציחו שמות של אישים דגולים בתולדות העם היהודי, כמו הרצל, אחד העם, טרומפלדור, ביאליק או בן-גוריון. לכל היותר יעניקו את הכבוד לבעל שם טוב או למגיד ממזריץ', שנחשבים לרבותיו של מייסד חב"ד, רבי שניאור זלמן מליאדי. גם 'רחוב רבי לוי יצחק' אינו קרוי על שמו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב המפורסם, אלא על שמו של הרב לוי יצחק שניאורסון, אביו של האדמו"ר האחרון.



הכיכרות קרויות כולן על שם 'מבצעים', אבל לא מבצע סיני או מבצע אנטבה. כאן מדובר במבצעים של ממש: 'מבצע נרות שבת קודש', 'מבצע תפילין', 'מבצע חינוך', וכדומה.

זו כמובן זכותם המלאה של תושבי הכפר לקרוא לרחובותיהם כרצונם, ועדיין יש מקום לעיין בשמות ובסיפור שמאחוריהם. תורה היא וללמוד אנו צריכים.

מאליו מובן שהרחובות החשובים ניתנו לאדמו"רי חב"ד, שבשפה החב"דית מכונים בשם 'נשיאים'. כמובן שאפשר היה לקרוא לרחוב המרכזי של הכפר, כנהוג בכמה ערים גדולות בישראל, בשם 'שדרת הנשיאים', אבל בכפר חב"ד כל נשיא מקבל את הכבוד המגיע לו וזוכה לרחוב משלו. בחב"ד, שהיא כבר בת יותר ממאתיים שנים, היו שבעה נשיאים (לשם השוואה, במדינת ישראל הצעירה כבר היו עשרה).

הנה למשל הצטלבות 'רחוב אדמו"ר הזקן' (הוא רבי שניאור זלמן מליאדי, האב המייסד, שלא זכה לתואר 'הנשיא הראשון') עם 'הנשיא הרביעי' (הוא רבי שמואל שניאורסון, שכנהוג מכוּנה בראשי תיבות שמו: מהר"ש).



'הנשיא השני' היה רבי דב בער שניאורי, שבעגה החב"דית מכונה בשם 'האדמו"ר האמצעי' ('מיטעלער רבי', ביידיש).


'הנשיא' השלישי של חב"ד היה האדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון, והרחוב הקרוי על שמו מזכירו בכינויו המקובל 'הצמח צדק', על שם ספרו בשם זה (וגם כדי להבדילו מהרבי האחרון ששמו זהה).



את 'הנשיא הרביעי' כבר פגשנו לעיל; 'הנשיא החמישי' היה רבי שלום דב שניאורסון, המכונה רש"ב (רבי שלום בער).



וכאן נפגש 'הנשיא הרביעי' עם 'הנשיא השישי', הוא רבי יוסף יצחק שניאורסון, המכונה בראשי תיבות שמו: הריי"צ.



ומה עם 'הנשיא השביעי', הלא הוא הרבי האחרון, מנחם מנדל שניאורסון? כיצד יגדירו אותו?

ובכן, הוא מכונה בסתם 'הרבי מליובאוויטש', שכן רבי מליובאוויטש יש רק אחד. הוא זכה כמובן להנצחה ברחוב הראשי של הכפר.



חדי העין בטח שמו לב להבדל הקטן-הגדול שבין השלט על 'הנשיא השביעי' לבין שלטי 'הנשיאים' הקודמים.

בעוד שלכל הנשיאים הקודמים יש שנות חיים (לידה ופטירה), הנה בשילוט 'רחוב הרבי מליובאוויטש' לא נרשמו תאריכים. הנה לפנינו כבקליפת אגוז ביטוי לפולמוס הייצרי הקורע את חסידות חב"ד מזה דור, מאז מת הרבי האחרון בשנת 1994, בין ה'משיחיסטים', הסבורים שהרבי לא מת אלא 'נעלם', לבין כל האחרים. בכפר חב"ד החליטו לא להחליט. למה להסתבך?

אבל למה להיכנס להבדלים כשיש כל כך הרבה משותף? בכל השלטים הללו אין כמובן שנים 'למניינם'; כאן התאריכים הם בעברית ורק בעברית. גם הכיתוב הלועזי מובא רק באנגלית, וכיתוב בערבית – כמקובל בכל ערי הארץ וכנדרש בחוק – אינו בא בחשבון.

התעתיק הלועזי של המונח אדמו"ר (אדוננו, מורנו ורבינו – כינויו של הרבי החסידי) מוזר במקצת. אנו רגילים להגות אדמוֹ"ר כשהאות ו' מנוקדת בחולם (Admor), והנה כאן התעתיק הוא בשורוק – אדמוּ"ר (Admur). מניין באה צורה זו? אין בידי תשובה ואולי הקוראים יודעים.

ועוד דבר מעניין. בצד ימין של כל שלטי הרחוב יש לוגו של מפת ארץ ישראל השלמה והמורחבת פלוס פלוס, עם חצים המסמלים את ססמתה של התנועה 'ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה'. חב"ד היא תנועת ימין פוליטי מובהקת, והדבר בא לידי ביטוי בהתנגדותו של הרבי האחרון לכל נסיגה.

ארץ ישראל הגדולה מסומנת על כל שלטי הרחוב בכפר חב"ד

והנה עוד שני רחובות מעניינים בכפר.

האחד, 'מַעֲלֶה 770'. 770 הוא, כידוע למי שיודע, מספר הקסם של חב"ד, שכן הוא מייצג את מספר הבית שבו גר הרבי האחרון בשכונת קראון הייטס שבברוקלין: Eastern Parkway 770. הבית משמש עד היום לבה הפועם של חסידות חב"ד, ודורשי רשומות מעדת המשיחיסטים כבר קבעו שהמספר 770 הוא גימטריה של 'בית משיח'.



והרחוב השני נקרא בשם החידתי 'דידן נָצַח', ובהסבר שמתחת 'חג הספרים'. במה מדובר כאן?


'דידן נצח', כלומר הצד שלנו ניצח, הייתה תגובתו של הרבי האחרון לפסק הדין של בית משפט אמריקני (ערכאות של גויים!) שניתן בראשית שנת 1987 (ה' בטבת תשמ"ז) בסכסוך הפנים-חסידי בשאלה למי שייך אוסף הספרים שנצבר על ידי אדמו"רי חב"ד: האם לאדמו"ר השישי יוסף יצחק שניאורסון (כפי שטען בארי גוראריה, אחד הצאצאים שפרש מהחסידות ותבע את חלקו), או לכלל החסידים?

פסק הדין של 'משפט הספרים' (כמו גם ההחלטה בערעור) קבע כי הספרים אינם רכושו של הרבי אלא שייכים לכלל חסידי חב"ד ועליהם להישמר בספרייה של אגודת צעירי חב"ד. זה היה יום חג בחסידות חב"ד, ותאריך שמציינים אותו בכל שנה.

וקוריוז לסיום, בפורים שעבר בחר אחד מילדי הכפר להתחפש ל... שלטי הרחובות החדשים.