יום שישי, 5 בינואר 2024

מתוק מדבש: אריאל הולך לחדר

כתב וצילם דנצ'וּ ארנון

אריאל ילד חמוד ונבון, בן שלוש, גר בכפר חב"ד. בל"ג בעומר ערכו לו 'חָלַקה' במירון, והיום, ט"ו בכסלו (28 בנובמבר 2023), הוא הולך בפעם הראשונה ל'חדר' (אמרו: חֵיידֵר). בכפר חב"ד משלבים מסורת עם קידמה. פעם היה הילד מתחיל את לימודיו בחדר ממש בגיל שלוש ואז גם עבר את טקס הקבלה. בכפר חב"ד החליטו שכל הילדים בני אותה קבוצת גיל יתחילו את לימודיהם יחד, וטקס הכניסה הפרטי נערך לכל ילד בנפרד במהלך שנת הלימודים. נכחתי בטקס ואני מודה לבני משפחתו של אריאל על ההזדמנות שניתנה לי לתעדוֹ.

למרות השם הדומה, החדר בכפר חב"ד אינו דומה כלל לחדר שתיאר ביאליק ב'ספיח'. חדרים מסוג זה, שהיו מנת חלקם של כל ילדי ישראל באירופה במשך מאות שנים, כבר אינם קיימים עוד. ומי שיירצה להבין איך נראו החדרים של פעם יוכל לעשות זאת באמצעות הספר המקיף החדר: מחקרים, תעודות, פרקי ספרות וזיכרונות, שערכו עמנואל אטקס ודוד אסף, שראה אור באוניברסיטת תל אביב בשנת 2010.

החדר של כפר חב"ד דומה יותר לגן ילדים ביישוב מדרגה סוציו-אקונומית גבוהה. הילדים כולם בני קבוצת גיל אחת, משלבים לימוד א"ב עם משחקי גן ילדים, וכך עד גיל שש. מנדי המלמד (במלעיל) הוא תימני חייכן. 'איך מגיע תימני לחב"ד?' אני שואל, והתשובה: 'תתפלא, בחב"ד יש גם כמה אשכנזים'... 

ניכר בו, במנדי (מנדי הוא כמובן שם חיבה למנדל, מן השמות הנפוצים ביותר בחסידות חב"ד), שהוא אוהב את הילדים והם אותו. הם מכנים אותו 'מוירה מנדי'. מערכות החינוך, והגנים בתוכה, הן נפרדות. בנות הכפר לומדות בגן רגיל שמפוקח על ידי מערכת החינוך הממלכתית-דתית.

עתה מתחיל הטקס הפרטי של הבאת אריאל לחדר.  עורך הבלוג המליץ לי (ולקוראים) לעיין בספרו של ההיסטוריון אַיְבֶן (ישראל) מרקוס, טקסי ילדות: חניכה ולימוד בחברה היהודית בימי הביניים, שראה אור בעברית בשנת 1998, ובו התחקה המחבר אחר שורשיהם הקדומים וגלגוליהם המרתקים של השלבים השונים של הטקס, שרבים מהם השתמרו עד היום (למנויי 'כותר', הספר נמצא כאן).

ביציאה מהבית עוטף נחום, אביו של אריאל, את הילד בטלית, כדי להגן עליו. להגן מפני מה? יש לכך שתי סיבות עיקריות: האחת, מפני עין רעה; השנייה, כדי שהילד התמים לא יראה בדרכו חיות טמאות וכך יגיע אל לימוד התורה והא"ב הקדוש כשהוא טהור.

נחום מגיע לחדר ומוסר את 'הצרור' למנדי שמצדו שואל את הילדים: 'מי בטלית?'

'מי בטלית?' 

הפתעה, הפתעה! 'הופה, אריאל בטלית'...

המוירה מנדי, האבא נחום והילד הקטן אריאל מתיישבים ליד השולחן וסביבם חבריו לכיתה של אריאל הצופים בטקס בעיניים סקרניות.

על השולחן ניצב דגם של בית שנבנה בכפר כתעתיק מדויק של בית המדרש של הרבי מליובאוויץ' ('770') בשכונת קראון הייטס בניו-יורק, תמונת הרבי האחרון (ומעליו על הקיר תמונותיהם של אדמו"רי חב"ד נוספים), צנצנת דבש ועוגה מיוחדת שהכינה אמו של אריאל.

הטקס התחיל בקריאת האותיות הראשונות מתוך ספר לקוטי אמרים (התניא), כמנהג חב"ד.


אחרי כן, המלמד קרא את אותיות הא"ב, על ניקודיהן השונים, ואריאל שנה וחזר אחריו.

עתה מרח המלמד דבש על האותיות ואריאל ליקק אותן. זאת כדי לקבע בראשו את המתיקות שבקריאה בכלל ובלימוד התורה בפרט.

אימו של אריאל, שצפתה גם היא בטקס, הכינה את העוגה המסורתית ועליה הפסוק 'אֲדֹנָי יְהֹוִה נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר, יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים. אֲדֹנָי יְהוִה פָּתַח לִי אֹזֶן וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי' (ישעיהו, נ 5-4). 

אריאל חזר על הכתוב בעוגה, טעם ראשון ממנה ואחריו התכבדו כל הילדים.

אחרי העוגה הגיע תור הביצה הקשה, שעליה נכתב הפסוק 'וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם בִּטְנְךָ תַאֲכֵל וּמֵעֶיךָ תְמַלֵּא אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן אֵלֶיךָ וָאֹכְלָה וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק' (יחזקאל, ג 3). האבא קרא בקול מכתב של הרבי מליובאוויץ' לרגל הכניסה לחדר.

וכמובן, כמו כל אירוע חסידי, גם טקס זה הסתיים בריקוד סוחף, כאשר האב נחום והבן אריאל רוקדים במרכז.

לשם השוואה, כך נראה חדר בחסידות קרלין בבני-ברק (צילמתי בשנות השמונים):

וכך נראה חדר בחסידות תולדות אהרון במאה שערים בירושלים (צילמתי בשנת 2015):

מכנסי ג'ינס, נעלי ספורט וטי-שירטס  החדר בכפר חב"ד נראה שונה לגמרי...

___________________________________________

דנצ'וּ ארנון הוא צלם אתנוגרפי roshyarok@barak.net.il


11 תגובות:

  1. מדהים, חב'ד-הבופה של היהדות
    🍹

    השבמחק
  2. בלשון ימינו: אין, אין, אין! תודה לדנצ'ו.

    השבמחק
  3. מקסים,
    הקטע האחרון עם ההשוואה לחסידויות אחרות איננה לעניין. הצלם והכותב כנראה צריך לערוך עוד כמה סיורים בחיידרים כדי לראות שרובם קרובים יותר לזה של חב"ד. לא ברור לי מדוע הוא בחר בשתי תמונות המראות קיצוניות הפוכה.
    אגב, מלמד במלעיל ולא במלרע

    השבמחק
    תשובות
    1. צודק, טעיתי וצ"ל מלעיל
      הייתי בכמה חיידרים אך לא ראיתי דומה לשל חב"ד. חוץ מזה, לא הורשיתי לצלם באחרים.

      מחק
  4. כשחיינו בפריז הכנסנו את צעיר בנינו לגן/חדר חב''ד וחוינו טקס דומה, יותר קצר כנראה. בנינו קבלו בבית חינוך חרדי ליטאי פתוח (לא תבינו) וסרבו לקלוט השפעות חבדיות, חוץ משתיית וודקה

    השבמחק
    תשובות
    1. מה כבר יש שם חוץ משתיית וודקה?

      מחק
  5. לא לשכוח:
    Bilu, Yoram, 2000. “Circumcision, The First Haircut and the Torah: Ritual and Male Identity in the Ultraorthodox Community of Israel.” In: Imagined Masculinities: Male Identity and Culture in the Modern Middle East, M. Ghoussoub and E. Sinclair-Webb (eds.), London: Saqi Books, pp. 33-64.

    השבמחק
  6. אני מזמין את הקוראים להשוות את הכתיב של הפסוק מישעיהו כפי שהופיע על העוגה לכתיב של אותו פסוק בטקסט המלווה את הכתבה ואז לשאול (את עצמכם?) האם ההשוואה הזאת מלמדת על כבוד (של הכותב? של העורך?) למצולמים ולעולמם ולרגישויותיהם ולאמון שהם נתנו במתעד.

    השבמחק
  7. ראו סרטון-שיר על הנושא https://www.youtube.com/watch?v=YkXuNxE8SXc&ab_channel=ProjectProductions

    השבמחק
  8. בלוג מענין. הגעתי לכאן במקרה (דרך הפרופ' גוגל המכובד). קראתי את ספרך בעבר נאחז בסבך. כאתיאיסט בעבר וחילוני שומר מצוות בהווה (רח"ל!) נהנתי מן התיעוד של החיידר. למרות שילדי מתחנכים בחינוך ממלכתי יצא לי לראות מספר "מסיבת חומש" והיא בהחלט דומה למה שהוצג בפוסט. שבוע טוב

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
התגובות מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.