אמר העורך:
לצוות הכותבים והתורמים לבלוג עונג שבת מצטרף דנצ'וּ ארנון – צלם נפלא, עיתונאי, מחבר ספרים, מורה דרך ואתנוגרף, שמתמחה בפסטיבלים ובטקסים דתיים בכלל ובמסתרי ירושלים בפרט. כבר שנים רבות שדנצ'ו שולח למכותביו מצגות שהוא מכין ברוב טעם ודעת, ואנו נביא כאן מפעם לפעם מפרי מצלמתו. אתם מוזמנים גם לבקר באתר שלו: ראש ירוק.
*
כתב וצילם דנצ'ו ארנון
אחרי שלושה חדשים של סגר, בגלל קורונה ובגלל פציעה, נסעתי לפני שבועיים בפעם הראשונה לצלם טקס דתי. היה זה הטקס הקטן והפשוט מכל הטקסים שנוכחתי בהם, אבל הוא
היה מרגש יותר מגדולים ומפוארים ממנו. זאת הייתה מיסה שערכו נזירים מן המסדר הכרמליתי, שמרכזו במנזר סטלה מאריס שעל הכרמל, והמיוחד בה היה מיקומה: מערת אליהו. מערה קדומה זו – המכונה כך משום שעל פי מסורת עממית כאן הסתתר אליהו הנביא בברחו מפני אחאב – קדושה לבני כל הדתות. יש בה ארון קודש ובו ספרי תורה, ובדרך כלל היא מתפקדת כבית כנסת.
היו שם ארבעה נזירים, נזירה אחת וכחצי תריסר נוצרים מחיפה. אבל מיסה קתולית בבית כנסת יהודי?! את זה עדיין לא ראיתי...
היו שם ארבעה נזירים, נזירה אחת וכחצי תריסר נוצרים מחיפה. אבל מיסה קתולית בבית כנסת יהודי?! את זה עדיין לא ראיתי...
עד 1948 מערת אליהו אוכלסה במוסלמים סוּפִים, שהתירו ליהודים,
נוצרים ודרוזים, להתפלל בה. כיום, המערה שייכת בפועל ליהודים בלבד, אף
שבשלט שמעל לכניסה למערה הפנימית מצוטטים בעברית ובאנגלית דבריו האוניברסליים של הנביא ישעיהו 'כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה
יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים' (ישעיהו, נו 7).
הודות לאיזו תקנת סטאטוס-קוו ישנה נושנה, שאפילו מומחים גדולים לא יודעים מתי נקבעה ועל ידי מי, מותר לכרמליתים לערוך בה מיסה פעם בשנה, ב-14 ביוני. הטקס נמשך כשעה ואף אחד לא הפריע. דוגמה נאה לסובלנות בימים של אי-סובלנות.
הייתה לי רק בעיה אחת: האם עליי לחבוש כיפה כדין יהודי המבקר בבית כנסת, או שמא לגלות את ראשי כדרך הנוצרים בכנסיותיהם? על זה אמרו רבותינו, אלה שתמיד קיוו לגילוי אליהו הנביא: תיק"ו – תשבי יתרץ קושיות ובעיות...
הטקס התנהל ב'שגרת קורונה', והמשתתפים השתדלו להקפיד על ריחוק וכמובן על מסיכה.
הטקס התנהל ב'שגרת קורונה', והמשתתפים השתדלו להקפיד על ריחוק וכמובן על מסיכה.
גם הנזירה היחידה שהשתתפה בטקס עטתה מסיכה.
אבל אם רוצים לטעום מ'לחם הקודש' אין ברירה. צריך להוריד את המסכה ולפתוח פה גדול...
