גלגולו של ניגון: מה למרטין לותר ול'מעוז צור'

המנורה שיודעת לזמר 'מעוז צור' – פרסומת בעיתון 'החבצלת' (24 בספטמבר 1905)

חנוכה הוא מן החגים האהובים על ילדי ישראל וגם על הוריהם. נרות זעירים מרצדים, מעות חנוכה וסביבונים מעופרת יצוקה, לביבות חמות וסופגניות שמנוניות, שמונה ימים של חופש והמון שירים יפים, ובהם ההמנון הבלתי רשמי המוכר לכולם – 'מעוז צור'.

מי שייקרא בעיון את ששת בתי השיר יופתע אולי לגלות, ששיר זה כלל לא נכתב לכבוד החנוכה. רובו ככולו עוסק בשאיפה לגאולה מכאן ולנקמה בגויים מכאן. בתי השיר עוקבים אחרי אירועים היסטוריים חשובים בתולדות העם היהודי: יציאת מצרים ('חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה'), שיבת ציון ('קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי') ונס פורים ('כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא'). נס פך השמן וחג החנוכה נזכרים רק בבית החמישי:

יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים
וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים
בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים.

דומה שבכל בית בישראל שבו מדליקים נרות חנוכה שרים בדבקות ובעליצות את הלחן המסורתי. אך נודה ונתוודה, רק מעטים שרים את השיר כולו. רובנו מסתפקים בבית הראשון, על מילותיו המשונות ('וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ', כשהכוונה כמובן לקרבן התודה שהוקרב בבית המקדש) והאכזריות ('לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ').

הבה ניזכר בשיר דרך כמה ביצועים מיוחדים.

תחילה הנה התזמורת הפילהרמונית הישראלית והמאסטרו זובין מהטה:

וכאן מקהלת הילדים הנחמדים PS22 Chorus (ראשי תיבות Public School; מקהלה מפורסמת מסטייטן איילנד, ניו-יורק). אפשר להניח בוודאות שרוב ילדי המקהלה אינם מזרע ישראל:

ואם לא אמרתם די, אתם מוזמנים להצטרף למישל וברק אובמה ולסגן הנשיא ג'ו ביידן בבית הלבן. אמנם אין להם מושג על מה מדובר, אבל מצד שני הם מקשיבים למנגינה בנימוס וברוב חן:

ולסיום, ביצוע יפה, אם כי משונה, של 'מעוז צור' בתוך כנסייה לותרנית בסן-פרנסיסקו.

כפי שנראה בהמשך, יש להם סיבה טובה לכך.

מי כתב ומתי?

מקור השיר 'מעוז צור' אינו ברור. מי כתבוֹ ומתי?

אקרוסטיכון חמשת הבתים הראשונים נותן, כידוע, את השם הפרטי 'מרדכי', אך מיהו מרדכי זה? האמת היא שאף אחד לא יודע.

יש חוקרים, כמו ליאופולד צונץ, שגרסו כי הפיוט נכתב באירופה בסוף המאה ה-12, בתקופת מסע הצלב השלישי, על ידי פייטן אשכנזי ושמו מרדכי בן יצחק. לדעתם, בשם 'אדמון', שנזכר בבית האחרון ('דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן'), נטמן רמז לקיסר הגרמני פרידריך ברברוסה, אדום הזקן. אחרים סבורים, כי המילה 'אדמון' אינה מתייחסת למישהו ספציפי, אלא מרמזת בהכללה לנוצרים, שבאופן מסורתי זוהו עם הצבע האדום, צבעו של עשיו האדמוני.

האם זהו 'אדמון'? הקיסר פרידריך ברברוסה, ציור משנת 1188 (מקור: ויקיפדיה)

ככל שמצאתי, האזכור המוקדם ביותר ל'מעוז צור' וזיקתו של השיר להדלקת נרות חנוכה נמצא רק במאה ה-15, בספר 'לקט יושר', שמתעד את מנהגיו של הרב ישראל איסרלן (1460-1390). הכותב, תלמידו של איסרלן, מעיד שלפעמים רבו חיפף ו'אמר אותו בדילוג', ואולי כוונתו לבית האחרון, זה שמדבר בבוטות כלפי הגויים ('חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה, נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה'), ומן הסתם נזהרו מלשיר אותו בגלוי:

לקט יושר, מהדורת יעקב פריימן, ברלין, תרס"ג, עמ' 153-152

ומאיפה המנגינה?

אך אם מקור המילים שנוי במחלוקת, הנה דברים ברורים יותר אפשר לומר על המנגינה, שמקורה – מפתיע ככל שזה נשמע – הוא גרמני, וליתר דיוק: נוצרי-לותרני!

מה דעתכם על הביצוע הזה?

מזמור זה, שממנו נלקח החלק הראשון של 'מעוז צור', נקרא בגרמנית Nun freut euch, liebe Christen gmein, שפירושו: 'נוצרים אהובים, שימחו כולכם'. מילותיו נכתבו בשנת 1523 על ידי לא אחר מאשר מרטין לותר, מחולל הרפורמציה הפרוטסטנטית, והלחן – כמו שאומרים – עממי... מן הסתם קדום יותר לכתיבת המילים. לימים נטלו מלחינים דגולים נוספים, בהם יאן סבסטיאן באך וגיאורג פיליפ טלמן, את מילות המזמור הלותרי והלבישו עליהן מוסיקה שונה שהלחינו בעצמם.

ואלה המילים בתרגום מגרמנית לאנגלית:

מרטין לותר מאזין ל'מעוז צור', ויטנברג 2012 (צילום: דוד אסף)

גם חלקים אחרים של 'מעוז צור' מקורם נוכרי. לדברי המוסיקולוג ד"ר ליאו לוי (ספר המועדים: חנוכה, דביר, תשי"ז, עמ' 183), החלק האמצעי הושפע משיר עם צבאי, שנקרא Beuzenaner. שיר זה, שנשמע כתרועת ניצחון, חובר ב-1504. החלק השלישי מקורו, לדבריו, בזמר עממי משנת 1550 שנקרא 'שֶׁלְמֶנְלִיד'.

לא מצאתי בשום מקום ביצועים מוקלטים של החלקים האחרים, ואם מישהו יודע היכן הם מסתתרים, אשמח להביאם.

הוספה

כתב לי עידו:

במאמר של יהויכין סטוצ'בסקי, שהובא באתר זמרשת, נאמר כי נעימת 'מעוז צור' מורכבת משלושה חלקים והאחרון שבהם הוא 'חלק של "שיר פוחזים" (Schelmenlied) מ-1549, שהוא חלק הסיום מנעימת "מעוז צור" ומילותיו הגרמניות הן: Ich weiss mir ein Magdelein schon und fein ("אני מכיר נערונת יפה ונחמדה")'

שיטוט קצר ביו-טיוב הוביל אותי לקטעי שמע של ה'שלמנליד' המבוקש, שאכן מתוארך לשנת 1550.

וכאן, שיר עם גרמני הפותח במילים אלה, אך הוא לא ממש מזכיר את 'מעוז צור' שלנו.

אז מה עושים?

הייתכן חילול קודש שערורייתי כזה? ואכן, היו שהתריעו על חדירת זמורות זר אלו לכרם בית ישראל ואף ביקשו – ולמזלנו לא הצליחו – לגנוז את הניגון האהוב ולהחליפו בניגון מקורי 'משלנו'.

בין המוחים היו המלחין והחוקר יהויכין סטוצ'בסקי (1982-1891), החזן ליב גלאנץ (1964-1898), שהלחין נוסח חדש, וחוקר המוסיקה החסידית מאיר שמעון גשורי, שגם הציע להכריז על תחרות לחיבור לחן חדש ל'מעוז צור'.

הנה למשל דברים שכתב גלאנץ, שהתפרסמו בעיתון 'דבר' ב-9 בדצמבר 1955 (נדפס שוב: אליעזר שטיינמן [עורך], זְהָרִים: קובץ לזכר לייב גלאנץ, תשכ"ה, עמ' 135-134).

לעומתם, המוסיקולוג ליאו לוי, שהיה ממוצא איטלקי והכיר היטב את המסורת הפלורליסטית של יהדות זו, לא התרגש במיוחד. אדרבה, לדעתו אין זה דבר יוצא דופן: 'מעוז צור' מעולם לא היה חלק רשמי מסדר התפילה של בית הכנסת, אלא נחשב לאחד משירי הבית, שבהם ניכרה מאז ומתמיד השפעת הסביבה. זאת ועוד, כשם שמשה למד את סוד התפילין מיתרו כהן מִדְיָן ומחרטומי מצרים, וכמו שחלוצי העמק קידשו את ריקודי ה'הורה', שמקורם בלקני, כך ילדי ישראל, שבקולם הצלול שרים את 'מעוז צור' בלחנו ה'גנוב', קידשוהו והפכוהו לסמלו של החג.

כך כתב לוי במאמרו 'על גורל מנגינת מעוז-צור', הד המזרח, 15 בדצמבר 1944 (שיחה ששודרה בקול ישראל)

ונסיים בפיוט 'שני זיתים נכרתים', שהזכיר לוי בסוף דבריו, שחובר בידי שלמה אבן גבירול במאה ה-11. גם כאן קרה משהו משונה: למרות מקורו הספרדי של הפיוט, הוא מושר אך ורק במסורת הליטורגית האשכנזית (בתפילת שחרית של שבת חנוכה) ובלחן קרוב מאוד ללחנו המוכר של 'מעוז צור'.

באתר 'פיוט' אפשר לשמוע ביצועים שונים של 'שני זיתים', ושימו לב לשירתה של משפחת סמט.

ישראל לוין (עורך), שלמה אבן גבירול – שירים, אוניברסיטת תל-אביב, 2007, עמ' 236-235

חג אורים שמח!

*

רשימות קודמות בעונ"ש על חנוכה

• תשורה קטנה לחג: חנוכה של קלפים ובולבוסין בעיירה מוטלה

• תשורה קטנה לחג: לכבוד החנוכה (וגם לחג המולד הממשמש ובא)

• ברוך הבא: נר שני של חנוכה (חנוכה בירושלים)

• שבחי מעוז (על שירה של נעמי שמר)

• ליקוטי חנוכה (גלויה מהבריגדה, שיר של יהודה עמיחי, ואיך קשור דייב ברובק לחנוכה)

בעלי התוספות

יהודה פינצ'ובר הפנה את תשומת לבי למאמר של אברהם פרנקל, שהתפרסם זה עתה, וכותרתו: 'הזמר על הצלת וורמייזא וזמן חיבורו של "מעוז צור"', המעין, 208 (טבת תשע"ד), עמ' 21-9. מי שמעונין בגרסת PDF של מאמר זה יכול לפנות אליי ואשלח לו.

מיכאל לוקין ואליהו הכהן הצביעו על מאמרו של המוסיקולוג פרופסור חנוך אבנארי, שבו הוכיח כי הלחן של 'מעוז צור' קדם בהרבה למרטין לותר ומקורו הוא הוּסיטי-בוהמי.

כתב מיכאל לוקין:

פרופסור חנוך אבנארי (שלימד, אגב, בתל-אביב) היה אחד מגדולי המוסיקולוגיה היהודית. חוקר בעל ידע עצום, אינטואיציה ויכולת אנליטית נדירות, שחקר גם את 'מעוז צור'. השורה התחתונה של מחקרו היא: לותר לקח מהעם, כחלק מהמגמה הכללית לקרב את הליטורגיה לעם. מניין לקח 'העם' ומיהו 'העם'? יש מקום לשער כי ההוסיטים היו שותפים לגיבוש הנוסח הנפוץ בזמנו של לותר. ההוסיטים לקחו, ייתכן מאוד, מן היהודים כחלק ממגמתם-הם של הפנייה לתנ"ך. האם היהודים הביאו את הלחן לבוהמיה? קשה לקבוע כיום, אבל כך או אחרת, המנגינה נפוצה בבוהמיה לפני לותר, וככל הנראה הייתה מוכרת ליהודים ולאחרים באותה המידה. במונחים אתנומוסיקולוגיים היה זה רפרטואר רגיונלי ולא אתני. כך שהעניין קצת יותר מורכב, למרות שכיום קל לנו מאוד לאמץ את הנרטיב על פתיחות היהודים ושאילת המנגינות היפות מהנוצרים. כרגיל, לא ברור מי ניצח... חנוכה שמח!

והוסיף אליהו הכהן:

לעומת הערפל הפרוש על זהותו של מחבר מילות המזמור 'מעוז צור', כתבת ברשימתך כי לגבי המנגינה המצב ברור יותר ומקורה במוזיקה גרמנית דתית מהמאה ה-16. כולנו נגררנו לקביעה זאת, שקבע המוזיקולוג היהודי אדוארד בירנבאום עוד בשנת 1889, אלא שחוקרי המוזיקה והזמר אינם שוקטים על שמריהם. מאז אותה קביעה הצליחו לקדם את חקר מקור הלחן של המזמור הזה, ולמצוא כי הלחן היה מוכר לפני ימי מרטין לותר ואת שורשיו ניתן להקדים עוד לפני שנת 1474 בבוהמיה.  

המוזיקולוג פרופ' חנוך אבנארי גילה לפני כיובל שנים (1967), כי מנגינת מזמור זה מבוססת על מוטיבים מתוך לחני עם מבוהמיה ומסביבתה. והרי ידוע כי הזמרה הכנסייתית שאבה את מקורותיה מהזמרה העממית, ולא פעם גם מניגוני תפילות יהודיות. 

אמור מעתה: ניגוניה העממיים הכפריים של בוהמיה, הארץ שבה החלה באותם ימים השושלת המסועפת של משפחת הורביץ (בעיירה הורז'וביצה), הם ככל הנראה ערש המולדת של ניגון 'מעוז צור'.

הנה אפוא מאמרו של אבנארי מתוך כתב העת 'תצליל', 7 (תשכ"ז):

השם המפורש בגרמניה ו'חזירת היהודים'

כיכר השוק בלייפציג ובית העירייה הישן מן המאה ה-16. כאן נערכו הירידים הגדולים

במהלך חודש יולי שהיתי בלייפציג, העיר הגדולה של מדינת סקסוניה במזרח גרמניה, כאורח 'מכון שמעון דובנוב', יחד עם עוד שמונה חוקרים עמיתים השותפים למפעל כתיבת ההיסטוריה החדשה של החסידות.

עיר יפה היא לייפציג. עירם של באך, גריג, מאהלר, ואגנר, שומן, מנדלסון-ברתולדי ואהבת המוסיקה הקלאסית פורצת ממנה בכל מקום. ההיסטוריה שלה כוללת פרקים מפוארים ופרקים אפלים. אתרים רבים בעיר קשורים להיסטוריה היהודית (יהודים קראו לה גם בשם ליפסיא), ובעיקר זכורים ירידי לייפציג הגדולים, שנערכו בכיכר השוק העתיקה, שעדיין עומדת על מכונה ועדיין מתקיימים בה שווקים מקומיים צנועים. לא הרחק משם נמצאת אנדרטה מרשימה במיוחד – עשרות כיסאות ריקים מסודרים בשורות. אנדרטה זו הוקמה לזכר יהודי לייפציג שנספו בשואה, במקום שבו עמד בית הכנסת הגדול שהוצת בליל הבדולח.

 בשיטוטינו הרבים בעיר הופתענו לגלות על אחד מקירות הבתים הסמוכים לכיכר השוק העתיקה, את הכתובת הזאת:

הכתובת המפתיעה נמצאת ברום קומתו של בניין מגורים מפואר, שנראה כך:

לא הצלחנו לברר מתי נבנה הבנין, ממתי הכתובת ומהי הסיבה שהאדריכל או בעל הבית בחרו לחקוק את שם ה' המפורש על המשקוף.

לסיפור זה היה המשך.

כמה שבועות לאחר מכן נסענו לביקור בעיר ויטנברג (Wittenberg), שעל גדות נהר אלבה (Elbe). העיר נקראת היום באופן רשמי לותרשטאט-ויטנברג (Lutherstadt Wittenberg), על שמו של מרטין לותר, אבי הרפורמציה, שגר בעיר זו, הפיץ בה את אמונתו ולבסוף גם מת ונקבר בה.

זו עיירה עתיקה, קטנה ויפה, 115 ק"מ מדרום מערב לברלין ובמרחק של כשעה נסיעה ממנה. הסיור בוויטנברג מומלץ מאוד לכל מי שמגיע לברלין ויש לו יום פנוי. יש בה כיכר שוק עתיקה ומרשימה, רחובות צרים, כנסיות עתיקות, כולל זו שעל פי האגדה (הבלתי מבוססת) לותר נעץ על דלתותיה את רשימת 95 עיקרי האמונה שלו.

אחד המבנים המעניינים בעיר, שמשמש היום מוזיאון לתולדות לותר ולתולדות הרפורמציה, נקרא Lutherhaus (בית לותר). זהו מנזר גדול שבו היה ללותר חדר מגורים, ולימים – לאחר שהתחתן – הפך המבנה כולו לבית משפחתו.

והנה, גם בבית זה גילינו את שם ה' המפורש יוצא מפיו של הכהן הלותרני הגדול. כך נראה הקיר באחד החדרים הגדולים של המבנה, ששימש כנראה מקום התוועדות לנזירים או כמרים לותרניים, בדורות שלאחר פטירתו של לותר:

וזהו שם ה' המפורש והמנוקד במבט מקרוב:

מה פשר הכתובות האלה אינני יודע. האם שם ה' תפקד כמעין קמע, או שמא זו עדות לזיקתו של בעל הבנין לתרבות היהודית? כידוע, למן המאה ה-16 חיו בגרמניה, וכמובן גם בוויטנברג, הבראיסטים רבים, מלומדים נוצרים – מקצתם חשובים ביותר מבחינת תרומתם למדעי היהדות – שקראו וחקרו את כתבי הקודש העבריים והעריצו את השפה העברית. היו בהם גם כאלה שחקרו את ספרות הקבלה והתעניינו בהשפעותיה על הנצרות. מי שצייר את הכתובות הללו היה בלי ספק בקי בכתב העברי.

אבל לא צריך להתפעל יותר מדי. לא רק שמרטין לותר עצמו היה אנטישמי לא קטן, ובספרו 'על היהודים ושקריהם' האשים את היהודים בכל מה שרע, אלא שבאותה ויטנברג עצמה נמצא אחד הביטויים הגסים ביותר לשנאת היהודים הנוצרית.

מרטין לותר, על היהודים ושקריהם, 1543

בכנסיית העיר (Stadt- und Pfarrkirche St. Marien zu Wittenberg), שסגורה עכשיו לרגל שיפוצים ולכן לא יכולנו לבקר בה, יש פסל שנקרא Judensau (חזירת היהודים), ובו נראים רב וקבוצת יהודים רוכנים מעל חזירה וממשמשים באבריה. ומה כתוב מעל הפסל? Rabini Schem hamphoras ('רבנים והשם המפורש').

פסל זה וכתובת זו היו מוכרים היטב למרטין לותר, שבשנת 1543 פרסם בוויטנברג חוברת אנטישמית שנקראה בדיוק כך:

חוברת שנדפסה בוויטנברג 1596. הרב היהודי מצד ימין בוחן את פי הטבעת של החזירה ושני היהודים באמצע מוצצים את עטיניה

בספרו כתב לותר כך (בתרגום מגרמנית לאנגלית):

Here in Wittenberg, in our parish church, there is a sow carved into the stone under which lie young pigs and Jews who are sucking; behind the sow stands a rabbi who is lifting up the right leg of the sow, raises behind the sow, bows down and looks with great effort into the Talmud under the sow, as if he wanted to read and see something most difficult and exceptional; no doubt they gained their Shem Hamphoras from that place

לא היה זה חידוש של ויטנברג ולא של לותר. מוטיב 'חזירת היהודים' מוכר כבר מן המאה ה-13 ופסלים וציורים דומים נמצאים בכנסיות רבות ברחבי אירופה (גרמניה, שווייץ, צרפת, פולין, שוודיה). לחקר מוטיב זה הקדיש ד"ר ישעיהו שחר המנוח את ספרו היסודי The Judensau: A Medieval Anti-Jewish Motif and Its History, London 1974

הפיוס ההיסטורי – עורך עונ"ש מקבל בשם העם היהודי את התנצלותו של מרטין לותר וסולח לו על כל השטויות שעשה

מה יש לומר... הזמן שעבר הקהה קצת את חריפות העוקץ.

היום מרטין לותר הוא בעיקר דרך למתג את העיר ויטנברג מבחינה תיירותית, ואם כך למה לא לצעוד עם הזמן ולהלביש עליו אזניות סטריאופוניות?

בעלי התוספות: מטבע שטבעו חכמים

אחד מקוראי הבלוג, הפנה את תשומת לבי לכך ששם הויה נחרט גם על מטבעות בנות התקופה, מדנמרק והולנד ועד שוודיה וגרמניה. חיפוש קצר בגוגל העלה מטבעות רבים כאלה, הנה כמה דוגמאות, קצת מהרבה:

IUSTUS JHWH IUDEX (יהוה שופט הצדק). דנמרק 1596 בערך

 FIDE ET CONSTANTIA (אמונה ונאמנות). הולנד 1596

מטבע זהב עם הכתובת נעלה להר ציון. הולנד 1619

טלר שנטבע לכבוד מלך שוודיה גוסטב אדולף. גרמניה 1632

שוודיה 1632

עוד תוספות

פרופ' גרשון בקון שלח לי את צילום הלוגו הזה של בית הספר לרפואה של אוניברסיטת קולומביה, שנמצא על המדרכה ליד שער הכניסה הראשי, וגם בו נמצא שם ה' בעברית. לדבריו, סטודנטים דתיים נזהרו שלא לדרוך עליו...

אחד המגיבים הזכיר גם את הצלב שנמצא על גשר קארל בפראג ובו הכיתוב 'קדוש קדוש קדוש ה' צבאות'. הנה הוא בתמונה שצילמתי ב-2008: