מקבץ נוסף של שו"תים על דעת המקום, שהופנו ליהודה זיו.
א. למה היישובים במערב הנגב נקראים בלשון רבים?
שאלה רנה זמיר מכפר ורדים:
שאל שי בייטנר, מורה ומדריך טיולים:
שאל נחמיה סגל, מורה ללימודי ארץ ישראל:
השיב יהודה זיו:
א. למה היישובים במערב הנגב נקראים בלשון רבים?
שאלה רנה זמיר מכפר ורדים:
חזרתי בסוף השבוע מטיול במערב הנגב ושמתי לב שכמעט כל שְמות הישובים הם ברבּים: דורות, רֵעים, גבולות, רביבים וכן הלאה. מקרה או בכוונה ואם כן, מדוע?השיב יהודה זיו:
אני מודה ומתוודה: אף כי ראשי 'נעול' על מחקר הסיפורים שמאחורי שמות המקומות – ומתוך הֶרְגֵּל הוא אף פועל מעצמו בעניין זה – מעולם לא נתתי דעתי על ריבוי שמות המקומות במערב הנגב (ואגב, אני מסיר בפנייך את הכובע, על שאת מקפידה על צורתו העברית הנכונה של שם האזור – 'מערב הנגב' ולא 'הנגב המערבי', שהרי 'נגב' יש רק אחד; וכך, מאותו טעם, אף 'מערב הגליל' ולא 'הגליל המערבי'). ברשותך אעביר את שאלתך למי שהוא 'האורים והתומים' שלי באותו אזור – אף שאיננו איש קיבוץ אוּרִים – הלא הוא דן גזית, איש קיבוץ גבולות וידידי משכבר הימים – ונשמע מה בפיו בעניין זה... ותקני אותי, אם אני טועה: נראה לי, כי אותו 'טיול של סופשבוע', שעשית לאחרונה במערב הנגב, היה אל השפע המדהים של פריחת הכלניות. והנה, למרות ריבוי שמות המקומות בלשון רבים – שֶׁאַתּ היא אשר נתת דעתך עליו לראשונה – דווקא תופעת שפע הכלניות נושאת שָׁם את השם 'דרום אדום', ביחיד – ולא 'מָלֵא אדוּמִים', בריבוי...והשיב דן גזית:
אכן, חדת-אבחנה היא רנה, והתשובה לשאלתה היא משדה הפסיכולוגיה דווקא: רוב שמות ישובי מערב הנגב, שעלו לפני שפרצה המדינה (וגם שלושה מימי המדינה הראשונים, כמו רֵעים, כיסופים ומפלסים ב-1949) הם בלשון רבים, לאמור: אמנם קם כאן ישוב בודד, אך הוא רק רמז לרבים שיבואו בעקבותיו, לתפארת ההתיישבות העברית החדשה בנגב.
אם נעיין בכתביו של יוסף וייץ, ניווכח כי בסגנון זה התבטא גם הוא בכל פעם שהוא מתאר עלייה על הקרקע (משהו כעין ביטוי בפרוזה לשירתו המיתולוגית של הרצפלד בעת העליות על הקרקע: 'שורו, הביטו וראו...').
ואם נבחן את גלי ההתיישבות ניווכח בתופעה: 1941 – דורות; 1943 – בארות יצחק, גבולות, רביבים (המיצפים); 1946 – נירים, חצרים, נבטים, אורים; 1947 – שורשים (לימים 'צאלים', גם כן בלשון רבים), מבטחים (הקיבוץ), עלומים ('חָזָלֶה' שפורקה), אופקים (לא העיר, אלא 'רמת נגב' ליד צאלים שפורקה), משאבי שדה (לשעבר 'חלוצה').
תופעה זאת מודגשת על רקע שמות ההתנחלויות בפיתחת רפיח בין 1968 ל-1982: מבין כ-15 שמות חדשים – רק 'שדות' הוא שם ברבים. רק יישוב אחד! גם תופעה בולטת זאת מזמינה התייחסות פסיכולוגית...ב. למה קוראים לנחל צאלים בשם זה?
 |
| צילום: יהודה שטרן, SYT |
שאל שי בייטנר, מורה ומדריך טיולים:
אני מבקש לדעת מה היה השיקול של ועדת השמות לקרוא לואדי סיאל נחל צאלים. האם דמיון השם בערבית, האם הפסוק מספר איוב, האם יש סיבה אחרת?השיב יהודה זיו:
שאלה יפה שאלת: שמו הערבי של הנחל – סִיָאל (سِيَال) דהיינו שטפונות (ריבוי סֵיל سَيْل) – בא ללמד כי כשמו כן הוא: שפע שטפונות העוברים בו במפתיע, בחינת 'ראו, הוזהרתם!'. אך מסעות הפלמ"ח ותנועות הנוער לא נתנו את הדעת על משמעות זו של השם וכינו אותו בשם צאלים, בעקבות צלצולו ובעיקר בעקבות הפסוק 'תַּחַת צֶאֱלִים יִשְׁכָּב בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה' (איוב, מ 21). לימים ניתנה לו גושפנקה מטעם 'ועדת השמות לנגב', שהקים בן-גוריון לאחר מבצע 'עובדה', ובשיטת ה'קבלנות' שבה נהגה סמכה את ידיה (29 במאי 1950) על השם 'העברי' שבפי המטיילים ואישרה אותו (עם עוד 560 שמות חפוזים נוספים, בין אילת לבין קו הרוחב עין גדי-אשקלון).
המשעשע בסיפור זה הוא ש'סִיָאל' בערבית הוא גם כינויו של עץ השיטה, וכך נולד בצפון-מערבו של הנגב שמו של קיבוץ... צאלים שנוסד ב-1947 ומייסדיו דימו לשמוע אף כאן את אותם 'צאלים' מספר איוב, שבטעות זוהו עם עצי השיטים.ג. האם שייח' מוניס קשור אל משה רבנו?
 |
| גרפיטי על קיר תחנת הרכבת של אוניברסיטת תל-אביב (מקור: בלוג חלון אחורי) |
שאל נחמיה סגל, מורה ללימודי ארץ ישראל:
בפרשת השבוע שקראנו השבת נאמר, כי בת פרעה העניקה למשה את שמו ומשמעותו: 'כי מן המים משיתיהו' (שמות, ב 10). דון יצחק אברנאל בפירושו לתורה האריך בהסבר על משמעות השם והסביר כי שמו המצרי של משה היה מוניוס. חבריי ואני תהינו אם יש קשר בין הכפר שייח מוניס לשמו של משה. אשמח אם תוכל לסייע לנו בהבנת שם הכפר.
השיב יהודה זיו:
לא ברור לי מה ענין 'מוניוס' אצל משה? שלא לדבר על כך, ש'שֵׁייח מוּנִיס', אינו אלא שיבוש מקובל, כשם שאירע בשמות ערביים רבים אחרים (אני נוהג לכנות זאת: 'ערבית גליצאית').
על אותו קדוש, שקברו הוליד את שם הכפר, לא ידעו גם יושביו לספר הרבה. במקור נכתב השם ألشّيخ مُوَّنِس – אֶ-שֵּׁיח' מֻוַּנִס, כלומר 'מיודד', ואנו המצאנו את היגויו המקובל היום, 'מוניס'. ולא לדבר על כך, שמשמעות זו של אותו שם מוליכה אותנו לא אל משה רבנו אלא דווקא אל אברהם אבינו, המכונה בפי הערבים 'אֶל-חַ'לִיל' (הידיד), שהוא כידוע אף כינויה של חברון, שאף משמה משתמע 'חָבֵר, ידיד'.
