 |
| בנות להקת המחול 'ענבל', יוני 1956 (צילום: דוד אלדן, אוסף התצלומים הלאומי) |
* * *
א. מתימן לישראל: 'כי אֶשְׁמְרָה שבת' ו'אהבת הדסה'
הבה ניזכר בהם.
הפיוט 'כי אשמרה שבת' עוסק בצורה מחורזת בכמה מהלכות שבת, ולפיכך מה נאה לו ומה יאה לו שישירוהו באחת משלוש הסעודות. ואכן, מזמור זה מושר כמעט בכל עדות ישראל במגוון לחנים ונוסחים. יש השרים אותו בליל שבת, ויש השרים אותו כחלק מזמירות הסעודה השנייה של יום השבת. מחבר הפיוט הוא המשורר ופרשן המקרא אברהם אבן עזרא, שחי במאה ה-12 (השם 'אברהם' רשום באקרוסטיכון בראשי הבתים).
 |
| הזמנה לפיוט |
לפיוט יש לחנים רבים וביצועים רבים, והנה אחד האהובים שבהם בפי ג'ו עמר:
אברהם אבן עזרא נולד בטוּדלה שבספרד והסתובב בכל העולם היהודי בן זמנו, אבל לתימן הוא לא הגיע. ובכל זאת, שיר זה – כמו שירים אחרים של משוררים בני 'תור הזהב' בספרד – נמצא ב'תִּכְּלַאל', הסידור והמחזור של יהודי תימן, ולכן הוא נפוץ מאז ועד היום גם בקרבם.
 |
| ויקיטקסט |
 |
| הלחן המוכר של 'אהבת הדסה' בכרטסת מאיר נוי, עמ' 821 |
למנגינה 'עממית-תימנית' זו גם יצרה הכוריאוגרפית רבקה שטורמן בשנת 1953 ריקוד עם שזכה להצלחה רבה. הנה הקלטה של להקת הפולקלור של האוניברסיטה העברית (כן, היה משהו כזה!) מרקדת בצרפת בשנת 1960:
 |
| כרזת 'המטאטא' לתכנית בה הושר 'שיר התימניות' (דף הפייסבוק של תאטרון המטאטא) |
 |
| שחקניות 'המטאטא' סטרניצקה ופרקל בתפקיד התימניות שוטפות הרצפות בבית העירייה (אליהו הכהן, בכל זאת יש בה משהו: שירי הזמר של תל-אביב, דביר, 1985, עמ' 101-100) |
 |
| 'שיר התימניות' בתכניית 'הכל בסדר' של תיאטרון המטאטא, 1934 (אוסף אליהו הכהן) |
- דן אלמגור, שושנת תימן: בני תימן בזמר העברי, עמותת 'אעלה בתמר' ועיריית רחובות, תשס"ט (2008)
- עטרה איזקסון, 'השירים ה"תימניים" של וילנסקי: האומנם תימניים?', קתדרה, 145 (תשע"ג), עמ' 146-121
ג. מארש סבסטופול
מי היה מעלה על דעתו שמנגינה זו, שכבר כמה דורות כולנו בטוחים כי היא יהודית ותימנית, עממית ועתיקה, אינה אלא לחן של שיר לכת טורקי מאמצע המאה ה-19– Sivastopol Marşı (מארש סבסטופול)?!
שיר זה הולחן בשנת 1855, בימי מלחמת קרים (1856-1853), על ידי המלחין הטורקי ריפעת ביי (Sermüezzin Rifat Bey), שחי באיסטנבול בשנים 1888-1820.
 |
| ריפעת ביי (islamansiklopedisi) |
הנה מארש סבסטופול:
וכאן בביצוע אישי יותר של זמר העם הטורקי-כורדי אחמט קאיה (Ahmet Kaya):
 |
| האנדרטה לספינות הטבועות בסבסטופול (ויקיפדיה) |
מאמר מאת פרופ' אדווין סרוסי על הלחן של השיר בלדינו (מאמר שבאמצעותו זוהה מקור הלחן של "איויתיך") מפנה למאמר על מוזיקה טורקית באנציקלופדיה צרפתית למוזיקה משנת 1922. כל האנציקלופדיה זמינה באופן מקוון (במהדורת 1930). זו אנציקלופדיה מקיפה מאוד שעוסקת גם במוזיקה מערבית. בכרך החמישי יש מאמרים מקיפים על מוזיקה חוץ-מערבית, והמאמר על מוזיקה טורקית לבדו מתפרש על כ-80 עמודים. עברתי על כל הדוגמאות המוזיקליות המובאות שם, והנה נתקלתי ב"שיר היסטורי: שיר הימאים הטורקים לפני סבסטופול" משנת 1855 (בעת המצור שערכו יחד עם הצרפתים במלחמת קרים). זה ממש הלחן המוכר לנו בעברית, למעט החזרות (ראו תווים של השיר המקורי והאזינו להקלטת נוסח הלחן המקורי). יטקה ביי, כותב המאמר, רשם את הלחן בתווים כשהשיר היה כבר כבן 70 שנה.
תחילה סברתי שהשיר הטורקי המקורי נשכח כנראה ולא איתרתי אותו בהקלטה או בכל מקור אחר מלבד האנציקלופדיה הצרפתית. ואולם עדיאל בן שלום שלח לי קישור לביצוע בטורקית של (מקהלת ו)תזמורת הצבא העותומאני (טרם הוברר ממתי ההקלטה). מתברר שהנוסח המזומר קרוב לנוסח שהתקבל בעברית אף יותר מהנוסח בתווים. ביצועים חדשים בטורקית: אחמט קאיה (Ahmet Kaya), יאטאר גמילר (Yatar Gemiler).
תלמידי אלון תן-עמי, בעצמו בן למשפחה תימנית, שגדל על ניגונים אלה, מצא כי 'מארש סבסטופול' היה פופולרי בקרב החיילים העות'מאנים שנשלחו לדכא מרד בתימן בשנת 1872 וכבשו את עיר הבירה צנעא. צבא עות'מאני שהה בתימן גם בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים, וייתכן שכך התגלגל הלחן גם ליהודי תימן שהביאוהו עמם לארץ.
אין הכרח לקבל השערה זו, שכן באותה מידה ייתכן שהמנגינה הושרה גם בפי חיילים ואנשי שלטון עות'מאנים שהיו בארץ ישראל עד כיבושה על ידי הבריטים ב-1917. ואומנם, המוזיקולוג אבנר בהט טען, כי 'קבוצת בני תימן (מקרית אונו) שאותם הקלטנו כה רבות (אני ורעייתי נעמי בהט רצון) אכן שרים גם את הלחן הזה, אך הם אמרו לי בפירוש כי למדו אותו כאן בארץ ולא הביאוהו מתימן. מישהו אמר פעם שהוא ממוצא טורקי' (זמרשת).
 |
| במחנה מעבר של הג'וינט בעדן לקראת העלייה ארצה, 1949 (צילום: דוד אלדן, אוסף התצלומים הלאומי) |
דרך הרוח מי ידע?
בין כך ובין כך למדנו שוב כי אין 'לחן עממי' שנוצר מעצמו ואין לו אבא או אמא. חשיפתם כרוכה בעמל מחקרי, אך לא פעם היא פרי של מזל או של צירוף מקרים. המסקנה החשובה שעולה מכל זה היא שגם לחנים שנחשבים 'עתיקים' או 'קדושים מרחם', לא ירדו למשה מהר סיני ועשויים להתברר כמאוחרים יחסית ואף ככאלה שמקורם נוכרי.
