‏הצגת רשומות עם תוויות ספר האגדה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ספר האגדה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 22 ביולי 2019

מי זוכר את כ' בתמוז?

10 שקלים, 1984 (צילום: איתמר לויתן)

א. כ' בתמוז

מחר יחול כ' בתמוז, יום מותו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל על פי הלוח העברי (בשנת תרס"ד / 1904). הרשימות שתתפרסמנה השבוע בבלוג תוקדשנה לזכרו ולכבודו במלאת 115 שנים למותו.

העמוד הראשון של הצפירה, כ"ב בתמוז תרס"ד (5 ביולי 1904)

מי זוכר כיום שכ' בתמוז היה פעם תאריך חשוב בעולם היהודי בכלל, ובארץ ישראל בפרט? במשך שנים רבות צוין יום זה בעצרות ציבור, בבתי הספר ובעיתונים. אבל כיום איש אינו זוכר או מזכיר (פרט לבלוג עונ"ש), ואני גם מוכן להמר שאף עיתון לא יציין זאת מחר.

כרזת קרן קיימת ליום כ' בתמוז, 1927 (הארכיון הציוני המרכזי)
דואר היום, 25 ביולי 1932

תלמידי ז'בוטינסקי, חברי הזרם הרוויזיוניסטי, ציינו באדיקות גדולה את כ' בתמוז. מנקודת מבטם זו הייתה גם הזדמנות להציע אותו כיום שבתון מעבודה שיחליף את 1 במאי השנוא...

(אוסף פבזנר, הספרייה הלאומית)
כרוז כ' בתמוז של הסתדרות העובדים הלאומית (הרוויזיוניסטים), 1935 (אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית)

לאחר מותו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, בכ"א בתמוז תרצ"ד (1934), התקבלה בקונגרס הציוני החלטה לחבר את שני ימי הזיכרון ליום זיכרון אחד.

כרזת קק"ל ליום כ' בתמוז, 1947 (אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית)

לאחר הקמת המדינה החליטה ממשלת ישראל הראשונה להפוך את כ' בתמוז ל'יום המדינה' או ל'יום הצבא'. מצעד צבאי נערך, והרמטכ"ל הראשון יעקב דורי אף פרסם פקודת יום מיוחדת שקשרה בין חוזה המדינה לבין צה"ל.

העולם, 29 ביולי 1948
הארכיון הציוני המרכזי
שנתיים בלבד (1949-1948) החזיק מעמד 'יום המדינה' / 'יום הצבא' החדש. לאור ביקורת חריפה שנמתחה על השכחת כ' בתמוז המקורי, החליט בן גוריון לבטל את החג החדש ולאחדו עם יום העצמאות, שממילא צוין בסמיכות זמן (על פרשה זו ראו רשימותיהם של חזי עמיאור, 'מ"יום הרצל" ל"יום המדינה": כך נולד "יום העצמאות"', הספרנים: בלוג הספרייה הלאומית, 27 באפריל 2017, ושל רפי מן, 'אל יאכל כ' בתמוז את כ"א בתמוז', העין השביעית, 9 במאי 2019).

עברו ימים, חלפו שנים, ועל אף ניסיונות פה ושם להחיותו ולשמרו, נשכח יום מיוחד זה מהלבבות ונשמט מלוח השנה הישראלי.

כרוז כ' בתמוז של ההסתדרות הציונית, 1951 (הספרייה הלאומית)
כיצד להבין את הרצל בימינו, 1955 (הספרייה הלאומית)

לפני חמש-עשרה שנה, בכ"ב בתמוז תשס"ד (2004) חקקה הכנסת את 'חוק בנימין זאב הרצל (ציון זכרו ופועלו)', ועל פיו 'אחת לשנה, בי' באייר, יום הולדתו של בנימין זאב הרצל, יקוים יום הרצל'.

רשומות, ספר החוקים, 11 ביולי 2004

וכך נדד 'יום הרצל' וזיכרו של חוזה המדינה מכ' בתמוז, יום מותו, אל י' באייר, יום הולדתו...

ב. עין זו אגדה

המשפט המפורסם של הרצל, 'אם תרצו אין זו אגדה', קיבל תפנית מרעננת בפורטרט זה שתלוי על קירות המוזיאון היהודי בווינה. ככל הנראה הצייר לא היה בקי בסודות האלף-בית העברי וכך הפך 'אין' ל'עין'... אולי 'עין לציון צופיה'?


 הציור הוא משנת 1930 והצייר הוא וילהלם ואכטל (1942-1875), יהודי אורתודוקסי שאף עלה לארץ ישראל ב-1936. הוא נהרג בתאונת דרכים בארצות הברית.

המוזיאון היהודי בווינה

מדהים שאיש (למיטב ידיעתי) לא שם לב לפאדיחה הזו!

ג. אם תרצו...

במודעה של בית הכנסת התל-אביבי 'היכל יהודה' יש משחק מילים שנון על 'אם תרצו אין זו אגדה'...

צילום: איתמר לויתן

ד. דתי נורמלי

ומאגדה לאגדה ומאגדה להדתה.

התמונה המפורסמת, שנדפסה בפתח ספר האגדה, ובה נראים חיים נחמן ביאליק ויהושע רבניצקי רוכנים על ספרי קודש וקרחותיהם מבהיקות ללא כיסוי ראש, עוררה כעס בקרב שלומי אמוני ישראל. הרי אין זה מן הראוי שיהודי חשוב כמו ביאליק יעיין בכתבי הקודש כשהוא גלויי ראש... וכך קמו ציירים חובבים וזריזים שעיטרו את פדחותיהם בכיפות.


בספרו נוצות סיפר חיים באר על מנהל בית הספר הירושלמי שבו למד:

נוצות, עם עובד, 1979, עמ' 197

וראו גם ברשימתו של שמואל אבנרי, 'ביקורת "ספר האגדה" ושריפת כתבי ביאליק', הארץ, 22 ביולי 2011.

נזכרתי בכך כשראיתי את הפרסומת הזו במוסף 'מוצ"ש' של העיתון מקור ראשון. חברת שיכון כלשהי, שפונה אל הציבור הדתי-לאומי ומבקשת לפתותו לרכוש דירה ב'ישוב לדתיים נורמלים', מצאה לנכון לחבוש להרצל כיפה סרוגה...

מקור ראשון, מוצ"ש, 22 בפברואר 2019

עוד ענייני הרצל יובאו בשתי הרשימות הבאות שתתפרסמנה השבוע: