הזקן בן המאה ועשר שנעלם

בשנת 2009 התפרסם הספר הנהדר, המצחיק והמומלץ 'הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם', שחיבר השוודי יונס יונסון. הספר, שהפך מיד לרב-מכר עולמי ונמכר במיליוני עותקים, תורגם לעברית על ידי רות שפירא וראה אור בשנת 2011 בהוצאת 'כתר'.



זהו אחד הספרים המצחיקים ביותר שקראתי, ואני בהחלט מתכוון לראות גם את הגרסה הקולנועית שעלתה לפני זמן מה על האקרנים.

מתברר שאנשי רשות האוכלוסין וההגירה שבמשרד הפנים שלנו – לאחר שסיימו לפתור בהצלחה את בעיית הפליטים והמסתננים, הגֵרים, חסרי הדת וחסרי האזרחות – התקנאו בהצלחת הספר והחליטו למנף את הפוטנציאל הגלום בו.

דובי גולדפלם שם לב למודעה ההזויה שהתפרסמה אתמול בעיתון 'ישראל היום':

כלומר, בני ה-110 ומעלה שימו לב (בהנחה שאתם קוראים 'ישראל היום')!

אם אתם עונים על הקריטריונים – דהיינו שהביטוח הלאומי לא שילם לכם עד היום גמלה או הבטחת הכנסה ואיכשהו שרדתם את השנים הקשות בלעדינו – אנא הודיעו לנו תוך שלושים יום (לא נעים, אבל בגילכם כל יום קובע!). אם לא תעשו כן לא תותירו בידינו בררה אלא להגדירכם כתושב 'לא פעיל' (???) ונאלץ למחוק אתכם ממרשם האוכלוסין. ראו הוזהרתם!

מנקודת המבט של מרשם האוכלוסין, אם לא ידוע לנו שאתה מת – הרי שאתה חי איכשהו, גם אם אתה בן 110 ומעלה... אמנם אלה חיים 'לא פעילים', אבל גם זה משהו.

ואולי בכלל מקור ההשראה אינו בשוודיה, אלא ברוסיה, ברומן הסאטירי הגדול 'נפשות מתות', שחיבר ניקולאי גוגול? גם אצל גוגול, העובדה שמישהו מת אינה רלוונטית. כל עוד הוא לא נרשם כמת, אפשר לעשות עסקים על חשבונו כאילו הוא חי.

ובמחשבה נוספת, למה בחרו אנשי משרד הפנים דווקא בגיל 110? והרי משר הפנים גדעון סער – שלאחרונה החל לשמור שבת על חשבון תושבי תל-אביב – אפשר היה לצפות לקצת יותר ייִדישקייט ולבחור דווקא את הגיל 'היהודי' כל כך – 120...

אין לי תשובה. אבל זו הזדמנות מצוינת להוציא מן המחסן את 'עד מאה ועשרים', שירו הנשכח של מייק בורשטיין הנהדר, כפי שהושר בסרט 'הבורקס האשכנזי' המביך, 'קוני למל בתל אביב' (1976).

מילים: עמוס אטינגר; לחן: דובי זלצר.

עד מאה ועשרים, עד מאה ועשרים,
עד מאה ועשרים, שתהיה צעיר.
עד מאה ועשרים, עד מאה ועשרים,
עד מאה ועשרים, יהודים לשיר.

נרימה כוס משקה, שהחיינו
ונשתה בלי די,
על אף כל הצרות שעברנו,
עם ישראל חי, אי-אי-אי.

עד מאה ועשרים...

עוד יום יבוא יבוא משיחנו
לא נשאל מתי,
וכך נישא אל-על תפילתינו
עוד אבינו חי, אי-אי-אי.

עד מאה ועשרים... 

מבט שני ב'שני קוּנִי לֶמֶל'

היום גיליתי לשמחתי כי סרט הקאלט הנפלא 'שני קוני למל', שביים שחקן התאטרון ישראל בקר בשנת 1966, זמין במרשתת לצפייה מלאה וחסרת מעצורים.

הסרט – שיש שראו בו 'סרט בורקס אשכנזי' – הוא עיבוד חופשי למדי של מחזה קומי ביידיש, מסוּגת 'קומדיה של טעויות' שבנויה על חילופי זהויות, שחיבר אברהם גולדפדן. המחזה נדפס לראשונה בוורשה בשנת 1887 תחת הכותרת 'דער פאַנאַטיק אדער דיא ביידע קני לעמיל' (הקנאי, או שני קוני למל). התרגום העברי הראשון, שעשה 'מר דרור' (הוא איש העלייה הראשונה, מרדכי אזרחי-קרישבסקי), נקרא בשם המופלא 'הקנאי או שני יקטן-יקשן' (ירושלים 1900).

במקורו היה זה מחזה ביקורתי ומתוחכם, שדן בבעיית הזהות היהודית המודרנית ושיקף את מלחמת התרבות שהתחוללה בחברה היהודית במזרח אירופה במחצית השנייה של המאה ה-19. מומיו של קוני למל – הפיסח, הפוזל והמגמגם – משקפים את מומיה הרוחניים של החברה המסורתית (שמתגלמת בדמותו של האב החסיד הקנאי). קוני למל ואביו שטופים באמונות הבל אך אינם רואים את מומיהם-שלהם ומטיפים ביהירות לכולם כיצד עליהם לחיות. מול 'העולם הישן' הזה העמיד גולדפדן את דמויותיהם של מקס הסטודנט לרפואה, את אשתו של החסיד ואת בתו - שמייצגים את 'העולם החדש'. גולדפדן לגלג על הקנאות הדתית ועל מוסד השידוכים, שמנוגד לרוח המודרנית של אהבה ספונטנית. בסרט טושטשו המסרים המקוריים של המחזה ונוצר בו בליל קסום של קיטש, סטיראוטיפים ונוסטלגיה.

לא יאומן כי יסופר, אבל בקרית מוצקין יש כיכר קוני למל! (עיצוב ראובן גפני)

הסרט היה ההפקה הסינימסקופית הראשונה בישראל והוא זכה להצלחה רבה, למעשה היה זה הסרט שפרסם את מייק בורשטיין, ילד הפלא של תאטרון היידיש, שקנה את עולמו קודם לכן בהפקת 'שירי המגילה' של איציק מאנגר. כוכבי הסרט האחרים היו אביו פסח'קה בורשטיין, רפאל קלצ'קין, שמואל רודנסקי, ז'רמן אוניקובסקי, רינה גנור, שמוליק סגל, אהרן מסקין, זישא גולד, אלישבע מיכאלי, חברי שלישיית התאומים, ועוד אגדות תאטרון וקולנוע מאותם ימים.

על הסרט, שאותו הפיק מרדכי נבון איש 'אולפני גבע', כתבה לא מכבר נירית אנדרמן בעיתון הארץ (11 במרס 2011):

ולא נשכח את השירים הנפלאים: 'הבו עז לתיש' (כולל השריקה המפורסמת של פסח'קה), 'הוא יהיה לי בעל', 'הייתי קוני למל' ('אומרים שאני איננני אני'), ועוד.

למי שיש שעתיים פנויות (אפשר לעשות הפסקה) – ההנאה מובטחת. אפשר לראות את הסרט כאן.

ומי שרוצה רק להקשיב לשירים של הסרט יכול לעשות זאת בלחיצה כאן.