גלגולו של ניגון: איך נולד השיר 'חיימקה שלי'?

רחל אטאס (2004-1934). איור: זאב

_________________________________________________________________

גולשים יקרים,

אם הגעתם לכאן בוודאי תשמחו לדעת שפרק זה קיבל פנים חדשות, מורחבות ומעודכנות, בספרי אמא יקרה לי: פרקי מסע בזמר העברי (הוצאת מאגנס, 2026). פרטים נוספים, פרק לדוגמה ואפשרויות רכישה ומשלוח – כאן.

____________________________________________________________________

א. חיימקה שלי

מי לא מכיר את השיר 'חיימקה שלי', שכתב דן אלמגור בשנת 1964 והלחין משה וילנסקי, ומי לא מכיר את הביצוע המופתי של רחל אטאס?

לשיר זה, שהפך להמנון האולטימטיבי של הייִדישע מאַמע הישראלית, יש רקע שונה לחלוטין...

הבה ניזכר ברחל אטאס:

ועוד אחד (מ-1982):

וכאן היורשת הטבעית של רחל אטאס – יונית שקד-גולן בערב מחווה לדן אלמגור (אפריל 2012):

ואלה המילים מתוך ספרו של דן אלמגור 'הצ'ופצ'יק של הקומקום':



ב. איך שיר נולד? סיפורו של דן אלמגור

'המצעד קרב מריע הרמקול' – גדוד 22 של חטיבת כרמלי במצעד צה"ל בחיפה, 1949

לא רבים יודעים שאף לא אחד משיריה היפים של רחל המשוררת על הכנרת ונופיה נכתב על שפת ים כנרת. כמעט כולם נכתבו בחדרה הקטן והחם על הגג של בית משפחת לוינסון ברחוב בוגרשוב 5, בו גרה רחל אחרי שנאלצה לעזוב את דגניה ואת הכנרת בשל מחלת השחפת ממנה סבלה. אל הכנרת ואל נופיה חזרה רחל רק כשהובאה לקבורה בבית-העלמין של קבוצת כנרת.

לאה גולדברג, שהגיעה ארצה בשנת 1935, כארבע שנים אחרי פטירתה של רחל, גרה במשך שנים ברחוב ארנון (המוכר מסיפורי הילדים שלה), במרחק קצרצר מהבית בו גרה רחל. כשנשאלה פעם, בפגישת קוראים, איפה כתבה את אחד משירי הטבע היפים ביותר שלה, ענתה לאה גולדברג: 'בחדר ההמתנה של רופא השיניים שלי'...

בתחילת שנות הששים למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים, בגבעת רם. המשוררת המופלאה ועתירת הידע (שעלתה לארץ בשנה שבה נולדתי) לימדה אז ספרות כללית (עדיין לא הכירו בזכות קיומו של חוג לספרות כללית), וראש המחלקה לספרות עברית היה המשורר, החוקר והמתרגם שמעון הלקין. הלקין, שנולד ברוסיה (1899) ונעוריו עברו עליו בארה"ב, עלה ארצה לראשונה ב-1932, שנה אחרי פטירתה של רחל, ולימד כשנתיים בבית ספר תיכון בתל אביב. הוא חזר לארה"ב ושב ארצה בשנת 1949, כראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה היחידה שהייתה אז.

שמעון הלקין (1987-1899)

בסמינרים של הלקין שבהם למדתי ישבו לצדי המשוררים יהודה עמיחי, חיים גורי, דן פגיס, טוביה ריבנר, דליה רביקוביץ,  אברהם הוס, אנדד אלדן ואחרים; חוקרי ספרות צעירים כמו גרשון שקד, דן מירון, יוסף אבן, מנחם ברינקר ורבים אחרים. יום אחד, בשנת 1961, בשעת סמינר על ביקורת הספרות, אמר הלקין: 'כל חוקר, כל מבקר, חושב שרק הוא מבין את היצירה שאותה הוא מנתח. וזה מזכיר לי', הוסיף בחיוך, 'שיר אמריקני מתקופת מלחמת האזרחים, לפני מאה שנים בדיוק, ששרה אמא של אחד החיילים: כל החיילים דורכים ברגל שמאל, ורק ג'וני שלי דורך ברגל הנכונה'.

ביקורת ספרות או לא ביקורת ספרות... ברגע ששמעתי את דברי המורה הנערץ עלי, כמעט קפצתי ממקומי. בהפסקה, ניגשתי אל פרופסור הלקין ושאלתי איפה אוכל למצוא את השיר הזה?

'אתה חושב שאני זוכר?', ענה לי בפליאה, 'עברו כל כך הרבה שנים מאז שמעתי אותו. ודאי תמצא אותו באחד מהספרים על מלחמת הצפון בדרום. נדמה לי שהאם הייתה מאחת ממדינות הדרום'.        

התחלתי לחפש בספרים, באנתולוגיות (יוצרי ה'ויקיפדיה' אפילו לא נולדו אז), שאלתי חברים אמריקנים, עורכי תכניות זמר ברדיו (כמו יהודה לב), כתבתי מכתבים לכמה מחוקרי הזמר העממי בארה"ב, ביניהם אפילו פיט סיגר הגדול. אבל איש לא הכיר את השיר שהזכיר הפרופסור שלנו כבדרך אגב בסמינר על ביקורת הספרות.

רק ג'וני שלי דורך ברגל הנכונה

כעבור חצי שנה לערך ישבתי עם המלחין משה וילנסקי, ושאלתי אותו אם השיר הזה מוכר לו במקרה.

'כמה זמן אתה כבר מחפש אותו?', שאל אותי וילנסקי בחיוך.

'כמעט חצי שנה', עניתי.

'חצי שנה?!', חייך שוב וילנסקי. 'אני הרי מכיר את קצב העבודה שלך. הרי בחצי שעה יכולת לכתוב שיר כזה בעברית'. ומיד הוסיף: 'בוא. אתה כבר כאן. הפסנתר פתוח. קח נייר – וכתוב את השיר. אני מבטיח לך שאלחין אותו מיד'.

זאת היתה הצעה שלא יכולתי לסרב לה, כמובן. ואכן, תוך חצי שעה נולד השיר – מילים ולחן – בדירתו של משה וילנסקי.

משה וילנסקי (1997-1910)

וילנסקי היה אז מנהל מחלקת המוסיקה של 'קול ישראל'. הוא חיפש שירים לרחל אטאס הנפלאה, לאחת מתכניות הבידור בו היתה אמורה להתארח. ואני לא יכולתי לחלום על בחירה טובה מזאת.

רחל אטאס הקליטה את השיר, ששודר ונכלל מאוחר יותר בתקליטור שיריה, שיצא בשנת 1964, ומאז מצביעים כולם על עוד שיר אולטימטיבי של 'יידישע מאמע' קלאסית – אמו של החייל חיימקה – שבא בעקבות שירם היפה של אלתרמן ופרשקו, 'מכתב מאמא' ('שלום לך, ילדי, שלום מאמא'), שנכתב כעשרים שנה קודם לכן, בשנת 1941; שיר שהקדשנו לו כאן לאחרונה כמה עונ"שים. אבל רק אלה שישבו אתי באותו סמינר לביקורת הספרות של הלקין בשנת 1961 (ומספרם נידלדל מאז מאד, למרבה הכאב) יכולים היו להעיד שמדובר לא בעוד שיר על אמא יהודייה, אלא בשיר על אם בלתי-יהודיה בעליל, שמוצאה מאחת ממדינות הדרום; שיר שנכתב והושר במלחמת האזרחים האמריקנית עשרות שנים לפני שנולד שיר היידיש על האם היהודיה ממזרח-אירופה, שבנה נסע לאמריקה והבטיח לאמו לחסוך שם קצת כסף, כדי שגם היא ושאר בני המשפחה יוכלו להצטרף אליו, ומאז לא שמעה ממנו מילה.

במשך השנים נאלצתי לענות בשלילה להרבה פניות של ישראלים בשם חיימ'קה, שביקשו שאאשר את הסיפור שהם מספרים למשפחתם ולחבריהם, כאילו נכתב השיר עליהם. לעומת זאת, לא הגיעה עד כה שום בקשה דומה מאף חייל אמריקני העונה לשם ג'וני, שאחד מאבות-אבותיו נלחם במלחמת האזרחים.

הסכמתי לענות בחיוב לפנייה אחת הפוכה, שהגיעה אליי מהשדרן ובעל תחנת הרדיו הצפונית חיים הכט. חיים התחנן לפניי שאזים את השמועה המלווה אותו כל חייו, כאילו נכתב השיר אודותיו...

דן אלמגור מאשר: חיים הכט הוא לא חיימקה שלי!

ג. לאן התגלגלת חיימקה?

'חיימקה שלי' זכה להצלחה כל כך גדולה ואין פלא שנוצרו לו תרגומים, המשכים וחיקויים.

הנה אמוץ ברונטמן מקיבוץ אפיקים (בוגר להקת הנח"ל, שגם נזכר בספרו הנהדר של אסף ענברי 'הביתה'), שר את 'חיימקה שלי' – גרסת האבא.

ומה יותר מתבקש מאשר לתרגם את השיר ליידיש? בכל זאת אמא יהודייה...

הנה דוד עשת – גם הוא לא בדיוק אמא – מרעים בקולו: 'חיימקה מיין זון' (מתוך תקליטו 'די נייעסטע לידער אין ייִדיש', 1968).

ומתברר שבהפוך על הפוך, יש גם 'חיימקה של סיירת גולני'. השיר חובר על ידי עידו דגני לכבוד מלאת 60 שנה להקמת הסיירת. לא הצלחתי למצוא את שמה של הזמרת.

ד. בעלי התוספות: 'רק ג'ים' של אירווינג ברלין

עוד לא יבשה הדיו על הפוסט וגדעון לופז הזדרז והפנה את תשומת לבנו לשיר אמריקני ישן נושן של אירווינג ברלין, הפזמונאי והמלחין האמריקני הענק, שחיבר את God Bless America, את White Christmas ועוד מאות להיטים.

אירווניג ברלין (1989-1888) – צילום משנת 1920

ב-1918, לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה ושובם של החיילים האמריקנים הביתה, חיבר ברלין (שבעצמו גוייס לצבא באותה תקופה) פזמון משעשע שנקרא They Were All Out Of Step But Jim (כולם הולכים בקצב לא נכון, חוץ מג'ים). האם ייתכן שלשיר הזה התכוון הלקין?

ובכן, לא ג'וני אלא ג'ימי, לא מלחמת אזרחים אלא שיר חיילים ממלחמת העולם הראשונה...

הנה המילים, ואחר כך המנגינה (שמזכירה קצת את וילנסקי...)

[1st verse:]

Jimmy's mother went to see her son
Marching along on parade
In his uniform and with his gun
What a lovely picture he made
She came home that ev'ning
Filled up with delight
And to all the neighbors
She would yell with all her might

[Refrain:]
Did you see my little Jimmy marching
With the soldiers up the avenue?
There was Jimmy just as stiff as starch
Like his Daddy on the seventeenth of March
Did you notice all the lovely ladies
Casting their eyes on him?
Away he went
To live in a tent
Over in France with his regiment
Were you there, and tell me, did you notice?
They were all out of step but Jim

[2nd verse:]
That night little Jimmy's father stood
Buying the drinks for the crowd
You could tell that he was feeling good
He was talking terribly loud
Twenty times he treated
My! but he was dry
When his glass was empty
He would treat again and cry

[Alternate Lines In 2nd refrain:]
It made me glad
To gaze at the lad
Lord help the Kaiser if he's like his Dad

וכאן הזמר האמריקני בילי מוריי (Billy Murray) בהקלטה משנת 1918:

גלגולו של ניגון: טנגו כפר סבא

הרפת של קיבוץ בחן

____________________________________________________________________

גולשים יקרים,

אם הגעתם לכאן בוודאי תשמחו לדעת שפרק זה קיבל פנים חדשות בספרי שיר הוא לא רק מילים: פרקי מסע בזמר העברי (הוצאת עם עובד, תש"ף / 2019).

אתם מוזמנים לבקר בפרק העשירי של הבלוג 'שיר הוא לא רק מילים' ושם תמצאו מידע נוסף על הספר ועל השיר.

____________________________________________________________________

הרשימה 'מי רוצה לקנות צינור ושט' הזכירה לי את טנגו כפר סבא, השיר הנהדר שכתב נתן אלתרמן והלחין משה וילנסקי בשנת 1946.

הַפָּרָה גּוֹעָה בָּרֶפֶת
נִשְׁמָתִי לְךָ נִשְׂרֶפֶת
הַכְּלָבִים קוֹרְעִים שַׁרְשֶׁרֶת
נִשְׁמָתִי לְךָ בּוֹעֶרֶת.

וּלְהִפָּגֵשׁ אִתְּךָ אָסוּר, יְפֵה-עֵינַיִם
אָבִי אָסַר לִי לְטַיֵּל אִתְּךָ בִּשְׁנַיִם
כִּי הֶחָצֵר סְגוּרָה עַל שַׁעַר וּבְרִיחַיִם
אֲבוֹי, בִּגְלַל מַחֲלַת הַפֶּה וְהַטְּלָפַיִם.

אֲבָל הַלֵּב לְךָ קוֹרֵא, קוֹרֵא, חַבִיבִי,
אוֹי כִּי הַלֵּב אֶצְלִי הוּא מֶשֶׁק אִינְטֶנְסִיבִי.

טַנְגּוֹ
טַנְגּוֹ כְּפַר סַבָּא
טַנְגּוֹ עָמֹק וּמִתְיַפֵּחַ...
אִמָּא,
הוֹ, אִמָּא וְאַבָּא,
אוֹתִי פֹּה יְשַׁגֵּע הַיָּרֵחַ!

יָרֵחַ שָׁט, מִן הֶחָלָב עוֹלֶה הַהֶבֶל,
נַפְשִׁי יוֹצֵאת, אֲנִי אֶתְלֶה עַצְמִי עַל חֶבֶל...

טַנְגּוֹ
טַנְגּוֹ כְּפָר סַבָּא
טַנְגּוֹ עָמֹק וּמִתְיַפֵּחַ.

שֵׁשׁ פָּרוֹת אֲנִי חוֹלֶבֶת
שֵׁד אֶחָד אֲנִי אוֹהֶבֶת
אוֹי, אֱמֹר, אֱמֹר לִי בֶּנִי:
מַה נַּפְשִׁי רוֹצָה מִמֶּנִּי?

אַתָּה לִי מֶלֶךְ וְאַבִּיר וְגַם דִּיקְטָטוֹר
וּלְבָבִי לְךָ לוֹהֵט כְּאִינְקוּבָּטוֹר.
קוֹלְךָ הָרַךְ אֶת לְבָבִי שׁוֹבֵר כַּשַּׁיִשׁ
קוֹלְךָ הַדַּק וְהַמָּתוֹק כְּקוֹל הַתַּיִשׁ!

אֶל הַחֻפָּה קָחֵנִי, בֶּנִי, אֵין לִי כֹּחַ!
שֶׁכְּבָר יִהְיֶה לָנוּ גַּם לוּל וְגַם אֶפְרוֹחַ...

טַנְגּוֹ
טַנְגּוֹ כְּפָר סַבָּא
טַנְגּוֹ עָמֹק וּמִתְיַפֵּחַ...
אִמָּא,
הוֹ, אִמָּא וְאַבָּא,
אוֹתִי פֹּה יְשַׁגֵּע הַיָּרֵחַ!

אֲנִי אֶת בֶּנִי שׁוּב אֶקַּח עַל הַיָּדַיִם
וַאֲנַשֵּׁק לוֹ אֶת הַפֶּה וְהַטְּלָפַיִם.
טַנְגּוֹ,
הָהּ, טַנְגּוֹ כְּפָר סַבָּא,
טַנְגּוֹ עָמֹק וּמִתְיַפֵּחַ.

דבר, 2 בינואר 1946

השיר נכתב אמנם ללהקת 'לי-לה-לו', אך התפרסם במיוחד בביצועה הרועם והבלתי נשכח של רחל אטאס משנת 1964.



משהו מהביצוע הקלאסי השתמר גם אצל יונית שקד-גולן. הנה היא במופע 'שושנה בין חיוכים' לזכרה של שושנה דמארי, בהנחיית דן אלמגור (2008).

וכאן, עינת אזולאי עם הסינפונייטה של באר שבע (2011):



מתברר שמאחורי השיר החייכני עומד סיפור אמתי, עם סוף עצוב.

על מקורותיו של השיר כתב מוטקה נאור במאמרו 'אלתרמן והמושבות – מפתח תקוה עד חדרה':

את מספר הטורים והשירים הגדול ביותר כתב אלתרמן על המושבה כפר סבא, שנוסדה ב-1903 ובמשך שנים נחשבה למושבה קטנה-בינונית. מדוע כתב דווקא עליה? אפשר להשיב על כך, שכפר סבא נתפסה כמושבה חקלאית מסורתית, קרובה ובכל זאת רחוקה, המייצגת במידה רבה את עשרות המושבות שקמו בארץ בארבעים שנותיה הראשונות של ההתיישבות היהודית הפרטית, להבדיל מההתיישבות העובדת (קיבוצים ומושבי עובדים).  

כפר סבא מופיעה בכמה משירי הזמר של אלתרמן, ובראש בראשונה ב'טנגו כפר סבא' ... שיר זה, שבוצע לראשונה בתיאטרון 'לי-לה-לו' ב-28 ביוני 1946, היה אחד האהובים והמושרים בין שירי הזמר של אלתרמן. את הלחן כתב משה וילנסקי <מנחם דורמן, עורך הספר פזמונים ושירי זמר, ב (שירי לי-לה-לו ושירים מכל הזמנים) לא מצא לנכון לכלול את השיר בספר>. 

השיר מבוסס ככל הנראה על מעשה שהיה: עלם ועלמה מהשרון, מכפר סבא ואולי מרעננה – התאהבו, אלא שאביה של הנערה אסר עליה להיפגש עם אהוב ליבה. הפרשה עוררה ככל הנראה הד בציבור והגיעה לעיתונות, משם שאב אלתרמן את המידע על הזוג <המידע שאוב מראיון שערכה לפני שנים (אין מועד) חנה נדל מכפר סבא עם שמחה בודניק, בנם של בני הזוג מרים (שזיפי) ומשה בודניק, גיבורי העלילה האמיתית. הדברים שודרו בתוכנית 'ניחוח חציר' בקול ישראל והתעתיק מצוי בידי המוזיאון לתולדות כפר סבא והועמד לרשות המחבר על-ידי ירדנה וייסברג>. 

בכפר סבא הסיפור נשכח לגמרי, ועובדה היא כי שמחה, בנם של הצעיר והצעירה שנישאו בסופו של דבר, לא ידע כלל על ההיכרות הבעייתית של הוריו, ואף האם, מרים בודניק-שזיפי, לא ייחסה לסיפור חשיבות מרובה. לדבריה, 'היו שמועות שהשיר נכתב על הסיפור שלנו'. 

שתי המשפחות הכפר סבאיות שזיפי ובודניק (לפי גרסה אחרת משפחת בודניק הייתה מרעננה) היו חקלאיות וביניהן שררו יחסי ידידות. מרים שזיפי בת ה-17 וחצי התאהבה במשה בודניק, אבל אביה, יצחק שזיפי, התנגד לקשר. 'הוא טען שבחורה כל-כך יפה ומוכשרת צריכה פקיד או מנהל חשבונות, שאז קראו לו "בוכהלטר", ולא איזה בחור חקלאי', דברי הבן שמחה. 

מרים, אכן, עבדה ברפת המשפחתית, כפי שתיאר אלתרמן, וכל העת חשבה על אהובה האסור: 

שש פרות אני חולבת / שֵד אחד אני אוהבת / אוי, אמור, אמור לי בֶּנִי / מה נפשי רוצה ממני! 

אתה לי מלך ואביר וגם דיקטטור / ולבבי לך לוהט כאינקובטור. / קולך הרך את לבבי שובר כשַיִש / קולך הדק והמתוק כקול התיש. 

אל החֻפָּה קחני, בני, אין לי כח! / שכבר יהיה לנו גם לול וגם אפרוח...

הסברים נחוצים:

השם בני אינו ברור. הבחור נקרא, כאמור משה, וכנראה שאלתרמן היה זקוק לשם המתחרז היטב.

אינקובטור – מדגרה שבה מתבקעות הביצים בשל החום.

משה, אכן, הוביל את מרים אל החופה ואף אביה, יצחק שזיפי, התרצה לבסוף ומצא בחתנו אדם כלבבו. השמחה לא ארכה. לאחר שלוש שנות נישואין בלבד, נרצח משה על-ידי מסתננים שניסו לגנוב בקר מרפתו בכפר סבא <לפרטים על משה בודניק, ראו באתר יזכור של משרד הביטחון באינטרנט>. הוא עצמו שירת בחטיבת אלכסנדרוני וקיבל חופשה מיוחדת בדצמבר 1948 לשם סיוע בעבודות המשק המשפחתי. אשתו מרים, גיבורת השיר, נותרה עם שני תינוקות.

זהו משה בודניק, שהוא אולי 'בני' שעליו כתב אלתרמן ב'טנגו כפר סבא'

לסיפור הזה יש אקורד עצוב נוסף. ארבע שנים וחצי לאחר הירצחו של משה בודניק, נרצח בנסיבות דומות חותנו, יצחק שזיפי, הוא האב שלא הרשה לבתו "לצאת" עם בודניק. בליל ה-14 במאי 1953 שמע שזיפי רעש מכיוון הרפת שבחצרו. הוא יצא לבדוק את סיבת הרעש ונורה על-ידי מסתננים שחדרו לכפר סבא מתחום ירדן דאז, ליד קלקיליה. לאחר שבוע מת מפצעיו <'יצחק שזיפי', דבר, 22 במאי 1953>.

דבר, 6 ביוני 1954