מֵעֵבֶר לנהר (ב): שקיעי 'מעבר יבוק' בספרות החדשה

יעקב ובני משפחתו חוצים את מעבר יבוק (במרכז הציור יעקב נאבק עם המלאך).
מקור: כתב יד וינה (תרגום השבעים לספר בראשית), המאה השישית לספירה

מאת דן לב ארי

ברשימה הקודמת עמדנו על הפופולריות הרבה שזכה לה ספר מעבר יבוק, בעיקר בזכות קיצוריו, עיבודיו ותרגומיו ליידיש. אך טבעי הוא כי עקבות לכך ניתן למצוא גם בספרות יידיש ובספרות העברית. הסופרים שכתבו עבור קהל הקוראים היהודי במזרח אירופה יכלו להיות סמוכים ובטוחים, שאם יזכירו ביצירותיהם את מעבר יבוק יבינו הקוראים את הביטוי לעומקו, על שלל משמעויותיו. אפשר גם להניח, שהקשר בין מעבר יבוק לבין המוות ועולם הקבלה הגביר עוד יותר את קסמו בעיני היוצרים.

נעיין אפוא בכמה דוגמאות – דוגמאות וללא יומרה למיצוי – לשימוש שנעשה במעבר יבוק ביצירות שונות, למן שלהי המאה ה-19 ואילך. אין הכוונה ליצירות שבהן הספר מופיע כבדרך אגב, ואף לא לכאלה שבהן הוא נוכח 'מאחורי הקלעים' (כמו 'לאחר הסעודה' של ש"י עגנון), אלא ליצירות שבהן הספר נזכר במפורש והוא ממלא בהן תפקיד ספרותי של ממש. מתוך היצירות הללו ניתן ללמוד גם על מעמדו של מעבר יבוק בחברה היהודית המסורתית (למשל, השימוש שעשו בו נשים).

נפתח בשניים מענקי הספרות היהודית במזרח אירופה: י"ל פרץ ושלום עליכם.

א. 'האילמת' (י"ל פרץ)

י"ל פרץ (1915-1851)

הסיפור הקצר 'האילמת', שכתב י"ל פרץ בעברית (פרץ היה סופר דו-לשוני, אך עיקר כתיבתו הייתה ביידיש), התפרסם בפעם הראשונה בוורשה בשנת תרנ"ב (1892). הוא נדפס בסדרת 'ספרי אגורה' – סדרה פופולרית של סיפורים, שנמכרו במחיר נמוך במיוחד, שיזם והוציא לאור הסופר, העורך והמו"ל, אברהם ליב שלקוביץ, שמוכר יותר בכינויו 'בן אביגדור'.

הסיפור הקודר מתאר את חייה הקצרים והעצובים של חנה, המכונה 'האילמת': ילדותה בעיירה נידחת כיתומה מאם העושה את כל מלאכות הבית; אהבתה הנכזבת ליעקב, בן השכנים, העוזב את העיירה וחוזר אליה כרופא מלומד; אובדן קולה כתוצאה מטראומה (שריפה בעיירה); נישואיה הכפויים לבעל מום; מחלתה ומותה בדמי ימיה. אם אחרי תמצית עגומה זו עדיין יש לכם חשק לקרוא את הסיפור במלואו, תוכלו למצוא אותו בפרויקט בן יהודה.

בשעת גסיסתה של חנה ב'הקדש' (מוסד קהילתי שהיה שילוב של בית מחסה ובית חולים), קוראות באוזניה נשים צדקניות בספר מעבר יבוק, קריאה שהיא למעשה מעין תפילה למען נשמתה:

האלמת, תרנ"ב, עמ' 10

הסיפור מסתיים במותה של חנה ב'הקדש'. ברגעי חייה האחרונים היא משתחררת מאילמותה וזועקת את שמו של אהובה, יעקב.

בניין ה'הקדש' בעיירה קולבושובה שבגליציה המזרחית. צילום מ-1963 (מקור: ארכיון יד ושם)

בסיפור זה פרץ עשה שימוש כפול במעבר יבוק: אזכורו מסייע 'לעבות' את מעמד הגסיסה ולהעניק לו אותנטיות עממית. בד בבד, השילוב בין התעקשותה של הגוססת, כי יקראו באוזניה מן הספר, לבין זעקתה את שמו של אהובה, יעקב, מוסיף לסיפור שכבת משמעות נוספת: חנה הגוססת, המקווה כי הקריאה באוזניה ממעבר יבוק תסייע לה להתאחד עם אהובה, מבלבלת בהזיותיה בינו לבין יעקב אבינו מספר 'בראשית'.

ב. 'מעבר בּוּג' (שלום עליכם)

שלום עליכם, 1904

מכאן נעבור ליצירה שונה בתכלית – בתוכנה, בסגנונה, ובשימוש שעשה הסופר, הוא שלום עליכם, ב'מעבר יבוק'.

הסיפור הקצר 'מעבר בּוּג' ראה אור בפעם הראשונה ביידיש, בגיליון פסח תרס"ג (1903) של השבועון יודישע פֿאָלקס-צײַטונג, שיצא לאור בקרקוב בשנים 1903-1902, בעריכתו של הסופר מרדכי ספקטור, מידידיו הקרובים של שלום עליכם. שמו המקורי של הסיפור היה 'ערב פּסח איבערן בוג' (ערב פסח על [נהר] הבּוּג). אולם לפרסום רחב בקרב ציבור הקוראים הגיע הסיפור רק אחרי שיצא לאור שוב, שנתיים מאוחר יותר (1905), כחוברת בהוצאת 'ביכער פֿאַר אַלע' (ספרים לכל) שבוורשה. בעל הוצאה זו, מגנוּס קרינסקי, נהג להוציא לאור מחדש, ובהתמדה, את סיפוריו של שלום עליכם שהתפרסמו במקור בעיתונים, ולפי עדותו של י"ד ברקוביץ – חתנו של שלום עליכם ומתרגמו לעברית – לא שילם לו תמלוגים על כך וגרם לו עוגמת נפש רבה.

קרינסקי שינה את שם הסיפור – אולי כדי להגביר את האטרקטיביות של הסיפור בעיני קהל הקוראים – ושיווה לו דמות של מעשייה עממית: 'אויף פּסח אַהיים: אַ מעשׂה ווי אַזוי פֿישל דער מלמד איז געפֿאָרן פֿון באַלטע קיין כאַשטשעוואַטע אויף פּסח אַהיים, און וואָס מיט אים האָט זיך געטראָפֿן' (הביתה לפסח: מעשה בפישל המלמד שנסע מבאלטה לחַשְׁצֶ'וואטֶה הביתה לפסח, ומה שקרה לו [בדרך]). מאז נודע הסיפור ביידיש בשם 'אויף פּסח אַהיים' (הביתה לפסח), ושמו המקורי נשכח. בא י"ד ברקוביץ והחזיר עטרה ליושנה: בתרגום הסיפור לעברית בחר לקרוא לו 'מעבר בוג', שם המהדהד את שמו המקורי של הסיפור אך גם רומז למעבר יבוק.

נהר הבוג בעיירה חוֹשְׁצֵ'וַואטוֹיֶה (מקור: Panoramio)

גיבור הסיפור, מלמד ושמו פישל, נאלץ, בחיפושיו אחרי פרנסה, לעזוב את משפחתו המתגוררת בעיירה חשצ'וואטה (היום חוֹשצ'וואטוֹיֶה [Khoshchevatoye] שבאוקראינה, על גדות נהר הבוג הדרומי, ומדרום לאומן), ולעבוד במקצועו בעיר בַּאלטָה, השוכנת כמה עשרות קילומטרים דרומית-מערבית משם. פעמיים בשנה – בסוכות ובפסח – חוזר פישל אל משפחתו כדי לבלות איתה את ימי החג.

הסיפור מתאר את מסעו לקראת פסח מבאלטה לעיירתו. מחמת עצלותו ושכרותו של העגלון הגוי, נמשכה הדרך הקצרה יומיים תמימים, ופישל חצה את נהר הבוג ממש בערב הפסח. בשל הפשרת השלגים הנהר מלא בגושי קרח צפים, ובמקום במעבורת, נאלץ פישל לחצות אותו בסירה קטנה, שבה חותר מפעיל המעבורת, פְּרוֹקוֹף בַּרַנְיוּק. לאחר הפלגה מסמרת שיער (לפחות מבחינתו של פישל) הוא מגיע לבסוף בשלום לביתו.

בית יהודי בחושצ'וואטויה. מי יודע, אולי זה היה ביתו של פישל? (מקור: Panoramio)

הסיפור 'מעבר בוג' הוא תענוג אמיתי לקריאה לחובבי סיפוריו של שלום עליכם, וניכרות בו תכונותיו המיוחדות והאהובות של הסופר: אהבת האדם, הרגישות לטבע וההומור המתוחכם אך מלא החמלה. לא נוכל להביאו כאן במלואו, והמעוניינים יוכלו למצוא אותו, בתרגומו הקלאסי של ברקוביץ, בכרך 'ימים טובים' של כל כתבי שלום עליכם. תרגום נוסף לעברית, תחת הכותרת 'הביתה לפסח', פרי עטו של אריה אהרוני, נדפס בספר בחול ובמועד (ספרית פועלים, 1997).

הנה שני קטעים מן הסיפור, ומהם יובן כיצד שלום עליכם משתמש במעבר יבוק:

מקור: ספר המועדים, ב: שלוש רגלים / פסח, דביר, תש"ח, עמ' 106

נהר הבוג הדרומי קפוא למחצה (מקור: ויקיפדיה)

מקור: ספר המועדים, פסח, תש"ח, עמ' 107

ג. 'תולדות משפחה אחת' (א"א קַבָּק)

אהרן אברהם קבק (1944-1881)

בשנים 1945-1943 ראו אור, בהוצאת עם עובד, שלושת חלקיו של הרומן תולדות משפחה אחת מאת הסופר אהרן אברהם קבק, שנודע בראשי התיבות א"א קבק. זהו רומן רחב יריעה, שמגולל את קורותיה של משפחה יהודית בפולין של המאה ה-19, על רקע הזרמים הרעיוניים שטלטלו את היהודים שם באותה תקופה – ההשכלה, הלאומיות הפולנית וחיבת ציון (הטרילוגיה יצאה לאור מחדש בהוצאת דביר, בשנת 1998). שלושת חלקיו של הרומן נקראים: 'בחלל הריק', 'בצל עץ התלייה' ו'סיפור ללא גיבורים'.

ממכתב שששלח הסופר אשר ברש לקבק בשנת 1941 ניתן להבין, כי באותה עת שקל המחבר לקרוא לרומן שלו (שכלל אז רק שני חלקים) בשם מעבר יבוק. בעצתו של ברש, שסבר כי שם זה מעורר אסוציאציות של בית עלמין, שינה קבק את תוכניתו ומצא כותרת חלופית.

'ממכתבי אשר ברש', משא (מוסף ספרותי של דבר), 2 ביוני 1972

על פי תוכנו של הרומן, שיש בו גם מספר אזכורים של מעבר היבוק התנ"כי, ייתכן שקבק שקל לקרוא לספרו בשם זה כדי להמחיש באמצעותו את הטלטלות והמאבקים הפנימיים שעוברים גיבורי הרומן (כמו מאבקו של יעקב במלאך). אולם ברש חשש כי שם זה יחטיא את המטרה, ובמקום להזכיר לקוראים את מעבר יבוק המקורי, מספר בראשית, הוא יתקשר דווקא לתפילת 'אל מלא רחמים' הנאמרת בעת לוויה. כאשר כתב ברש את מכתבו, בראשית שנות הארבעים, היה עדיין קהל הקוראים ברובו פרי החינוך היהודי המסורתי, והצירוף 'מעבר יבוק' אכן הדהד היטב בדמיונו.

ד. 'מעבַר יַבֹּק' (שמעון הלקין)

שמעון הלקין (1987-1899)

'מעבר יבֹּק' הוא השם שנתן המשורר, הסופר, המתרגם וחוקר הספרות שמעון הלקין לאוסף שיריו השני, שראה אור בהוצאת עם עובד בשנת 1965. הלקין, יליד דוֹבְסְק שבבלארוס, הכיר היטב את הווי העיירה היהודית ואת התפקיד שמילא בו ספר 'מעבר יבוק'. לימים אף סיפר במפורש, כי ספרו של ר' אהרן ברכיה היה מונח על מדף הספרים בבית אביו, ובבחירת השם לאוסף שיריו כיוון במפורש לספר זה.

על אף שהשירים שנאספו בספר זה עוסקים רבות במוות, מוטיב 'מעבר היבוק' אל עולם המתים מופיע בצורה מפורשת רק בשיר אחד. זהו שיר י"ח בחלק השני של מחזור השירים 'חרוזים למי', שבו המשורר מנהל דיאלוג מדומיין עם דמות נשית אהובה, שהוא אינו נוקב בשמה. פירושים שונים יש באשר לזהותה של דמות זו, ולדעתי הלקין משוחח בשיר עם חלק מעצמו, ליתר דיוק עם נשמתו.

הנה השיר היפה והעצוב הזה. כדאי לשים לב לשינוי הקל, אך החשוב, שעשה הלקין בניקוד: לא מַעֲבַר יבוק, כמו במקרא או בספר, אלא מֵעֵבֶר ליבוק...

מעבר יבק, עמ' 89

אך זו אינה ההופעה הראשונה של מעבר יבוק בשירת הלקין. עוד בהיותו בן 29 הוא חיבר שיר בשם 'פזמון כושי', שעוסק כולו במעבר יבוק כמעבר אל העולם הבא. השיר כתוב בסגנון 'שיר נשמה', ובקלות אפשר לדמיין מקהלת 'ספיריצ'ואל', של זמרות וזמרים שחורים, שרה אותו בהתלהבות דתית:

שמעון הלקין, שירים, מוסד ביאליק, 1977, עמ' 188

כפי שציין בצדק ניצן ורדי (בתגובות) מדובר בתרגום שיר 'גוספל' מפורסם שנקרא Down by the Riverside. הנה ביצוע של לואי ארמסטרונג (כולל מילות השיר):

ה. סוף דבר

שירי מעבר יבק של הלקין בישרו את שקיעתו של השימוש המורכב בדימוי זה בפרוזה ובשירה העברית. 

מעבר יבוק התנ"כי צץ מדי פעם, למשל בשיר 'מעבר יבוק', שחיבר, הלחין ושר יעקב רוטבליט (באלבומו 'כך שחררתי את ירושלים', שראה אור ב-1978).

הסופרת והמורה הוותיקה הרצליה רז פרסמה לפני כמה שנים (ביום הולדתה התשעים!) ספר שירים בשם כל אחד ומעבר יבוק שלו (רמת השרון, הוצאה פרטית, 2010), אך גם היא חוזרת למעבר יבוק המקראי ולא לדימוי המורכב שמרמז גם לשם ספרו של הרב אהרן ברכיה ממודנה.

הספר מעבר יבוק נזכר, זעיר פה זעיר שם, בעיקר אצל סופרים שגדלו בסביבה דתית (כמו חיים באר בספרו עת הזמיר [1987], שבו ממלא נושא הקבורה והקברנים מקום חשוב). אבל קהל הקוראים הגדול, המשכיל, שגדל בעיירות מזרח אירופה והכיר אינטימית את מעבר יבוק ואת העולם שסביבו, כבר חלף ועבר מן העולם, ויחד עימו כלו ותמו גם הסופרים שכתבו עבורו.

ונסיים את מסענו בקוריוז מעניין. ב-6 בספטמבר 1972 התפרסם בעיתון דבר מכתב ששלח המחנך וסופר הילדים הנודע אליעזר שמאלי (1985-1901). מכתבו של שמאלי, שנולד בעיירה רוז'ישצ'ה שבאוקראינה בראשית המאה הקודמת, מדבר בעד עצמו:

גלגולו של ניגון: איך נולד השיר 'חיימקה שלי'?

רחל אטאס (2004-1934). איור: זאב

_________________________________________________________________

גולשים יקרים,

אם הגעתם לכאן בוודאי תשמחו לדעת שפרק זה קיבל פנים חדשות, מורחבות ומעודכנות, בספרי אמא יקרה לי: פרקי מסע בזמר העברי (הוצאת מאגנס, 2026). פרטים נוספים, פרק לדוגמה ואפשרויות רכישה ומשלוח – כאן.

____________________________________________________________________

א. חיימקה שלי

מי לא מכיר את השיר 'חיימקה שלי', שכתב דן אלמגור בשנת 1964 והלחין משה וילנסקי, ומי לא מכיר את הביצוע המופתי של רחל אטאס?

לשיר זה, שהפך להמנון האולטימטיבי של הייִדישע מאַמע הישראלית, יש רקע שונה לחלוטין...

הבה ניזכר ברחל אטאס:

ועוד אחד (מ-1982):

וכאן היורשת הטבעית של רחל אטאס – יונית שקד-גולן בערב מחווה לדן אלמגור (אפריל 2012):

ואלה המילים מתוך ספרו של דן אלמגור 'הצ'ופצ'יק של הקומקום':



ב. איך שיר נולד? סיפורו של דן אלמגור

'המצעד קרב מריע הרמקול' – גדוד 22 של חטיבת כרמלי במצעד צה"ל בחיפה, 1949

לא רבים יודעים שאף לא אחד משיריה היפים של רחל המשוררת על הכנרת ונופיה נכתב על שפת ים כנרת. כמעט כולם נכתבו בחדרה הקטן והחם על הגג של בית משפחת לוינסון ברחוב בוגרשוב 5, בו גרה רחל אחרי שנאלצה לעזוב את דגניה ואת הכנרת בשל מחלת השחפת ממנה סבלה. אל הכנרת ואל נופיה חזרה רחל רק כשהובאה לקבורה בבית-העלמין של קבוצת כנרת.

לאה גולדברג, שהגיעה ארצה בשנת 1935, כארבע שנים אחרי פטירתה של רחל, גרה במשך שנים ברחוב ארנון (המוכר מסיפורי הילדים שלה), במרחק קצרצר מהבית בו גרה רחל. כשנשאלה פעם, בפגישת קוראים, איפה כתבה את אחד משירי הטבע היפים ביותר שלה, ענתה לאה גולדברג: 'בחדר ההמתנה של רופא השיניים שלי'...

בתחילת שנות הששים למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים, בגבעת רם. המשוררת המופלאה ועתירת הידע (שעלתה לארץ בשנה שבה נולדתי) לימדה אז ספרות כללית (עדיין לא הכירו בזכות קיומו של חוג לספרות כללית), וראש המחלקה לספרות עברית היה המשורר, החוקר והמתרגם שמעון הלקין. הלקין, שנולד ברוסיה (1899) ונעוריו עברו עליו בארה"ב, עלה ארצה לראשונה ב-1932, שנה אחרי פטירתה של רחל, ולימד כשנתיים בבית ספר תיכון בתל אביב. הוא חזר לארה"ב ושב ארצה בשנת 1949, כראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה היחידה שהייתה אז.

שמעון הלקין (1987-1899)

בסמינרים של הלקין שבהם למדתי ישבו לצדי המשוררים יהודה עמיחי, חיים גורי, דן פגיס, טוביה ריבנר, דליה רביקוביץ,  אברהם הוס, אנדד אלדן ואחרים; חוקרי ספרות צעירים כמו גרשון שקד, דן מירון, יוסף אבן, מנחם ברינקר ורבים אחרים. יום אחד, בשנת 1961, בשעת סמינר על ביקורת הספרות, אמר הלקין: 'כל חוקר, כל מבקר, חושב שרק הוא מבין את היצירה שאותה הוא מנתח. וזה מזכיר לי', הוסיף בחיוך, 'שיר אמריקני מתקופת מלחמת האזרחים, לפני מאה שנים בדיוק, ששרה אמא של אחד החיילים: כל החיילים דורכים ברגל שמאל, ורק ג'וני שלי דורך ברגל הנכונה'.

ביקורת ספרות או לא ביקורת ספרות... ברגע ששמעתי את דברי המורה הנערץ עלי, כמעט קפצתי ממקומי. בהפסקה, ניגשתי אל פרופסור הלקין ושאלתי איפה אוכל למצוא את השיר הזה?

'אתה חושב שאני זוכר?', ענה לי בפליאה, 'עברו כל כך הרבה שנים מאז שמעתי אותו. ודאי תמצא אותו באחד מהספרים על מלחמת הצפון בדרום. נדמה לי שהאם הייתה מאחת ממדינות הדרום'.        

התחלתי לחפש בספרים, באנתולוגיות (יוצרי ה'ויקיפדיה' אפילו לא נולדו אז), שאלתי חברים אמריקנים, עורכי תכניות זמר ברדיו (כמו יהודה לב), כתבתי מכתבים לכמה מחוקרי הזמר העממי בארה"ב, ביניהם אפילו פיט סיגר הגדול. אבל איש לא הכיר את השיר שהזכיר הפרופסור שלנו כבדרך אגב בסמינר על ביקורת הספרות.

רק ג'וני שלי דורך ברגל הנכונה

כעבור חצי שנה לערך ישבתי עם המלחין משה וילנסקי, ושאלתי אותו אם השיר הזה מוכר לו במקרה.

'כמה זמן אתה כבר מחפש אותו?', שאל אותי וילנסקי בחיוך.

'כמעט חצי שנה', עניתי.

'חצי שנה?!', חייך שוב וילנסקי. 'אני הרי מכיר את קצב העבודה שלך. הרי בחצי שעה יכולת לכתוב שיר כזה בעברית'. ומיד הוסיף: 'בוא. אתה כבר כאן. הפסנתר פתוח. קח נייר – וכתוב את השיר. אני מבטיח לך שאלחין אותו מיד'.

זאת היתה הצעה שלא יכולתי לסרב לה, כמובן. ואכן, תוך חצי שעה נולד השיר – מילים ולחן – בדירתו של משה וילנסקי.

משה וילנסקי (1997-1910)

וילנסקי היה אז מנהל מחלקת המוסיקה של 'קול ישראל'. הוא חיפש שירים לרחל אטאס הנפלאה, לאחת מתכניות הבידור בו היתה אמורה להתארח. ואני לא יכולתי לחלום על בחירה טובה מזאת.

רחל אטאס הקליטה את השיר, ששודר ונכלל מאוחר יותר בתקליטור שיריה, שיצא בשנת 1964, ומאז מצביעים כולם על עוד שיר אולטימטיבי של 'יידישע מאמע' קלאסית – אמו של החייל חיימקה – שבא בעקבות שירם היפה של אלתרמן ופרשקו, 'מכתב מאמא' ('שלום לך, ילדי, שלום מאמא'), שנכתב כעשרים שנה קודם לכן, בשנת 1941; שיר שהקדשנו לו כאן לאחרונה כמה עונ"שים. אבל רק אלה שישבו אתי באותו סמינר לביקורת הספרות של הלקין בשנת 1961 (ומספרם נידלדל מאז מאד, למרבה הכאב) יכולים היו להעיד שמדובר לא בעוד שיר על אמא יהודייה, אלא בשיר על אם בלתי-יהודיה בעליל, שמוצאה מאחת ממדינות הדרום; שיר שנכתב והושר במלחמת האזרחים האמריקנית עשרות שנים לפני שנולד שיר היידיש על האם היהודיה ממזרח-אירופה, שבנה נסע לאמריקה והבטיח לאמו לחסוך שם קצת כסף, כדי שגם היא ושאר בני המשפחה יוכלו להצטרף אליו, ומאז לא שמעה ממנו מילה.

במשך השנים נאלצתי לענות בשלילה להרבה פניות של ישראלים בשם חיימ'קה, שביקשו שאאשר את הסיפור שהם מספרים למשפחתם ולחבריהם, כאילו נכתב השיר עליהם. לעומת זאת, לא הגיעה עד כה שום בקשה דומה מאף חייל אמריקני העונה לשם ג'וני, שאחד מאבות-אבותיו נלחם במלחמת האזרחים.

הסכמתי לענות בחיוב לפנייה אחת הפוכה, שהגיעה אליי מהשדרן ובעל תחנת הרדיו הצפונית חיים הכט. חיים התחנן לפניי שאזים את השמועה המלווה אותו כל חייו, כאילו נכתב השיר אודותיו...

דן אלמגור מאשר: חיים הכט הוא לא חיימקה שלי!

ג. לאן התגלגלת חיימקה?

'חיימקה שלי' זכה להצלחה כל כך גדולה ואין פלא שנוצרו לו תרגומים, המשכים וחיקויים.

הנה אמוץ ברונטמן מקיבוץ אפיקים (בוגר להקת הנח"ל, שגם נזכר בספרו הנהדר של אסף ענברי 'הביתה'), שר את 'חיימקה שלי' – גרסת האבא.

ומה יותר מתבקש מאשר לתרגם את השיר ליידיש? בכל זאת אמא יהודייה...

הנה דוד עשת – גם הוא לא בדיוק אמא – מרעים בקולו: 'חיימקה מיין זון' (מתוך תקליטו 'די נייעסטע לידער אין ייִדיש', 1968).

ומתברר שבהפוך על הפוך, יש גם 'חיימקה של סיירת גולני'. השיר חובר על ידי עידו דגני לכבוד מלאת 60 שנה להקמת הסיירת. לא הצלחתי למצוא את שמה של הזמרת.

ד. בעלי התוספות: 'רק ג'ים' של אירווינג ברלין

עוד לא יבשה הדיו על הפוסט וגדעון לופז הזדרז והפנה את תשומת לבנו לשיר אמריקני ישן נושן של אירווינג ברלין, הפזמונאי והמלחין האמריקני הענק, שחיבר את God Bless America, את White Christmas ועוד מאות להיטים.

אירווניג ברלין (1989-1888) – צילום משנת 1920

ב-1918, לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה ושובם של החיילים האמריקנים הביתה, חיבר ברלין (שבעצמו גוייס לצבא באותה תקופה) פזמון משעשע שנקרא They Were All Out Of Step But Jim (כולם הולכים בקצב לא נכון, חוץ מג'ים). האם ייתכן שלשיר הזה התכוון הלקין?

ובכן, לא ג'וני אלא ג'ימי, לא מלחמת אזרחים אלא שיר חיילים ממלחמת העולם הראשונה...

הנה המילים, ואחר כך המנגינה (שמזכירה קצת את וילנסקי...)

[1st verse:]

Jimmy's mother went to see her son
Marching along on parade
In his uniform and with his gun
What a lovely picture he made
She came home that ev'ning
Filled up with delight
And to all the neighbors
She would yell with all her might

[Refrain:]
Did you see my little Jimmy marching
With the soldiers up the avenue?
There was Jimmy just as stiff as starch
Like his Daddy on the seventeenth of March
Did you notice all the lovely ladies
Casting their eyes on him?
Away he went
To live in a tent
Over in France with his regiment
Were you there, and tell me, did you notice?
They were all out of step but Jim

[2nd verse:]
That night little Jimmy's father stood
Buying the drinks for the crowd
You could tell that he was feeling good
He was talking terribly loud
Twenty times he treated
My! but he was dry
When his glass was empty
He would treat again and cry

[Alternate Lines In 2nd refrain:]
It made me glad
To gaze at the lad
Lord help the Kaiser if he's like his Dad

וכאן הזמר האמריקני בילי מוריי (Billy Murray) בהקלטה משנת 1918: