שֶׂרַח בת אשר שליט"א

Janet Shafner, May You Live Forever: The Assumption of Serach Bat Asher, 2010 

עולם קברי הצדיקים הוא עולם קסום וחסר גבולות, ותמיד ניתן להפתיע ולחדש בו.

הנה, בשבוע שעבר טייל קוראנו יהושע לביא בגליל העליון. במורדות נחל יחיעם, לא הרחק מן היישוב הקהילתי כליל (מדרום מערב לקיבוץ יחיעם), נתקלו הוא וחבריו בצדיק חדש, ליתר דיוק צדקת חדשה, הלא היא שֶׂרַח בת אשר בן יעקב, 'זקנתם של ישראל'.

פערו החברים פיהם בתדהמה: מה זה הדבר הזה? הרי קבר אין כאן – על השלט כתוב במפורש כי שרח 'לא טעמה טעם מיתה' – וגם אין זה מבנה פולחני כלשהו. סתם שלט, 'ציוּן'.

כתב לי יהושע:

הנה... (איך אכנה את זה בדיוק?). זה לא קבר, גם לא מונומנט, אולי עץ אשרה?

בקיצור, זה זה.

חסרה שם קופת צדקה. היזם הזריז יזכה בכל הקופה...

קופת צדקה עדיין אין, אבל ליד השלט מוטלת אבן מוזרה במקצת שפניה מכוסות במין גומות שטיבן אינו ברור.



אבל ישראל, מאמינים בני מאמינים שכמותם, אינם מדקדקים בקטנות. זצוק"ל או שליט"א, העיקר שהיא תביא את הסחורה. עצי האלון הרעננים שמסביב הפכו לעצי אשרה וכבר כוסו בשלל בדים צבעוניים, סגולה ידועה (לְמה בדיוק?) שמוכרת ממקומות קדושים אחרים (למשל בקבר יונתן בן עוזיאל שבעמוּקָה, הסמוכה לצפת, שם יש 'עץ משאלות' מפואר וצבעוני בדיוק כזה).



חיפשתי באינטרנט רמזים לאתר החדש הזה, שכן על השלט עצמו לא כתוב מי הציבו ומי אחראי לו. לא מצאתי מאומה. האם מישהו יודע על כך משהו?

מכל מקום, על שרח בת אשר (לפעמים נכתב השם 'סרח') עצמה דווקא מצאתי לא מעט. בתנ"ך היא נזכרת בסך הכל פעמיים – פעם כבתו של אשר (בראשית, מו 17) ופעם כמי שיצאה ממצרים (במדבר, כו 46). לחז"ל זה הספיק כדי להעניק לה אריכות ימים מופלגת ולהפקיד בידיה, בהזדמנות זו, גם כרטיס כניסה לגן עדן בעוד בחיים חיותה ומבלי הכורח האנושי למות קודם.

זאת ועוד, לפי מסורת התנאים הייתה שרח שותפה פעילה לידיעת סוד הגאולה. כך נכתב במדרש פרקי דרבי אליעזר, פרק מח:

ואשר [בן יעקב] מסר סוד הגאולה לסרח בתו. וכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם הלכו אצל סרח בת אשר. אמרו לה: בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך. אמרה להם: אין באותות ממש. אמרו לה: והרי נאמר 'פקוד יפקוד אלהים אתכם' (בראשית, נ 25). אמרה להם: הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים, שכן שמעתי מאבא.

וזה פשר הכתובת על ה'ציון' (עם רמז משולש לשם אביה 'אשר'):

היא אשר לא טעמה טעם מיתה 

היא אשר נכנסה בחייה לגן עדן 

היא אשר שומרת על סוד הגאולה

אבל העלילה מסתבכת, שכן מתברר ששרח בת אשר נקברה (גם אם לא ממש מתה) באיראן. בספרו של זאב וילנאי, מצבות קודש בארץ ישראל, מוסד הרב קוק, תשכ"ג, עמ' קכו-קכז, נכתב:

היהודים באיראן (פרס) מראים את קברה של שרח בכפר לנג'אן, בסביבות העיר איספהאן, שבה נמצאת אחת הקהילות היהודיות הקדומות ביותר בפרס ... הקבר קדוש להמוני היהודים בפרס, הנוהגים לעלות אליו בהמוניהם ... בצד המצבה על שם שרח, מראים ספסל או ספה על שם משה רבינו ... שם גם נמצא סלע ובו סימני עקבות פרסת סוס, והוא מיוחס לאליהו הנביא [שגם הוא לא מת אלא נכנס בחייו לגן עדן].

בהמשך הביא וילנאי כמה אגדות על מפגשים עם שרח, 'והיא עלמה כלילת חן והדר, ורב אורה בנועם שפתיה', ועל הצלחתה להסב את לב שליטי איראן לטובה על ישראל. והמאמין יאמין, כאז כן עתה.

ובכן, איך הגיעה שרח המופלאה מאיספהאן לארץ ישראל, עלי גבעה שם בגליל ליד כליל?

חידה היא ותהי לחידה.

ציון שרח בת אשר נמצא בלב הסימון הצהוב (פרטים במפת עמוד ענן)