יום ראשון, 9 ביוני 2013

שֶׂרַח בת אשר שליט"א

Janet Shafner, May You Live Forever: The Assumption of Serach Bat Asher, 2010 

עולם קברי הצדיקים הוא עולם קסום וחסר גבולות, ותמיד ניתן להפתיע ולחדש בו.

הנה, בשבוע שעבר טייל קוראנו יהושע לביא בגליל העליון. במורדות נחל יחיעם, לא הרחק מן היישוב הקהילתי כליל (מדרום מערב לקיבוץ יחיעם), נתקלו הוא וחבריו בצדיק חדש, ליתר דיוק צדקת חדשה, הלא היא שֶׂרַח בת אשר בן יעקב, 'זקנתם של ישראל'.


פערו החברים פיהם בתדהמה: מה זה הדבר הזה? הרי קבר אין כאן  על השלט כתוב במפורש כי שרח 'לא טעמה טעם מיתה'  וגם אין זה מבנה פולחני כלשהו. סתם שלט, 'ציוּן'.

כתב לי יהושע:

הנה... (איך אכנה את זה בדיוק?). זה לא קבר, גם לא מונומנט, אולי עץ אשרה?

בקיצור, זה זה.

חסרה שם קופת צדקה. היזם הזריז יזכה בכל הקופה...

קופת צדקה עדיין אין, אבל ליד השלט מוטלת אבן מוזרה במקצת שפניה מכוסות במין גומות שטיבן אינו ברור.



אבל ישראל, מאמינים בני מאמינים שכמותם, אינם מדקדקים בקטנות. זצוק"ל או שליט"א, העיקר שהיא תביא את הסחורה. עצי האלון הרעננים שמסביב הפכו לעצי אשרה וכבר כוסו בשלל בדים צבעוניים, סגולה ידועה (לְמה בדיוק?) שמוכרת ממקומות קדושים אחרים (למשל בקבר יונתן בן עוזיאל שבעמוּקָה, הסמוכה לצפת, שם יש 'עץ משאלות' מפואר וצבעוני בדיוק כזה).



חיפשתי באינטרנט רמזים לאתר החדש הזה, שכן על השלט עצמו לא כתוב מי הציבו ומי אחראי לו. לא מצאתי מאומה. האם מישהו יודע על כך משהו?

מכל מקום, על שרח בת אשר (לפעמים נכתב השם 'סרח') עצמה דווקא מצאתי לא מעט. בתנ"ך היא נזכרת בסך הכל פעמיים  פעם כבתו של אשר (בראשית, מו 17) ופעם כמי שיצאה ממצרים (במדבר, כו 46). לחז"ל זה הספיק כדי להעניק לה אריכות ימים מופלגת ולהפקיד בידיה, בהזדמנות זו, גם כרטיס כניסה לגן עדן בעוד בחיים חיותה ומבלי הכורח האנושי למות קודם.

זאת ועוד, לפי מסורת התנאים הייתה שרח שותפה פעילה לידיעת סוד הגאולה. כך נכתב במדרש פרקי דרבי אליעזר, פרק מח:
ואשר [בן יעקב] מסר סוד הגאולה לסרח בתו. וכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם הלכו אצל סרח בת אשר. אמרו לה: בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך. אמרה להם: אין באותות ממש. אמרו לה: והרי נאמר 'פקוד יפקוד אלהים אתכם' (בראשית, נ 25). אמרה להם: הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים, שכן שמעתי מאבא.
וזה פשר הכתובת על ה'ציון' (עם רמז משולש לשם אביה 'אשר'):
היא אשר לא טעמה טעם מיתה 
היא אשר נכנסה בחייה לגן עדן 
היא אשר שומרת על סוד הגאולה
אבל העלילה מסתבכת, שכן מתברר ששרח בת אשר נקברה (גם אם לא ממש מתה) באיראן. בספרו של זאב וילנאי, מצבות קודש בארץ ישראל, מוסד הרב קוק, תשכ"ג, עמ' קכו-קכז, נכתב:
היהודים באיראן (פרס) מראים את קברה של שרח בכפר לנג'אן, בסביבות העיר איספהאן, שבה נמצאת אחת הקהילות היהודיות הקדומות ביותר בפרס ... הקבר קדוש להמוני היהודים בפרס, הנוהגים לעלות אליו בהמוניהם ... בצד המצבה על שם שרח, מראים ספסל או ספה על שם משה רבינו ... שם גם נמצא סלע ובו סימני עקבות פרסת סוס, והוא מיוחס לאליהו הנביא [שגם הוא לא מת אלא נכנס בחייו לגן עדן].
בהמשך הביא וילנאי כמה אגדות על מפגשים עם שרח, 'והיא עלמה כלילת חן והדר, ורב אורה בנועם שפתיה', ועל הצלחתה להסב את לב שליטי איראן לטובה על ישראל. והמאמין יאמין, כאז כן עתה.

ובכן, איך הגיעה שרח המופלאה מאיספהאן לארץ ישראל, עלי גבעה שם בגליל ליד כליל?

חידה היא ותהי לחידה.

ציון שרח בת אשר נמצא בלב הסימון הצהוב (פרטים במפת עמוד ענן)



10 תגובות:

  1. כדאי רק להעיר ש'פרקי דרבי אליעזר' למרות שמו איננו חיבור תנאי אלא מאוחר בהרבה.

    השבמחק
    תשובות
    1. נכון, אך המסורת בכל זאת תנאית, ראה מכילתא דרבי ישמעאל בשלח (מהד' הורביץ-רבין עמ' 78): אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור וגו'.

      מחק
  2. "שילוב קטלני": מפגש בין יהושע לביא להמצאת מקום קדוש...
    למתעניינים, ניתן, בין היתר לקרוא מאמרו של דורון בר http://www.openu.ac.il/zmanim/zmanim110/download/Bar.pdf
    העוסק - בין היתר - בהמצאת מקומות קדושים ..

    השבמחק
  3. כאשר כתב הכותב "עלי גבעה שם בגליל" כיוון בדבריו אל אמת נוספת. כשני ק"מ ליד הגבעה עליה נכתב השיר (תל-חי) נחה לה גבעה נוספת, היא אבל בית מעכה המקראית. לשם ברח שבע בן בכרי לאחר נסיון המרד בדוד מלכנו (שמואל ב' כ' 16), ועד שם רדף אותו יואב בן צרויה ואיים להרוס את העיר. מי שהציל את העיר היתה אישה חכמה שגלגלה למחרת את ראש המורד מן החומה. ואז החלו האגדות לפרוח. מי היא האישה החכמה? חז"ל אומרים, שרח בת אשר! זה שהיא היתה אמורה להיות כבת 450, זה פרט שולי (מול העובדה שלא ידעה מיתה).

    השבמחק
  4. נודע לי, שאת הציון לשרח קבע אדם שהתגורר במקום, ואשר שרח התגלתה אליו בחלומו במקום זה שבנחלת שבט אשר.

    השבמחק
  5. עוד אחד שמנסה לערער את אמונתנו ומסורתנו וחבל .חכמנו אמרו וידעו את מה שאמרו שסרח בת אשר לא טעמה טעם מתה ומי שלא מאמין שלא יאמין

    השבמחק
  6. מי לא מאמין!?
    וצריך להוסיף ששרח היא דמות מרכזית גם במסורת יהדות טוניס ולא רק פרס.

    השבמחק
  7. הבטחתי לבדוק את הנושא והנה התשובות..
    לפני יותר מ400 שנה היה מלך באיראן שמו היה עבאס, הוא היה רודף יהודים מושבע. באחד ממסעות הציד שלו היה בעיר אספהאן, שם רדף אחרי חיה (בפרסית קוראים לה "האוו"), ואז כשעמד במקום נעשה נס והקיפו אותו 4 קירות. בפנים התגלתה לו אישה שהזדהתה כ"סרח בת אשר" שהזהירה אותו לעשות טוב ליהודים. ואז פתאום נהיה פירצה באחד הקירות והוא יצא משם, ומאז היה טוב ליהודים. (ישנו עוד מסורת שבמקום הזה יש בור שמוביל למנהרה שמגיעה עד ירושלים). מאז היהודים והגויים נודרים נדרים לסרח בת אשר ועושים שם סעודות ורואים ישועות. (כך סיפרה לי זקנה מאיראן)

    השבמחק
  8. כשהייתי בכליל במהלך הקיץ פגשתי בחורה ששכרה דירה במקום מהמשורר והמרצה לספרות יורם ורטה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%9D_%D7%95%D7%A8%D7%98%D7%94.

    היא סיפרה לנו (כמובן שיכול להיות שהיא לא מקור אמין) שיורם, שמתגורר בקרבת העץ, הקים את הציון של שרח, אחרי שהיא התגלתה לו בחלום פעמיים – פעם כבחורה צעירה מאד ופעם כאישה זקנה, והתלוננה שאין לה ציון. יכול להיות ששווה לבדוק את הנושא קצת יותר לעומק...

    השבמחק
  9. רק אומר ששרח בת אשר מוזכרת 3 פעמים בתנ"ך ולא פעמיים כפי שצויין לעיל. במאמר צוינו שני המקומות בתורה, והמקום השלישי הוא בדברי הימים א' ז,30: "בְּנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה וְיִשְׁוִ֥י וּבְרִיעָ֖ה וְשֶׂ֥רַח אֲחוֹתָֽם:"

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.