 |
| שעון 'אימתי קאתי מר' שיצר בני הרשקוביץ |
במכתב ששלח רבי ישראל בעל שם טוב לגיסו ר' אברהם גרשון מקיטב, הוא תיאר בפניו חוויה מדהימה של 'עליית נשמה', שאינה אלא מסע של נשמתו אל העולמות העליונים (המכתב, שנדון הרבה במחקר, נדפס לראשונה בסוף ספרו של ר' יעקב יוסף מפולנאה, בן פורת יוסף, קורץ 1781, והציטוטים להלן הם מנוסח כתב יד של האגרת, שפרסם יהושע מונדשיין).
כשהגיע הבעש"ט למלכות השמים הוא שאל את משיח צדקנו: 'אימתי אתא מר?' (מתי יבוא האדון), ותשובתו המצערת של המשיח הייתה: 'לא אפשר לגלות, כי אם בזאת תדע, בעת ש[י]תפרסם לימודך ויתגלה בעולם, ויפוצו מעינותיך חוצה מה של[י]מדתי אותך והשגת'. לבעש"ט נגרמה אפוא עגמת נפש רבה, כי ידע שזמן רב ייקח עד שיפוצו מעיינות לימודיו בכל העולם ('והיה לי צער גדול באריכות הזמן כל כך, ומתי זה אפשר להיות'), אך חסידים רבים, וחסידי חב"ד בראשם, היו אופטימיים יותר ואמצו משפט זה כסיסמה מגייסת לפעילותם.
הנה הרבי האחרון מלובאוויץ' וחסידיו שרים בדבקות את השיר היפה 'אימתי קא אתי מר'...
אבל על תפוצה כזו של תורת החסידות הם בטח לא חלמו...
רמי נוידרפר שלח לי את התמונה הזו:
קלנסווה היא כידוע עיר ערבית גדולה בשרון, ממערב לטייבה, ומי שיתקשר למספר הטלפון יגלה שמדובר בעמותה לכל דבר. העמותה מצהירה כי היא עוסקת ב'טיפול וקידום עניין הדת ומעשי חסידות בכפר. טיפול והנהלה ענייני ההקדש, בתי קברות, המסגדים ומוסדות דת אחרים בכפר קלנסווה'.
ועכשיו נותר רק לחכות לאדמו"ר מקלנסווה ולמשיח שיבוא...
לא יצא זמן רב מאז פרסום הפוסט ואחד הקוראים שלח לי את הצילומים הבאים, ש'מוכיחים' לדבריו את הקשר המשותף בין הזרם המשיחיסטי של חב"ד לבין חסידות קלנסווה.
מצד אחד, באמת משעשע. מצד שני, האם החסידות (PIETY) היא פטנט רשום שלנו, היהודים? מצד שלישי, יפה שעמותה ערבית בעליל טורחת להוסיף גם כיתוב בעברית, ואפילו בלי שגיאות.
השבמחק"חסידות״ הוא תרגום סביר בהחלט למילה שמופיעה במקור בערבית: ח׳יריה, מלשון ח׳יר - טוב (כמו בברכה ״סבאח׳ אלח׳יר״). הפוסטר שבהמשך הוא תרגום לערבית של ״שבע מצוות בני נוח״ במסגרת פרוייקט של חב״ד להפצתן בקרב הגויים כדי לזרז את הגאולה.
השבמחקהמשיח והגאולה יגיעו כשנפסיק לרצטח ולהתעלל בבעלי החיים. תיקון החט הקדמון הוא באכילה מודעת וחמלה אוניברסלית כלומר טבעונות.
השבמחקhttp://shalomdiet.wordpress.com
מה שרשום בערבית על האמבולנס הנו כדלהלן (בתעתיק לעברית): "אללג'נה אלדיניה אלח'יריה קלנסוה". תרגומה, עד כמה שניתן להצמד מילולית למקור: "וועדת הצדקה הדתית קלנסוה". בכל מקרה המלה "ח'יריה" היא שם תואר המתאר את "הוועדה", ואין לה מובן של "חסידות", כי אם משהו שקשור לחסד, צדקה! כיוון שהמלה "עמותה" בעברית הנה למעשה גוף שפועל לעיתים כמוסד צדקה, ייתכן שניתן לתרגם את כל הביטוי בערבית כ"העמותה הדתית קלנסוה".
השבמחקובבנין ציון ננוחם!
אורי
עמותה זו הינה חלק מהתנועה האיסלמית הצפונית (שייך ראיד סאלאח)ועיקר עניין החסד והתרומות שהם אוספים מועבר לעשיית נפשות "אל מותאידנין)כלומר לדתיים. זו היא אחת המטרות של האיסלמאיסטים לא רק בארצנו כי אם ברחבי העולם כולו.
השבמחקלדוד
השבמחקזאת הפעם הפלאתנו הפלא ופלא.
אם פעם תהינו אם מבחינת התופעה הדתית יש קשר בין המשמעות שנותנים בחב"ד המשיחית למצה וליין בליל הפסח לסקרמנט הנוצרי (כפי שכבר פירסמת באחד מגליונות עונ"ש שקדמו), באות המודעות שפרסמת עכשיו ומעידות, כי ההיגיון המשיחי חד הוא.
אמנם "חסידות קלאנסוה" הוא בדיחה שמקורה בתרגום לא מוצלח של המילים اللجنة الخيرية [אללגנה אלכ'ירייה], שפירושן "הוועדה למעשים טובים", דהיינו למעשי חסד, שהטעתה או עוררה את חוש ההומור של השולח את תצלום האוטו אל עונ"ש (בשביל חסידות יראית-מיסטית יש ללשון ערב מילים אחרות, כגון صُوفِيَّة [צופייה]), אבל פרסומי התעמולה המשיחית המיסיונרית בערבית – זה דבר!
המודעה הראשונה באה ללמד את בני ערב את שבע מצוות בני נח [סבע וצאיא אבנא נוח], ואם ישמרו אותן ויאמינו במשיח – דיים, כדי שיזכו לישועה, ממש כמו שלימד פאולוס את הגויים שבין המאמינים (ככתוב באיגרת פאולוס אל הרומיים).
המודעה השנייה, המעוטרת בדגלי חב"ד עם הכתר והתיבות بعن لله [בעוּן אללה – בסייעתא דשמיא = בס"ד !], ומכריזה על "אלטריק אלי אלסלאם אלחקיקי" – הדרך אל השלום האמיתי (!), מרצה לקוראים, ש"הנביא משה עליו השלום, אשר האלוה ישתבח ויתעלה הוריד עליו את התורה, והיא כוללת את אלו שבע המצוות המחייבות את בני כל האומות..." ומסתיימת בהצהרת האמונה הידועה: יעיש סידנא מעלמנא וחכימנא אלמשיח [!] לל'אבד" – יחי אדוננו, מורנו ורבנו, המלך המשיח לעולם [ועד]". אגב, הכותב איית مشيح ['משׁיח' בשי"ן ימנית] במקום مسيح [מסיח], כפי המלה הערבית, ולכך אפשריים שלושה הסברים: או מאמין חב"די יודע ערבית ביקש לְבַדֵּל את המילה הזאת מכינויו של הערבי של המשיח הנוצרי, או המתרגם הערבי היה פלסתיני נוצרי מאמין, שביקש לְבַדֵּל את הכינוי הזה משיח אמונתו, או: היה הכותב לגרעין של מאמיני "אדוננו, מורנו ורבנו, מלך משיח [ירום הודו] לעולם" בקרב האוכלוסייה הפלשתינית, וזו באמת "הדרך אל השלום האמיתי"...