יום שני, 10 ביוני 2013

על דעת המקום: השורשים הצ'צ'ניים של אבו גוש


מאת יהודה זיו

מי לא מכיר את חגיגות המוסיקה השנתיות או את החומוסיות ה'מקוריות' בכפר אבּו גּוֹש, בואכה ירושלים ולמרגלות הקיבוצים קרית ענבים ומעלה החמישה. לא רק הגאוגרפים ואנשי ידיעת הארץ נואשו מלתקן את השיבוש שבשם המקום (התעתיק המדויק הוא אבו-ע'וש; أبو غوش), אלא גם אנשי הכפר עצמו, שהשלימו עם הכיתוב העברי של שמם ואפילו קבעו אותו בסמלה הרשמי של המועצה המקומית:


כפי שנראה בהמשך, לא רק השם אבו גוש משובש, אלא גם השם 'המקורי' אבו עו'ש נולד משיבוש.

החולפים לאחרונה על פני פאתי הכפר בכביש המהיר לירושלים (דרך 1) נתנו אולי את דעתם על מבנה גמלוני מוזר, בעל שני צריחים גבוהים, המתנשא שם. מתברר, שמדובר במסגד חדש ומפואר, המוקם בדרום-מזרחו של הכפר ביוזמת שלטונות הרפובליקה הרוסית צ'צ'ניה שבקווקז, אשר יושביה, כידוע, מוסלמים. לאחרונה אף הובאו משם שני שחקני כדורגל וצורפו לקבוצת 'בית"ר' ירושלים, שאוהדיה לא קיבלו אותם במאור פנים (ובינתיים, ככל הידוע, כבר הספיקו השחקנים לחזור למולדתם). מכל מקום, מה לכפר אבו-ע'וש ולצ'צניה הרחוקה?

על המסגד החדש וקשריהם של בני הכפר עם צ'צ'ניה כתב לאחרונה ניר חסון בעיתון 'הארץ' (שגם ציטט מפי בעניין זה מילים אחדות) ואנו כאן נרחיב מעט את היריעה.

המסגד הצ'צ'ני החדש באבו גוש (צילום: אמיל סלמן)

בצד צ'צ'ניה – בינה לבין גיאורגיה (גרוזיה) – משתרע חבל ארץ בשם אִנְגוּשֶ‏‎‏‏‏טְיָה (היום רפובליקה בפדרציה הרוסית), אשר יושביו האינגושים דוברי אינגושית, ורובם מוסלמים סוּנִים. בין השנים 1992-1934 נתקיימה שם הרפובליקה הסובייטית ההררית צֶ'צְ'נוֹ-אִנְגוּשׁ של ברית המועצות לש‏‎עבר.



עם הלוחמים מבני הקווקז בצבאו של סולטאן העות'מאנים סֶלִים הראשון, אשר כבש את ארץ ישראל בשנת 1516, נמנו גם חיילים אינגושים, שמסורת הכפר אבו ע'וש מכנה אותם היום (בטעות) בשם 'צ'רקסים'. מה מקור הטעות? 

במחציתה השנייה של המאה ה-19, לאחר שצבא מצרים בפיקודו של אִבְּרָאהִים פֶּחָה כבש את הארץ אך הוכרח לסגת ממנה בלחץ מעצמות אירופה (1840-1832), עברה על ארץ ישראל תקופת תוהו ובוהו, של 'איש הישר בעיניו יעשה'. בניסיון להשליט בה סדר, הביא אז השלטון העות'מאני לכאן מן הקווקז לוחמים צ'רקסים – שבמקביל לראשית ההתיישבות היהודית החדשה התיישבו בשלהי המאה ה-19 בגלעד, בגולן ובגליל; בעוד האינגושים – שאף הם היו מן הקווקז – הגיעו הנה כאמור לפני כחמש מאות שנה. כתום כיבוש הארץ, כאמור במאה ה-16, ראו מקצת האינגושים כי טוב ובמקום לשוב אל ארצם החליטו להישאר כאן. תחילה ישבו בח'רבת עַגַ'נְג'וּל, שבדרום-מזרחו של חבל מודיעין )היום חורבת עֲגַלְגָּל, מדרום למכבים-רֵעוּת), וביושבם שם, סמוך לצומת לטרון, זכו בגביית המס מכל העוברים ושבים העושים את דרכם בין ירושלים ליפו. בפי שכניהם הערבים – אשר ההגה 'ג' איננו קיים בלשונם – נתגלגל השם אִנְגוּשׁ בכינוי אַבּוּ-ע'וֹשׁ.

לימים העדיפו האינגושים להעתיק משם את מושבם אל אזור ההר וקבעו אותו באזור הכנסייה הצלבנית לשעבר (היום מנזר בנדיקטיני) שבכפר קַרְיַת אֶל-עִנַבּ (מקור שמו של הקיבוץ הסמוך, קריית ענבים), הנושא מאז את כינוים המשובש – 'אבו-ע'וש' – ושם הוסיפו לגבות, כדרכם, את 'מס עוברי הדרך'.

הכנסייה הצלבנית באבו גוש (צילום: אבישי טייכר)

תוקפנותם של אנשי אבו גוש נודעה ברבים וסיפרו עליה נוסעים רבים, יהודים ולא-יהודים. כך למשל כתב בשנת 1764 הרב והנוסע המהולל חיים דוד אזולאי (חיד"א):
ויהי בדרך בא אלינו התנין הגדול, ריש בריוני אבו גוש, והיו סמוכים לו נ"ר [250] רשעים, עדת מרעים ... ורצה לבלענו חנם ... ושלי"ת (ושבח לאל יתברך) כי לא קרבו בד' אמות שלנו ... ונתפשרנו במאה זולו"טאס (זהובים). ברוך פודה ומציל.

מעגל טוב השלם, מהדורת אהרן פריימן, מקיצי נרדמים, תרפ"א-תרצ"ד, עמ' 47

עם פרוץ 'מרד הפלאחים' (1834), בעקבות כיבוש הארץ בידי אִבְּרָאהִים פֶּחָה, התבצר השייח' אבו-ע'וש במצודה הצלבנית הסמוכה 'בֶּלְמוֹנְט' (ההר היפה, הוא הר צוֹבָה המקראית, שבפי יושביו הערבים נשתבש שמו לימים ונהגה 'צוּבָּא'), אשר מאז כיבושה בידי צַלָּאח אֶ-דִּין עמדה עדיין במלוא קומתה. צבאו של אבראהים פחה כבש את מצודת בלמונט ואף הרס אותה, ומשפחת אבו-ע'וש שבה אל הכפר הנושא את שמה.

שרידי מבצר בלמונט בראש הר צובה (מקור: ויקיפדיה)

לימים סיכם הקונסול הבריטי ג'ימס פין את דברי ימי אבו-גוש. הנה קטע קצר מדבריו המעניינים (עתות סופה, יד בן צבי, תש"ם, תרגם: אהרן אמיר, עמ' 141-139):
ייקל לנו להבין את התרחשויותיה של התקופה אם נחזור אל קורותיהם האישיות של עוכרי השלוה האלה ... פירוש השם 'אבו גוש' הוא 'אב ההונאה' ...  הכפר שמנהיג זה מחזיק בו כבירתו הוא קרית אל-ענב ... זו קרית יערים שבכתבי הקודש, ולדעתי אין כל ספק כי זה המקום שעל שמו נקרא הבוגד יהודה איש קריות ... הכפר שוכן על דרך המלך מיפו לירושלים, בריחוק שלוש שעות מזו האחרונה, במקום המשקיף למרחוק על תיירים ועולי רגל המתקרבים, שכן הדרך עוברת במטווחי רובה מן הבתים, וביניהם מצויה כנסיה נוצרית עזובה, שעודה עומדת על תלה, וחלונותיהם הקטנים יפים בהחלט לשמש אשנבי ירי. לכל הדעות הכפר בנוי יפה, ונעים הוא למראה ...  דומה כאילו מצטיין המקום בשקט ושלוָה ...
על כל משפחות הכפר אמרו, והדבר קרוב מאד לוודאי, שהם שארי בשר למנהיגם, ורובם הצטיינו בגון-פניהם הבהיר, שניתן לייחסו למוצאם הצ'רקסי. מטה [שבט] אבו-גוש מקורו באיזה ממלוכים צ'רקסים, שנתלוו אל השולטן סלים לירושלים בשנת 1516 ... משך זמן רב קודם לתקופתנו מוצאים אנו את ראשם של אבו-גוש מוזכר לגנאי כלסטים מופקר וסחטן ... לאחר שהשתלט על הכפר קרית אל-ענב ניצל את ההזדמנות, נוכח תשישותו ואזלת ידו המופלגות של השלטון התורכי, לגבות 'ע'וּפר', או כוֹפר, מן הנוסעים למקומות הקדושים ...  הע'ופר שלו היה מכניס רווחים במיוחד שהרי עולי רגל וסוחרים מיפו מרבים לעבור בדרך ... המושלים התורכיים בעת ההיא לא יכלו, ואולי אף לא חפצו, להפסיק את המנהג המזרחי המובהק הזה, חרף ריטוניהם של אירופים; אך עם הפלישה המצרית הושם קץ לדבר מיד, וכוח צבאי שמר על חופש המעבר בדרך. עם שוב התורכים חזר אבו-גוש והרים ראש, אך השלטון החדש ... מינה אותו להלכה לכהונת 'נוטר הדרך' ... ובעבור זאת קבעו לו משכורת של ארבעים אלף פיאסטר בשנה, ופטור ממסים על שלושת הכפרים שבבעלותו.


מכאן אימוצם של בני אבו גוש על ידי ממשלת צ'צניה, שמממנת עתה בנייה של מסגד חדש ומפואר בכפר בן-טיפוחיה.

צ'צ'ניה לא יכולה להיות כל כך רחוקה אם חומוס אבו גוש יכול להגיע לרחוב דיזנגוף בתל אביב
(מקור: חומוס להמונים)



28 תגובות:

  1. יוצאי מהכלל.

    עוד חסר לי הסבר מדוע נטו לצד היהודי במלחמת העצמאות

    האם ראו מאיזה צד של הפרוסה מרוחה החמאה

    השבמחק
    תשובות
    1. איני רואה עצמי מוסמך להשיב על הסיפא: כל שאני יודע בעניין זה על הכפר אבו-ע'וש הריהו הסיפור המקובל בדבר קשרי בני הכפר עם הלח"י והסיוע לבריחת גאולה כהן מן הכלא הבריטי. אף לא נתתי דעתי על פרשת 'המחתרות' ולא התעמקתי בכל מה שביניהן: עוד בימי תש"ח השמיע באוזני אחד מזקני ירושלים מדרש שמות נאה – '"אֳלֹהִים גדול!!!" – ו'אלהי"ם' נוטריקון: 'אצ"ל, לח"י, הגנה יקימו מדינה!' – ומאז דעתי כדעתו...

      מחק
  2. עשרות שנים אני מכיר את הכפר וסיפוריו...

    והצלחת לחדש ולהוסיף פלפל כרגיל

    השבמחק
  3. הכתבה על אבו-גוש מעניינת מאוד, אבל טענת הכותב, שכתיבו של השם מוטעה, אינה מדויקת. האם גם הרב החיד"א, חיים יוסף דוד אזולאי טעה? הנכון שבמסורת הכתיבה הערבית היהודית (באותיות עבריות) האות ג ייצגה שני עיצורים נפרדים:
    – את האות הערבית غ , שהיגויה כעין ריש גרונית − ריין, רימל (ולרוב נהגו לכתוב אותה באות ג סתם, ללא שום סימן נוסף, ויש מקומות שנהגו לכתוב אותה בנקודה דיאקריטית מעליה, כמו שסימנו בערבית מעל לעי"ן), ואת האות הערבית ج – ג'ים, ג'ימל (ונהגו לכתוב עם נקודה דיאקריטית תחתיה – גִ , כמו בערבית, ויש טקסטים שכתבו את שתיהן ללא סימן מבחין. עיינו כתיבן של אותיות אלה בכתב עברי, אצל יהושע בלאו, מילון לטקסטים ערביים יהודיים מימי הביניים, ירושלים תשס"ו (2006), שבו הכתב היהודי מסודר עברי, תחת עיולים באות ערבית.
    וכך המילה הערבית גש [غش] – רימה, הונה, וכך למשל המילה "מערב" בערבית − مغرب, שהיהודים נהגו לכתוב אותה "מגרב" , ולא "מע'רב".

    השבמחק
    תשובות
    1. אף אני נוהג כמוך והוגה 'אבו-גוש', אך במאמרי מחקר מפרי עטי קיבלתי על עצמי תחילה את דין כללי 'התעתיק המדעי' מטעם האקדמיה ללשון העברית וכתבתי תמיד 'אבו-ע'וש', בעוד שלאחרונה אני כותב 'אבו-ר'וש' (כדין כללי 'התעתיק הפשוט')...

      מחק
  4. הוונדליזם באבו גוש הוא שערורייתי ועוד יותר בגלל שתושבי אבו גוש היו חברים של היהודים.
    http://www.e-mago.co.il/magazine-776.htm

    השבמחק
  5. טעות חמורה לחשוב שתושבי אבו גוש הם אינגושטים, שמעתי מכמה חברים שביקרו באבו גוש ואין להם דבר אחד משותף בינם לבין הנאחים(הצ'יצ'ינים והאינגושטיים) לפני זה עוד הם טענו שהם צ'רקסים. אך כפי שאמרתי חברי סיפרו שאין להם דבר משותף עם התושבי אבו גוש לא חזות צ'יצ'ינית לא שפה לא תרבות לא מנטליות וככל הנראה גם בטח לא מוצא או גנים. יתכן שכמה אינגושטים באו כאן לארץ אבל דבר זה מוטל בספק גדול מאוד וגם אם כן הם התערבוו עם האוכלוסיה הסובבת אותם ככל הנראה שהם הערבים וחמש מאות שנה הם הרבה זמן.

    השבמחק
    תשובות
    1. כל הכבוד דיקתה
      במקרה אני צרקסי ומכיר את הנושא כפי שכתבתה כנראה שנשארו כמה אנגושים במקום אך במהלך השנים הם התבוללו מאוד עם הרוב הערבי ולא שמרו על המנהגים והשפה או התרבות

      מחק
  6. משפט הליבה של מאמר זה הוא , שבצבא העותמני שכבש את הארץ ב 1516 שרתו חיילים אינגושים.אני מקוה שהכותב
    יכול להוכיח זאת. בתקופה הנסקרת אזורי המחייה של העמים הצ'צ'ני והאינגושי היו רחוקים מאיזורי השליטה של העותמנים ,עמים אלה היו עסוקים בבעיות קיומיות אשר נבעו מיחסים פנים פוליטיים של הקווקז. בתקופה הנסקרת
    דתם של עמים אלה היתה נצרות. הם קבלו על עצמם את האיסלם רק לפני קצת יותר מ 200 שנה. לאור הנ"ל הסבירות לכך שחיילים משתי קבוצות אתניות אלה שרתו בצבא העותמני נמוכה מאוד. המסורת אודות האבות הצ'רקסיים שהקימו את אבו ע'וש למיטב ידיעתי מעולם לא קיבלה תימוכין על ידי מקורות. גם כותב הספר אודות אבו-ע'וש (אינני זוכר את שמו) ניסה בכל כוחו לאתר סימוכין למסורת הזאת אך לא הצליח. משום מה האפשרות שמקימי הכפר היו ממלוכים ממוצא צ'רקסי או צ'צ'ני או אינגושי או קווקזי אחר היא לא הכיוון הנבדק. יש לא מעט הגיון בכך שבין הממלוכים אשר הפסידו את המערכה מול העותמנים היו כאלה שהחליטו להשאר ולהקים ישוב חדש
    בגלל הרצון לשמור על יחודם האתני. אשמח מאוד לקבל התייחסות של כותב המאמר

    השבמחק
    תשובות
    1. ליעקב, סליחה על העיכוב בתשובתי.
      לצערי, אין בפי על הערותיך יותר מאשר הבאתי ברשימה זו. בקשר של הכפר קריית אל-ענב>אבו-ע'וש נתקלתי לראשונה בשנת 1996 – שעה שמשה שכטר, ראש העיר מודיעין בהקמה, ביקש לפגוש אותי ושטח לפני בקשה שקשה היה לי לסרב לה: כיון שביקש להפיח רוח מיוחדת בקבלני ההקמה, ביקש ממני להעלות על הכתב את מה שאני יודע לספר על חבל מודיעין ואני 'נדלקתי' – שהרי מימי לא נקראתי להקנות לקבלנים את ידיעת הארץ ואהבתה. ולא לדבר על כך, שביני לבין עצמי נתברר לי, כי מה שאני יודע לספר על חבל מודיעין אף הוא איננו רב. כך עוררה אותי סקרנותי 'לחרוש' מחדש את האזור. הימים היו ימי התפוגגותה של 'האינתיפאדה הראשונה' – וכשמצאתי במפה את ח'רבת עג'נג'ול, היא היום 'חורבת עגלגל' (שלא ידעתי דבר עליה!), עצרתי בדרכי אל חבל מודיעין במשתלה שלרגלי הכפר בית-סירה – ומפי בעליה שמעתי לראשונה על 'הצ'רקסים' שישבו בשעתם בחרבת עג'נג'ול ולימים עקרו משם אל קריית אל-ענב/אבו-ע'וש... לימים הרחבתי את ידיעותי על פרשה זו בעזרת ספרו של יואל בן-דוב, 'אבו-גוש' (יד בן-צבי, תשס"ג, עמ' 99-97) – אך מה שעורר אותי לאחרונה הייתה כתבתו של ניר חסון ב'הארץ' על המסגד, המוקם באבו-ע'וש על-ידי ממשלת צ'צניה.
      כך נתעוררה סקרנותי בשנית: אם לא 'צ'רקסים', כדברי המסורת הרווחת גם בפי יושבי אבו-ע'וש, מה לצ'צ'ניה ולהם? מפת צ'צ'ניה הוליכה אותי אל מחוז 'אינגושטיה' – שאוזני, האמונה על מחקר שמות מקומות והסיפורים אשר מאחריהם, קלטה את הברתו התיכונה של השם שהיא אשר גרמה לו, לדעתי, להשתבש בפי הערביי האיזור אשר הגו אותו 'אבו-ע'וש' (קרי: גוש).

      ועל דבריך – כי בעת כיבוש הארץ בידי העות'מאנים, בראשות השולטן סלים I, היו עדיין האינגושטים נוצריים! – איני יודע להשיב, ואשמח להוסיף דעת בנדון!

      מכל מקום, רשימתי באה להבהיר על שום מה העניקה דווקא ממשלת צ'צ'ניה דווקא לכפר אבו-ע'וש את המסגד המפואר, שצץ שם לאחרונה בצד כביש ירושלים-ת"א ובנייתו הולכת ומסתיימת.

      מחק
    2. יש עוד בעיה אחת נוספת לזהות אותם בתור אינגושים (בנוסף למה שכתב יעקב). השם אינגושים – הוא שם רוסי ממאה ה17 שניתן לעם שקרה לעצמו GLAL-GAY.והסברה של יעקב על ממלוכים צ'רקסים שנשארו בארץ, היא ממש הגיונית.

      מחק
    3. חברים - כתושב אבו גוש גם אני הופתעת מהתרומה הציצנית לבנות מסגד דווקא באבו גוש, כמו שאתם יודעים השליט הציציני המוסלמי כיום, מונה ע"י פוטין , ומקבל עזרה ותקציב אין סופיים , העיקר לשמור על השקט .
      נשיא ציצניה - רמזן קדירוב , רצה להיכנס לספרי ההסטוריה ורצה לבנות מסגד בגודל מסגד אל אקסא בתוך י-ם , היה מוכן לשלם כל מחיר, ממשלת ישראל לא אישרה פרוייקט כזה , רמזן נעזר בפוטין שיתערב ויקדם את הפרוייקט. ( הסיכום היה שאבו גוש היא שייכת לירושלים רבתי , ושם יש אישור למסגד כבר 10 שנים ולא מצליחים לבנות ושמותר לו לבנות מבחינת גודל מקום שני אחרי אל אקסא אלשריף) , כמובן סוכם עם ראש המועצה - סלים גבר - נסע לשם וכשחזר סיפר אנחנו נגיד שאנחנו ציצנים יבנו לנו מסגד (כך סוכם בקרמלין ברוסיה ) , ולאחר מכן יבנו גם מגרש כדורגל ,- וכבר מתארגנים לפתיחה - קנו 2400 דגלים 600 של ציצניה , 600 של רוסיה ,600 של ישראל ו 600 של אבו גוש.
      ונציגי ממשל רוסיה גם יהיו בפתיחה עם הנשיא הציצני (שלא ידע על קיום אבו גוש רק בעזרת הממשל כדי שלא יבנה בי-ם )

      מחק
  7. דביר דוד בן יהודהיום רביעי, 30 אוקטובר, 2013

    יעקב בן כנען היקר!
    רוב הסיכויים שבצבא העות'מאני אשר כבש את הארץ ב-1516 אכן שרתו, בין השאר, חיילים אינגושים.
    במילותיך: "בתקופה הנסקרת אזורי המחייה של העמים הצ'צ'ני והאינגושי היו רחוקים מאזורי השליטה של העות'מאנים, עמים אלה היו עסוקים בבעיות קיומיות אשר נבעו מיחסים פנים פוליטיים של הקווקז. בתקופה הנסקרת
    דתם של עמים אלה הייתה נצרות". צודק! אבל החיילים האיגנושים אשר שירתו בצבא העות'מאני היו יניצ'רים.
    היניצ'רים (מטורקית Yeniçeri - חיילים חדשים), היו בין יחידות העלית בצבא האימפריה העות'מאנית. מקור החיל במאה ה-14, והוא נוסד בהוראתו של מוראט הראשון בסביבות שנת 1326 או 1330. בהתחלה, על פי תקדים הממלוכים, רק נערים לא-מוסלמים גוייסו לחיל, כשהדגש היה על נערים נוצרים. כל המועמדים לגיוס אוסלמו, רבים מהם ללא כפייה, לפני שהורשו להתגייס לצבא. היניצ'רים הראשונים היו צבא הקבע הראשון של האימפריה. גיוס מקרב האוכלוסייה הלא-מוסלמית, שחסרה את האמצעים או סיבות פוליטיות למרידה במלכות הבטיחה את נאמנות החיל, בניגוד לכוחות מקומיים שהיו חבים נאמנות גם לשליט מקומי או שהיו בעלי אינטרסים סותרים עם הסולטאן. יחידות היניצ'רים הראשונות הורכבו מצאצאיהם של שבויי מלחמה ועבדים.
    אחרי 1380 הסולטאן סלים הראשון התחיל לגייסם בעזרת מס מיוחד שנקרא "דוושירמה" {טורקית devşirme (دوشيرمه, איסוף)}, שיטת גיוס של נערים לצבא ולממשל של האימפריה העות'מאנית. הנוצרים שחיו תחת שלטונה של האימפריה העות'מאנית היו מחויבים להעלות מס קבוע של נערים צעירים, ששועבדו להיות עבדים של הסולטאנים העות'מאניים. נערים אלה אוסלמו על ידי העות'מאנים ואומנו להיות עבדים נאמנים לסולטאן, בדומה למוסד הממלוכי. בתהליך הכשרתם מוינו הנערים, חלקם הוכשרו לשרת במנגנון האדמינסטרציה של האימפריה, בעוד החזקים פיזית אומנו להיות לוחמים יניצ'רים. היניצ'רים היו חיל שכולו הורכב מחיילים שגויסו בשיטת הדוושירמה, בהתחלה. את הדוושירמה התחיל הסולטאן מורט הראשון, שייסד את כוחות הקאפי-קולו ("נערי השער", הכוונה לשער הנשגב בארמון הטופקאפי). מהות השיטה היה לאסוף נערים מאזורים בשם דאר אל-חרב (אזורים אשר לא נמצאו תחת שלטון אסלאמי), ולקחת אותם לדאר אל-אסלאם (אזורים תחת שלטון אסלאמי), לתת לילדים חינוך אסלאמי וצבאי, ולהכשירם להיות עבדים של הסולטאן ובעלי תפקידים חשובים בצבא ובארמון, כמפקדים או כפקידי-מנהל.
    בהמשך, עם הצלחתה הפנומנלית של השיטה והתרחבות האימפריה, נקנו נערים אלה בכמויות, מאזורים אשר לא היו בשליטתם של העות'מאנים, איזורים נוצריים אשר "היו עסוקים בבעיות קיומיות". זה היה מצב של WinWin לכולם. המשפחות מהן נמכרו קיבלו כסף ביד, כאשר לילדיהם הובטחו תנאי מחייה טובים יותר, ואפשרויות קידום בתוך האימפריה העות'מאנית (עד לדרגות הגבוהות ביותר: גנרלים, שרים וכו'). הסולטאן קיבל יחידות עילית אשר היו נאמנות אך ורק לו, מה שהבטיח את הישרדותו בשלטון. WinWin.
    אז נכון, העמים הצ'צ'ני והאיגנושי קיבלו על עצמם את האסלאם לפני כ-200 שנה, אבל היניצ'רים שיצאו מתוכם - הרבה לפני. כמו כן, סביר להניח, שהיניצ'רים (לוחמים עות'מאנים מוסלמים) אשר בחרו להתיישב באזור אבו-ע'וש, היו בליל של אומות מהן גוייסו אותם נערים: צ'צ'נים, צ'רקסים, איגנושים וכו'. זו גם הסיבה, ש"אין להם דבר אחד משותף בינם לבין הנאחים (הצ'צ'נים והאיגנושים)", "לפני זה עוד הם טענו שהם צ'רקסים", "לא חזות צ'צ'נית לא שפה לא תרבות לא מנטליות", אבל בטוח יש להם מוצא ו/או גנים משותפים, אשר התערבבו במשך 500 שנה עם נשים מקומיות. זהו, ככל הנראה, סיפור ייסודה המופלא, של חמולת אבו-ע'וש, והדיסאינפורמציה סביב שורשיה.

    השבמחק
    תשובות
    1. דוד בן יהודה היקר!
      עונה לך באיחור רב (עדיף מאוחר מאשר לעולם לא) נושא היניצ'רים מוכר לי היטב. אני אודה לך מאוד אם תביא
      סימוכין אחד (מספיק לי אחד)לכך שנוצרים מהקווקז מהקבוצות האתניות בהן מדובר שרתו ביחידות היניצרים.
      לעומת זאתה מצאתי לאחרונה כי בכפר ריחאניה הצ'רקסי ישנן משפחות עם שם משפחה גוש.זה מחזק את הגרסא
      לגבי מוצאם הצ'רקסי של מיסדי אבו גוש. ובקשה קטנה,אל תהיה כל כך תוקפני בסגנון הכתיבה שלך.

      מחק
    2. נכון שיש בריחאניה משפחה או משפחות בשם גוש
      ואל תשכח שישנם בשני הכפרים הצרקסים המוכרים ככפרים צרקסים כאלה שהמקור שלהם הוא לא צרקסי . ואני לא בא בזה להגיד שמשפחת גוש בריחאני הם לא צרקסים או כן

      מחק
  8. סוגיית היטמעותם של בני אבו-ע'וש באוכלוסיית האזור, בהמשך להערות 'אנונימי' בדבר העדר הקשר לצ'רקסים וכיו"ב – בעקבות חוסר דמיון בחזות, בשפה, בתרבות או במנטאליות - מחייבת הרחבה. באשר להשתייכותם הארגונית-מדינית של בני אבו-ע'וש, בעת מסע המלחמה של סלים הראשון בארץ-ישראל בשנת 1516, חלוקות הדעות: האחת טוענת, כי המדובר בממלוכים ממוצא קווקזי, אשר עברו לצד העות'מאנים - בעוד אחרת גורסת, כי המדובר ביניצ'ארים מצבא סלים הראשון. אם אכן היו בני אבו-ע'וש יניצ'ארים, כדעת דביר בן-יהודה, "סביר להניח, שהיו בליל של אומות, מהן גויסו אותם נערים - צ'צ'נים, צ'רקסים, אינגושים וכדומה".
    בהיעדר מקורות אמינים לגבי הרכב צבא סלים בארץ-ישראל וללא רשימות מפורטות של חלוקת השלל - דהיינו, מחוזות התיישבותם של אותם לוחמים בצבאו, אשר העדיפו להתיישב בארץ או שדבר זה הוטל עליהם – נראה, בפשטות, שלא נוכל להכריע בדבר זהותם או מוצאם של אותם לוחמים ומקומות התיישבותם. גם אם היו בני אבו-ע'וש ממלוכים, שעברו לצידו של סלים, חלק ממקורות הגיוס שלהם היה הקווקז. בכל הקשור למוצא זה, לא מתקבל על דעתי שבני אבו-ע'וש יאמצו לעצמם כינוי שמקורו שלילי - דוגמת 'אבי המרמה', במאמרו של ש. ברנדמן (להלן), או 'אבי ההונאה', כפי שציין ג'יימס פיין ב'עיתות סופה' (בדיוק כמו שקשה להניח, כי בנו של שאול אכן נקרא 'איש-בושת', כמובא במקרא, ואין זו אלא התייחסות שלילית לשמו המקורי 'איש-בעל'!) ולפיכך יש לחפש את משמעות השם אבו-ע'וש בכיוון אחר. אף שלא ניתן להוכיחה בוודאות בשלב זה, הצעתו של יהודה זיו בעניין זה מרתקת והיא מעניקה סוף-סוף מקור הגיוני לשם יוצא-הדופן, אבו-ע'וש – היגויו המשובש של 'אינגוש' ('בן אינגושטיה') בפי ערביי הסביבה!

    השבמחק
    תשובות

    1. אשר להיטמעות בני משפחת אבו-ע'וש בקרב יושבי הארץ - בהיעדר מקורות כתובים בני-הזמן, עלינו להסתמך על מסורות ולקבל מראש הסתייגויות בדבר אמיתותן ואמינותן. על-פי המסורת, המקובלת על תושבי אבו-ע'וש עצמם, מקום מושבם ותחום שלטונם הראשון לאחר כיבוש הארץ היה בצפון עמק איילון (ואחת היא אם מוצאם צ'רקסי, אינגושי, צ'צ'ני או כל אזור אחר בקווקז - ואגב, שמעתי גם גרסה שמוצאם באלבניה!). המקורות הכתובים בדבר מסורות אלה רבים: ראש וראשון הוא ספרו של יואל בן-דוב, 'אבו-גוש', בהוצאת יד בן-צבי. נתקלתי לראשונה בסיפור זה, שנים רבות לפני פרסום אותו ספר, במאמר של שמואל ברנדמן - בן קיבוץ מעלה-החמישה, אשר ריאיין בשעתו אחדים מזקני-הכפר (פורסם לראשונה ב'טבע וארץ' ונכלל בלקט-המאמרים 'ארץ-בנימין', בהוצאת מדור ידיעת-הארץ של התנועה הקיבוצית). על הסיפור המקורי נוספו פרטים רבים, אותם ליקטתי במהלך השנים - חלקם בשיחות עם זקני אבו-ע'וש וזקני כפרי צפון עמק-איילון - בדבר היטמעות בני אבו-ע'וש בקרב האוכלוסייה הערבית המקומית:

      תחילה שלטו בני אבו-ע'וש ביד רמה בכפרים סביב צפון עמק איילון. אחד המיסים שגבו נחשב משפיל במיוחד – 'מס בתולה': בדוויי בַּנִי-עַמְר חויבו להעביר לידי בני אבו-ע'וש בתולה (מן הסתם יפת-מראה...), אחת מדי שנה. מס זה אפיין את כובשי הארץ, ממלוכים או יניצ'ארים: מן האחרונים נדרש להתנזר כליל מיחסי אישות וכמובן, מהקמת משפחות – איסורים, אשר בוטלו בתקופה שבה אנו עוסקים. היניצ'ארים היו לפיכך רווקים - ומשהתיישבו על קרקע, חפצו להקים משפחות. מדרך-הטבע, סרבו יושבי האזור להעניק את בנותיהם לזרים הפולשים - ומכאן אותו מס משפיל! אפילו אם היו בני אבו-עו'ש ממלוכים, חלקם בעלי-משפחות אשר הצטרפו ללוחמים באחוזות השלל החדשות, נראה 'מס הבתולה' כאמצעי לחיזוק המשפחה התקיפה - שסבלה מן הסתם באותה עת מעודף גברים על נשים - והאפשרות להרחיבה. אף שאין להניח כי זאת הייתה הכוונה, התרחש בפועל 'פרויקט השבחת הגנום'... מכל מקום, כבר מראשית דרכם של בני אבו-ע'וש בארץ-ישראל גרם 'מס-הבתולה' לדילול גנום ארצות-המוצא בתהליך ההיטמעות בבני/בנות הארץ – ואם המדובר בממלוכים, היה תהליך זה ממושך הרבה יותר!

      בשבתם בצפון עמק איילון (הגרסה הנפוצה מתייחסת לכפר בית-ליקיה) שלטו בני אבו-ע'וש בבני-עמר - יושבי יאלו, ח'רבת אל-מצבח, אל-בורג' ('גבעת תיתורה' במודיעין של היום), ביר-מאעין (רעות), ניעלין (מקום מושבה של משפחת התקיפים חוואג'ה, אשר נטלה לימים את מקומם של בני אבו-ע'וש לאחר שעזבו את האזור), בית-נובא, ע'ג'נג'ול ובית-סירה (מכאן חשיבותה הרבה של עדות בעל המשתלה מבית-סירה, אותה ציטט יהודה זיו: השתמרות מסורת זו בפי יושבי האזור, ולא בפי בני אבו-ע'וש בלבד, מהווה חיזוק-מה לאמינות המידע בדבר נוכחותם של בני-ע'וש בעמק איילון לפני המעבר אל הרי ירושלים!).

      על-פי המסופר, עבר צעיר מבני אבו-ע'וש בכפר הקטנטן ע'ג'נג'ול ולמראהו הסירה אחת מבנות הכפר את הרעלה מעל פניה, תוך הפרה חמורה של כללי ההתנהגות וכבוד משפחתה. משקמו בני המשפחה להורגה, הכריזה כי לא היא חסרת-הכבוד אלא הם, המסכימים ל'מס הבתולה' המשפיל. בעקבות דבריה נועדו גברי בני-עמר והחליטו לחסל את בני אבו-ע'וש – אירוע, אשר זכה בכינוי 'טבח ע'ג'נג'ול'. אחד מבני המשפחה שהה באותה עת בכפר קולוניה (לרגלי מבשרת ירושלים בת ימינו) וכך ניצל – ובדרך זו אף נדד השם 'אבו-ע'וש' מעמק איילון אל הרי ירושלים. ניצול הטבח נשא לאישה אחת מבנות קולוניה (דילול גנטי נוסף!) וכך השתקמה משפחת אבו-ע'וש. לאחר דורות ספורים בלבד התרבו בני אבו-ע'וש והשתלטו על הכפר קריית אל-ענאב – המכונה מאז 'אבו-ע'וש' (לסיפור זה גרסות אחדות, דומות מאוד זו לזו!). מכאן אנו למדים על דילול גנטי חוזר ונשנה של בני אבו-ע'וש, תוצאת נישואים עם בנות הארץ!

      בתגובתו למאמר (ושוב תודה עליו ליהודה זיו ועל הרעיון המרתק בדבר מוצאם המקורי של בני אבו-ע'וש!) טען 'אנונימי', כי אין דבר משותף בין תושבי אבו-ע'וש למי מתושבי הקווקז - "בטח לא מוצא או גנים"... אך כמסתבר ממסורות בני אבו-ע'וש עצמם, אכן קיימים קשרי מוצא וגנים ביניהם לבין זרים שאינם מבני הארץ - ככל הנראה מיושבי הקווקז!

      מחק
    2. הרבה למדתי מרבותי – ומחניכי יותר מכולם!

      מחק
    3. שלום ערן.
      מצאתי לנכון לידע אותך שלאחרונה גיליתי כי בכפר ריחאניה הצ'רקסי ישנן מספר משפחות הנושאות את שם
      המשפחה "גוש". אומנם גם זה עדיין לא אומר באופן חד משמעי שמיסדי אבו גוש היו ממוצא צ'רקסי אבל
      תסכים איתי שעובדה זו מעלה באופן משמעותי את הסבירות לכך.

      מחק
    4. ליעקב בן-כנען הנמרץ!
      תודה על הערתך, שהזכירה לי שכחה: השם הערבי 'אַבּוּ-ר'וֹשׁ' (أبو غؤش='בעל הרעש/המהומה') משמעותו מדברת בעד עצמה. מכאן, שאפילו אם מצאת בכפר צ'רקסי – שיושביו מדברים היום גם ערבית! - נושא שם זה, אין הדבר מחייב אותו להיות דווקא מצאצאי ה'אינגושטים' ואפשר ששמו אינו אלא פשוטו כמשמעו.
      גם הזמרת אפרת גוֹשׁ איננה מצאצאי האינגושטים בצבאו של סלים הראשון, כובש ארץ-ישראל בימי העות'מאנים – ואם יורשה לי לנחש, שמוצא משפחתה מצרפת, הרי שמשמעות שמה הריהו 'שמאלי', כלומר 'איטר יד ימינו'. כך אף הצלם אלכס לְיֶבַק – שאף משמעות שמו הרוסי היא 'שמאלי', והכל בשל מישהו מבני המשפחה שנודע בשעתו ב'שמאליותו'...

      מחק
    5. ליהודה זיו שלום רב!
      זה קצת לא הוגן להשוות את המקרה של אפרת גוש עם משפחות צ'רקסיות אמיתיות שלא עברו תהליך ערביזציה
      ונושאות את שם המשפחה גוש.וזאת בשונה מתושבי אבו גוש אשר הנם ערבים לכל דבר. דרך אגב מצאתי מאמר
      ובו נשאלו אנשי ריחאניה מה דעתם על הטענה של אנשי אבו גוש בקשר למוצאם הצ'רקסי.אנשי ריחאניה
      טענו כי הם לא יקבלו טענה זאת עד שלא תובא הוכחה ממשית לכך. יהודה מכובדי קרוב לודאי שלעולם לא נדע את האמת אך מצד שני לדעתי זה יפה שאנשים מגלים ענין בסוגיה הנ"ל. באשר לכינוי יעקב הנמרץ
      לכבוד הוא לי. אני שייך לאותה קבוצה גדולה של אוהבי תולדות א"י אשר מאוד מעריכים את הידע והבקיאות
      יוצאת הדופן שלך בנושא.

      מחק
    6. יעקב שלום,

      מתנצל על העיכוב בתשובה להערתך המרתקת בדבר קיומם של של משפחות בריחאניה העונות לשם גוש.
      בהחלט ייתכן ונוכל להקיש מכך דבר-מה לעניין בני אבו-ע'וש.

      ראשית, חשוב לדעת כיצד מבטאים בני ריחאניה את שמם - ע'וש או גוש.
      שנית, האם לשם זה משמעות כלשהי בשפתם, ואם כן - מהי?

      ייתכן שהתשובות לשאלות אלו יוכל לקדם אותנו.

      מחק
  9. קראתי בשקיקה את רשימות המלומדים דלעיל ואבקש להוסיף ובעיקר לשאול. האם ידוע על כפרים נוספים של קווקזים צ׳צ׳נים וכד׳ במרחבי ארצנו. אני שואל וגם מביא לידיעתכם הפרט הבא: סמוך ליישוב אפרת, מצוי כפר העונה לשם עבדאללה איברהים או ואדי רחאל או בית רחאל, שתושביו בפי עצמם וגם על ידי ערביי הסביבה מוכרים כקווקזים. אלו הגיעו או הובאו בידי התורכים לפני כ 150 שנה. ממעטים להתערב ולהינשא לכפריי הסביבה והגם שסממני התנהגותם מוסלמים כתושבי האזור האחרים, הרי שעל פי הנראה לעין הם בהירי שיער ועין ועל פי המסופר לא צמים ברמדאן. אם יש מי שיוכל להשכילנו בנדון או כאמור בתופעות מקבילות אחרות בארץ.

    השבמחק
    תשובות
    1. בן כנען יעקביום שישי, 02 מאי, 2014

      לדורש לציון שלום!
      באיזור הרי הקווקז קיים ריכוז עצום של קבוצות אתניות כולן קטנות בסדרי גודל של מאות אלפים בודדות ועד
      ל 1-3 מליון. באשר לשאלתך כפי שראית לא הוכח שאנשי אבו-גוש הנם צ'צ'נים ובדיוק על כך אנו מתדיינים כאן.
      הקבוצות האתניות שהביאו העותמנים לא"י לקראת סוף המאה ה19 כוללות צ'רקסים, ובוסנים בעיקר.צריך לזכור
      שממלוכים אשר ישבו במצריים עד 1811 מועד בו מוחמד פאשה הוציא את מרביתם להורג, אלה בחלקם הצליחו
      לברוח ולהסתתר במקומות שונים כולל א"י. ממלוכים אלה היו בעיקר מהרי הקווקז. לכן לשאלתך בהחלט יתכן
      שקבוצות של משפחות כאלה הם מהסוג עליו אתה מדבר.

      מחק
  10. מר צבי מסיני כתב באתר האינטרנט "התחברות" על אב הכפר, איש צ'רקסי מהקוקז שהתחתן עם אישה ממוצא יהודי. לזוג נולדו ארבעה ילדים שכשמם שם החמולות המרכיבות את הכפר: איברהים, עותמאן, אבו ג'אבר, עבד אל רחמן.

    השבמחק
    תשובות
    1. מתייחס לאבו ג'וש ולא לכפר עבדאללה איברהים (ר' שם בספרו עמ' 57)

      מחק
  11. תודה לכל המגיבים המלומדים, השכלנו, כמי שעוסק בבני חמולת אבו ג'וש (ע'וש) אשמח לדעת מלבד חורבת עג'נג'ול, הכפר עימוואס וקרית אל עינב. אילו כפרים היו שייכים לבני החמולה והכוונה לא לכפרים שנשלטו על ידה ותושביהם היו בני חמולות אחרות, אלא שתושבי הכפר ברובם היו בני החמולה?

    השבמחק
  12. שלום רב
    אני מאבו גוש ותמיד אמרו לנו או במילים אחרות גדלנו על זה שאנחנו לא ערבים ב100%ושעלינו ארצה יכול להיות שזה אמיתי אבל תמיד שאלתי את עצמי אבל רגע אני בלונדינית ועם עיניים ירוקות והמראה שלי לא ערבי ומצד שני אני דוברת ערבית הרי אם באמת אנחנו לא ערבים ב מאה אחוז למה דוברים ערבית ומצד שני יש לי את התשובה לשאלה שיכול להיות עם המלחמות הסבים שלנו עלו ארצה וכתוצה מכך הם הצטרכו להתחיל מחדש ולהתאים את עצמם למקום מבחינת שפה,דת, אפילו להחליף שם ועם הזמן התרבות הקווקזית כן נעלימה אבל עדיין יש משהו מוזר וצריך לחקור אותו מי אנחנו האם אנחנו באמת שייכים למקום ואם השורשים שלנו מאינגושטיה ואם כן אני נוסעת לשם כדי להקיר את השורשים שלי מחדש אולי לגור שם גם ,גם מבחינת מוזיקה וריקוד ושפה כשאני שומעת את השפה ורוקדת את הריקוד лизгинка אני מרגישה שייכת גם מבחינת שפה רוסית ואינגושית אני קולטת אותם מהר ואני חושבת שישי בזה משהו ואני אמשיך לחקור את השורשים שלי ... תודה.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.