1, 2, 3 ניסיון

לפני שלוש שנים (ואולי אף יותר) התחלתי לשלוח בימי שישי בבוקר את 'עונג שבת' – המוכר יותר כעונ"ש – באי-מייל לחמישה-שישה הקוראים שלי. מאז רשימת המנויים הלכה וגדלה, וגם הטכנולוגיה הלכה והשתכללה. מי ידע אז מה זה 'בלוג'...

כל כך הרבה אנשים נדנדו, כל כך הרבה אנשים אמרו לי שזה כדאי, אז הנה אני כאן. בינתיים לניסיון.

נראה מה יצא מזה. אולי נתחיל פשוט בארכיון מקביל – מה שקרוי 'המיטב' של עונ"ש...

לאט לאט ובזהירות, כמו קיפודים שעושים, אתם יודעים מה...

ותודה לעינת אמיתי 'המטפלת'.

+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

להתחיל מכאן:

גרטה וולף-קרָאקַאוֶר מציירת את עמק יזרעאל

גרטה וולף-קראקאור, ליטוגרפיות המתארות את נופי עמק יזרעאל, 1927 (בבית המחבר בירושלים)

מאת אילן אזרחי 

שש ליטוגרפיות של הציירת גרטה וולף קְרָאקַאוֶר (1970-1890,Wolf-Krakauer) תלויות על קיר בביתי ויש להן קשר מעניין עם פילנתרופיה ציונית. זהו סיפורן.

<1. האם לא כדאי לצלם את כל השישה מקרוב (פרט לגן הילדים בנהלל שמובא למטה) ולהביאן כאן בשלמותן ובגודל טבעי?>

לפני שנים, כאשר סיימתי למיין את עיזבונם העשיר של פפיטה ויהודה האזרחי, עליהם כתבתי לימים את ספרי כאב תהומי ועונג עילאי: פפיטה ויהודה האזרחי (כרמל, 2022; וראו גם במאמרי 'כצל עובר: רומן נשכח מאת יהודה האזרחי', בלוג עונג שבת, 4 בפברואר 2022), מצאתי בין אלפי הספרים ויצירות האמנות קלסר קרטון גדול המיועד בדרך כלל לכרזות. בתוך הקלסר היו שש ליטוגרפיות בגודל של 40X30 ס"מ כל אחת, ובנוסף שתי כרזות באותו גודל עם הסברים על התמונות. הראשונה כללה תיאור של כל אחת מהן לפי הפירוט הבא: 'אהלים בבית-אלפא', 'מעל פני בית-אלפא', 'עמק יזרעאל', 'נהלל', 'שקמה בתל-יוסף', 'גן הילדים בנהלל', ומתחת נכתב כי 'הלשכה הראשית של קרן-היסוד תמציא בחפץ לב לכל דורש ידיעות על עמק יזרעאל ועל בנין הארץ בכלל'.  

דברי ההסבר על שש הליטוגרפיות

בכרזה השנייה נדפס הסבר יותר מפורט, בעברית ובאנגלית, על ייעודן של הליטוגרפיות: 

קרן-היסוד לבנין ארץ ישראל שולחת בזה לכב'[ודו / כבודה] שש תמונות ליטוגרפיות בצבעים מן המקור מאת גריתה וולף-קרקאור (כך!). תמונות ממושבי קרן-היסוד בעמק יזרעאל. 

האלבום הזה נדפס בשלשת אלפים אכסמפלרים תחת השגחתה של הצירת עצמה במכון הליטוגרפי 'גרפיקה' ירושלים תרפ"ז

מה היה הקשר בין התמונות היפות של העמק בשנת 1927 לבין קרן היסוד?

פניתי בשאלה זו למנכ"ל קרן היסוד דאז, גד בן-ארי. הוא לא הכיר את התמונות ולא את הרקע למיזם גיוס הכספים שהתמונות נקשרו בו, אך התלהב והציע לי למסגרן ולהציגן כתערוכה זמנית במשרדי הקרן השוכנים בחצר המוסדות הלאומיים (בקצה רחוב קק"ל שבו אני גר). לאחר מספר חודשים חזרו התמונות הממוסגרות לרשותי ונתלו אחר כבוד בביתי.

חזית בניין קרן היסוד בחצר המוסדות הלאומיים בירושלים (צילום: Yagasi; ויקימדיה)

מי הייתה הציירת גרטה וולף-קראקאור ומה הייתה מטרת סדרת הליטוגרפיות?

גרטה וולף-קראקאור (רחוב משלה)

גרטה וולף-קראקאור איננה דמות אלמונית בתרבות הארץ-ישראלית. היא הייתה ציירת ואמנית רב-תחומית בעלת הישגים רבים. היא נולדה ב-1890 במורביה ועברה כילדה לווינה, שם למדה בהמשך אמנות ונחשפה לזרמי המחשבה המודרניים. לאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה פעילה בחוגי האמנות בווינה ואף הציגה במספר תערוכות טרם עלייתה לארץ. היא הייתה קרובה לזיגמונד פרויד ולאלפרד אדלר, ועם אדלר עבדה בשילוב אמנות במסגרת תראפויטית. אחרי המלחמה השתלבה גרטה וולף במעגלי התרבות של 'וינה האדומה' והסוציאליסטית, ובשנת 1919 נישאה לבן גילה הצייר והאדריכל לאופולד קְרָאקַַַַאור (1954-1890).

בשנת 1924, בהפרש של כמה חודשים, עלו בני הזוג לארץ והשתקעו בירושלים. יחד עם גרטה הגיעה גם בתם טרודה, לימים הארכיאולוגית טרודה דותן. בארץ לא הצליחה גרטה לקדם את הקריירה האמנותית העצמאית והמבטיחה שהייתה לה בווינה. היא המשיכה לנסוע לאירופה ככל שיכלה כדי לשמר את הקשרים האמנותיים שיצרה שם, עד שלא ניתן היה יותר לעשות זאת. בארץ עבדה לפרנסתה במיזמים שונים עבור המוסדות הציוניים, ובהם קק"ל וקרן היסוד, וב-1927, כפי שראינו, יצרה בהזמנת קרן היסוד את הדפסי האבן שמהם הודפסו שש הליטוגרפיות שנשלחו לתורמים ציוניים. ידה הייתה בתחומים משיקים: היא הקימה והפעילה תיאטרון בובות, איירה בעיתונים ובספרי ילדים ונתנה שיעורים פרטיים באמנות. במקביל נסקה הקריירה האדריכלית של בן-זוגה, אך היא, לא זכתה לתשומת הלב ולהערכה שהייתה ראויה להן, בוודאי בהשוואה לגברים בני דורה. עוול זה תוקן בעבודת הדוקטורט של סמדר שפי, 'מווינה לירושלים: הדיוקנאות הנשכחים של גרטה וולף קרקואר'. ב-2018 אצרה שפי תערוכה מרשימה במוזיאון עין חרוד ובו הוצג מבחר מעבודותיה.

בסרטון הקצרצר הזה מתארת סמדר שפי את דמותה הנשכחת של גרטה:

 

כאמור, שש הליטוגרפיות נשלחו לתורמים של 'קרן היסוד'. מהי 'קרן' זו אשר שמה מונצח בשלטי רחוב רבים בערי ישראל ומדוע הקרן נזקקה לתמונות הללו? 

'קרן היסוד' נוסדה בוועידת ההסתדרות הציונית העולמית בלונדון ב-1920, לאחר סיומה של מלחמת העולם הראשונה וכהמשך לתנופה שהביאה עימה הצהרת בלפור וכיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים. היא נועדה לשמש זרוע לגיוס כספים כדי לממן את פעילותה של התנועה הציונית ואת מיזמי העלייה וההתיישבות בארץ ישראל. בשנים הראשונות משרדי הקרן היו בלונדון, וב-1926 הם עברו לירושלים. רבים ביננו זוכרים את שמה של הקרן גם בזכות השלטים הישנים שהיו בכל רחבי הארץ והפנו ליישובים כפריים.

2. מקור?

3. תוכל לצלם תמונה איכותית יותר?

גיוס כספים לרעיון הציוני בשנות העשרים של המאה הקודמת לא היה עניין פשוט או קל. כבר אז היה ידוע כי המקור העיקרי להתרמה היה בקרב יהודי ארצות הברית. אולם הקהילה היהודית האמריקאית, שהלכה והתעצמה, הייתה ככלל רחוקה מן המפעל הציוני והייתה עסוקה בעיקר בהתבססותה שלה בארץ החדשה עם סיומם של גלי ההגירה הגדולים בעקבות חוק ההגירה של 1924. אומנם שליחים מארץ ישראל יצאו תדיר למסעות גיוס כספים בקהילות אמריקה, אבל הצלחתם לא הייתה גדולה. הם לא באמת הכירו את אמריקה, הם לא תמיד דיברו אנגלית טובה, ועיקר הקשר שלהם היה עם יהודים שהיגרו לאמריקה מאותם מקומות אותם הם עצמם עזבו. ראשי התנועה הציונית חיפשו אפוא דרכים יצירתיות לייצוג הרוח החלוצית בקרב הבורגנות היהודית האמריקאית, אלה שכבר הצליחו לצבור הון ולהתבסס ואצלם היה הכסף הגדול שנדרש לפיתוח הארץ.

'מפת ארץ ישראל ממעוף הצפור' בהוצאת קרן היסוד, 1931 (ויקימדיה)

הליטוגרפיות הללו הן רק דוגמא אחת מני רבות לדרכים היצירתיות שנוסו כדי לגייס כספים. לא ידוע מה היה הסכום המינימלי שזיכה את התורמים במתנה זו, וכמה מ-3,000 העותקים אכן הגיעו ליעדם המקורי (עובדה שעותק אחד הגיע אליי 😊). אפשר להניח כי מי שתרם סכום משמעותי קיבל את התמונות כתמורה סמלית. מן הסתם, התורמים תלו את התמונות בבתיהם וכך יכלו גם אורחיהם להתרשם ולהפיץ את בשורת הציונות בקרב קהלים נוספים. יהודים באמריקה נחשפו באותן שנים לדמות החלוץ העברי והוקסמו ממנה. החלוץ היה דמות אידילית וסוג של הגשמת החלום (אפילו החלום האמריקני): חסון, יצרני, אמיץ, איש הסְפר החקלאי ועוד שלל דימויים שעזרו בפתיחת כיסיהם של הקפיטליסטים היהודים החדשים באמריקה.  

כרזה של קרן היסוד באנגלית וביידיש ובמרכזה חלוץ הבונה את הארץ, שנות הארבעים (ויקימדיה)

הסכומים שגויסו אף פעם לא הספיקו, ובפרט שיהודי המערב שלא היו חברים רשמיים בארגונים הציוניים השונים נותרו מחוץ למעגל ההתרמות. השלב הבא בבניית מערכת גיוס הכספים היה הפרויקט הגדול של חיים וייצמן: הקמת הסוכנות היהודית לארץ ישראל ב-1929. הסוכנות פִּתחה יכולות של גיוס כספים רחבות בהרבה מן התנועה הציונית ו'קרן היסוד' השתלבה בעבודת הסוכנות, הקימה מעל 900 יישובים עירוניים וכפריים, סייעה להקמת האוניברסיטה העברית, תאגידים כלכליים, ומוסדות תרבות. משרדי קרן היסוד מוקמו בחצר המוסדות הלאומיים בירושלים, סמוך למשרדיה של קק"ל ושל הסוכנות היהודית. זו הייתה הממשלה שבדרך. לאחר הקמת המדינה, הפכה קרן היסוד לזרוע רשמית של הסוכנות היהודית לגיוס כספים ברחבי העולם, למעט ארצות הברית שבה פועלות פדרציות יהודיות כמערכת ייחודית לגיוס כספים. 

מבט מלמעלה על חצר המוסדות הלאומיים בירושלים. מימין: קק"ל, במרכז: הסוכנות היהודית, משמאל: קרן היסוד (צילום: חגי אגמון-שניר, ויקימדיה)

ובחזרה לליטוגרפיות. מבין שש התמונות, האהובה עלי ביותר היא זו של גן הילדים בנהלל. בתמונה רואים שמונה ילדים יושבים לבדם סביב שולחן אוכל, ללא מבוגר שישגיח עליהם. הם נראים טוב. בריאים, יפים וחסונים. כאלה שלכשיגדלו יהיו דור ההמשך של הוריהם החלוצים במולדת החדשה.

גרטה וולף-קראקאור, 'גן הילדים בנהלל'

וסגירת מעגל נוספת. מושב נהלל, מושב העובדים הראשון בארץ, תוכנן על ידי גדול האדריכלים הציוניים, ריכרד קאופמן, שתכנן בין היתר את שכונת רחביה בה אני מתגורר ובה התגוררו גם לאופולד וגרטה. למען הדיוק, הם לא התגוררו בחלק השכונה שאותו תכנן קאופמן, אלא בהרחבה מאוחרת יותר, אבל המשפחות היו בלי ספק מאותו רקע. לאופולד קראקאור גם תכנן את אחד הבתים הידועים ברחביה: בית בונם, בפינת הרחובות רמב"ן וארלוזורוב, שם שוכן היום סניף רחביה של בנק לאומי.

בית בונם (צילום: אילן אזרחי)

צילום: דוד אסף

בחודשים האחרונים מוצגת במוזיאון מגדל דוד בירושלים תערוכה יפה בשם 'אסכולת ירושלים', העוסקת באמנות ירושלמית בראשית המאה העשרים. שמחתי לגלות כי גרטה וולף-קראקאור זוכה סוף סוף לחשיפה משמעותית. קיר אחד מציג מקבץ דיוקנאות שציירה במשך השנים. הדיוקן בצד ימין למטה הוא של בתה טרודה אוחזת בבובה, ובצד שמאל באמצע דיוקן בעלה לאופולד. 

דיוקנאות שציירה גרטה וולף-קראקאור

טרודה ובובתה

בהמשך התערוכה מוצגות מריונטות מתאטרון הבובות שייסדה גרטה בירושלים:

המריונטות של גרטה וולף-קראקאור

נותרתי עם השאלה: כיצד הגיעו התמונות לידי פפיטה ויהודה האזרחי? אין לי תשובה חד-משמעית לכך. יהודה היה מבקר האמנות של עיתון מעריב בשנות החמישים והשישים וייתכן שקיבל את התמונות מן הציירת בתוקף תפקידו, ואולי סתם הכירו מהשכונה...

מצבת קבורתו של לאופולד קראקאור בהר המנוחות, מן הסלע צומח צבר (צילום: דוד אסף)

<4. לא הצלחתי לגלות היכן נקברה גרטה. היא לא ליד בעלה. ידוע לך?>

____________________________

ד"ר אילן אזרחי הוא איש חינוך ירושלמי, חוקר ופעיל קהילתי   ezrachi.elan@gmail.com