מאת יוסי לשם
רותי פרבולוצקי, לשעבר מנהלת אגף החינוך בחברה להגנת הטבע, יזמה ומרכזת מעין 'פרלמנט' חברים חודשי, שנושא את השם 'פורום שואבה', על שם המושב בהרי יהודה שבו הוא מתכנס. אחד המרצים האחרונים היה אלון גור אריה, במאי, שחקן, מלחין, מרצה ומה לא, והנושא שלו היה 'סיפורה של להקת הגשש החיוור: אושיית הבידור והתרבות הישראלית הגדולה בכל הזמנים'. כנהוג, הרצאתו לוותה בקטעי שיר ובמערכונים, בסיפורים על ההיסטוריה של הלהקה, ובניתוח מעניין של הסיבות להצלחתם. הסתכלתי ימינה ושמאלה על הנוכחים באולם, ואי אפשר היה שלא לשים לב לחיוכים שבעי הרצון שלא סרו מעל פניהם, שהרי שלישיית הגשש החיוור הייתה חלק מ'פס הקול' של חייהם, חיינו.
אחד הקטעים שהוצגו נגע בי באופן אישי וריגש אותי מאוד. אני שמח להתחלק בו עם הקוראים. כפי שתראו בהמשך, הכול אמת חוץ מפרט זה או אחר...
בפסטיבל הזמר והפזמון של שנת תש"ל / 1970 שרו חברי השלישייה – שייקה, גברי ופולי – את 'מים לדוד המלך', שכתב והלחין עקיבא נוף. השיר אומנם לא זכה בפרס, אבל הפך לאחד השירים האהובים של השלישייה. לא רק בזכות המילים המשעשעות, שמרחיבות את הסיפור התנ"כי על גיבורי דוד, ולא רק בזכות הלחן העליז, אלא גם, ואולי בעיקר, בזכות התלבושות המקוריות של הגששים, שנלקחו כביכול ממלתחת בגדים של חיילים רומאים. למותניהם חגרו ה'גיבורים' מעין טוניקות או חצאיות 'מיני', ובכל פעם ופעם שהרימו את ידיהם, נחשפו תחתוניהם לצהלת הצופים המופתעים.
הנה כאן מספר פולי (ישראל פוליאקוב), בריאיון לאמנון לוי, על השיר ועל המופע יוצא הדופן (ההקלטה היא מ-1996):
וכאן ביתר פירוט בכתבה שששודרה בחדשות ערוץ 12 בשנת 2023:
מסופר כי אברהם דשא (פָּשָׁנֶל), שהקים והפיק את 'הגששים', התלבט יחד איתם איזה לבוש יתאים לשיר זה. המוניטין של הגששים עד אז היה של מצחיקנים, לאו דווקא של זמרים רציניים, והם חששו שהשיר הכביכול תנ"כי לא מתאים להם. פשנל הבטיח שהקהל יצחק מהשיר ומהביצוע, וכך היה. הפסטיבל התקיים בבנייני האומה בירושלים וערב קודם לחזרה הגנרלית הוצגה שם האופרה של המלחין האיטלקי בן המאה ה-17 קלאודיו מונטוורדי, 'הכתרת פופיאה' (L'incoronazione di Poppea), שהועלתה על הבמה בפעם הראשונה בשנת 1643.
פשנל ראה מאחורי הקלעים את התלבושות של החיילים הרומאים ומשם קיבל את הרעיון (את התלבושות עצמן לקחו הגששים מהמחזה האנטי מלחמתי 'לִיסִיסְטְרָטֶה' של אריסטופנס, שהוצג אז בתאטרון הקאמרי בבימויו של עודד קוטלר(. סיפורו של השיר כבר סופר במקומות שונים. כולם התעניינו בגששים ובגיבוריו של דוד המלך, אף אחד לא התייחס ל'הכתרת פופיאה'.
פופיאה סבינה, שחיה במאה הראשונה לספירה, הייתה אשתו השנייה של הקיסר נירון, וכמקובל בקרב בנות חוגה וסוגה רבות היו עלילותיה בפוליטיקה, באהבה ובמלחמה. סופר עליה ששכנעה את נירון להרעיל את אמו ולחצה עליו להתגרש מאישתו כדי שיוכלו להינשא והיא תהפוך לקיסרית רומא. לאחר שנישאו לחצה עליו להוציא להורג את אישתו הקודמת ואת אחותו... בקיצור, חומר משובח לאופרה. אגב, פופיאה נזכרת גם בכתביו של יוסף בן מתתיהו, שאף פגש אותה פנים אל פנים, והסתייע בה לטובת אחיו היהודים.
ואיפה כל זה פוגש אותי?
צוות הזמרים של האופרה (עשרה במניין) הגיע מבית האופרה הקאמרית במילאנו שבאיטליה, אבל להפקה היו דרושים גם ניצבים ('סטטיסטים'), שכל תפקידם לעמוד על הבמה ולא להוציא הגה מפיהם. כדי למצוא ניצבים כאלה, שייראו צעירים ושריריים כחיילים רומאים, פורסמה מודעה בלוחות המודעות של אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית בירושלים. במודעה נאמר כי מפיקי האופרה מחפשים מועמדים מתאימים להיכנס בסנדליהם ובחצאיותיהם של חיילים רומאיים. דובר על שלוש הופעות: שתיים בקיסריה ואחת בבנייני האומה.
הייתי אז תלמיד השנה הראשונה בחוג לביולוגיה, וגרתי בדירת סטודנטים עם חבריי לגרעין שח"ל (של תנועת בני עקיבא) עימם שירתי בנח"ל. הגשנו מועמדות והתקבלנו: מנשה כהן, שגר איתי בדירה, חיים לביא (ז׳׳ל), שרגא הרט ואנוכי. התגייסנו למשימה בעיקר כדי להרוויח בקלות 'כמה לירות', שעשויות היו לשפר את חיינו כסטודנטים תפרנים, אך גם מתוך איזה יצר הרפתקני.
ואכן, הייתה זו חוויה יוצאת דופן להופיע באופרה איטלקית בפני כ-3,000 איש! כמובן שלא הבנו אף מילה מהליברטו האיטלקי, ובזמן ההצגה החלפנו ביננו דַחְקוֹת בעברית (בסגנון הגשש, כמקובל באותם ימים). הניצבים לא נדרשו לעשות הרבה חוץ מלהיות שם. אני זוכר כי אחד מתפקידיי היה, בין היתר, לגרור אל מחוץ לבמה את פופיאה שהתעלפה על הרצפה.
בביקורת שפורסמה בעיתון מעריב, כתבה מבקרת המוזיקה הוותיקה אוֹלְיָה זילברמן, כי האופרה עוררה עניין רב והייתה בסך הכל מוצלחת (למרות שהמקהלה 'הייתה הפעם חלשה למדי', וגם 'התיאום בין התזמורת, הסולנים והמקהלה לא תמיד היה אידאלי'). 'רק חבל היה שהילדים הישראלים והנערות שלנו, שהחזיקו בשובל שמלתה של פופיאה, לא היו שקטים למדי'. ה'ילדים' הללו היינו אנחנו...
 |
| מעריב, 7 באוגוסט 1969, עמ' 25 |
זאת ועוד, לביקורת נוספת, שכתבה מבקרת המוזיקה מרים בר בעיתון דבר, צורף הרישום הזה. אם תשימו לב, ברקע צויר גם אחד הניצבים, אבל אני מודה שלא הצלחתי לזהות את עצמי או את אחד מחבריי...
 |
| דבר, 15 באוגוסט 1969, עמ' 8 (לא הצלחתי לזהות את שם הצייר) |
עדי בשן, שמנהלת את משרדי באוניברסיטת תל אביב, איתרה מייד את התמונה למזכרת מן המופע שעלה בבנייני האומה, ובה הצטלמנו יחד עם אחת הזמרות האיטלקיות (לא הצלחתי לזהות אותה). שימו לב לסיגריה שהיא מחזיקה בידה השמאלית, שאותה עישנה כדי להירגע אחרי שהסתיימה ההופעה. היו ימים.
 |
מימין לשמאל: ד"ר שרגא הרט (כיום גנקולוג בכיר), מנשה כהן (כיום חקלאי במושב נוב וחוקר במיג"ל, שגם סייע לי במציאת חומר הקשור לאופרה), אחת הזמרות ממילאנו (שמה אינו זכור לי), הניצב הגבוה והממושקף הוא יוסי לשם (כותב רשימה זו), ד"ר חיים לביא ז"ל (מרצה לשעבר באוניברסיטת בר-אילן). משמאל, קסדה בידו, זמר איטלקי מן הצוות המקורי של האופרה. |
מי שעומדות לרשותו שעתיים פנויות, מוזמן להאזין ולצפות באופרה המיוחדת הזו, שלקחיה המוסריים והחברתיים רלוונטיים ואקטואליים גם לימינו. מאחורי סיפור האהבה הבארוקי מסתתר סיפור נוכלים פוליטי, שעוסק בדרך שבה זכתה פופיאה בכתר המלכות הקיסרי. זהו גם סיפור על כניעה ליצרים שגוברת על עקרונות הפילוסופיה הסְטוֹאית ועל הניסיון להגבלת כוחו של השלטון.
אמר העורך:
סיפור נהדר ומצחיק, רק שזיכרונו של לשם – קצת לברכה...
האופרה 'הכתרת פופיאה' הוצגה בישראל בדיוק שנה אחת קודם לפסטיבל הזמר של 1970. זה היה באוגוסט 1969, חלק מ'הפסטיבל הישראלי' של אותה שנה.
 |
| הארץ, 29 ביולי 1969 |
___________________________________________
פרופ' (אמריטוס) יוסי לשם לימד ומלמד בבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. היה מנכ"ל החברה להגנת הטבע וייסד ומנהל עד היום את המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים.
yossile@tauex.tau.ac.il
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', אם יש לכם חשבון דוא"ל בגוגל, לחצו על 'חשבון גוגל' ושמכם יעלה מיד. אם לא - לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
התגובות מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.