בעקבות הנייר הקדוש: נייר טואלט כשר למהדרין

איור: רות גווילי (מקור: העין השביעית)

מי שרוצה לדעת עד היכן מגיע טירוף הכשרות בציבור החרדי (והמסורתי) – טירוף שחברות ייצור, מפעלים ורשתות שיווק משתפות עמו פעולה ונענות לו בשמחה ובחפץ לב – ישפיל את מבטו במחילה אל העולם התחתון, אל אותו נייר טישיו רך המיועד לקינוח האף או האחוריים ובפי העם הוא נקרא נייר טואלט (לא תאמינו, אבל בוויקיפדיה יש ערכים על נייר טואלט, ועל נייר טישיו, בשלל שפות ועם המון מידע שימושי).

אגב, פעם שמעתי, שבתנועת הנוער התורנית-לאומית 'עזרא' נהגו לקרוא לנייר טואלט בשם היפה 'נייר א"י'. אין הכוונה, כמובן, ל'נייר ארץ ישראל', אלא ל'נייר אשר יצר', על שם הברכה הקסומה הנאמרת לאחר היציאה מבית הכבוד.

גם ביידיש נפוץ הביטוי 'אַשר-יצר-פּאַפּיר' ובמילון יידיש-אנגלית-עברית של אלכסנדר הרכבי אף מצאתי הסבר נפלא ל'אשר-יצר': 'המנון שאומרים אחר עשית הצרכים'...

וכאן שואל הבן: מדוע בכלל נייר טואלט צריך הכשר? וכי בישלו אותו עם גדי בחלב אמו? האם יש חשש שלא הפרישו ממנו תרומות ומעשרות? ושמא בישמו אותו בניחוח חזיר או חיה טמאה לא עלינו? מה הקטע?

ברור שהכל מתחיל ונגמר בכסף ובתחרות כלכלית, ושאלות של החמרה והקפדה מנוצלות על ידי בעלי עניין.

והדבר היה ככה: חברה נייר גדולה בשם 'שניב' קראה לפני כמה שנים לציבור החרדי לקנות את ניירות הטואלט שלה – ולא של 'סנו' או של חברות אחרות – משום שרק הם מספקים נייר טואלט שיוצר ללא חילול שבת. 'סנו' נאלצה להגיב בגיוס בד"ץ העדה החרדית, שתמורת סכום נאה היה מוכן להצהיר כי גם נייר הטואלט של סנו מיוצר ללא חילול שבת... (על פרשה זו ראו כאן).

מכאן כבר קצרה היתה הדרך לנייר טואלט כשר לשבת

וגם לנוזל ניקוי של בתי שימוש, כשר בהשגחה האמריקנית של Union Orthodox  (סימון U בתוך עיגול):

וכמובן לנייר טואלט כשר לפסח (חיישינן לקיומו של עמילן שהוא חמץ מדאורייתא!).

וכך מתגלגלים עסקי הטואלטיקה למוטציות אין סופיות, ובכל קצה של חומרה יושב יהודי שעושה כמה גרושים.

תאמינו או לא, אבל הכשרים הזויים אפשר למצוא גם על אריזות של אקונומיקה, משחות שיניים, סבונים, שמפו ושאר תמרוקים, כך שאם הילד הקטן ישתה בטעות חומצת לימון או נוזל כביסה לפחות יתנחמו, הוא ובני משפחתו, שזה היה בהכשר מהודר של חוג חתם סופר מבני-ברק או של העדה החרדית מירושלים.

נחזור לנייר הטואלט. מסתבר שבנוסף לחילול שבת פוטנציאלי הכרוך בייצורו של נייר זה יש עוד בעייה רצינית שדורשת תשומת לב תורנית: 'חשש גניזה'. ומהו 'חשש גניזה' זה, שעליו לא שמעו אבותינו ואבות אבותינו עד לדור האחרון?

ובכן, שמא ואולי הנייר שממנו נעשה נייר הטואלט שלנו היה אי פעם, בגלגול הקודם, נייר של ספר שעליו נדפסו דברי קודש או 'שמות', והנייר הקדוש נגנז ועתה מוחזר. הבנתם?

לטואלט הציבור הנה מצגת לא מייצגת של אריזות נייר טואלט כשר במיוחד.

נתחיל בנייר 'גילי' של חברת סנו, שלא די בכך שאין בו שום חשש גניזה, אלא שהוא גם 'עדין ורך המתאים במיוחד לשבת' (שנאמר 'וקראת לשבת עונג'! מה שאין כן בימי החול, שם אנו מוכנים לקנח את אחורינו גם בנייר מחוספס וקשה). הכוונה כמובן שהנייר 'חתוך במיוחד לשבת' (שהרי אסור לחתוך נייר בשבת):

אגב, אם שאלתם, גם מגבוני הטישו של סנו נהנים מהכשר הבד"ץ ואין בהם חשש גניזה:

בשל החשש הגדול מן העבירות הפוטנציאליות הטמונות בנייר הטואלט אף הוקמו במפעל 'שניב' ועדות רבנים מיוחדות. האחת 'ועדת הרבנים למען קדושת השבת', שתפקידה לוודא שהנייר הוכן ללא חילול שבת (ובניסוח פואטי יותר 'ללא חשש חילול שביעי'), ולצדו 'ועד הלכה לענייני גניזה', שתפקידו להשגיח שהנייר טהור לחלוטין ומעולם לא נעשה בו שימוש קודם:

וכאן וריאציה על אותו נושא, על גבי חבילת מגבוני נייר של 'המותג':

המון עבודה יש לוועדות הללו, ואחר כך עוד מלעיזים על החרדים שכביכול אינם עובדים!

בדוגמה הבאה, של נייר הקרוי בשם רווי אסוציאציות יהודיות  'ניסן', יש אפילו לוגו מיוחד: 'שש', כלומר: 'שומר שביעי' (מסיבות שיפורטו להלן נמנעו היצרנים משימוש ישיר במילה המקודשת 'שבת' והעדיפו תחתיה את 'שביעי').

והנה שתי דוגמאות לתת-ז'אנר מגוחך במיוחד בתעשיית ההכשרים. אלה הם הכשרים מהודרים במיוחד, משום שכאן כבר מחמירים ולא כותבים את המילה שבת כצורתה. 'שבת', כידוע על פי ספר הזוהר, היא אחד משמותיו של הקב"ה, ואין זה נאה ששמו המקודש ייכנס לבית השימוש או יושלך בביזיון. זו הסיבה שעל העטיפה הודפסה המילה 'ש-ב-ת' עם מקפים (כפי שטיפשים דוברי אנגלית כותבים G-d):

וכאן הוא אפילו מאושר לפ-ס-ח:

ואחרי 'ניסן' יש לנו גם 'סיון':

ולסיום המצגת, הנה נייר ארונות (מה זה בכלל?) כשר לפסח ואין בו שום חשש לקטניות (!). באחריות!

ביבליוגרפיה

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=868516&forum_id=771

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1350609&forum_id=771

http://www.frumsatire.net/2010/08/09/a-brief-history-of-shabbos-toilet-paper/

http://www.frumsatire.net/2008/06/19/kosher-for-shabbos-toilet-paper-no-joke/

http://www.frumsatire.net/2010/11/21/kosher-toilet-bowl-cleaner/

 http://aliyahblog.com/2006/03/11/kosher-toilet-paper/

בעלי התוספות

5 בספטמבר 2011
רמי נוידרפר שלח לי גזיר עיתון מ'דואר היום', 5 בספטמבר 1921 – היום לפני תשעים שנה – שמוכיח כי אין זו חומרה חדשה ובעצם הכל התחיל מזמן (אבל במאה שערים)...

ולמען שלמות האוסף הנה עוד דוגמה שנשלחה אליי, גם כאן מסדרת 'שביעי' (במקום 'שבת'):