יום שני, 24 בדצמבר 2012

על דעת המקום: האם יש גן עדן בפוריידיס?

איור: אלכסי טלימונוב, 2009

מאת יהודה זיו

בראשית שנות השמונים של המאה התשע עשרה קמו בדרום-מערבו של הכרמל, זה בצד זה, שני יישובים חדשים. לרגלי ההר, בפתחו של נחל דליה (ואדי דִפְלֶה), התנחלו בשנת 1880 בני שבט עַרַבּ אֶל-עַ'וָארְנֶה  בדווים שוכני ביצות, שהעתיקו את מושבם מבקעת הירדן אל ביצות כַּבָּארָה שלרגלי 'חוטם הכרמל'. ואילו בראש ההר ייסדו יהודים יוצאי רומניה, בסוף שנת 1882, מושבה, שנשאה תחילה את שמו הערבי של המקום, זַמָּארִין, ולימים נקראה זכרון יעקב, על שם ג'יימס (יעקב), אביו של הברון אדמונד דה-רוטשילד. ואילו הבדווים כינו את כפרם דווקא בשם היומרני 'פֻרֵיידִיס' (Fureidis, במלרע), צורת הקטנה של 'פַרָאדִיס' (Faradis), וריבוי השם 'פִרְדַוּס'  'פרדס' בלשון פרס, שהנודע ב'פרדסניה' היה המשורר פִרְדַוּסִי...

הבתים הראשונים על גבעת זמארין


הערבית והעברית שאלו את השם 'פרדס' מן הפרסית – 'עשיתי לי גַּנּוֹת ופרדסים' (קוהלת, ב 5) – ומשמעות כינויו של הכפר היא איפוא כעין 'היושבת בגנים' (שיר השירים, ח 13). אך הריבוי 'פַרָאדִיס' (פרדסים) משמש אף ככינוי מקובל לגן עדן, ומה פלא, אם במשמעות זו נתגלגלParadise  גם אל לשונות אירופה. אנשי הכפר העדיפו, כאמור, את שמו בצורת ההקטנה – 'פוריידיס', גן עדן זוטא. לימים, נקראה גם השכונה הצעירה בצפונה של זכרון יעקב, הנשקפת ממרומי ההר על 'גן עדן של מטה', בשם 'גבעת עֵדֶן'. 

צילום: יואב איתיאל

בדווים אחרים, בני עַרַבּ אֶ-תַּעָאמִרָה (בני שבט זה היו, כידוע, מְגַלֵּי "המגילות הגנוזות), קראו בשם דומה ובאותה משמעות גם ל'ג'בל פוריידיס' – ההר, המזדקר מעל דרום-מזרחה של בית לחם, שם נטו את אוהליהם. המדובר בהר הֶרוֹדְיוֹן, שנערם בפקודת המלך הורדוס מעל אחוזת קברו הגמלונית, ולרגליו מזרקות מים וגנים פורחים על גבול מדבר יהודה.


גן עדן בהרודיון

הרודיון היה אכן 'גן עדן זוטא', ובזכות אמת המים, שהוליכה אליו מים מבריכות שלמה, הוסיף כנראה להיראות כך עד המאה השביעית, שעה שנכבשה הארץ בידי שבטי ערב. ואף אם לא כן, די היה בשמו המקורי של המקום – שאנו מוצאים אותו כתוב על שטר מכר מימי מרד בר-כוכבא, שנתגלה במערות ואדי מורבעאת (נחל דרגה תיכון): 'בעשרין לשבט, שנת שתיים לגאולת ישראל [133 לספה"נ] על יד[י] שמעון בן כוסבא נשיא ישראל, במחנה שיושב בהרודיס' (Herodisכלומר, של Herodesכשם שנהגה שמו של הורדוס בלשון היוונית המדוברת בימיו). וכיוון שהשם 'הרודיס' לא אמר מאומה לבדווים בני תעאמירה, שמעו בו לפיכך את המובן להם, 'פוריידיס'... 

היש גם לכפר פוריידיס קשר אל המלך הורדוס? 

במזרחה של ח'רבת אום אֶ-טּוֹס ('בעלת אור הירח'; היום חורבת טַווסִים) שמצפון לכפר הנטוש, חצובים למרגלות הכרמל  קברי סלע בקיר מחצבה קדומה. סימני החציבה, שנותרו עליו, מלמדים כי לא אבנים לנדבכי בנייה נחצבו כאן, אלא קוביות אבן קטנות הרבה יותר. נראה, כי קוביות אלה פרנסו שני כבשני סיד סמוכים אשר ספק, אם תוצרתם נועדה לצריכה מקומית. כידוע, לא הרחק מכאן נבנו בשעתם, במצוות הורדוס, נמל עמוק מים משוכלל ובצדו עיר מפוארת שנשאה את השם 'קיסריה' לכבוד פטרונו, אוגוסטוס קיסר רומי. לא רק בנדבכי הכורכר, מהם נבנתה העיר קיסרי, נעשה שימוש במלט, אשר הופק ככל הנראה בכבשני הסיד של חורבת טווסים (מהלך 12 ק"מ בלבד בצפון-מזרח), אלא אף במזחי מעגניה, שנבנו על גבי יסודות אשר הונחו על קרקעית ימה של קיסרי.

האקוודוקט בחוף ימה של קיסריה (צילום: אבישי טייכר)


לפיכך, אפשר ששמו של פטרון בניית קיסרי, הורדוס (אף אם, כאמור, הגיית השם השתבשה לימים בפי הערבים), נותר זכור לטוב גם במסורתם של יושבי הכפרים, הסמוכים למחצבת האבן של חורבת טווסים וכבשני הסיד שבצידה. כך, ככל הנראה, זכה בו לימים מן המוכן גם הכפר פוריידיס.

המחצבה הקדומה בחורבת טווסים (אנציקלופדיה 'מפה', 2000, כרך 6, עמ' 132)

למרות שהמפה מימי המנדט מציינת את שם הכפר Fureidisואף במפת ישראל ובתמרורי הכבישים נכתב היום תעתיק שמו פֻרֵידִיס, כיאות – תושביו הוגים אותו, משום מה, בנוסח המשובש 'פַרַדִיס' ודווקא בהטעמת ההברה הראשונה! נראה, ששיבוש זה נולד בפי שכניהם ה'זכרונים', היהודים דוברי הרומנית, שבנוסח לשון אימם הגו אותו Faradis. כך גם אירע במושבה אחרת של יוצאי רומניה, ראש פינה, שאף היא נוסדה ב-1882: בני הכפר הערבי הסמוך, גָ'אעוּנֶה, כינו בשעתם את 'צומת בית המכס' בשם הציורי אֻם אֶ-דֻּרוּבּ (אם הדרכים), אך אוזניהם האשכנזיות של הרֹאשׁ-פִּנָּתִים שמעו כאן משהו אחר לגמרי. בפיהם נעשה השם 'מַדְרוּבּ' (מוכה שיגעון), ואפילו בני הכפר הורגלו, בסופו של דבר, להגות כך את שם הצומת...

פוריידיס וזכרון יעקב נקשרו, מטבע הדברים, זה בזו: בני הכפר עבדו בשדות איכרי המושבה ואף התגוררו בחצרותיהם, וקשר זה עבר בירושה מדור לדור. כך סיגלו לעצמם שני היישובים עגה מקומית רב-לשונית, אשר ערבית, עברית ויידיש משמשות בה בערבוביה: 'כְ'אָבּ [איך האָב] אַ פֿערד [יש לי סוס], עולה בהר [עם המחרשה]  מִתְ'ל חַדִיד [כמו ברזל] אַייזן [ביידיש: מעולה, מצויין]'

מתיישב בן 85 ונינו (!) חורשים באדמות זכרון יעקב, 1912 (צילום: ליאו קאן; אוניברסיטת חיפה ומעבדת ביתמונה

שיגרת תפקידם, המובנת מאליה, של בני פוריידיס כפועלים במשקי זכרון יעקב הולידה בדיחות וקטעי הווי. וכך סיפרו בני המושבה ברבות הימים מעשה בקושיה, שהובאה לפני רב המושבה: האין המאמץ המושקע בקיום מצוות 'פרו ורבו' מעמיד אותה בשבת בחזקת עבירה על האיסור 'לא תעשה כל מלאכה'? אמנם, אמרו רבותינו: 'שלושה מֵעֵין עולם הבא, [ו]אלו הן: שבת, שמש ותשמיש' (ברכות נז ע"ב), אך הם עצמם מייד סייגו אמירה זו: 'אִילֵימָא (אם נֹאמַר) תשמיש המיטה, הָא מַכְחֵשׁ כְּחִישׁ (הרי זה מביא לידי רזון)?'. הרב החכם תירץ את הקושיה כהרף עין: תנוח דעתכם! אם אכן תשמיש מיטה מלאכה היא, מן הסתם הייתה ניתנת לבני 'פַרַדִיס' לעשותה...

לעיון נוסף
יהודה זיו, ' "בגן עדן תהא מנוחתו" – על "פרדסי" הורדוס', מחקרי יהודה ושומרון, יח (תשס"ט), עמ' 342-327.

9 תגובות:

  1. תודה על הפוסט המעניין.

    רק דבר קטן: Uhrenkel משמעו נין, ולא נכד. אינני יודעת אם מדובר בהגזמה, אבל הכותרת של התמונה מ1912 קובעת שמדובר ברב סב ונינו החורשים ביחד את האדמה.

    השבמחק
  2. -כמדומני, החורש הקשיש זוהה בפורום של החב' הישראלית לגניאולוגיה בפייסבוק.
    - אנשי עמק יזרעאל קוראים (או קראו לפחות) לפוריידיס - פארדיס.

    השבמחק
  3. הערה בעניין פורידיס -פרדדייס- גן עדן וצרעת: יתכן שהרעיון עלה בלבו בשל העובדה שהישוב פרדיס שליד הרודיון היה במקורו בית מצורעים וכך סיפור המעשה לדברי רבנו גוגל: טענה נוספת גורסת כי בתקופה הביזנטית היה היישוב מושבת מצורעים שהקימה הקיסרית אודוקיה (אשתו של הקיסר הרומי תאודוסיוס מהמאה הרביעית)בתקופה הביזנטית נחשבו החולים בצרעת לקדושים הסובלים בעולם הזה למען כלל האוכלוסייה, הצרעת אף נקראה בשל כך בתקופה זו "המחלה הקדושה". החברה התייחסה אל חולי הצרעת בייראה אך בד בבד הרחיקה אותם ככל הניתן ממרכזי היישוב. בחיבור מהמאה ה-14 עולה כי בביקורה בירושלים, בנתה הקיסרית משכן לחולי הצרעת וכינתה אותו "פורידיסיה", מילה שמקורה בפרסית ופירושה - "גן" (מכאן גם מקור המילה העברית "פרדס"), שמשמעותה התגלגלה והפכה ל"גן עדן" (Paradise). שמו הערבי של האתר, ג'בל פורידיס ("הר פורידיס", הר הגן) תומך בטענה שהאתר אכן שימש כמקום מושב למצורעים בתקופה זו. עם הכיבוש הערבי במאה ה-7 ננטש המקום בפעם האחרונה.
    כזכור הפיכת בית מצורעים לגן עדן היה רעיון ששבה את לבו של עגנון כשכתב את 'שירה' ו'עד עולם'ותיאר את 'עדה עדן' שהרי ב'פרק אחרון' של "שירה" מנפרד הרבסט הולך אחרי האחות שירה לבית המצורעים כדי להשאר שם לעולם.

    השבמחק
    תשובות
    1. האם את נסמכת על עדות כתובה מימי המלכה אבדוקיה, המרחיקה בוודאות את מקום מושבת המצורעים הירושלמית עד לג'בל פוריידיס (הר הורדוס) שבדרום מזרחה של בית-לחם? והרי בגיא בן-הינום, ששימש כידוע מושבת מצורעים (זוכרים את הסרט 'בן-חוּר', שריתק אותנו בנעורינו?), סמוכה אל מנזר סנט אנופריוס מערת קברים מסוף ימי הבית השני - שאולי היא המכונה בפי יוספוס 'מצבת חנניה הכוהן' (ולפיכך
      נושאת היום שכונת 'אַבּוּ-ת'וֹר', הנשקפת עליה, את שמו - 'גבעת חנניה') – נקראת אף היא בפי הערבים בשם 'מַעָ'ארַת פִרְדוּס אֶ-רּוּם': לכאורה 'מערת גן-העדן הביזאנטית' – אף כי שיבוש שמו של הֶרוֹדֶס 'הביזאנטי', שנתגלגל אף לכאן, מצביע דווקא על מקום זה כעל מושבת המצורעים הירושלמית בימי אבדוקיה!

      מחק
    2. אני אינני נסמכת על עדות כתובה מימי המלכה אבדוקיה ובודאי אינני מוסמכת לדון בגיאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל, שכן אינני בקיאה במקורות הרלבנטיים במידה מספקת, אבל נושא הצרעת מעניין אותי מאז ומתמיד בשל העובדה שקראתי בכתבי עגנון מנעוריי והוא התעניין מאד בצרעת ועל כך נכתב מאמרו המאלף של גרשום שוקן, "מוטיב הצרעת ב'שירה' ו'עד עולם'", בקובץ המחכים, 'ש"י עגנון, מחקרים ותעודות', שערכו רפאל וייזר וגרשון שקד, מוסד ביאליק ירושלים תשל"ח, והמסורת על הקשר בין כפר מצורעים רחוק ממקום ישוב שנקרא גן עדן -פאראדיס/ פורידיס שהקימה המלכה הנזכרת, עוררה את תשומת לבי לפני שנים רבות. אני מתעניינת מאד בהקשרים השונים של גן עדן, שנקרא בארמית "פרדס קושטא" בספר חנוך הראשון שנמצא בקומראן, וערכתי קובץ בנושא ששמו "גן בעדן מקדם:מסורות גן עדן בישראל ובעמים", ירושלים: מאגנס תש"ע, המציג פנים שונות של מושג טעון זה בהשתלשלותו ההיסטורית והספרותית, הדתית והאמנותית לאורך הדורות. היחסים המורכבים בין גן עדן וצרעת כמטונימיה לקדושה וטומאה או כיחס למקום נכסף אליו משתוקקים לחזור, לעומת מקום מעורר רתיעה ופחד ממנו משתדלים להתרחק, מעורר עניין רב. אם אתה, מר יהודה זיו, יודע יותר על מסורת נשכחת זו של כפר בשם גן עדן הקשור במצורעים בבקשה הצג זאת בפני הקוראים. תודה רבה רחל אליאור
      אגב המשפט בתגובה שלי לעיל "יתכן שהרעיון עלה בלבו בשל העובדה שהישוב פרדיס שליד הרודיון היה במקורו בית מצורעים" מתייחס כמובן לעגנון ונקטע לצערי בטעות . תודה לך שאתה מאיר את עיני הקוראים בדבר הגיאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל, שאני מתעניינת בביטוייה הספרותיים, המיסטיים השיריים והדמיוניים לאורך הדורות.

      מחק
    3. לבד מ'ג'בל פֻרֵידִיס' (הר הורדוס/הרודיון) ומ'פֻרֵידִיס אֶ-רּוּם' – 'גן-העדן (<'הרודיס') הביזאנטי' בגיא בן-הינום, שנודע בימי קדם כמושבת מצורעים – מצאתי שלושה שימושים נוספים של השם 'פֻרֵידִיס' שכולם מלמדים על קשר אל הורדוס:
      1) בכפר קַרָאוַת בַּנִי-חַסַן, בצד הכביש מכפר-קאסם לעבר שכם, מצויים שרידי מבנים גמלוניים אחדים הנושאים את שיבוש שמו של הורדוס – 'קַלְעֵת (מצודת) פִרְדוּס', 'חִ'רְבַּת פִרְדוּסֵי' וכן 'קַבְּר אַלְמַלֵכּ קבר המלך) פרדוס' – ומדרום לו מערת קבורה משפחתית מפוארת, המיוחסת ל'תלמי איש רודוס', ידידו הקרוב של הורדוס, 'שומר החותם' שלו, אשר הופקד על השומרון ושיוספוס מציין את אחוזתו ב'ארוס', הוא הכפר ח'ארס הסמוך, ולפיכך ייחסו גם יושבי קראוות בני-חסן מאז הכיבוש המוסלמי אף אותם להורדוס;
      2) מצפון לעיירה טייבה שבמזרח השרון נתקיים בשעתו כפריר בשם 'פֻרְדִיסְיָא', בצד מחצבת אבן גדולה שבמערבו (לימים נבלעו שניהם בתהליך התרחבותה של טייבה!) שאף היא קשורה, כמסתבר, במפעל בנייה סמוך של הורדוס – נמל אפולוניה (תל ארשף);
      3) המחצבה הקדומה עם הכבשנים בח'רבת אֻם אַ-טּוֹס (חורבת טווסים) – שכאמור ב'עונ"ש' נראה, כי סיפקה בשעתה מלט לבניית קיסרי ונמלה – הותירה אף היא אחריה את שם הכפר הסמוך בדרום, 'פֻרֵידִיס', ושוב לפנינו גלגול שמו של הורדוס!
      אני משוכנע, לפיכך, כי אין כל קשר בין 'מושבת המצורעים' של ש"י עגנון - שאולי היא בית החולים 'הַנְסֶן' למצורעים לשעבר, הסמוך היום ל'תיאטרון ירושלים' – לבין הר הורדוס (הרודיון), המצויין בשטר המכר מתעודות בר-כוכבא בשם 'הרודיס' (=של הרודס/הורדוס)...

      מחק
  4. בעקבות הקריאה של הרשימה אני שוב מתמלא בזכרונות מימינו בפלי"ם, בחוף הכרמל בשדות ים ובעתלית, ולענייננו מול זיכרון יעקב, שבני ובנות פוריידיס היו בה בני בית בעבודתם.
    בקשר לתשמיש המיטה, מעלה יהודה, אולי בלשון 'סגי נהור', שתי מלים נרדפות - 'רזון' ו'כחיש'. אם זיכרוני אינו מטעה אותי, בנות פוריידיס לא נעשו כחושות במהלך עבודתן במשקי הבית בזיכרון, לא העלו משקל, ואיכרי זיכרון טרחו והסדירו להן מוהר וחתנים בפוריידיס. לכן נהירה הייתה לנו הסיבה שבגללה שמרו בני הכפר על השלווה ולא הצטרפו לאלימות בני ג'אבע ועין רזאל, טנטורה ועין חוד ואחרים. אגב, באותה העת, התנכלו בני זיכרון לבנות פועלי בנימינה שעבדו ביקב, וכמה מאיתנו סייעו לבנות במאבקן.

    באשר ליידיש-ערבית ששימשה את זקני זיכרון, זכורה לי איכרה ששאלה את בעלה: 'אבו גייסטה', כלומר: קוו ואדיס, או לאן אתה הולך ? כשענה לה 'איך גיי צום סיקט אל חדיד', כלומר: אני הולך למסילת הברזל; הורתה לו בנחישות: 'נעמזך א ג'אחאש, אן עסט פאשפורן גיין מאשי', כלומר: קח לך עייר, ותחסוך את ההליכה ברגל.

    ובכל זאת אשאל בצניעות לגבי בני שבט עַרַבּ אֶל-עַ'וָארְנֶה, ראוורנה בלשוננו בפלי"ם. בשעתו שמענו מזקני הסביבה, שהללו שבט של שחורים היו, שהועברו מביצות החולה בעקבות 'סולחה' שפטרה אותם מנקמת דם. לפי אותה שמועה, הם התיישבו על העתיקות בג'יסר א' זארקה, על מחצבות רומאיות ומנהרת אמת המים של הורדוס, והועסקו בניקוז הביצה בכבארה, ובדייג בחוף נחל התנינים. על הנחל היו גשרים עתיקים ששימשו למעבר בין קיסריה לחיפה, ורבים מבני ג'יסר א' זארקה אכן הינם שחורים.

    השבמחק
    תשובות
    1. רק חלק מיושבי דרום חוף הכרמל נמנים עם עַרַבּ אֶל-עַ'וָארְנֶה, שהעתיקו הנה את מושבם
      מבקעת הירדן. מכאן אף כינוים, שנגזר משמה הערבי של בקעת הירדן – 'ע'וֹר' (קרי: 'ר'וֹר'!) – אם כי אין המדובר דווקא ביושבי בקעת חולה, המכונים אף הם ע'וארנה. בעוד שחורי העור, המתגוררים בכפר ג'סר א-זרקא, הריהם צאצאי עריקים מצבא מצרים, בראשות אבראהים-פחה (שכבש את הארץ בשנת 1832 וגורש ממנה, בהתערבות מעצמות אירופיות, ב-1840). רבים מחייליו, בעיקר בני מצרים העילית שחורי-העור, העדיפו אז לערוק ולהתנחל במישור החוף הביצתי והנטוש באותה עת.

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.