יום רביעי, 5 בדצמבר 2012

און ושלטון (ד): וילך שמשון עזתה

שמשון סוחב על גבו את שערי עזה 
William Anderson Scott, The Giant Judge: Or The Story of Samson, 1858


רשימות קודמות על שמשון

און ושלטון (א): חברים מספרים על שמשון
און ושלטון (ב): שועליו של שמשון

שמשון קשור כמובן לעזה, ולשערי העיר שאותם סחב על כתפיו הרחבות, ומיתוס עתיק זה חלחל גם למלחמות ישראל ולזמר העברי. אמנם מבצע קדש הסתיים ועזה הוחזרה לידי המצרים, ל-11 השנים הבאות, אך מלחמת ששת הימים החזירה אותנו שוב למקום המקולל. אז עוד חשבנו  הו, תמימות קדושה  שנצליח 'לביית' אותם...

הנה שלושה שירי שמשון שנכתבו במשך שלוש שנים עוקבות (1970-1968), אחד בכל שנה ושנה.

א. שמשון, קים שוין...

בשנת 1968 כתב יוסי גמזו את 'לֵךְ לעזה' עבור להקת פיקוד דרום, שחידשה אז את הופעותיה בתכנית 'בזמר לדרום' (ובגרסה מאוחרת יותר: 'זמר בדרום'). הלחן הוא של יוסי ואלד והסולן הוא גדי אורון.



לך לעזה, לך לעזה
מה זה לך, אני כבר כאן!
כי אצלנו, אין זו פראזה,
זהו עסק מסוכן.

מספרים כי עוד בזמן עתיק-יומין,
המצרים שלחו מעזה פַדַאִין.
ואפילו לשמשון עצמו, ימים רבים,
הם עלו, חביבי, על העצבים.

בתחילה כשהם המשיכו להציק,
הוא ביקש: תפסיקו עם הפוילע-שטיק!
אך כשהם צחקו לו: לך לעזה! הוא הלך,
כי היה לו חוש הומור מוזר כל כך...

לך לעזה...

כשראה שמשון שהמצב חמור
הוא הזהיר אותם שיערוך ביקור,
הם אמרו לו: 'שמשון, קים שוין' וחיכו לנאום,
אבל הוא לא רץ להתלונן באו"ם.

הוא פשוט את שערי העיר דיגדג
ועקר אותם בלי פלייר ומברג.
ומאז, יא שייך, זכרו בעזה את שמשון
עד ימי נבוכדנאצר הראשון...

לך לעזה...

אך כיום שמשון אחר, מן השריון,
בא לעזה עם פטון וסנטוריון.
את דלילה הוא לא מצא כאן, אך אומרים בסוד,
שההתנגדות היתה דלילה מאוד.

הוא ניכנס ושח: מה יש להתרגש,
כבר ביקרתי כאן, בחמישים ושש.
לא שזה נעים לי, אך אם דווקא הם רוצים,
נישאר כאן עד שיתפסו את הפרינציפ.

לך לעזה...



פירושונים:
'פדאין' – הכוונה לחוליות מסתננים ערביים שבשנות החמישים פלשו ליישובים ישראליים בעיקר בנגב (אך גם בשרון ובשפלה), גנבו תוצרת חקלאית ולא פעם גם רצחו. 'פעולות התגמול' כוונו בעיקר נגדם ונגד משלחיהם.
* 'שמשון קים שוין' מתייחס לבדיחה יהודית עתיקה עם גרסאות רבות, שאחת מהן הולכת כך: מחלקת חיילי מארינס, שלפני כיממה נחתו בקוריאה, מסתובבת בג'ונגל. פתאום, גשם זלעפות. כל המחלקה נכנסת לאחת המערות. הקצין היהודי אומר לאחד החיילים, יהודי גם הוא, שישמור ליד פתח המערה ויודיע לו מתי הגשם ייפסק. כעבור כשעה ומחצה קורא החייל למפקדו: 'שמשון, קים שון, די זין שאנט שוין!' (שמשון, בוא כבר, השמש כבר זורחת). אחד החיילים האמריקנים אומר לחברו: 'היהודים האלה משגעים אותי. יום אחד בקוריאה וכבר הם מדברים קוריאנית...'
* פטון וסנטוריון  שמות הטנקים שהיו בשימוש בצה"ל במלחמת ששת הימים.

ב. איזה גבר... 

נסים אלוני (1998-1926)

את השיר 'בלדה בשחור לשמשון הגיבור' חיבר נסים אלוני, האחד, היחיד והמיוחד, עבור שלישיית הגשש החיוור, ועיבד יאיר רוזנבלום על פי לחן גיאורגי עממי. השיר נכלל בתכנית 'קנטטה לשווארמה' משנת 1969. לצערי, בשל מגבלות זכויות יוצרים, אין אפשרות להעלות את שירי 'הגששים' ליוטיוב ולאינטרנט. נצטרך להסתפק במילים הנפלאות והמופרכות 'על הגבר רב המכר', על 'הפלישתית ששמה קיקי' ו'אל תגישו בג"ץ':

הו אחים שמעו נא זמר
תן קולך בזמר, נער!
שזימרו באשקלון
הבה, הבה!
על הגבר רב המכר
איזה גבר, אח יא באבא!...
שקראו אותו שמשון
אל תגידו בגת
דונט טוק שטויות אין ניו-יורק
את המוות נשים עשו לו
מוות ששמור לגיבורים, הו,
מוות ששמור לגיבורים.

כן הוא היה כבר נזיר בתוך נער
איש לא מצא בו אף גרם של חולשה
ורק כדי ללמוד ת'אויב שבשער
הוא נקט בשיטה של חפש ת'אישה
שה, שה, לא לסלסל
לא ישדרו זאת בקול ישראל
את המוות נשים עשו לו
מוות ששמור לגיבורים, הו,
מוות ששמור לגיבורים.

אז הוא בשביל הפלישתית ששמה קיקי
הוא קרע אריה כמו דג
רק שהקיקי ת'דבש היא ליקקה
עם דוד שקנה לה דירה על הגג
אל תגידו בלוד!
אריה זה אריה אך דירה זה לחוד
את המוות נשים עשו לו
מוות ששמור לגיבורים, הו,
מוות ששמור לגיבורים.

וילך שמשון עזתה
לבקר איזה פזיזה
היא לא פתחה לו בכלל את הדלת
אז הוא הרים שם את כל המזוזה
זה, זה עזה, אחי
הזדעזע גם שער ה-ל"י
את המוות נשים עשו לו
מוות ששמור לגיבורים, הו,
מוות ששמור לגיבורים.

הו, אחים, בלב פצוע
הוא הלך לבית תפילה
ואת מי הוא גילה ביציע?
הו בראדרס - מאדאם דלילה!
לה לה לה לה, שרו בגת.
שה, שטיל בבית המשפט
את המוות נשים עשו לו
מוות ששמור לגיבורים, הו,
מוות ששמור לגיבורים.

זאתי לקחה לו את מה שנשאר לו
כמה דולרים, שעון, מטרייה...
אך כשהתחילה באוזן ללחוש לו
נשרה מראשו גם פאה נכרייה!
אל תגידו בצפת
הייתה לו קרחת בת עשר קראט
את המוות נשים עשו לו
מוות ששמור לגיבורים, הו,
מוות ששמור לגיבורים.

מר ומוזר הוא חזר למולדת
הוא מנגן בקפה שממול
אך עד היום מספר הוא ברטט
על הפלאות שקרו לו בחו"ל

מה יש לספר, שעוד לא סופר ואני לא סיפרתי?...
ספר על השועלים.
בעניין הלחיים של החמורים, שמשון!
שוד החליפות, שמשון!
החידות, החידות, עם העגלה, שמשון!
טוב, מה אני אגיד לכם... ויהי 
אחרי הצהריים!...
ארבע וחצי, רבע לחמש, חמש -
האולם היה 
מלא, מפה לפה!...
כל הכרטיסים אזלו!
יעני 'פול האוס'.
שמתי את היד הזאת 
על העמוד בפרונט 
ואת היד ההיא 
על העמוד ההוא
נשענתי קלות
איי!
וצעקתי כבדות
'תמות נפשו עם הפלישתות!'
אה, בערך...
ו...?
לא מתו הפלישתות.
חיות וקיימות לנצח נצחות!
רק אני, שמה הייתה קבורתי.
אין דבר יא באבא, העיקר שאתה בריא.
אל תגידו בגת
אל תגישו בג"צ
את המוות נשים עשו לו
את המוות נשים עשו לו
את המוות נשים עשו לו
מוות ששמור לגיבורים, הו!




ג. תספורת לא עשיתי...

בשנת 1970 חיבר יורם טהרלב את השיר 'פלישתים עליך שמשון' עבור להקת פיקוד מרכז, לתכניתה 'ליד הירדן'. הלחן הוא של יאיר רוזנבלום, ואת הקליפ צילמו בחוף קיסריה, עם תפאורה תנ"כית דה-לה שמאטע...



אבי היה מנוח,
תמיד חיפש מה נוח,
עשה רק מה שנוח, ולא ניסה להתאמץ.
אמי הטובה,
לא קיבלה אהבה,
ושנים נשארה עקרה כמו בול עץ.

עד שפעם באמצע החודש,
ביקר אצלה רוח הקודש,
ואת רוחה השיב הוא לתחייה.
ורק אמר לה ליידי,
יותר אל תפחדי,
כעת חיה תלדי, והיא ילדה חיה.

פלישתים עליך שמשון,
פלישיתים עליך שמשון שמשון,
פלישתים עליך שמשון.

יין לא שתיתי,
תספורת לא עשיתי,
בנות כלל לא ראיתי
עם כך נגזר עלי לחיות.

מחוסר עיסוק,
ומחוסר סיפוק,
מצאתי תחביב,
להרוג אריות

עד שפעם באמצע הלילה,
פגשתי אותה דליילה,
אמרה לי מתלטפת כמו טלה!
תפסיק להיות בסדר,
תגמור כבר עם הנדר,
תבוא אלי לחדר,
ושם תהיה אריה.

פלישתים עליך שמשון,
פלישתים עליך שמשון שמשון,
פלישתים עליך שמשון.

יין שם לגמתי,
בחורה טעמתי,
אולם עוד לא הסכמתי,
את התספורת לקצץ.

כי מי בי אני?
כל כוחי ואוני,
טמון בשיער הקשה כמו בול עץ.
ומאז כמו אבי המנוח,
עושה לי אני מה שנוח,
כי העולם הוא רע ומלוכלך

יושב לי עם גיטרה,
אוכל צנונית ובררה,
אם בת זוגי קצת הרה,
זה בטח ממלאך.

פלישתים עליך שמשון,
פלישיתים עליך שמשון שמשון,
פלישתים עליך שמשון.


תודה לדן אלמגור, רפי בינדר ונחומי הרציון

8 תגובות:

  1. שלמה טיקוצינסקי7 בדצמבר 2012 בשעה 11:25

    'עזתה' הוא שמה של מעברת עולים דרומית, לימים נתיבות, עיירת הולדתי. בוגרי כפר הרואה והמדרשיה של שנות השבעים ידעו היטב מהי 'ישיבת עזתה'... ועד היום יש למילה זו אצלי צליל מיוחד וניחוח שדות-נגב מוריקים מלא-העין.
    מענין מי היה הגאון שלקח את ההטיה הדקדוקית המקראית הזו והפך אותה לשם. לא ידוע לי על מקרה דומה. (אין ישוב בשם תמנתה, הרמתה, בארה-שבע)

    השבמחק
    תשובות
    1. אבל יש 'יטבתה' ויש 'נגבה' ואולי אפילו 'ירדנה'.

      מחק
    2. וגם 'שקמונה' ו'אפרתה'ו'שרונה'...

      מחק
    3. והיה גם קיבוץ בשם 'קדמה'.

      מחק
    4. עזתה הפך לשמה של המועצה האיזורית המאגדת את הישובים סביב נתיבות בואכה שערי עזה. לפני כמה שנים הוחלף השם הלא-פופולארי ל"שדות נגב"

      מחק
  2. אכן, עזה - -כמוות, וגו'. הטקסט המוצג כאן ראשון אומר (כמעט) הכל ( "... עד שיתפסו את הפרינציפ..."
    ... נו-שוין ... [על משקל "שמשוין-קים שוין" ).

    אבל כדאי להוסיף ששמשון הגיבור כיכב לפחות ביצירה מוזיקלית-אמנותית (לא שיר-פופ) אחת בישראל: בשנות השבעים המאוחרות הלחינה ג'ואן פראנקס-ויליאמס ז"ל - מוזיקאית הרפתקנית אך מאורגנת ומקצועית מאוד שבאה מארה"ב וערכה ב'קול-ישראל' תוכניות וסדרות המוקדשות למוזיקות חדשניות - טקסט שנון של דויד אבידן, העוסק בשמשון ודלילה. היצירה בוצעה , למיטב זכרוני, במוזיאון תל אביב, בסדרת "מוזיקה בממד חדש" ( גם הסדרה ההיא - ז"ל). אני משער שההקלטה נמצאת בארכיון 'קול המוזיקה' או בפונותיקה בירושלים. הטקסט, מכל מקום, לא התמקד בשום אופן ברצועת עזה...

    השבמחק
  3. עזתה - גם בוגרי המדרשיה בשנות השישים הכירו היטב את ישיבת עזתה. בחודש אלול תשכ"ז, כמנהג המדרשיה דאז, נשלחנו כמה חברה לישיבת עזתה להתחזק. אחרי מספר ימים עם חברותא של אחד הישיבניקים, נמאסו עלי התנאים הסמי-פרימיטיביים בלב המדבר כשאנו גרים בבניין הפנימייה הבנוי למחצה ולא מטויח, העוף המכובס לצהרים וכו' והחלטתי לחזור למדרשיה. הודעתי לחברותא ומיד נקראתי לרב יששכר מאיר, ראש הישיבה ששאל אותי מדוע אני רוצה לחזור. אמרתי את מה שאמרתי, תמים שכמותי, ענה לי ברכוּת ונתן בידי מכתב לרב יוגל, ראש הישיבה של המדרשיה. בחזרתי, שאלוני מדוע חזרת בטרם עת ועניתי: התנאים, החברותא והגמרא וכו'. חשבתי לסור לחדרי אלא אז עצר אותי הרב יוגל ואמר לי"הרב יששכר מאיר כותב שסלקו אותך!" למראה תדהמתי, הביט בי בעיניו החכמות ולא אמר דבר, אלא לטפני בכתפי ונפרד ממני. כך ה"שמשון מעזתה" מחק לילד בן עוד-לא-שבע-עשרה כל כבוד מבעלי זקנים ותארים רבניים למיניהם.
    חרות על הלוחות עד עצם היום הזה.

    השבמחק
  4. לא נשכח את יצירת המופת "שתי ידיים שמאליות" (דידי מנוסי/ מאיר הרניק) ששרה להקת גייסות השריון, בה נאמר בין הייתר:

    בקרב על הרצועה האש הופגזה
    כמעט שיבש את כל הנחיתה
    אז הקצין נזף בו: לך לעזה
    אז הוא הלך וגם כבש אותה

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.