יום שלישי, 22 באפריל 2014

טעם של פעם: 'קונטרס'

העברת ספרים בבניין טרה סנטה, ירושלים, ראשית שנות החמישים (מקור: הספרייה הלאומית)

מאת בני עורי

ש
נים רבות נהג בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים (היום 'הספרייה הלאומית') למכור ולמסור, כמה פעמים בשנה, ספרים וחוברות, כפולים או מיותרים, שתפסו מקום אכסון יקר. כשהייתי סטודנט צעיר באוניברסיטה העברית, בסוף שנות השבעים, הגעתי לאירוע המכירה בפעם הראשונה וגיליתי את מדפי העיתונות וכתבי העת. היו שם שבועונים, דו-שבועונים, ירחונים, רבעונים ושנתונים שכלל לא ידעתי על קיומם, והם פתחו בפניי צוהר לעולמות קסומים של חקלאות והתיישבות, ספרות ופוליטיקה מתחילת המאה הקודמת ועד ימינו. קשה להאמין כמה כתבי עת בעברית יצאו לאור בארץ ישראל ובשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, כמעט על כל נושא ובכל עניין. התנפלתי אז על המדפים כמוצא שלל רב, ערמתי את כל מה שנראה לי מעניין בערימות גבוהות על השולחן, ובזמן שהמשכתי לחפש הייתה עין אחת מכוונת לעבר השולחן כדי שאיש לא יעז לגעת באוצר שכבר חמדתי לעצמי. עם הזמן השתכללתי והבאתי אתי שקיות גדולות וסלים כדי שאוכל לקחת את כל הכבודה לאוטובוס או למכונית.

אחד מכתבי העת הישנים ביותר שמצאתי שם נקרא 'קוּנטְרֵס' (בשמו המלא: 'קונטרס: לידיעות, שיחות ומכתבים'), שיצא לאור על ידי 'התאחדות ציונית-סוציאלית של פועלי א"י – אחדות העבודה, והודפס בתל-אביב, בדפוס הקואופרטיבי 'אחדות'.



'קונטרס' היה שבועון מפלגת אחדות העבודה בשנים 1930-1919. העורך הראשון היה ברל כצנלסון (שערך את 'קונטרס' עד שהקים את העיתון 'דבר' ב-1925). עורכים נוספים היו דוד רמז (שהיה גם מזכיר ההסתדרות, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל הראשונות), מרדכי שניר (קושניר) ויצחק יציב (שהיה ממייסדי 'דבר לילדים' ב-1931 ועורכו הראשון). 

בשנה הראשונה של 'קונטרס' צורף אליו גם מוסף ספרותי בשם 'האדמה', שאותו ערך יוסף חיים ברנר. ברנר הספיק לערוך עשר חוברות עד שנרצח בידי פורעים ערבים ב-2 במאי 1921, לאחר מכן חדל המוסף מלהופיע. מחשש הצנזורה יצאו במהלך שנות העשרים גיליונות אחדים של 'קונטרס' בשמות אחרים כמו 'אגרת', 'חוברת', 'גיליון', 'פנקס' או 'מכתב לחברים'. ברל כצנלסון פנה לחברי מפלגה ששהו בחו"ל ושכנע אותם לשלוח כתבות ומאמרים ככתבי חוץ. בין אלה שנענו לפנייתו היו משה שרת, ששהה באותה עת בלונדון ושלח משם כתבות תחת שם העט 'בן קדם'. אליהו גולומב כתב מגרמניה, ומשה ביילינסון, שלמד אז רפואה באיטליה, כתב מרומא. עוד כתבו בעיתון אליעזר ליבנה (ליבנשטיין)אברהם תרשישברל רפטור וגם אב"א אחימאיר, לפני שהפך לרוויזיוניסט...

העיתון שימש במה חשובה ללבטיה ומאבקיה של תנועת הפועלים הצעירה בארץ, בתקופות השפל הכלכלי ובמאמצים לאיחוד פלגיה השונים של התנועה. התפרסמו בו דו"חות פעילות מפלגתיים והסתדרותיים, כל ועידה ומועצה תוארה בפירוט וכמובן שהתפלמסו בו באריכות על דרכן האידאולוגית והמעשית של הסתדרות העובדים ושל המפלגה על כל פצליה ופילוגיה. בשנת 1930, בעקבות הקמת מפא"י והצלחתו של היומון 'דבר', פסק העיתון להופיע, וחידש את הופעתו רק בשנת 1943, כאשר מפא"י הייתה על סף פילוג. כעבור שנה וחצי נסגר העיתון סופית.

בספרייתי נמצאים שני כרכים משנת תרפ"ה (1925) והעיון בהם מלבב. לצד מאמרים אידאולוגיים (כמו זה של דוד בן-גוריון, אז מזכיר ההסתדרות, שכתב על ההסתדרות והמפלגות) יש גם מכתבים למערכת, ברכות, מודעות משפחתיות המבשרות על לידות וחתונות, ואפילו פרסומות. המכתבים למערכת והמודעות מלמדים טוב יותר מכל מאמר על החיים בארץ באותן שנים.

הנה דוגמה למכתב ששלחו למערכת ועדי הפועלים בבנימינה, זרעוניה ושוני (זרעוניה הייתה בית חוה סמוך לבנימינה; שוני נמצאת בין בנימינה לזכרון יעקב). בעצם מדובר במכתב תלונה לראשי ההסתדרות שקיפחו את פועלי בנימינה ולא שלחו להם מרצים... 



בחוברת ר"ו, מכ"ו בשבט (20 בפברואר 1925) נדפסה מודעת ברכה שנשלחה ממילווקי שבאמריקה לחברים מאיר וגולדה מאירסון לרגל הולדת בנם הבכור מנחם (לימים צ'לן מפורסם), 'שיזכו לגדלו לבן מסור לעמנו ולאזרח נאמן בארצנו הסוציאלית':





בין המברכים נמצאת גם משוררת היידיש מלכה טוזמן (1987-1893), שתרגום של מבחר שיריה לעברית (מלכה חפץ-טוזמאן, גוהרת על עצמי: מבחר שירים, תרגום מיידיש: חמוטל בר-יוסף, קשב, 2013) ראה אור לפני זמן לא רב.

המסחר עם המדינות מעבר לים התנהל אז כמובן באניות, שפקדו מן הסתם את נמל יפו. אניות אלה, שמקצתן הגיעו מברית המועצות, הביאו עמם מן הסתם גם עולים חדשים, לגאלים ובלתי-לגאלים:








העיר תל אביב הייתה אז רק בת שש-עשרה, אבל חיי המסחר בה שקקו. חנויות ובעלי מלאכה שהפרוטה הייתה בכיסם פרסמו את עצמם ואת מרכולתם מעל דפי הקונטרס: יין טבעי, סיגריות 'שולמית', טבק (מעין חרוד!), תכשיטים, משקפיים ושעונים...













הסנדלרייה 'תועלת', שנוסדה על ידי קפא"י (קופת פועלי ארץ ישראל) כבר ב-1909, 'הסתדרה מחדש' ומקבלת הזמנות ב'בית סיקסיק', היום רחוב בית אשל ביפו...



ומי נתן אשראי לעסקים בתל-אביב? כאז כן היום. אלא שאז היו מוכנים לפתוח חסכונות 'החל מגרוש אחד'...



ואם חשבתם שאת 'ערבי הראיונות' המציאו בשנות השישים, הרי המודעה הבאה מוכיחה שפטנט כזה, שנקרא 'עית
ון בעל-פה', התקיים כבר אז, לא באולם 'אוהל שם' או במתנ"ס, אלא ב'מטבח הפועלים'... החבר אריה ידבר על טרוצקיזם ולניניזם, וזה בטח מתכון לשעמום, אבל אחריו ידברו גם בן-גוריון ומדריך הטיולים הנודע יוסף ברסלבסקי. יהיה מעניין.



בחוברת האחרונה של הכרך העשירי (י"ג בניסן תרפ"ה; 7 באפריל 1925) מכינה המערכת את קוראיה לקראת בואו של המשורר והרופא שאול טשרניחובסקי לארץ ישראל. זה היה ביקורו הראשון של המשורר בארץ, לרגל ייסוד 'מגן דוד אדום'. הוא חזר לארץ בשנת 1931 וחי בה עד מותו בשנת 1943. הכותב ז. דויד הוא העיתונאי ואיש תנועת העבודה דוד זכאי.



ועוד שתי מודעות 'ספרותיות', על ספר וחוברת חדשים שיצאו זה עתה לאור:





הגרלות בין קונים אינן המצאה חדשה, אבל פרס כמו שהוצע אז למי שיקנה את טבלאות השוקולד של חברת 'רענן' עשוי להפתיע אפילו היום...



ולסיום, עוד כמה מודעות נחמדות שהופיעו בשבועון:








12 תגובות:

  1. ריחו של ה SLOANS עומד באפי עד היום....

    השבמחק
  2. ר' שמולקה וכסלר, דודו של סבי ומזיקני צפת, גידל טבק בגליל. בהחלט יכול להיות שאת השתילים קנה במשתלה של עין חרוד (בהנחה כמובן שהודיע תיכף).

    השבמחק
  3. תודה על עוד מצגת מענגת. התמונה הפותחת מזכירה נשכחות. בראשית הסטודנטיאליות שלי בירושלים, באמצע שנות ה-50, עבדתי בספריה שבטרה-סנטה. זכורות לי ההעמסות במדרגות, עלֹה וירֹד... התוכל למסור יותר פרטים על הצילום (שנה, שמות האנשים, מי צילם ומנין הצילום)? שוב -- תודה.

    השבמחק
    תשובות
    1. התמונה היא מאוספי הספרייה הלאומית. היא התפרסמה בעיתון 'מקור ראשון' בלי מידע נוסף.

      מחק
    2. תודה בכל מקרה.

      מחק
  4. שלום וברכה לאיתמר,

    אבי סבתי גידל טבק במושבה יסוד המעלה הסמוכה לימת החולה. סבתי נהגה לספר כי החיים בעמק החולה היו גן עדן עלי אדמות.
    ימת החולה היתה משופעת בדגה טובה, ובעלי כנף רבים מצאו בה בית. אם סבתי היתה מטילה מידי בוקר רשת למי האגם, ושולה ממימיו סרדינים אותם טגנה על מגש גדול עגול, שעליהם הניחה בצורה מעגלית פרוסות חצילים דקות, ופרוסות עגבניות.

    עקב מאורעות תרפ"ט, ומעשי התוקפנות שחוללו הערבים באנשי הישוב היהודי בארץ ישראל, חשש אבי סבתי לחיי בני משפחתו. הוא עלה לצפת, והחביא בבית הכנסת בה, שתיים מבנותיו. בת אחת הוחבאה תחת אחד הספסלים, ובת אחת, היא סבתי, הוחבאה מבעד לפרוכת ארון הקודש. חיי שתי הבנות נצלו תודה לאל.

    אלו היו הימים

    השבמחק
    תשובות
    1. לאנונימי שלום,
      אעיר רק על הניסוח "הנייטראלי" המקומם אודות "מעשי התוקפנות שחוללו הערבים באנשי הישוב היהודי בארץ ישראל". למען ההגינות יש לציין כי הכובשים הציונים התפרצו לארץ פלסטינית שלווה ותקפו בה כל חלקה טובה והללו רק ביקשו להחזיר עטרה ליושנה. להבא נא לדייק.
      בברכה,
      שולמית

      מחק
    2. אין לי שום עניין להכנס לויכוח ביניכם, מי היה יותר רע, אלא להוסיף שר' שמולקה, לפחות לפי האינפורמציה שיש בידי, היה איש רב פעלים שעשה רק טוב.
      כאמור, אחת מפעילויותיו היתה גידול טבק - הוא היה הראשון שגידל טבק בראש פינה.
      בכתבה על ר' שמולקה ב'מעריב' מ-16.10.1957 הוא מצוטט:
      'איי חביבי, זה היה טבק - -לעילא ולעילא!' - נזכר ר' שמולקה. אך למי מוכרים את היבול של הטבק? החליט פקיד הברון לשלוח את היבול בסירות דרך ביירות למצרים. הובילו את הטבק על גמלים לנמל ביירות ושם הטעינוהו בשעה טובה, על הסירות...
      'נו, נו, ויודע אתה מה היה בסופו של הטבק?' - שואל הישיש כשחיוך קונדסי שפוך על פניו - 'הטבק הגיע למצרים רקוב כולו ולא היתה ברירה אלא להטילו אל הים'...

      מחק
  5. לאחר הקמת "אחדות העבודה" ב-1919, עם איחודן של "פועלי ציון" ו"הבלתי מפלגתיים", גילה דוד בן-גוריון מעורבות רבה בשבועון המפלגה "קונטרס" והקדיש זמן רב לכתיבת מאמרים בצד פעילותו האחרת.דרך פיקוחו על תוכני קונטרס שיקפה את יחסו לעיתון תנועתי. ראשית, כדי שהעיתון יוכל לשמש כלי מגייס, מתסיס, מוביל ומעניק השראה, בחר לצמצם את מגוון הדעות ופסל מאמרים שמתחו ביקורת על התנועה. פיקוח כזה תאם ברוחו את אמירתו של לנין שבזמנים קריטיים יש לנהוג בעיתונות כ"נשק שאינו מסוכן פחות מפצצות ומכונות יריה". שנית, כדי לחזק את מורל הציבור ומסירותו למאבק הציוני אסור שעיתון יזרע אווירה שלילית או דמורליזציה. "יותר מדי מגרדים את הפצעים ומגדילים את ההיסטריה", קבע ב-1923, והורה לשנות את הנימה שעלתה מדפי העיתון. ושלישית, כמי שייחס חשיבות לבחירת הנושאים וגילה רגישות גם לניואנסים לשוניים, ביקש לשמר בידיו את השליטה בעיתון. "להבא לא יופיע קונטרס, ולא יוצא ולא יוכנס דבר לקונטרס בלי דעתי", הורה.

    השבמחק
  6. נפגשתי בשם השבועון "קונטרס" בכתבי אבי אלעזר אלפרן המכונה "באראדה". בעת שהיה חבר בקבוצת חולדה ,ערב מאורעות תל-חי , התפרסמה פנייתו של יוסף טרומפלדור ב"קונטרס", לחברים המוכרים לו, לבוא לעזרת חברי קבוצת תל-חי. אבי, שלצערו לא עלה בגורל להישלח לעזרה , כחברו של טרוחפלדור עוד מרוסיה, החליט על דעת עצמו לצאת לצפון. אחרי כמה ימים של נסיעה והליכה, התייצב בפני טרומפלדור והלה פגש אותו במילים: "ואני כבר כמה זמן מחכה לבואך".

    השבמחק
  7. אח, נוסטלגיה במיטבה! אני אוהב לעיין במאמרים שנתחברו בשנות הבראשית של המדינה ולאחריה, לא רק כדי לטעום את תהווי הימים ההם, אלא גם בשביל לעקוב אחר גלגולי לשון העברית מהימים ההם ועד לזמן הזה, ובאמת מדהים כמה דינמית היא שפתנו, כמה וכמה מושגים נתחדשו בשפתינו במרומת השנים הללו, וכיצד משתנה הסגנון. מספיק להביט בפרסומות המופיעות כאן ולראות כמה הן תמימות ופשוטות יחסית לעולם הפרסום כיום, שאם אין בפרסום משהו ציני ומפולפל - הרי כאילו לא פירסמת.
    למי שמעוניין, אני ממליץ מאד על גליונות "מערכות", שהחלו לצאת בסוף שנות השלושים של המאה שעברה (ועד היום!), הן עוסקות מטבען בעיקר בנושאי ביטחון, אבל אפשר לקבל מהם תמונה של מציאות הימים ההם (מעניין מאד לראות איך טובי הפרשנים ניסו לנחש את מהלכי המלחמה העולמית שעמדה בפתח, כמה זמן היא תארך ולהיכן היא תתגלגל, למול המציאות), אפשר להוריד את כל הגליונות בכתובת הזו - http://maarachot.idf.il/71929-he/Maarachot.aspx

    ולסיום, אנקדוטה מעניינת, שמתי לב שבגליונות הראשונים של מערכות, במאמרים שעוסקים בצניחה ממטוס, המצנח נקרא סוכך, והצנחן - סוככן. סיקרן אותי מתי החלו לקרוא למצנח והצנחן בשמם הנוכחי, פניתי בשאלה לאקדמיה ללשון (דרך האתר שלהם) וזו התשובה שקיבלתי, ככתבה וכלשונה
    "שלום וברכה,

    אכן נראה המילים צנחן ומַצְנֵחַ נתחדשו באמצע המאה העשרים. יש כמה סברות בנוגע למחדש המילה; ייתכן שזה היה הלל הרשושנים. חידושים אלו גזורים מן השורש צנ"ח המתועד במקרא, כגון "וַתִּצְנַח מעל החמור" (שופטים א, יד).
    ההצעות סוככן (לצנחן) וסוכך (למצנח) הן מוקדמות יותר ומציען היה ביאליק.
    היו גם הצעות אחרות, אך המילים שנתקבלה בציבור הן כידוע צנחן ומצנח. נראה שהמילים האלה לא נדונו בוועד הלשון או באקדמיה ללשון העברית.

    בברכה,
    ד"ר קרן דובנוב

    השבמחק
  8. מתקן הנשיאה שנראה בצילום כנושא ספרים הוא מתקן שבו השתמשו הסבלים להעלות בלוקים, לבנים ואבני בניה לקומות הבתים הניבנים. נראה שדין ספרים כדין לבני בניה.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.