יום שישי, 19 בפברואר 2016

היום יום הולדת: בלוג עונ"ש בן חמש

איור: נעם נדב

עוֹד תָּבוֹא, יְדִידִי, וְתֹאמַר לִי תּוֹדָה –
שֶׁהָיָה לְךָ עֶרֶב שֶׁל נַחַת.
(שיר הצ'יזבטרון, 1948)

חמש שנים עברו על עונ"ש, ולא בריקודים אלא בעמל וביזע.

ב-19 בפברואר 2011 עלתה לאוויר העולם הרשימה הראשונה של 'בלוג עונג שבת' ('3,2,1 ניסיון'), שבע שורות בסך הכל. הבלוג החדש קרטע וגישש אט אט את דרכו עד שמצא את מקומו. מאז אנחנו כאן.

הנתונים שבארכיון הבלוג (בטור שבצד שמאל) מורים שזו הרשימה ('פוסט') מספר 1054 (לא כולל רשימה אחת במדור 'פרנסות של יהודים', שעסקה בפלונית שתקשרה עם המלאך רפאל. רשימה זו נמחקה על פי דרישתה של אותה מתקשרת, שטענה כי כבר אינה עוסקת בכך).

מעל אלף פוסטים! לא הייתי מאמין...

שני אירועים משמעותיים חלו בחיי הבלוג בשנה זו (לא כולל יום הולדתי השישים, שצוין בשבוע שעבר). החשוב בהם היה שינוי טכנולוגי.

עד לאחרונה, ובמשך ארבע שנים ויותר, שלחתי בעצמי, בכל יום שישי בבוקר, את מייל העונ"ש לעשרות קבוצות קטנות של מינויים, שרק הלכו ורבו. זה לקח המון זמן, ובנוסף חזרו אליי תמיד הודעות של 'אני בחופש', 'תיבת הדואר מלאה', 'הנמען אינו נמצא כאן יותר', ומה לא. זה היה מעצבן ומתסכל, בעיקר בגלל בזבוז הזמן. לא עוד. השנה העברתי את משלוח רשימת התפוצה לשָׁרָתִּים של אוניברסיטת תל אביב (וזו הזדמנות להודות לה, ככל שהיא יודעת לקרוא!), ועתה הכול פשוט וקל  בלחיצה אחת של כפתור 'שלח', מוצא המייל את דרכו לאלפי הנענ"שים, ואני יכול לצאת מוקדם יותר לסידורי יום שישי.

לפני כחודשיים קרתה תקלה חד-פעמית, ובעקבותיה לא הצלחתי להשתמש בשָׁרָת ולהעביר את המייל בזמן. התגובות הרבות שקיבלתי מקוראי הבלוג עקב ניסיונותיי להתגבר על התקלה, המחישו לי עד כמה הפך עונ"ש לחלק מסדר יומם של קוראים רבים. זה גרם לי שמחה, אך גם תחושה 'פולנית' של אחריות. והרי את כל זה אני עושה לבדי, ללא אף עוזר...

אירוע נוסף, פחות משמח, קשור בסוגיית 'זכויות יוצרים'. אני מתמודד עתה עם איום בתביעה משפטית, בגין הפרת זכויות יוצרים כביכול של הצלם דן פּוֹרגס, שטוען כי השתמשתי בתמונה השייכת לו מבלי לקבל את רשותו ובכך פגעתי במוניטין שלו, בסיכוייו להתפרנס ('פרנסות של יהודים'), ועוד כהנה וכהנה טענות מופרכות. לא עזרו הסבריי באשר לאופיו של הבלוג, לא עזרה טענת תום הלב והעובדה שנתתי קרדיט מלא לצלם ולמקור. התביעה היא בסכום דמיוני, ואין בדעתי לשלמו אלא אם בית המשפט יכפה זאת עליי, אך עצם ההתעסקות בנושא מעכירה את שלוותי, מדכאת את חדוות היצירה ומותירה בפי טעם רע ומר. אני נעזר בידידי, עורך הדין פרופסור אביעד הכהן, שהוא גם מקוראי הבלוג הוותיקים.

זו הזדמנות להודות שוב לתומכי הבלוג, שמאפשרים לי לא רק להרגיש שיש תמורה לעמלי, אלא גם לממן תביעה מסוג זה או להתגונן מפניה.

כידוע, הבלוג פתוח לכל מאן דבעי – ובחינם. אין דמי הרשמה, אין פרסומות או חסויות (ואולי הגיעה השעה?), אך כפי שאפשר להיווכח בקלות מושקעות בו מאות רבות (אם לא אלפי) שעות עבודה לטובת הקהילה. לא פעם אני נשאל: 'כמה זמן אתה מקדיש לבלוג בכל יום?', ולמען האמת אין לי תשובה טובה, כי הפסקתי לספור ולמנות. אני מסתפק בתשובה קצרה, בת מילה אחת: 'המון'...

אז אם גם אתם נהנים מקריאת הבלוג כשם שאני נהנה מכתיבתו ומעריכתו, ואם גם אתם סבורים שיש מקום לגְמוּל ראוי על המאמץ ועל התוצאה, אפשר להשתתף בבלוג במגוון דרכים שמצוינות בטור שבצד שמאל וגם בתחתיתו של כל מייל שאתם מקבלים ממני בכל יום שישי.

מקור: אָנִיקָמָה (תודה למיכל 'הפולניה')

מבט נוסף בארכיון הבלוג מגלה כי בשנת 2015 התפרסמו בעונ"ש 153 פוסטים (ועוד 22 פוסטים בשנת 2016, עד היום). כרגיל, גם בשנה האחרונה התארחו בבלוג כותבים קבועים ומזדמנים, וזו הזדמנות נוספת להודות להם ולכשרונם על פי שמותיהם (בסדר האלף-בית):
עמנואל אטקסדן אלמגור, דותן ארדישראל גולדמן, ברוך גיאןיוסף דן, אמוץ דפני, אליהו הכהןאיתמר וכסלר, יהודה זיו, אסא כשר, דן לב ארי, מישקה לוין, דליה למדני, מוטקה נאור, רמי נוידרפר, אבי עוֹריבני עוֹרי, מוטי פסל, אורי רוזנברג, צביקה שורצמן, ארנון שמשוני, ניתאי שנאן.
אני מקווה שלא שכחתי אף אחד...

אין סְפוֹר לאותם קוראים נאמנים ומתמידים ששלחו, וממשיכים לשלוח לי, צילומים ורעיונות, שרבים מהם קרמו עור וגידים והפכו לרשימה (או לחלק מרשימה) שהתפרסמה בבלוג. לא כל מה ששולחים לי מתאים לפרסום ולא בכל דבר אני משתמש, אבל בזכות קהילת 'הציידים-הלָקָטים' הנאמנה הזו הבלוג מתעשר כל הזמן. תודה לכם. תודה גם לקהילת המגיבים הנאמנים, בעיקר אלה שאינם חוששים להזדהות בשמם המלא, שמוסיפים לנאמר בפוסטים, מתקנים טעויות, מתווכחים, ובאופן כללי מוציאים שם טוב למה שקרוי 'טוקבקים'.

זה גם המקום להעלות בצער את זכרם הטוב של קוראים נאמנים שהסתלקו מאתנו בשנה האחרונה, ובהם חיים אנלין, שמעון ביגלמן ואיתם הנקין.

שמעון ביגלמן, שכני לשכונה בירושלים, עיתונאי, איש טבע ופעיל חברתי מסור, פרסם בבלוג בשנה שעברה פוסט חשוב על המאבק להצלת 'בריכת ירושלים'. שמעון הלך לעולמו בשבוע שעבר. ימתקו לו רגבי עפרו.


הרשימה הנצפית ביותר בבלוג במהלך השנה האחרונה היא זו שמוטב היה לולא נכתבה: 'פרידה מאיתם הנקין'.

אֵיתם, תלמידי, שהיה בראשית דרכו המדעית ובעיצומה של כתיבת עבודת הדוקטורט, נרצח באכזריות בחול המועד סוכות האחרון (1 באוקטובר 2015), יחד עם רעייתו נעמה. רצח נורא זה סימן את ראשיתם של אירועי הדמים שאנו בעיצומם ועדיין אין אנו רואים את סופם.

רשימת ההספד על איתם נגעה בלבם של אלפי אנשים. עשרות רבות הגיבו בפוסט עצמו, ורבים אחרים הגיבו בכתב, בעל-פה ובטלפון. היא התפרסמה בעיתון 'ידיעות אחרונות' ותורגמה גם לאנגלית.

איתם ונעמה הנקין ז"ל

לצערי, היו גם כמה קוראים שפירשו שלא כהוגן התבטאות שולית בדבריי על 'פלפולי הלכה'. הם הגיבו בפראות ובצורה שלא הוסיפה כבוד לנסיבות הטרגיות של האירוע. אגב כך הציפו את השאלה הלא-נורא-חשובה, 'לאיזה עולם באמת השתייך איתם?', האם לעולם התורה והרבנות או שמא לעולם המחקר והאקדמיה (כפי שכביכול טענתי), ואולי בכלל לשניהם. כך או כך, נכון להיום צפו בפוסט על איתם הנקין מעל 11,000 אנשים, והם נחשפו לדמות ייחודית ומורכבת, שלא תאמה את התבניות המקובלות. בשם חופש הביטוי לא מחקתי ולא צנזרתי את התגובות, גם לא תגובות פוגעניות שכוונו אישית נגדי. היו כמה קוראים, שהציעו בעקבות כך לא לאפשר עוד לקוראים 'אנונימיים' להגיב, אם אינם מוכנים להזדהות בשמם. שאלה זו, לפי שעה, נותרת פתוחה.

במרוצת השנה היו רשימות דעה שפרסמתי בבלוג ועוררו עניין רב במיוחד. כזה היה הפולמוס המתמשך שניהלתי מעל דפי עיתון 'הארץ' והבלוג עם ב. מיכאל, שחירף וגידף את 'הכרזת העצמאות' והציג אותה כמסמך שקרי ('מגילת העצמאות, בלי מיקרוסקופ'; 'בכל זאת, מסמך מרהיב ומלהיב (דוד אסף נגד ב. מיכאל  הסיבוב השני'). התגובות הרבות והתמיכה הבלתי צפויה שקיבלתי, המחישו לי כמה חשוב לפעמים לצאת מגדרך הנוח ולשמש פֶּה לרבים אחרים שחושבים כמוך.

גם הפוסט 'שוברים שתיקה, תש"ח', שבו בסך הכל פרסמתי מחדש את השיר 'על זאת' של נתן אלתרמן ואת המכתב ששלח לו בעקבותיו דוד בן-גוריון, עורר תגובות נרגשות מאוד, אוהדות ונזעמות. היו מעט קוראים, חסרי סבלנות וסובלנות, שאף דרשו ממני שאסיר את כתובותיהם מרשימת המינויים, מה שעשיתי בחפץ לב. מנקודת מבטי, תגובתם הייתה תמונת ראי למספר קטן מאוד של קוראים מן הקצה השמאלי של המפה, ששנה קודם לכן, בקיץ 2014, ביקשו שאסיר את שמם מרשימת המינויים – זה היה לאחר שפרסמתי בעיתון 'הארץ' ובבלוג מאמר דעה שתמך במבצע 'צוק איתן' ויצא נגד העדר הסולידריות של חלקים בשמאל הרדיקלי ('כן, הם שכחו מה זה להיות יהודים'). אלה גם אלה מוכיחים לי שאני כנראה נמצא במקום הנכון...

צילום: ברוך גיאן

והיו במהלך שנת 2015 עוד רשימות שצברו אלפי צפיות, ובהן סדרת הרשימות (שמונה במספר) 'מסע בבלארוס היהודית', שבה תיעדתי חוויות מהמסע שערכתי שם בקיץ. ולכל השואלים, בקיץ הקרוב יהיו שני מסעות נוספים: לגליציה ולבלארוס, וההרשמה כבר החלה.

במדור 'גלגולו של ניגון' אהבתם השנה במיוחד את הרשימות 'מיהו התוכי יוסי ומהי תוגת המאירי?' ו'הטנגו האחרון בפולין'. אבל היו רשימות מעניינות נוספות, שבהן השקעתי מחקר רב, ובראשן הפוסט על גלגולי השיר 'זה לא יחזור כל זה כבר איננו', שהיה הלהיט הגדול של המופע הנוסטלגי 'תל אביב הקטנה' ('מסע מן הכורסא אל תל אביב הקטנה'), או הרשימה על השיר 'אין כמו יפו בלילותֶ'ה'. בין 'פניני החזנות', שהבהיקו בבלוג בשנה שעברה, אהבתם במיוחד את הביצוע הנפלא של חבורת הזמר הליטאית, ששרה את הלהיט המדבק 'אם ה' לא יבנה בית', וגם את הפוסטים על משפחת מלבסקי ועל 'המבדיל בין קודש לחול'.

והיו כמה גילויים, שהדהדו מחוץ לבלוג. למשל, החשיפה שחברת 'מפה' שילבה במפות שלה רחובות שנקראו על שם כמה מאנשיה. טריק נחמד זה, שמתברר כי כרטוגרפים נוקטים בו כדי למנוע העתקות, 'קם על יוצרו', ובירושלים הפך למציאות בשטח. הפוסט 'מי אַת ענבר לדרמן?', בסדרה 'סיפורי רחובות', הועתק גם לאתרי אינטרנט אחרים, כמו Ynet.

עוד תרומה קטנה לחברה, שבלוג עונ"ש יכול לזקוף לזכותו, היא גיוס חברת המים הירושלמית 'הגיחון', לשיקום המורשת ההיסטורית של ה'סַבֵּילִים' בעיר.

רהט ווקופ המשוחזר; את עיטור הזהב שנקבע בשלט כבר הספיקו לגנוב (צילום: דוד אסף)

הכל התחיל ברשימה שפרסמנו, ברוך גיאן ואנוכי, ב-2013, על הזנחתו של 'רהט ווקופ', שהוקם ליד החאן הירושלמי.

זהר ינון, מנכ"ל חברת המים הירושלמית 'הגיחון', שהדבר הובא לתשומת לבו, לא הסתפק רק בשיקום הסביל החרב והשמשתו על ידי הזרמת מי שתייה לתוכו (מה שכבר בוצע), אלא גם הקצה תקציבים למיזם שימור גדול הרבה יותר, בשיתוף רשות העתיקות ועיריית ירושלים. המיזם אינו פשוט כלל ועיקר, ויש לו היבטים כספיים, אדריכליים וגם פוליטיים. הוא כולל, בין השאר, את הסביל המוכר של בריכת הסולטן וכן חמישה סבילים בעיר העתיקה. ברוך גיאן, צלמנו וכתבנו 'בשטח', מתעד אותו בקפידה והנה כמה צילומים שיוכיחו זאת.

עבודת השימור של הסביל ב'שביל החסידוֹת', ליד שער האריות בעיר העתיקה
סביל אל-ח'אלידי  לפני ואחרי (צילומים: ברוך גיאן)

שתי רשימות שעוררו תשומת לב ועניין עסקו במעמד האישה בתקשורת החרדית. ברשימה 'המפלצת: מעמד האישה בראי השבועון החרדי 'מרוה לצמא', הצבעתי על היחס המכוער לנשים של כותבי ועורכי שבועון זה; וברשימה 'הוועדה שאסור לומר את שמה', הראיתי איך נמנעים בתקשורת החרדית לכתוב את השם המפורש של ועדת הכנסת לקידום מעמד האשה. שתי הרשימות הללו זכו לאלפי צפיות ולשיתופים רבים. האם זה עזר? אפשר להניח שלא...

עוד פוסטים שזכו לשיעורי קריאה גבוהים השנה היו פינת ההלכה על לינת הלילה של הבצל (שבעקבותיה התראיינתי בתכניתו של ירון לונדון והבלוג זכה ל'עלינו לשבח' של ממש); רשימתו של יהודה זיו 'אנו הולכים ברגל'; הפוסט המצולם של ברוך גיאן 'חתונה אריתריאית'; רשימתו של ישראל גולדמן 'לנוכח פסלי טיטוס ואדריאנוס'; רשימתו של רמי נוידרפר 'דיאטה בווילנה: המסעדה הצמחונית של פאני לבנדו'; ורשימתו של צביקה שורצמן 'הסבא של מאיר דגן', שניסתה לפרש מחדש תמונה מוכרת ומזעזעת מתקופת השואה ובה תועדה השפלת סבו של מי שהיה ראש המוסד. עסקנו לא מעט בספרים ובספרוּת: למן פירוש חדש שהציע דן לב ארי לרקע ההיסטורי של 'מגש הכסף' של נתן אלתרמן, עבור בהקדשות מעניינות לספרים (ברשימות של אסא כשר), וכלה בביקורות על ספרים חדשים (משלי קרילוב).

השנה השישית כבר כאן, ואם יהיה לי כוח ומוח, חשק ומוטיבציה, הרי שבעזרתכם ובתמיכתכם אמשיך לפרסם בבלוג עונ"ש רשימות מרתקות חדשות, שתעסוקנה ב'כל דבר הנוגע ליהודים בפרט, וענייני מדינה, ספרות ומדע בכלל, ובמיוחד דברים של מה בכך, דברי הבאי, הבל ושטות'.

עונ"ש אמריקני עם מחירים מיוחדים לאנ"ש

48 תגובות:

  1. כל הכבוד ותודה רבה!

    השבמחק
  2. מזל טוב ליום ההולדת!
    "בן חמש למקרא", יש לזכור...

    השבמחק
  3. מזל טוב לבלוג ולמפעילו :) מקווים ומצפים לעוד שנה עמוסה כל טוב של עונג!

    השבמחק
  4. יישר כוח ליוזם הבלוג! ההנאה כולה שלי ועם ישראל יצא נשכר בעתיד על ידי שימור סיפורים וקעי הסטוריה שלא נמצאים בספרים הרגילים.

    השבמחק
  5. וכמו ששיחקנו בילדותנו ב"מחבואים" :
    אנחנו עומדים לצידך , לפני , מאחוריך ומעליך.
    וכל זאת - בכבוד רב.
    ואם יורשה לי בדיחה ישנה :
    כאשר חזרה אבישג בבוקר לביתה לאחר שחיממה את יצועו של מלכנו דוד (לא אסף !) , כמנהג אותם הימים רצה לספר לחברה'. ואמרה : הלילה הבנתי את ההבדל בין "היה לי הכבוד" לבין "היה לי העונג".
    אז שימשיך להיות לנו כבוד להנות מהעונ"ש.

    השבמחק
  6. יישר כח גדול

    השבמחק
  7. הוי לא שכחת משהו? גם בעל הבלוג מבוגר יותר בחמש שנים בדיוק...

    השבמחק
  8. דוד מלך העונ"ש חי וקיים לעולם ועד

    השבמחק
  9. מרים נייגר-פליישמן19 בפברואר 2016 בשעה 10:13

    ברכות ליומולדת של הבלוג וגם של כותבו. יישר-כוח, אכן עונג שבת לעילא ועושר חוויתי ואינטלקטואלי (ובודאי לא מה מה שמתפרש מר"ת).

    השבמחק
  10. ניצה שפרירי, קבוצת כנרת19 בפברואר 2016 בשעה 10:14

    אני "מכורה" לבלוג עונג שבת ו"מחפשת" אותו כל יום במהלך השבוע ובמיוחד ביום שישי זה אחד הדברים הראשונים שאני עושה בבוקר. במיוחד אני שמחה להקשיב לפוסטים שמשמיעים שירים כמו גילגולו של ניגון (אני חוזרת לריקוד הפינגוינים הרבה פעמים) או השיר על התוכי יוסי ועוד המון שירים וביצועים של זמרים מוכרים. אני מחזקת את מעשיך ואת המוטיבציה שלך ומקווה שתמשיך בפיתוח הבלוג.

    השבמחק
  11. יישר כח וברכות ליום הולדתך. מקווה שתמשיך להעני"ש אותנו עוד שנים רבות וטובות,הסר דאגה מלבך אתה נמצא במקום הנכון מכל הבחינות,והלוואי שתמשיך להיות שם לטובת כולם.

    השבמחק
  12. יישר כח והמשך בלי הטרדות כדוגמת התביעה המטומטמת - מקווה שהענין ייפתר בקרוב ושלא יעכיר את רוחך יותר מדי. תמיד יש מישהו שמנסה לעשות כסף ממשהו על חשבון מישהו...
    אנחנו איתך. גם אני שומרת הבלוג למשך השבוע אם אין לי זמן בשישי :) תמיד נהנית!

    השבמחק
  13. עונ"ש הוא קבלת שבת האהובה עלי יותר מכל , ולכן נמשיך ונזמר :"תחזקנה ידי כל אחינו הבלוגרים" ובראשם היוזם, הכותב, המו"ל , המפיץ (למרות האוניברסיטה שחלקה רב)ועוד הרבה ימי הולדת לבלוג ולהורהו/מולידו דוד אסף.

    השבמחק
  14. עמוס צדקוני, רעננה19 בפברואר 2016 בשעה 11:50

    לדוד אסף,
    חג הולדת הוא תמיד יום גדול
    לבן חמש כמו לאיש כל יכול
    הוא תמיד נושא איתו תקוה לעתיד
    הן בעוד שנה כעת חיה ניפגש שנית
    אז היום הזה נברך בחום בשמחה
    הטור השבועי עונג שבת ימשך בניצוח שלך
    ואנו שאיתך שנים רבות צועדים
    נמשיך איתך במסע פלאות בגיל וריקודים
    עמוס צדקוני
    מותיקי הנאמנים לעונג שבת

    השבמחק
  15. מזל טוב והמשך כך.

    השבמחק
  16. ברכות ליום ההולדת של הבלוג ( וגם של עורכו)! עלה והצלח, אמשיך ללצפות לו ולקראו בשקיקה

    השבמחק
  17. מזל טוב,
    אני מקפיד להענ"ש מידי ששי וכמי שעושה שבתותיו חולין עונש"ך הוא הטקס היהודי היחיד שעל קיומו אני מקפיד. אל תרפינה ידיך וידי הכותבים הקבועים והמזדמנים.
    ירון לונדון

    השבמחק
  18. מזל טוב למגלב ולאוחז בו, ותודה רבה מקרב לב.

    השבמחק
  19. אכן עונ"ש גדול! ויישר-כוח גדול! (נ.ב. קטן: ברשימת הכותבים לעונ"ש שמתי לב למיעוט כותבות! איך לעודד כתיבת כותבות?)

    השבמחק
  20. דוד ידידי, תודה על החומר המעשיר ועל הקול הייחודי. שלך יואב אבניאון

    השבמחק
  21. תודה רבה
    וביחס לתביעה - הסר דאגה מלבך. אם בית המשפט יפסוק פיצויים תפתח קמפיין מימון המונים וכל קוראי הבלוג יתרמו בשמחה! והיות שיש אלפים כאלו לא תינזק.
    מחכים לחמש שנים נוספות

    השבמחק
  22. על כוס קפה של בקר יום שישי, אני לומדת, משכילה ובעיקר נהנית ממגוון הנושאים המחבקים אהבת את ארץ ישראל, הנופים והאנשים. פנים רבות לבלוג שלך. וזה מה שיפה וטוב.

    השבמחק
  23. דוד, יישר כוח על יופיו של החטא בעונש"ו. ואם יהודים רבים כל כך, חסידים ומתנגדים, משתוקקים ומתקוטטים- כנראה עוד לא אבדה תקוותנו לגמרי. תודה על עושר הרוח הזה. אוריאל בן עמי

    השבמחק
  24. סוף שבוע הוא תמיד סיבה למסיבה, אך סוף שבוע בלי עונ"ש לא היה שווה. איך היה קודם? לפני חמש שנים? לא זוכרים כבר.
    תודה על הבלוג, ועל הנושאים המדהימים, והכתיבה הרהוטה, והמידע המעמיק והמגוון, והכי חשוב - השבוע הגעת רק לאמצע הדרך. יש לך לפחות עוד 60 שנים של יצירה מפורארת.

    השבמחק
  25. עלי כהן, קופנהגן19 בפברואר 2016 בשעה 20:10

    יום ששי בבוקר הפך אצלי (כמו אצל רבים אחרים, שוחרי העונ"ש) ללהיטות לראות מה הביא דוד אסף בעונ"ש השבועי שלו. כאשר מסיבה זו או אחרת יש לי עונש (בלי גרשיים!) ונמנע ממני מסיבה זו או אחרת לראות את העונ"ש (עם גרשיים!) הדבר הראשון שאני עושה כאשר יש לי גישה מחודשת לדואר שלי זה לחפש את העונ"ש ואם יש מקום - גם להגיב. הבוקר (יום ששי) שבת המחשב ונאלצתי לתת לו "גימל" בודד, חופשת מחלה שהצריכה פסילתו ורכישת מחשב חדש ומה שאני כותב עכשיו זה פרי הביכורים במחשב החדש. אז אני רוצה לברך את דוד אסף בברכת "כל הכבוד" וגם תודה על ש'מינה' אותי ל... שגריר העונ"ש בדנמרק. המשך בפעילותך הברוכה ואני מבטיח להמשיך ולחפש כל יום ששי את היצירה הנפלאה הזו, עם השם "עונ"ש -- עבורי זהו פרס-לא עונש. תודה.

    השבמחק
  26. ליאורה קרויאנקר19 בפברואר 2016 בשעה 20:13

    למרות הברכות האישיות לך, דוד היקר, גם מזל טוב לעונ"ש המלא כל טוב. שמחה להיות מנויה - ומקווה גם לעוד טיול מתישהו. בהצלחה, הרבה בריאות ועשייה, ותודה רבה!!

    השבמחק
  27. תחזקנה הידיים העושות במלאכה, וייזכרו לטובה הראש החושב, והלב הרחב.
    עוד הרבה שנות עשייה ונחת לכולנו

    השבמחק
  28. מזמור לדוד אסף המעניש אותנו בעליצות מדי יום שישי. זה העונש היחיד שהוא השכר של כולנו. אתה אמנם עובד שלא על מנת לקבל פרס, אבל הפרס שאנו מקבלים ממך - הוא גם הפרס שלך!!
    מאחלת לך שתוכל לשאת בקלות את עגמות הנפש שחלק זעיר מקוראיך משביעים אותך ושתוכל להפוך אותם מאויבים לידידים. מאחלת לכל אלפי קוראיך שנזכה לקבל ממך את הבלוג הנפלא והמעניין הזה עוד שנים רבות!

    השבמחק
  29. דן פורגס העלה לי את הסעיף20 בפברואר 2016 בשעה 15:06

    תאוות הבצע ללא גבולות של אותו "צלם אוהב ממון", דן פורגס, מחליאה ואני מתחייב קבל עם ועדה שאם אתקל בו הוא יקלל את הרגע שבו ביקש בצע כסף בבלוג הנהדר של דוד אסף ושהוא עוד יכרע ברך ויבקש את סליחתו של דוד אסף וסליחתם של הרבים האוהבים את ה"עונ"ש" . בא לי לקלל אבל לא אעשה זאת - שאותו יצור עם מצלמה הקורא לעצמו "צָלָם" יחזיר לעצמו את הצֶלֶם של איש טוב ע"י חרטה מלאה על התביעה שלו.

    השבמחק
    תשובות
    1. תנוח דעתך, התובע יצטרך להוכיח בבית המשפט שנגרם לו נזק כלכלי ויתקשה לעשות זאת.
      הנתבע כלל לא יתקשה להוכיח שלא נעשה כל שימוש מסחרי (או לכוונת רווח) בתצלום הנאמר.
      סיכויי ההצלחה של התביעה הזו נראים קלושים מאד.
      גם כך, זה מטריד וזה גוזל זמן וכסף.

      מחק
    2. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

      מחק
    3. בחיי, איך אתה וכולם כאן לא מתביישים להגיד דברים כאלה? אדם עובד לפרנסתו, ודברים כאלה בדיוק הם מה שפוגעים בה. אני לא מבינה איך כולם יכולים להאשים, להשפיל, את האדם שעובד קשה בשביל שלדוד אסף יהיו תמונות בבבלוג. אף אחד כאן לא חושב לפני שהוא מדבר. מעניין מה אתם הייתם עושים אם זו הייתה הפרנסה שלכם.
      הנחמה היחידה שלי היא שאם אתה מרגיש את הצורך להשפיל ככה אדם אחר בבלוג שלך, אולי זה נובע מהעובדה שאתה כבר הבנת שלא היית לגמרי בסדר.
      לחגוג יום הולדת לבלוג שלך זה דבר אחד, אבל לדרוך על אדם אחר בשביל להתקדם זה כבר משהו אחר.

      מחק
  30. ללא ספק הבלוג הכי מרתק בישראל !!

    כל הכבוד!!

    עמי סלנט

    השבמחק
  31. מזל טוב לך דוד, לבלוג - ולכולנו, הנענשי"ם על ידך בשבט של חסד. יום ההולדת של הבלוג הוא חג לנו הקוראים לא פחות...
    אני מאחל לך אריכות ימים ושנים, הרבה הרבה יותר מחמש...
    ובנוסף אני מאחל שענין התביעה המגוחכת והמרגיזה של אותו צלם - יסתיים מהר ועל הצד היותר טוב, כמו שאומרים...
    בשמי ובשם כל הקוראים שצריכים שלא בטובתם להיות אנונימיים!

    השבמחק
  32. מזל טוב ליום ההולדת ובהצלחה להמשך הבלוג!
    כמי שמנוי גם בבלוגים נוספים בארץ ובחו"ל אני רוצה לציין שהבלוג הזה מאד איכותי, מעניין ומהנה.
    יש בו אמירה ויש בו הומור.
    יישר כח!

    השבמחק
  33. זה העונ"ש היחידי שאני משתוקק אליו בכל סוף שבוע - ואינני מזוכיסט.
    מקווה שתמשיך עוד הרבה שנים להעני"ש אותנו.

    השבמחק
  34. סֶ‏בִּיל ליחיד סַבֵּילִים לרבים?
    האם צודק?
    תודה

    השבמחק
  35. אני יושבת וקוראת את הפוסט האחרון ומתברר שהפסדתי המון (!) עד היום... רק לאחרונה נרשמתי לבלוג שלך.
    ברכת מזל טוב לבבית ליום הולדתך והמון השתתפות בתסכול ובצער עקב האיום בתביעת הדיבה. חבל, שאין באפשרותו של הצלם הדגול למחול על "כבודו" ולהניח לך להמשיך לכתוב
    ולפרסם את הבלוג בנחת, בתבונה, בהומור להנאת קוראים רבים כל כך.

    השבמחק
  36. יישר כוח ותודה שאתה מעשיר את נפשנו ורוחנו. תודה רבה.

    השבמחק
  37. דוד היקר!
    לואי הארבעה-עשר אמר: ״המדינה זה אני״.
    גוסטב פלובר אמר: ״מדאם בובארי - זה אני״.
    ואתה יכול לומר בפה מלא: ״עונ׳ש זה אני״.
    מעולם לא נפגשנו, אבל בזכות הבלוג המפואר הזה אני חש כאילו אנחנו מכירים מזה שנים.
    זו הזדמנות נעימה מאין כמותה להודות לך הן כקורא מושבע והן ככותב מעת לעת, על האכפתיות, הסבלנות, הרגישות האנושית והעריכה המצוינת של הרשימות.
    הנה מלאו לך ששים שנה, ולעונ״ש מלאו חמש, וסמלי הדבר שניסיון החיים של בן הששים מעורב אצלך ברוח השובבות של בן החמש. אין לי ספק שתדע לשמור על התמהיל המצוין הזה גם בעתיד, ואני מאחל לך ולבן הזקונים שלך, עונ״ש, שנים טובות וארוכות.

    השבמחק
  38. כנראה ששכחת את ר' יהושע מונדשיין שהלך לעולמו לפני שנה.

    השבמחק
    תשובות
    1. חס ושלום ששכחתי את ידידי היקר. הוא נפטר כבר לפני יותר משנה ונזכר בכבוד הראוי בדו"ח השנתי הקודם.
      http://onegshabbat.blogspot.co.il/2015/02/blog-post_81.html

      מחק
  39. חנה שמרת, נהריה22 בפברואר 2016 בשעה 7:17

    בהחלט מגיעים לך ולבלוג ברכות ליום ההולדת מאז שנחשפתי לבלוג אני מעבירה אותו לכל החברים המכותבים שלי, כדי שגם הם יהנו ממנו.
    אז המשך עבודה פוריה ומפרה גם יחד.

    השבמחק
  40. לדוד, ברוך גיאן, חניכי לשעבר וידידי הטוב מאז, מוותיקי 'עונ"ש', הוא אשר יזם את ה'שידוך' בינינו – הציע, הזכיר ודחף פעם אחר פעם! וכך, מאז רשימתי הראשונה - שראתה בזכותו אור בעונ"ש כבר בתחילת נובמבר 2012, עוד בטרם עשה ה'בלוג' את שליש דרכו! – נכבשתי; ואפשר לומר, כי זה הטוב בעונ"שים בהם נענשתי מעודי: בעקבות רשימותי בעונ"ש על ימי בפלמ"ח – שעיטרת, כידך הטובה, בתצלומים ואף בהקלטות – זכיתי ב'בית הפלמ"ח' בכינוי 'בלש פלמ"ח', כשלאחרונה אף נערך שם לפיכך מיבצע החתמה על עונ"ש...; ואילו רשימותי האחרות, אף הן מעוטרות ומתוזמרות בידיך, הוציאו לי בזכותך שם של 'יודע כל' – כעולה מתגובות הקוראים, בעיקר של ה'אנונימיים' שבהם, לבד מדוא"לים העושים את דרכם ישירות אלי (בהם בקשות סיוע אף בתחומים, שכלל איני בקי בהם).
    כך הקמת לי קהל 'חסידים' ואף הוספת בעונ"ש גם מדור 'שו"ת יהודה זיו' – וממש בימים אלה אני עומד אף להיות 'צדי"ק', במלאות לי 90 שנה! אכן, לא לחינם אני נוהג לכנותך 'דוד אשף'...
    לא נותר לי אלא לברכך, במלאות חמש שנים ל'עונ"ש', בברכת 'עלה והצלח!!!' – וצלח בשלום את כל 'אבני הנגף' על דרכך!

    השבמחק
  41. דוד היקר.
    חן חן לך על הזמן הרב אותו אתה משקיע לטובת הכלל ועל העמל הרב והיזע שאתה מכניס ללא כל תמורה. ממש חסד של אמת.
    אכן, תמיד יש אנשים קטנים באמצע הדרך אשר מוכנים להרוס כל חלקה טובה בעבור חופן דולרים אך אל נא תשכח את אלפי חסידיך המעונשים השרופים אשר עומדים מאחוריך ומחזקים את ידיך.
    יום הולדת שמח!

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.