יום ראשון, 9 בפברואר 2014

ברוך הבא: מבית מצורעים לבית אמנים



כתב וצילם ברוך גיאן

בית החולים הממשלתי על שם הנסן (גרהארד הנסן היה החוקר הנורבגי שזיהה את החיידק הגורם למחלת הצרעת המודרנית, והיא קרויה על שמו), אשר נמצא במעלה רחוב מרכוס שבשכונת טלביה, הוא אחד מאותם בניינים ירושלמיים צופני סוד. חומת האבן הגבוהה סביבו, כמו גם עצם הצירוף 'בית חולים למצורעים', שנלווה לבניין מאז הקמתו, הטילו אימה על כל מי שעבר בסביבה – בוודאי על ילדים – גם עשרות שנים לאחר שהמצורע האחרון נטש את בית החולים.

לא עוד. הבניין שופץ לאחרונה והפך מרכז תוסס ושוקק חיים ובו סטודנטים צעירים הלומדים ציור, אמנות וקולנוע. הלכתי לראות מה השתנה בבית הנסן, מה נותר מתפארת העבר והיכן הישן נפגש בחדש. המקום נקרא היום 'בית הנסן – מרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה'.

כבר עשרות שנים מושך בניין יפה והיסטורי זה את תשומת לבי. שמעתי גם סיפורי ילדוּת רבים מירושלמים שגרו בסביבה ופחדו מן הבניין, ובעיקר מן השוכנים בו. כשביקרתי שם בפעם הראשונה הבניין כבר היה נטוש כמעט לחלוטין, למעט מרפאת יום שפעלה למען אחרוני החולים שעוד נזקקו לטיפול. אני זוכר את ההתרגשות שאחזה בי כשנכנסתי לראשונה אל הבניין המתפורר ואל החדרים האפלוליים והדוממים. שכבות הצבע המתקלף, האור המציץ מן הסדקים והפתחים, האמבטיות הענקיות ובִּרזי הנחושת הגדולים עשו עליי רושם רב. מאזניים, מגפיים, מיכלים ודליים רוכזו בכמה חדרים וגם מכונת כתיבה ישנה נושנה. כמה קל היה להעלות כאן בדמיון את החולים האומללים והמנודים, ואת הפרק האחרון והגנוז של 'שירה', הרומן הגדול של ש"י עגנון, שבו מצטרף הדוקטור מנפרד הרבסט אל שירה המאושפזת בבית המצורעים.

ציור משלהי המאה ה-19 של בית המצורעים


וכך זה נראה היום...

במאה ה-19 רוכזו מצורעי ירושלים (אגב, רובם ככולם היו ערבים) בהר ציון. בית המצורעים הראשון בעיר נוסד בשנת 1866 בתרומת אציל גרמני והוקם ממזרח לקונסוליה האמריקנית (היום נמצא מבנה זה ברחוב אגרון 20, והוא חלק ממנזר הלזריסטים). אולם המבנה היה צר מלהכיל את החולים, וכך הוקם בית המצורעים במקומו הנוכחי, הרחק מעין רואה, בשולי מה שתהיה לימים שכונת טלביה.

המבנה תוכנן על ידי האדריכל הגרמני המהולל קונרד שיק ובשנת 1887 הוא נפתח ונקרא בגרמנית, כפי שנקרא גם בית המצורעים הקודם: Jesus hilfe (עזרת ישו). במתחם הגדול, שהוקף בחומת אבן גבוהה, הוקמו בנייני מגורים ומבני שירותים נפרדים וגשר אבן חיבר ביניהם. לחדרים הוכנסו אמבטיות ענקיות לרחיצת החולים ובחצר נחפרו בורות מים ענקיים.


האחיות רוחצות את כביסת המצורעים בחצר המתחם

מצורעים, כנראה בירושלים. צולם סביב 1900 (מקור: ספריית הקונגרס האמריקני)

שיפוץ המתחם טרם הושלם, ובחלקו המזרחי עדיין נותרו חלקים כפי שהיו בעבר. ובכל זאת, מה שהיה בשלהי המאה ה-19 מבנה מרוחק משכונות העיר הוא היום חלק משכונת טלביה, סמוך ונראה לתיאטרון ירושלים ו'מכון הרטמן'. מבניין מבודד הפך בית החולים המסתורי למוקף בבניינים רבים. הפחדים הישנים היו כלא היו ועכשיו הבית מלא בתושבים חדשים, תלמידי אמנות שמן הסתם זוכים להשראה מהסתופפותם בבניין היסטורי זה. 

הנה מבחר תמונות שצילמתי שם. הן מתעדות את העבר המתפורר ואת ההווה המתחדש.

הכניסה הראשית למבנה. סיפורו של הבית מודפס על הקירות.

האמנים הצעירים מעניקים למקום שהיה רדוף אגדות ופחדים חיים חדשים ותוססים





קירותיו העבים של המבנה לפני השיפוץ

ברז נחושת באמבטיה ששימשה לרחיצת המצורעים

האמבטיות הציבוריות. הרחצה החוזרת ונשנית הקלה על החולים 

אמבט פרטי בחדר

אמבט בחדר לאחר שיפוץ

מבט פסטורלי על החצר

האור מנסה לפרוץ למבנה בקומת המרתף החשוכה

תנור הסקה ומגפיים

חדר בהתפוררות

הגשר בין החדרים במבנה המרכזי לבין השירותים - לפני השיפוץ

גשר מעבר למבנה השירותים

מכונת כתיבה ישנה

החצר היפה והמרווחת לפני השיפוץ

החצר אחרי השיפוץ. גרם מדרגות חדש נתווסף והפעמון הוצב בראשו



המסדרון המוביל לחדרי החולים

המסדרון

גרם המדרגות מוביל לחדרי האמבט והשירותים

מתחת לקמרונות הצולבים של המרתף מסתתרים פרטי יום-יום ישנים כמו מאזניי שקילה

שלום ולהתראות

ירושלים: מאסף לדברי ספרות, יז (2000), עמ' 29


18 תגובות:

  1. אין ספק ברוך, ירושלים זורמת בכל נימיך.
    היכולת להוציא אינפורמציה מהחללים הריקים ליצור דו שיח עם קירות האבן והאמבטיות המיותמות.פשוט לעשות חסד
    עם היזמים ועם חסידי השימור לדורותיהם.
    עכשיו נותר לקוות שגם הגינה תשוקם ותצטרף למרקם אחד עם הבניין הייחודי.
    תודה על הפינה .

    השבמחק
  2. אם אינני טועה, לפני המון שנים ראיתי סרט ישראלי שצולם במתחם.
    מישהו זוכר את שם הסרט?
    האם כיום אפשר להיכנס למתחם? בתור ילדה עברתי שם הרבה פעמים. היינו עוברות במדרכה ממול, ומקפידות לא להסתכל לכיוון בית החולים...

    השבמחק
    תשובות
    1. תרצה אפשר היום להסתכל על המבנה,ואפילו לבקר בין חדריו.את מוזמנת

      מחק
  3. תודה, ברוך ודוד. מרגש לראות את הבנין (כמעט חורבה) המרשים הזה קם לתחיה!

    השבמחק
  4. עלי כהן, קופנהגןיום שישי, 14 פברואר, 2014

    מתוך ויקיפדיה
    ==========
    בית החולים הממשלתי ע"ש הַנסֶן (בעבר בית החולים למצורעים עזרת ישו) היה מרכז טיפולי לחולים במחלת הנסן (צרעת[1]) הממוקם בשכונת טלביה בירושלים, ברחוב מרכוס. בית החולים הוקם בשלהי המאה ה-19 כדי לשמש לאשפוז מבודד של חולי מחלת הנסן (צרעת), עד שנת 2002 פעל במתכונת של מרפאת חוץ, ושיכן את המרכז הארצי למחלת הנסן של משרד הבריאות. מבנה בית החולים והמגרש בן 40 הדונם עליו הוא ניצב, נחשבים כבעלי ערך היסטורי ואדריכלי, ומוגדרים כמבנה לשימור. במקום מוזיאון המציג תערוכה על ההיסטוריה של בית החולים ועל ההיסטוריה של בתי החולים בירושלים.

    השבמחק
    תשובות
    1. תערוכת בתי החולים כבר לא מוצגת בהנסן.בקרוב אגב תפתח תערוכה במגדל דוד על תולדות הרפואה בירושלים.למתעניינים

      מחק
  5. עברתי להתגורר בירושלים בשנת 2002 וניגשתי אל המבנה שהיה סגור, אבל ניתן היה לשוטט בחצרו. היה זה מבנה מוזר, עצוב, שומם ומיוחד בסביבה היפה, והמפוארת אפילו, של בתי המידות בטלביה. מימי הילדות ידעתי מה הוא היה, וכשביקרנו אז בירושלים אסור היה לעבור בסמוך אליו. הצילומים של המבנה היום כל כך חמים ויוצרים קרבה ופיוס. תודה לך, ברוך גיאן. רק הצילום של האומללים של ראשית המאה העשרים, מתוך האוסף של ספריית הקונגרס האמריקאית, מספר משהו על הסבל האיום של החולים. מיהרתי לברוח ממנו אל הצילומים שלך, ברוך גיאן!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה כרמלה.היתה סתירה מאוד חריפה בין הסבל ששכן בתוך הקירות הללו לבין היופי שמצאתי בחללים הריקים .
      לצילום יש כללים משלו.

      מחק
  6. סתם סקרנות: איך נעלמה תופעת בתי החולים למצורעים? מה עושים עם מצורעים בזמננו? (הרי המחלה לא הודברה לחלוטין).

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן המחלה לא נעלמה.מרפאת היום לחולי הנסן נדדה למקום אחר.

      מחק
  7. ראשית - ברוך רופא חולים...
    המשורר הרצל חקק, שכתב את "שירי בית המצורעים" היה בן מחזור שלי (אוגוסט 1966) ב"גולני", גדוד 51. אחיו התאום בלפור, אף הוא משורר, נשלח ע"י קצין המיון דווקא לחיל המשטרה הצבאית, וזאת בתקופה שאיבת נצח שררה בין החיילים הקרביים ובין ה"ברסואים" (כנוי גנאי לשוטרים הצבאיים). איבה זו התדרדרה לפעמים ל"קרבות רחוב" בין אלה לאלה, שהסתיימו בד"כ בכמה "ברסואים" מאושפזים וכמה "קרביים" עצורים. אינני יודע איך השפיעה היריבות הזאת על היחסים האישיים בין תאומי חקק. עכ"פ לאחר הטירונות עזב הרצל את "גולני" והבעיה נפתרה, מן הסתם...

    השבמחק
    תשובות
    1. אריק אלון תקומהיום שישי, 21 פברואר, 2014

      "הבראסו " זהוי שמה באנגלית של משחת הנעלים המיתולגית שהשתמשו חיילי הוד מלכותו בצבא הבריטי
      ובמיוחד השוטרים הבריטים שהיטיבו " לצ חצח ,להבריש עד ש ה ב ר י ק כמו מראה ! אריק .

      מחק
  8. באשר לסרט, להערכתי הוא הוקרן בטלוויזיה לפני מספר חודשים.
    דרך אגב, מה קרה לכל המוצגים האותנטיים כמו מאזני השקילה, המגפיים, מכונת הכתיבה? ובוודאי היו פרטים אותנטיים מהתקופה ההיא. אני רוצה לקווות שהם לא נזרקו לאשפה, אלא נמצאה להם פינה בתוך הבית המשופץ כעדות על המקום המקורי.

    השבמחק
    תשובות
    1. השימור עדיין לא הסתיים,ןיש מקומות שעדיין לא שופצו.מקווה שימצא מקום לחפצים הישנים

      מחק
  9. ביקרתי במקום לפני עשרים שנה. היו שם חולים שסיפרו לי שהכירו את 'הצדיק הירושלמי' ר' אריה לוין (נפטר 1969)!
    לכל מי שהתרחק מהחומה של בית החולים למצורעים, המחזה באמת לא מלבב.

    השבמחק
  10. במלחמת השחרור כנראה באמצע חודש מאי 1948 שירת אבי ז״ל בחי״ש הירושלמי והוא היה כנראה החייל הראשון שנכנס לבית המצורעים במלחמת השחרור. כמו כולם אף אחד לא רצה להכנס למבנה הזה והיה ידוע שאין שם חילי אויב כל שהם, גם הערבים פחדו פחד מוות מהצרעת. הסיפור ששמעתי בזמנו מאבי ואין סיבה שזה לא היה כך הוא, שהיות והוא ״יקה״ ממוצאו ודיבר גרמנית שוטפת ובמחלקה שלו לא היו דוברי גרמנית,הוא התבקש להכנס למבנה ולבדוק מה המצב שם בשיחות עם הנזירות הגרמניות. התברר שמלבד הסגל הרפואי והחולים לא היו שם חילי אויב כל שהם.
    שנים רבות לאחר כך הייתי הולך עם חבר טוב לצייר בגן המתחם ומחוץ לו. מקום נהדר לציור ואני מקווה שזה גם ישאר כמו שהוא, שיפוצים מבפנים כן, שינויים מבחוץ בהחלט לא.

    השבמחק
  11. תערוכתו המופלאה של יובל יאירי לפני שנים אחדות הביאה את בית המצורעים לתודעת הציבור. גם הוא הלך בעקבות עגנון וקרא לתערוכה ''עד עולם''. המקום ראוי שיהיה מרכז לאמנות , משום היופי הספון במבנה, וטוב שישאר ציבורי וישרת את הציבור הרחב.

    השבמחק
  12. מעברו השני של הרחוב, מה שהיום מגרשי החניה, היתה חווה מוקפת גם היא בחומה.
    שם היה בין השאר ביתו של מנהל בית החולים.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.