רחוב עזה, ירושלים (צילום: קרל פרקינס) |
אחת השאלות המטרידות את מנוחת חובבי הפרנסות היא, מה מחבר בין בעלי מקצועות שונים לחלוטין אלה מאלה? בראש ה'מחוברים' הללו נמצאים החייטים, הסנדלרים והשענים, כל אחד מקצוע נכבד וחשוב העומד בזכות עצמו, שנוטים משום מה לשיתוף פעולה מקצועי, למרות ש'תהום אידאולוגית' עשויה להיות ביניהם. האם זו רק 'רוח הזמן', שמחייבת איחודים בין מפלגות שונות כדי לעבור את 'אחוז החסימה' של היכולת להתפרנס בכבוד, או שמא כבר היו דברים מעולם?
פניתי בשאילתה לאיתמר וכסלר, ראש מדור שלטים בעונ"ש, שהשיב לי כך:
פעם, מזמן, הכרתי מישהו שמתחת לגרם המדרגות בכניסה לביתו הייתה תקועה בּוּטְקֶה מתקלפת. על השלט שהוצמד לדלת המרוטה היה כתוב 'סנדלר', ובתוכה ישב איש קטן וכפוף, שמידותיו התאימו בדיוק למידת הבוטקה, ותיקן נעליים ישנות. באותם ימים ישבו להם כפופים בקובותיהם עוד סנדלרים וחייטים ושענים, שמצאו קורת גג תחת גרמי מדרגות של בתים רבים בערים ברחבי הארץ. חזותן המתקלפת של בתים אלה תאמה להפליא את עליבותם של אותם בתי עסק מרופטים. נראה היה כי כמו בעיירה, גם אם לא היתה שם הרבה עבודה היא עדיין הספיקה כדי להתקיים בצמצום.
היום נעשו מקצועות אלה – שהעוסקים בהם מכונים על ידי שלטונות המס שלנו בשם המטונימי 'עוסק זעיר' – כה זעירים עד שכמעט ונכחדו. אך טבעי הוא, ששארית הפליטה שלהם תתאחד ותתארגן מחדש במסגרת עסקית עדכנית יותר, דהיינו, 'כל-בו תיקונים'. ככלות הכל, 'כל-בו' הוא שלב אחד בלבד לפני 'קניון', ומי יודע אולי עסק משותף כזה ימשוך גם את העוברים והשבים. הרעיון הזה בדיוק מתגשם ברחוב עזה 26 בירושלים.
למראה המיצב 'כל בו תיקונים חייט, סנדלר, שען, תיקון תיקים ומזוודות' (ובמילים אחרות: 'יהופיץ זה כאן ועכשיו'), שהצמידה הנהלת הכל בו למעקה האבן שבין העסק למדרכה, עלתה בדעתי האפשרות שלסוגת הבדיחות 'יהודי, נוצרי ומוסלמי נוסעים ברכבת', תצורף מעתה גם איזו בדיחה על 'חייט, סנדלר ושען', שנתקעים יחד בכניסה לחדר מדרגות. בדיחות על סנדלרים, חייטים או שענים יש מן הסתם בשפע, אבל בדיחה על שלושתם יחד לא מצאתי. אני מניח שבזמנו של אלתר דרויאנוב איש לא העלה על דעתו שפרנסתם של הסנדלרים, החייטים והשענים תגיע לשפל כזה שייכפה עליהם איחוד כוחות. אבל אם חושבים על היצירתיות שנדרשה כדי ליצור כמה מן האיחודים שנוצרו בפוליטיקה שלנו, והכל כדי לעבור את אחוז החסימה, מבינים שיש בדיחות שרק הזמן והמקום יכולים ליצור.
בארכיוני יש לא מעט שילובים של שני מקצועות, אבל 'טריפל' כמו ברחוב עזה, לא מצאתי.
סנדלר וחייט |
אינסטלטור וחשמלאי |
תריסים ונגרים |
תריסים ושטיחים |
תכשיטים ופינוי דירות |
נו. הפוסט הפעם לא משהו... מאולץ במקצת
השבמחקאיני יודע במה עוסק מר וכסלר אבל שמעתי על פרופסורים למחשבת ישראל שגם שולחים ידם בתחומים אחרים (חזון נפרץ בתקופתינו בארץ ובעולם). נכון שהם לא נאלצים לתלות שלט ברחוב או לשאת אותו על גבם.
אני כמובן מתפרנס מעבודת כפיים כשרברב, חשמלאי ואפילו יודע לעשות דברים נוספים.
כל הנאמר - ברוח טובה ובהערכה מאד גדולה לבלוג
אחד הצירופים היותר מעניינים שזכור לי הוא חנות ברמת-גן שבה נמכרו חמרי ניקוי ובולים לאספנים. איני יודע אם עודנה קיימת.
השבמחקבין איך מיר א שניידערל
השבמחקא נאדל האלטן קען איך ניט אין האנט;
שטעל איך מיר ארויס א וויוועסקע
אז איך פרעס געוואנט
וגו׳
אולי אפשר לעשות על כך "גלגולו של ניגון"?
בבני ברק שלפני כמה עשורים היתה חנות של בני זוג. הוא שען והיא תופרת חזיות. למותר לספר שאף אחד כמעט לא נכנס לחנות. לנשים לא היה נעים שיש גבר בחנות חזיות ולגברים לא היה נעים להכנס לחנות של נשים...
השבמחקשניהם כבר שוכני עפר.
דן בן אמוץ סיפר על שלט מעניין בירושלים: מתקן תנורים וגם מקבץ נדבות...
השבמחקדי מזמן סיפרה לי ירושלמית אחת, שנראתה די אמינה בזמנו, שראתה בבית "כלל" בירושלים שלט של שען ומקבץ נדבות. נסעתי לשם במיוחד לצלם אותו אבל לא מצאתי כלום. האכזבה הזאת הצטרפה ללא מעט אכזבות אחרות של שלטים שהיו ונעלמו לפני שהספקתי לצלם אותם ('כאן מייצרים ארנקים מעור הקונה', 'צעצועים לילדים מעץ', 'אצלנו הכל מאמריקה, רק הפיתה עיראקית' ואחרים).
מחקעכשיו, כשאני קורא כאן שהמקור לסיפור הזה אינו אלא אחד מהוריו של "ילקוט הכזבים", אני חושב- א. שהוא באמת נשמע יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי; ב. שהירושלמית האמינה לא רק היתה גוזמאית בעצמה, אלא שגם הזיכרון שלה לא היה מי יודע מה.
הספר שלי בפתח תקוה חולק את המספרה (משתרעת על שני חדרים) עם רעייתו שהיא תופרת. הספר הזה הועסק עד שפרש לגימלאות, בשעות הבוקר כמומחה למנועי מטוסים בתע"א.
השבמחקבדיחות על בעלי מקצוע דווקא יש אצל דרויאנוב. אמנם לא יחד על "חייט סנדלר ושען" אבל על חייט וסנדלר יחד דווקא יש ויש.
השבמחקבשבת פרשת "תבוא" נשאלה שאלה בבית המדרש : מפני מה לא בלו שמלותיהם ועליהם של ישראל במדבר ? (דברים , כט , ד). נענה חשוב אחד ואמר : לפי שחס המקום על בניו שלא יהיו זקוקים לחייטים ולסנדלרים". (דרויאנוב , הספר המלא , בדיחה 130).
ואני , הקטן , הייתי מוסיף על זה ברוח ה"בלוג" - וכנראה גם שענים לא היו מי יודע מה , ומשום כך הסתובבו 40 שנה במדבר.
שבת שלום לקוראי עונ"ש ובחירות טובות עלינו ועל כל ישראל
החייט השען והסנדלר. הם למעשה אדם אחד. יחיד ומיוחד. מרק. בעל מקצוע אמן. איש מקצוע מדופלם גם בחייטות. גם בסנדלרות וגם בשענות. אכן תופעה הולכת ונעלמת.
השבמחק