 |
| אריה דרעי שוב מאחורי הסורגים. רחוב בני ברית באשדוד (צילום: עידו נוי) |
בבלוג החרדי 'שטיבל' פורסם לפני כמה שבועות צילום של מודעה נפלאה שנתלתה בשכונה חרדית כלשהי:
מפרסמי המודעה – כנראה קנאים המזוהים עם חסידות סאטמאר – מבטיחים מענק כספי למי שלא יצביע בבחירות (לצערי, ההרשמה כבר הסתיימה בראש חודש אדר, כלומר ב-19 בפברואר).
אבל החלק המשעשע בכרוז נמצא בסופו. יש בו הנחיות לאברכים שתורתם אומנותם ועל כן מעולם לא התפנו ללמוד את אותיות הא"ב האנגלי. מי אמר שחרדים צריכים לימודי ליבה?
נתן רועי, שסייר השבוע במאה שערים, התרשם שהתנועה החרדית נגד בחירות פשתה גם אצל אחינו הספרדים (לתשומת לבם של מנהיגי 'השקופים' ותלמידי מרן).
יש הרבה קסם בכרוזים הללו. כל 'גדולי יהדות ספרד', שקוראים לא להצביע, כבר מתו מזמן (צדקה חוצין ב-1961, יוסף סוסו הכהן ב-1980, יעקב מוצפי ב-1983, ובבא סאלי ב-1984). אני משער שמפיצי הכרוזים הם בכלל אשכנזים...
כל הג'ז הזה הזכיר לי קטע מעניין במיוחד מתוך יומנו של משה יקותיאל אלפרט (1955-1895), 'המוכתר' החרדי של שכונת 'בית ישראל' בירושלים בתקופת המנדט.
'יומנו של מוכתר בירושלים' ראה אור בשנת 2013 בהוצאת בר-אילן בעריכת פנחס אלפרט (אחיינו של 'המוכתר') ודותן גורן. מתוכו הנה קטע ובו מספר אלפרט על תחושותיו ביום הבחירות הראשון, 25 בינואר 1949 (למעשה, היו אלה הבחירות לאספה המכוננת, שתפקידה היה לכונן חוקה ולהתפזר. בפועל האספה המכוננת לא עשתה כן והכריזה על עצמה 'הכנסת הראשונה'). בין כך ובין כך, אלפרט חש ביום זה חגיגיות נשגבת. הוא ובני משפחתו השכימו קום, לבשו 'בגדי שבת לכבוד היום הגדול והקדוש' ויצאו לבחור בפעם הראשונה אחרי אלפיים שנות גלות. לא היה גבול לאושרו ולשמחתו על שזכה להחזיק בידו תעודת זהות של מדינת ישראל!
הקלפי הייתה אמורה להיפתח כבר בשעה שש בבוקר, ואלפרט מתלונן כי יו"ר הוועדה איחר בשתי דקות!
 |
| יומנו של מוכתר בירושלים, עמ' 174-173 |
מה רב המרחק בין אלפרט, החרדי בן הדור הקודם, שבירך 'שהחיינו' על הזכות שניתנה לו להשתתף בבחירות, לבין חרדים רבים בימינו, כפויי טובה שבזים למדינה ומשתמטים מחובותיהם כלפיה בכל מיני תירוצים של בוקי סריקי.
 |
| משה יקותיאל אלפרט (1955-1895) |
 |
| ביתו של 'המוכתר' אלפרט נמצא ברחוב 'סמטת האמונה' (מחבר בין רחוב בית ישראל לרחוב שמואל הנביא, ליד כיכר משה זקס). הבית נמצא במעלה המדרגות (צילום: ד"ר דותן גורן) |
לכו להצביע!
 |
| כל המפלגות בוחרות בסיגריות 'מטוסיאן' (דבר, 24 בינואר 1949) |
הכל הבנתי חוץ מן הפטור מהצבעה של סופרי הסת"ם.
השבמחקענין כלכלי. קנאים הרואים בבחירות איסור חמור, ימנעו מלקנות סת"ם מסופר שחוטא בזה. לכן גם סופרים שאינם מקבלים זאת כאיסור - יעדיפו להימנע מהצבעה כדי לא לאבד נתח שוק.
מחקתודה על ההסבר... גמני תהיתי :)
מחקהצלחת על הגג מצביעה על תקשורת טובה עם עולמות עלויונים
השבמחקחחחחחחחחחחחחחחחח
מחקהאם, לפני ששלחת את התגובה הכה-שנונה שלך, עצרת לתהות האם בין הזמן שבו התגורר וחי אלפרט בבית שבצילום, לבין המועד שבו צולמה התמונה, עברו כמה שנים והתחלפו מספר דיירים בנכס?
מחקשימו לב לכתובת המייל "ubocharto-bachaim" = 'ובחרת בחיים' [דברים ל' י"ט] בהברה אשכנזית. אלא מאי?? הת"ח [תלמיד חכם] שהגה את השם הזה למייל, פשוט הוגה את המילה "ובחרת" ב ב' דגושה, במקום ב ב' רפויה כפי שאכן כתוב בחומש. ומי יודע יתכן מאוד שכאשר הוא קורא את פרשת השבוע, הוא לא יוצא ידי חובה ר"ל
השבמחקייקה... :) אבל ברוך השם שיש עוד כמה יודעי עברית תקנית בינינו :) בומף וכו...
מחקעל שהחיינו לא שמעתי, אבל ישנה אנקדוטה על חסיד חב"ד שנהג לחגור אבנט (גרטל) כשהלך להצביע - הרי כל סוף כל סוף הו מקיים את הוראת הרבי להשתתף בבחירות (ולהצביע למפלגה "החרדית ביותר").
השבמחקמספרים שהחזון איש אמר שזו מצווה להצביע בבחירות. 'מצוה כמו אכילת מצה?' נשאל, וענה: 'לא, כמו מרור'..
השבמחקלא החזו"א, אלא ר' אהרון קוטלר.
מחקבודאי שלא כמו מצה. כי עם אכילת מצה יש סכנה שאפשר להכשל ח"ו בעבירה השקולה ל"הבא על ארוסתו בבית חמיו" , [אגב היו שהתנסו את שתי העברות -אכילת מצה בערב פסח, ובעילת הארוסה, וטענו שאין שום השוואה בין שתי העברות]
מחקיש לי שתי הערות - מודעת התעמולה לבחירות המצביעה על אריה דרעי כ"מנהיג חברתי"--- אכן כן - האיש , אריה דרעי בילה מספר נים מחייו בחברתם של נוכלים, פושעים (כמוהו) ושאר מיני ירקות המבלים בכלא ומרצים עונשם. הוא גם (ממשיך) לבלות בחברתם של כמוהו שכבר נידונו בעבר או עומדים לתת את הדין על מעשים הנוגדים בחלקם את עשרת הדיברות (למשל-"לא תגנוב" ויש עוד..). הערתי השנייה נוגעת ל"החרמת הבחירות" ע"פ הוראות הבל פיהם של חיים ומתים--- מאחר ואלה גם אלה מתנגדים לשרת את מדינתם ומתנגדים גם ל"שיוויון בנטל" הרי הם עושים חסד עם אלה המקיימים בגופם את המצווה של שירות ושיוויון בנטל ולא "נהרגים באוהלה של תורה" (וכידוע לכל בר-בי-רב לא קיימת ולו מצבה אחת בבתי הקברות של מי שנהרג באוהלה של תורה"!!!) ואולי טוב שאינם נוטלים חלק בהליך הדמוקרטי ששמו "בחירות" הרחוק מהם ומרוחם.
השבמחקאהבתי את המודעה של דרעי. באתר הכנסת , בו כל ח"כ מציין את פרטיו ופועלו , הוא מופיע כ"אריה דרעי". לקראת בחירות אלו הוא מקפיד להדגיש "אריה מחלוף דרעי". רק שבמודעה , כמו באתר הכנסת , עדיין לא שינה את שמו. וכולי תקווה שמאמיניו יקראו "פוסט" זה ויקרעו המסכה מעל פניו. כנראה צריכים לשנות את מילות השיר הידוע : לכל איש יש שם , שנתן לו אלוהיו , ונתנו לו אביו ואימו , ובחר הוא לעצמו. ומרוב בחירות - כבר התבלבלתי ...
השבמחקכמובן שבהזדמנות אחרת היה כותב הפוסט הזה מלגלג על אדיקותו של אלפרט וראייתו בהצבעה בבחירות מצוה גדולה. אם לא באלפרט עצמו, אז במודעה של ג' או של ש"ס הקוראת לקיים מצוה בהצבעה למפלגה בבחירות. הרי אלפרט עצמו מציין שלמרות שבאופן אישי היה מעדיף להצביע ח', הוא ביטל דעתו בפני הרבנים שקראו להצביע ב'.
השבמחקאבלכדי לעקוץ חרדים, גם בעל העונ"ש ישמח להשתמש בחרדי אחר.
פוסט נפלא! שיתפתי בפייס עם ציטוט של אבי ש. - אהבתי ביותר :)
השבמחקשיר סטירי נוקב אודות הבחירות בקיסרות האוסטרו הונגרית כתב הסופר והמשורר העברי-יידי אברהם לבנסארט (שאינו ידוע דיו) . השיר נקרא "יום בחירה בגליציה" ופורסם בלוח הספרותי "חרמון" 1904.
השבמחקאפשר לקרוא עליו בספרו של דוד פור "העילוי מסטניסלוו, אברהם לבנסארט".
אני מכיר יהודי חסידי-ירושלמי, מצד אחד, חסידי, ומציית להוראת רבו שצריך להצביע. ומצד שני, ירושלמי, שבתפיסת עולמו היה מעדיף להימנע מההצבעה. ומשכך, הוא מסביר שהוא הוהלך למקווה פעמיים, פעם אחת - לפני שהוא מצביע, כי לפני מצווה חשובה כל כך "ועשית ככל אשר יורוך" - צריך ללכת למקוה. ופעם שניה, אחרי ההצבעה "כי יש מצוות שאחריהן צריך לטבול"... (האנלוגיה היא לתשמיש המיטה, שכן הוצאת הזרע בעקבות קיום יחסי המין, מחילה טומאה על הגבר, והוא צריך לטבול).
השבמחקגם אני מכיר אותו - מכיר, אבל לא מוקיר
מחקב"ה
מחקזכות גדולה היא לי להיות בנו של הר"ר משה יקותיאל אלפרט זצ"ל.
על ברכי משנתו החינוכית גדלנו לאהוב תורה ולומדיה ולהכיר תודה לקב"ה על הנסים שעשה עמנו כאן בארצנו הקדושה מרדכי אלפרט