א. נחשו נחשו עמי
העיתונאי יאיר שרקי פרסם בחשבון הטוויטר שלו את התמונה הזאת, תחת הכותרת 'טוב, לא נגענו...'
העיתונאי יאיר שרקי פרסם בחשבון הטוויטר שלו את התמונה הזאת, תחת הכותרת 'טוב, לא נגענו...'
התדעו היכן נמצא הקבר, מיהו הצדיק יעקב דדון ומהו הסיפור של הנחשים עלי קבר?
ב. מי החתיך הזה?
תמונה זו צולמה בתל-אביב לפני כמאה שנה. התדעו מי האיש ומי הן עלמות החן?
(תודה לאסנת מרדור)
הפיתרון
כפי שציפיתי, החידות פוצחו די מהר.
 |
| יעקב דדון |
'בלש האינטרנט' הקדים אפילו את ראש הממשלה שלנו והיה הראשון לזהות את מיקומו של הקבר בנתיבות, עיר הבאבות והקדושים העממיים.
לא הרבה ידוע לי על הצדיק יעקב דדון. הוא נולד בכפר ליד מרקש שבמרוקו, למרגלות הרי האטלס, ושם שימש שוחט ומוהל. ב-1952, כשהחלו גלי העלייה ההמונית של יהודי ארצות האסלאם, עלה גם דדון ארצה ונשלח להתגורר במעברת 'עזתה', שלימים תצמח להיות העיר נתיבות.
כמו רבים מחבריו העולים גם דדון שילב עבודת כפיים בחקלאות ולימוד תורה. הוא ייסד בית כנסת (על שם דוד המלך), למד תורה ונודע כאיש חסד. שבע בנות נולדו לו ובן אחד, מיכאל, והוא שמנהל היום את מורשתו הרוחנית של הצדיק שנפטר בה' בשבט תשנ"ג (1993), ואת ה'הילולה' השנתית.
ומה הסיפור עם הנחשים?
זה מה שכתב יובל בן-עמי בספרו ארץ הפְּלאוֹת: מקומות מוזרים, הפתעות ותעלומות בישראל, עם עובד, 2007, עמ' 190:
למעוניינים, בן-עמי מציין כי הגישה אל הקבר היא מכיוון קברו של הרב שלום איפרגן (ולא ישראל איפרגן כפי שכתוב בספר בטעות).
התמונה השנייה זוהתה במדויק על ידי בני עורי. היא אמנם הופיעה לאחרונה באתר פייסבוק העוסק בהיסטוריה של תל אביב, אך היא שמורה במכון ז'בוטינסקי בישראל ושם תוארכה בטעות ל-1916. התמונה נדפסה בספרה של שולמית לסקוב, טרומפלדור: סיפור חייו (כתר, 1995), ושם זוהו הנשים העומדות לצדו של טרומפלדור: ראשונה מימין היא רוזה יעקובסון, שנייה משמאל היא פירה (אסתר) רוזוב, וראשונה משמאל היא פנינה הורוביץ. התמונה צולמה כנראה לאחר עלייתו השנייה לארץ, ב-1919, וטרם פרידתו מארוסתו פירה.
בעוד שעל יעקובסון והורוביץ לא מצאתי מאומה, הרי סיפורה של פירה רוזוב ידוע יותר. היא הייתה בת למשפחת פרדסנים מפתח תקוה וצעירה מטרומפלדור בשלוש-עשרה שנים. לאחר גירוש תושבי תל אביב והסביבה בידי הטורקים (1917) התגלגלה פירה לאלכסנדריה ושם הכירה את אוסיה טרומפלדור, שלמד אצלה צרפתית. הם התאהבו, החליפו מכתבים רבים ואף התארסו. ב-1919, חזר אוסיה לארץ והחליט להיפרד ממנה. לסקוב מתייחסת לפרשה זו בספרה.
הוספה:
יוסי אוריה הפנה את תשומת לבי, שרוזה יעקובסון אינה אלא שושנה ליבונטין (1974-1888), בתו של זלמן דוד ליבונטין ורעייתו של הפרדסן זלמן יעקבזון, שהייתה ממיסדות 'הסתדרות נשים ציוניות' ואחר כך פעילה בויצ"ו.
 |
| טרומפלדור ופירה רוזוב, שמחזיקה בזרועותיה את שרה רסין-וכסלר |
 |
| רוזה יעקבזון (מקור: אלבום המשפחות - עדת ראשון לציון) |
ובלי שום קשר, ובכל זאת. היום בבוקר, שושן פורים, חלפתי על פני קפה טרומפלדור שברחוב טרומפלדור (לשעבר רחוב הגידם) במרכז ירושלים. באכסדרתו של בית הקפה נערכה קריאת מגילת אסתר. צילמתי.
א. הקבר נמצא בנתיבות;
השבמחק"פעם... נגע בקבר אדם שלא היה טהור לבב, מד יצאו מן הקבר שבעה נחשים והכישו אותו". היום מוקף הקבר בגדר ועליה שלט המזהיר מפני נגיעה נחפזת במצבה." (http://www.nrg.co.il/online/46/ART1/557/708.html)
ב. אין לי מושג.
זהו יוסף טרומפלדור עם: הראשונה מימין: רוזה יעקובסון, פירה רוזוב ופנינה הורוביץ.
השבמחקבדיוק.
מחקוהשאר, כמו שאומרים כתוב בספרה של שולמית לסקוב: "טרומפלדור - סיפור חייו".
מחקאסתר (פירה) רוזוב כל כך אהבה ורצתה את יוסף (אוסיה) טרומפלדור. והיא לא הייתה היחידה.
אבל נפשו שלו הייתה כמעט תמיד במקום אחר.
הנה ציטו אחד שרשם טרומפלדור ביומנו בדרך למלחמה בגליפולי עם גדוד נהגי הפרדות, ספטמבר 1915:
"שוב הייתי אצל פירה, אך הורגשה קרירות. משהו מפריע להתנהג בפשטות, בגילוי לב... דרך אגב, כך היה אצלי עם כולן. את מעמקי נפשי עדיין לא הסעירו מעולם. (עמ.119 בספרה של לסקוב).
התמונה השניה הופיעה לפני מספר שבועות בפייסבוק באחד הדפים ההיסטוריים של תל אביב, ואני זוכר שהמגיבים התפעלו מהבגדים החגיגיים, ונדמה לי שהגיבה שם אחת מבנות המשפחה. לפי גוגל, התמונה נמכרה בשנה שעברה בבית המכירות הפומביות קדם.
השבמחקבתמונה השנייה אני משער (השערה בלבד!) שהמדובר באלכסנדר פן ואהובתו חנה ("הדיבוק") רובינא, אבל אולי טעות בידי
מחקמצאתי את התמונה בארכיון המכירות של קדם מינואר 2011. כאן אפשר לראות אותה בקטלוג (קובץ בגודל PDF, 10MB). מספר הפריט הוא 110: http://files.kedem-auctions.com/catalog13low.pdf
מחקעד כה חשבתי שנחשים יש רק בקריה ועכשיו מסתבר שיש גם נחשים על קברי צדיקים. מעניין אם הצדיקים האלה שירתו בקריה במהלך שירותם הצבאי.
השבמחקסיפור הצדיק והנחשים יובא ממרוקו. בעמק אוריקה שבהרי האטלס נמצא קברו של רבי שלמה בל' חמש ( בעל הנחש) . הייתי שם ואף צילמתי את רבי חנינה אלפסי שומר הקבר העיוור
השבמחקצ"ל ביל חנש..
השבמחקסיפורו של רבי שלמה בעל הנחש – 'בלחנש' או 'בלחנס' בשמו המקורי – מתרחש במאה ה-16. רבי שלמה היה שד"ר, שליח דרבנן, שתפקידו היה לעבור בקהילות יהודיות בתפוצות ולאסוף כסף לרווחתם של יהודי ארץ ישראל. האגדה מספרת שכשהגיע רבי שלמה למרוקו, לעמק האוריקה - ערב שבת היה – נפטר בפתאומיות, כאשר בכניסה לכפר עומדים שני הסוסים שלו ובאמתחתם כספי התרומות שאסף הצדיק.
השבמחקהקאדי המקומי שמע על מותו של השד"ר היהודי, ומיהר לשלוח את שני משרתיו כדי שיבזזו את הכסף. לפי המסורת, כשהגיעו המשרתים אל שני הסוסים, נעשה נס, ורתמות הסוסים נראו להם כמו שני נחשים. המשרתים המבוהלים מיהרו לברוח מהמקום והשאירו את הכסף מאחור. על פי גרסה אחרת, המשרתים ראו ששני נחשים מקיפים את הכסף ושומרים עליו. כשהיהודים הגיעו למקום, נהפכו הנחשים לחוטים.
התקדים נמצא בגמרא. נראה שממנו נובע גם הסיפור המרוקאי וגם הסיפור מנתיבות - "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש - אינו תלמיד חכם."
מחקמאידך, באיזור הדרום שורצים מספיק נחשים ארסיים - צפע ארצישראלי, פתן שחור, אפעה מגוון, עכן גדול ואחרים - שכולם יחד וכל אחד לחוד היו יכולים להכיש את ערל הלבב הנ“ל, בלי להזדקק לשום תקדים או עזרה מבחוץ.
יש תקדים טוב יותר במדרש - אגדה על נחשים שהיו שומרים על ביתם של עולי הרגל שעלו לירושלים, מפני השכנים (הגויים) צרי העין.
מחק"מעשה באחד ששכח לנעול דלתי ביתו ועלה לפעמי רגלים, וכשבא מצא הנחש קשור בטבעות דלתותיו".
המקור הוא מדרש רבה לשיר השירים, פרשה ז
http://www.daat.ac.il/daat/toshba/shir/7-2.htm#3
לפני 100 שנה - 1915 עלו על הקרקע 6 חרתים בנג'מת -א-סובח הלוא היא איילת-השחר.
השבמחקאולי יש קשר לתמונה
הבה ואוסיף כאן חידה מקראית משלי,כלהלן:
השבמחקמִיהוּ "הָאָדָם הַבּוֹכֶה מֵרֹב אַהֲבָה לְאִשָּׁה"?/ משׁה שׁפריר
(חִידָה מִִקְרָאִית בּ-4 חַמְשִׁירִים)
מַעֲשֶׂה בְּאָדָם - אִישׁ בֶּן-חַיִל,
שֶׁהָיוּ לוֹ כְּבָשִׂים וְגַם אַיִל,
- עַד מִמֶּנּוּ לֻקְּחָה
שָׁם אִשְׁתּוֹ הַנְּסִיכָה
וְרָמְסוּ אֶת כְּבוֹדוֹ כְּמוֹ בְּדַיִשׁ.
הוּא בָּכָה וְהָלַךְ אַחֲרֶיהָ,
אֲבָל הִיא לֹא הֵשִׁיבָה פָּנֶיהָ,
אָז צִוּוּהוּ לֵאמוֹר:
"לֵךְ הַבַּיְתָה 'גִּבּוֹר'!",
והוא שָׁב כֹּה מֻשְׁפָּל וְיָגֵעַ.
זוֹ חִידָה מִקְרָאִית עַל בֶּן-חַיִל,
שֶׁהָיָה אִישׁ נִכְבָּד, בַּעַל-בַּיִת,
- עַד נָשָׂא בִּפְקוּדָה
נְּסִיכָה לְאִשָׁה
וְהָיְתָה מְנָת חֶלְקוֹ – קוֹץ וָשַׁיִת.
צֵא וּלְמַד מִסּוֹפוֹ שֶׁל הַגֶּבֶר,
שֶׁהֻשְׁפַּל עַד עָפָר, עַד פִּי-קֶבֶר:
לְעוֹלָם אַל תּשָׂא
נְסִיכָה לְאִשָׁה,
אֶלָּא בְּרַח מִנְּסִיכוֹת כְּמוֹ מִדֶּבֶר.
מִיהוּ "הָאָדָם הַבּוֹכֶה מֵרֹב אַהֲבָה לְאִשָּׁה"?/ משׁה שׁפריר
(חִידָה מִִקְרָאִית בּ-4 חַמְשִׁירִים)
מַעֲשֶׂה בְּאָדָם - אִישׁ בֶּן-חַיִל,
שֶׁהָיוּ לוֹ כְּבָשִׂים וְגַם אַיִל,
- עַד מִמֶּנּוּ לֻקְּחָה
שָׁם אִשְׁתּוֹ הַנְּסִיכָה
וְרָמְסוּ אֶת כְּבוֹדוֹ כְּמוֹ בְּדַיִשׁ.
הוּא בָּכָה וְהָלַךְ אַחֲרֶיהָ,
אֲבָל הִיא לֹא הֵשִׁיבָה פָּנֶיהָ,
אָז צִוּוּהוּ לֵאמוֹר:
"לֵךְ הַבַּיְתָה 'גִּבּוֹר'!",
והוא שָׁב כֹּה מֻשְׁפָּל וְיָגֵעַ.
זוֹ חִידָה מִקְרָאִית עַל בֶּן-חַיִל,
שֶׁהָיָה אִישׁ נִכְבָּד, בַּעַל-בַּיִת,
- עַד נָשָׂא בִּפְקוּדָה
נְּסִיכָה לְאִשָׁה
וְהָיְתָה מְנָת חֶלְקוֹ – קוֹץ וָשַׁיִת.
צֵא וּלְמַד מִסּוֹפוֹ שֶׁל הַגֶּבֶר,
שֶׁהֻשְׁפַּל עַד עָפָר, עַד פִּי-קֶבֶר:
לְעוֹלָם אַל תּשָׂא
נְסִיכָה לְאִשָׁה,
אֶלָּא בְּרַח מִנְּסִיכוֹת כְּמוֹ מִדֶּבֶר.
הפתרון אפשר שיובא בשבוע הבא,
אלא אם כן יפתרו אותה כאן ועתה.
פלטיאל בן ליש. ראה שמואל ב פרק ג, פסוקים יד-יז.
מחקעירית רמת השרון, שגם בתחומה קרוי רחוב ע"ש טרומפלדור, מספרת בקבץ הרחובות באתר המרשתת שלה שאבד את ידו במלחמת העולם הראשונה
השבמחק"... לפי האגדה, נגע פעם..."
השבמחקהמכניזם של צמיחת אגדות, וקידוש, והתקדשות, ופולקלור עממי, וכולם יחד וכל אחד לחוד - קורם עור וגידים למול עינינו המשתאות.
בילדותי, אגדות התרחשו בעבר הרחוק, הקמאי, מעבר להרים וגבעות של דורות, ממרחק בטוח של חיינו אנו ו"ימי הפלאות". והנה - התקצר התהליך ואדם שמת ב-1993 כבר צימח כהרף עין אגדה עסיסית שלא היתה מביישת את ר' יוסף דה-לה-רינה וכלבי סמאל ולילית.
ידוע לכל כי החרדים (שיש האומרים כי הם "חיים בסרט") - סיפורי מעשיות כאלה הם לחם חוקם. בסמטאות מאה שערים ובני ברק מתרחשים מדי יום ניסים גלויים מסמרי שיער. המשיח מתגלה פעם בעשר דקות ובכלל - הארי פוטר ושר הטבעות ביחד לא מתקרבים למה שמתרחש שם. ניחא.
אינני מכיר את יובל בן עמי, בעל הספר "ארץ הפלאות", אך יש בלבי עליו. בדרכו להעשיר את קופתו ממכירת ספר (שזה דבר לגיטימי לגמרי) הוא תרם מבלי דעת (ואולי עם) לאינפנטיליזציה המאפיינת את יהדות תקופתנו. בעצם היות הדברים רשומים כעת בספר, בעצם היות המילים "האגדה מספרת" דפוסות על נייר, כבר מיוצר להן תוקף מעושה.
תנוח דעתך. הספר נמכר בערך ב-600 עותקים. כסף הוא לא ראה ממנו.
מחקאינני מתנחם בעובדה שהוא לא התעשר מזה שכן הנזק כבר נעשה. הדברים מופיעים ב"ספר" ויהודי ממוצע לא צריך יותר מזה. הרי "כתוב"....
מחקצודק. לדעתי יש עוד שניים-שלושה ספרי מעשיות שטוב שהיה לולא ראו אור. אני מציע/ה שנתחיל בחלק מן החמרים בתנ"ך ונתקדם משם.
מחקהבעייה העיקרית שלי עם הז'אנר הזה היא בכלל ברמה הספרותית. הרוב המוחלט זה בובעמייסעס מטופשים וילדותיים, ארכניים ועמוסי קלישאות, נטולי חן ושבלוניים. 3,000 מילה על "כיצד נפלו התפילין של הצדיק מהעגלה ולא ניזוקו".... וואלה - החיים שלי קצרים מדי מכדי לבזבזם על ראביש
מחקמספר הערות על הפוסט בעניים טרומפלדור וקטיעות ידיים.
השבמחקטרומפלדור כנראה היה רופא שיניים מוסמך, וקיבל תואר של מרפא שיניים.האם בגלל ידו הקטועה לא קיבל תואר מלא?
לגבי קטיעי ידיים מפורסמים:
גץ- גוטפריד פון ברליכינגן היה אביר וחייל מקצועי ממשפחת אצולה בווירטמברג. במהלך 47 שנים השתתף באין ספור קרבות ברחבי גרמניה ,כולל במלחמת האיכרים. גתה כתב עליו פואמה ידועה המבוססת על חייו. איבד יד באחד הקרבות והמשיך ללחום עם תותבת. הפך לגיבור לאומי.Gottfried "Götz" von Berlichingen (c. 1480 – 1562) .
האנגלי לורד נלסון- Horatio Nelson, 1st Viscount Nelson, 1st Duke of Bronté, KB (1758–1805
הפסנתרן פול ויטגנשטיין איבד את ידו במלחמת העולם הראשונה Paul Wittgenstein, the one-armed pianist
1887–1961.
Edward Ross "One Armed Pianist" Balchowsky 1916- 89
והגנרל שעמד בראש קבוצת הקושרים נגד היטלר, Claus Philipp Maria Schenk Graf von Stauffenberg 1907-44
ואם כבר מזכירים את ויטגנשטיין, הקונצ'רטו ליד שמאל של ראוול נכתב עבורו (1929). כאן אפשר לשמוע הקלטה של הפרק הראשון בביצועו -
מחקhttps://www.youtube.com/watch?v=tSxcXdXqLvA